ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוחמד קמרה נגד משרד הפנים :

מוחמד קמרה (עציר)

נ ג ד

משרד הפנים

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

כב' השופטת רות רונן

החלטה

העותר הגיש עתירה נגד החלטת המשיב שדחתה את בקשת המקלט של העותר. במסגרת העתירה עתר העותר לשני סעדים - כי בית המשפט יהפוך את החלטת המשיב, ויקבע כי יש לקבל את בקשת המקלט של העותר; וכן כי בית המשפט יורה על שחרור העותר ממעצרו המנהלי הנמשך כמעט שנתיים וחצי.

בישיבת יום 24.11.11, נדונה - קודם לדיון בעתירה לגופה - בקשת באי כוח העותר, כי המשיב יגלה להם מסמכים שונים הקשורים לדיונים והחלטות שהתקבלו בעניינו של העותר, ושלא כולם גולו להם קודם לכן. לאחר שבקשת באי כוח העותרים התקבלה, ומאחר שהמסמכים טרם הועברו לעיונם, עתרו באי כוח העותר כי הדיון בעתירה לגופה יידחה, וכי עד לדיון הנדחה יקבל בית המשפט באופן זמני את בקשת העותר להשתחרר מהמעצר המנהלי הממושך בו הוא מוחזק, בכפוף לתנאים מגבילים.

במסגרת בקשה זו, חזר ב"כ העותר על טענותיו בעתירה לגופה. בקליפת אגוז יצוין כי העותר טען כי אביו היה נהג של הנשיא הקודם של גיניאה, וכי לאחר שהנשיא נרצח, האב נעלם. העותר ציין כי הוא שייך לקבוצת מיעוט אתנית בגיניאה, וכי לאחר שהנשיא נרצח, מופלים חברי קבוצה זו לרעה.

ב"כ העותר ציין בין היתר כי בית הדין התרה במשיב במסגרת הדיונים שהתקיימו בפניו כי על המשיב לבחון את בקשת העותר לבקשה למקלט, וכן כי עליו להעביר את ההחלטות לוועדה המייעצת לצורך הכרעה בהן.

עוד ציין ב"כ העותר כי לעותר יש שני אחים שהעלו בפני המשיב טענות דומות לאלה של העותר. האחים גורשו בסופו של דבר. המשיב התייחס לנושא זה בתגובתו, וטען כי חרף העובדה כי האחים גורשו, לא אונה להם כל רע - מה שמעיד על כך כי אין ממש בטענות העותר. העותר טען בהקשר זה כי האחים הורחקו מישראל לפני שהתקבלה החלטה בעניינם. כן ציין ב"כ העותר כי נעשתה פנייה מטעם העותר לצלב האדום, כדי שינסה לאתר את אחיו של העותר.

באשר לטענות המשיב לפיהן גרסתו של העותר לא היתה מהימנה, נטען כי טענות אלה אינן מבוססות.

ב"כ המשיב טענה כי בית המשפט אינו רשאי לקבל את בקשת העותר לשחרור ממעצר, שכן בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז בפסק דינו של כב' השופט אברהם יעקב מיום 5.7.11.

ב"כ המשיב אף חזרה על טענותיה כפי שהוצגו במסגרת התגובה המקדמית. בתגובה זו צוין כי ההחלטה על דחיית טענתו של העותר כי הוא זכאי למקלט מדיני, ניתנה עוד בחודש יולי 2010, ובקשותיהם של אחיו של העותר למקלט נדחו אף הן מאותם נימוקים. האחים אף עזבו את הארץ לגיניאה עוד בחודש אפריל 2010, ומכאן כי לעותר לא נשקפת כל סכנת חיים. העותר נותר במשמורת לאחר ההחלטה לאור בחירתו שלו. כן ציינה ב"כ המשיב כי העותר עזב את גיניאה בצורה חוקית ועם דרכון תקף, ואף זו אינדיקציה לכך שהוא אינו נרדף על ידי השלטונות. כן צוין כי קיימות סתירות בין הדברים שאמר העותר בראיון שנערך לו לבין הדברים שנטענו על ידי אחיו, וכי הוא לא הצליח לבסס פחד מבפני רדיפה בהתאם לקריטריונים שבאמנת הפליטים.

כעולה מהתגובה המקדמית, ההחלטה במסגרתה נדחתה בקשת העותר למקלט מדיני נמסרה לו עוד ביום 29.8.2010. במועד זה הוסבר לעותר - כך טען המשיב - בשפה הצרפתית כי בקשתו סורבה. עוד צוין כי ההחלטה שנמסרה לעותר בפועל היתה החלטה המתייחסת לאחיו, ולא ההחלטה המתייחסת אליו. לאחר דחיית הבקשה תואמה טיסה לעותר למדינתו, אולם הוא סירב לשתף פעולה ולחזור.

בתגובה המקדמית פירטה ב"כ המשיב את כל יתר ההליכים שהתקיימו בעניינו של העותר, ובכלל זה את ההחלטה בבקשת העותר לעיון חוזר מיום 22.8.11 היא ההחלטה נושא הדיון, בה נקבע כי בקשתו לקבל מעמד של פליט - נדחתה, כי העותר לא המציא כל מידע חדש ואף סתר את טענותיו בפני הערכאה הראשונה באשר למעצרו של אביו ובאשר למקום מעצרו.

המשיב טען כי לא נפל כל פגם בהחלטות שהתקבלו בעניינו של העותר, לא בהחלטה הראשונה ולא בהחלטה לעיון חוזר. זאת משום שנמצאו סתירות שונות בגרסאותיו של העותר ביחס לקשריו עם משפחתו, ביחס למקור המימון של אחיו במצרים, ביחס לכתובתו במדינת המוצא וביחס לסדר היוולדם של אחיו ואחיותיו בהשוואה להצהרתם של האחים. העותר נמצא משום כך בלתי אמין, ולא הוכיח פחד מבוסס מפני פגיעה חמורה בחייו או בחירותו.

המידע בבקשה לעיון חוזר הוא מידע שלא הוצג על ידי העותר במסגרת הראיון המקורי. הוא שאב את המידע ממקורות באינטרנט. זה מחזק את חוסר האמינות שלו. הוא מתייחס בבקשה החדשה לדמויות מרכזיות במהפכה בגיניאה וביחס לשלטון שם. כן מובא מידע ביחס לבית מעצר שהעותר לא הזכיר בראיון הראשון, בו עצור אביו. הובא גם מידע כללי על היריבות האתנית בגיניאה, על העלמות אנשים לאחר הטבח בספטמבר 2009 ועל תנאי הכליאה הבלתי אנושיים שם. מידע זה - כך נטען - אינו רלוונטי לבקשת המקלט.

סתירה נוספת שנטענה על ידי המשיב, היא בעובדה כי מלכתחילה טען העותר כי הוא אינו יודע היכן אביו כלוא, ואילו כיום הוא מציין כי הוא כלוא בבסיס הצבאי Alpha Yalaוכי הוא חושש כי אם יחפש את אביו, גם הוא ייכלא. לא ברור איך הגיע מידע חדש זה לידי העותר. על כל פנים, ענין זה מעלה חשש לחוסר ניקיון כפיים.

דיון

כאמור, בקשתו של העותר בשלב זה היא בקשה לכך שבית המשפט יאפשר לו להשתחרר ממעצר, וזאת עד לדיון הבא שעתיד להתקיים בעניינו. מספר עניינים טעונים בירור במסגרת בקשה זו - ראשית, יש לברר את טענת המשיב ביחס לפסק הדין של כב' השופט יעקב. בנוסף, יש לבחון - כבכול בקשה לסעד זמני, את שאלת סיכויי העתירה כמו גם את שאלת מאזן הנוחות.

עניינים אלה יידונו להלן.

פסק הדין של כב' השופט יעקב

פסק הדין הנ"ל ניתן כאמור על ידי בית המשפט המחזוי במחוז מרכז, במסגרת ערעור שהגיש העותר על החלטת בית הדין שלא לשחרר אותו ממשמורת. בית המשפט ציין באותו פסק דין כי החלטה זו של בית הדין, ניתנה על סמך החלטת המשיב שלא להכיר במערער כמי שזכאי למקלט מדיני בישראל.

לכן, כך ציין כב' השופט יעקב ציין בפסק דינו כי הדרך הנכונה בה היה על העותר לנקוט, היתה תקיפה של החלטת משרד הפנים, ולא תקיפה של ההחלטה שלא לשחררו ממשמורת. לאחר פסק דין זה - הוגשה העתירה הנוכחית.

לאור פסק הדין ותוכנו כפי שפורט לעיל, אינני סבורה כי קיימת מניעה כי בית המשפט הזה יבחן את האפשרות לשחרר את העותר ממשמורת במסגרת העתירה הנוכחית (שהוגשה כאמור בהתאם לאמור בפסק הדין הנ"ל). הנושא העיקרי הנתקף בעתירה הנוכחית הוא החלטת המשיב שלא להיעתר לבקשת העותר לקבלת מקלט מדיני בישראל - כפי שהורה בית המשפט מחוז מרכז לעותר בפסק הדין. יחד עם זאת, עתר העותר כי עד לדיון בעתירה לגופה, הוא לא יוסיף לשהות במעצר, ואינני סבורה כי פסק הדין של בית המשפט מרכז, שלא התייחס באופן ישיר לשאלה זו (ודאי לא כשאלה במסגרת הליך של צו ביניים), מונע מבית המשפט הזה את האפשרות לבחון את הבקשה הזו לגופה.

סיכויי העתירה

בשלב המקדמי הנוכחי של הדיון, אינני סבורה כי יש להעמיק ולקבוע מסמרות ביחס לכול אחת מטענות הצדדים במחלוקת לגופה, מה עוד שבאי כוח העותר טרם קבלו לידיהם את כל החומר הרלוונטי ביחס להחלטות שהתקבלו בעניינו של העותר.

יחד עם זאת, יש מקום להתייחס בקצרה למספר עניינים שעלו בטענות הצדדים. כך, למשל, העובדה כי אחיו של העותר גורשו לגיניאה ולא אונה להם כל רע - ודאי איננה שוללת מיניה וביה את טענת העותר כי אם יוחזר לגיניאה, צפויה לו סכנה. ראשית, אין זה ברור עד עתה מה עלה בגורל האחים. אולם, גם בהנחה שהאחים לא נתפסו על ידי השלטונות (כאשר לא ברור אם הם נמצאים במקום מסתור, אם לאו), אין פירוש הדבר כי סכנה לא קיימת.

סכנה אינה מוכחת רק כאשר היא מתקיימת. הפוטנציאל לנזק עשוי להיות קיים גם במקרים בהם הוא עדיין לא התממש, ולכן אין במידע על גורל האחים כדי לשלול לחלוטין את טענותיו של העותר.

טענות המשיב ביחס לסתירות שנפלו בין גרסאותיו השונות של העותר, או בין גרסאותיו שלו לבין אלה של אחיו, אף הן בעייתיות בחלקן. כך, העובדה כי לאחים היתה גרסה אחרת מזו של העותר ביחס לסדר הלידה של האחים במשפחה, איננה משמעותית, אינה משליכה על בקשת העותר (או אחיו) למקלט מדיני, ולכן המשקל שיש לתת לה הוא מצומצם מאוד.

העובדה כי בראיון הנוסף, הוסיף העותר פרטים שלא צוינו על ידיו בראיון הראשון - אף היא איננה שוללת מיניה וביה את האפשרות לקבל את עמדתו של העותר. זאת, משום שבבקשת מקלט, יש מקום לבחון גם עניינים המתייחסים למצב במדינה שממנה מבקש מבקש המקלט להימלט, ובכלל זה גם ל"מידע כללי". לכן, המצב במדינת גיניאה, עמדת השלטון, המחלוקות בין קבוצות אתניות שונות, העלמות תושבים - כל אלה הם עניינים שמן הראוי כי יישקלו במסגרת בקשתו של העותר - הטוען כי הוא שייך לקבוצה שנרדפת על ידי השלטונות לאחר ההפיכה ורצח הנשיא הקודם.

עוד יש לציין כי הסיפור הבסיסי של העותר, המתייחס לאביו, לתפקידו הקודם כנהג של הנשיא הקודם, ולהעלמותו, הוא סיפור שהעותר סיפר אותו מלכתחילה. פרטי הגרסה הזו, לו היו מוכחים על ידי העותר, היו עשויים לבסס בנסיבות מסוימות עילה למתן מקלט מדיני לעותר על פי כללי אמנת הפליטים. כן יש לציין כי העובדה כי העותר מסרב זה תקופה ארוכה לחזור לגיניאה, ומעדיף להוסיף להיות עצור בישראל, אף היא מחזקת במידה מסוימת את גרסתו ביחס לפחד שהוא חש מפני חזרה למולדתו.

מנגד - יש לציין לחובתו של העותר כי העתירה הנוכחית הוגשה זמן רב לאחר שהתקבלה ההחלטה בעניינו בה סורבה בקשתו למקלט מדיני (אם כי העותר טען כזכור כי ההחלטה היתה בשפה האנגלית שהוא אינו דובר אותה - ומנגד טען המשיב כי תוכן ההחלטה הודע לו בשפה הצרפתית). כן יש להביא בחשבון, במסגרת בחינת סיכויי העתירה, את העובדה כי מדובר בחלטה מנהלית, שלבית המשפט יש סמכות מוגבלת בלבד להתערב בה.

כל האמור לעיל מביא למסקנה כי העתירה אינה נטולת סיכוי.

מאזן הנוחות

העותר מצוי במעצר למעלה משנתיים וחצי. אכן, לא ניתן לזקוף את כל התקופה לחובת המשיב, שכן העותר השתהה בהגשת העתירה (לטענתו - שיהוי מוצדק), והוא אף סירב לשתף פעולה כאשר נעשו ניסיונות על ידי המשיב לשלוח אותו חזרה לארצו. יחד עם זאת, לא ברור גם מדוע המשיב לא עמד על החזרתו של העותר למולדתו - בטרם פנה העותר לראשונה לבית המשפט.

חירותו של העותר נשללה ממנו מזה תקופה ממושכת ביותר. אם הוא יישאר במעצר עד לדיון הבא, תוסיף חירותו להישלל ממנו לתקופה לא מבוטלת נוספת. לענין זה יש משמעות ברורה וחד משמעית ביחס לעותר, ויש להביא אותו כמובן בחשבון כאשר בית המשפט שוקל את האפשרות לשחרר את העותר ממשמורת עד לדיון הבא בעניינו. שחרור כזה יפחית את הפגיעה בעותר מנגד, יש לבחון את הסכנה ששחרור כזה עלולה לגרום - שהיא בעיקר סכנה כי אם העתירה תדחה, לא ניתן יהיה לאתר את העותר.

באי כוח העותר בפנו את בית המשפט בין היתר לפסק דינו של בית המשפט העליון בבר"ם 629/11 למלם מספין גברה נ. מדינת ישראל - משרד הפנים. באותו ענין, בית המשפט העליון לא דן בעצם החלטת השחרור של המערערת ממשמורת, אלא רק בתנאי השחרור.

בית המשפט קבע כי מן הראוי להתנות את השחרור של מוחזקים במשמורת העומדים בתנאי סעיף 13ו לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952 בתנאים סבירים שיהיה בהם כדי לשקף את כלל הנסיבות ובכלל זה גם את דרך הסתננותם לישראל ואת התנהלותם בארץ לאחר שהגיעו. באותו מקרה, נקבע כי יש להביא בחשבון את התקופה הארוכה שהמבקשת שהתה במשמורת (שנתיים באותו ענין), ואת העובדה שבעלה ובנה שוחררו הפקדה כספית גבוהה.

במקרה דנן, אני סבורה כי יש להורות על שחרורו של העותר ממשמורת בתנאים.

אני סבורה כי שחרור כזה צריך להבטיח את יציאת העותר מן הארץ אם בסופו של דבר עתירתו תדחה, ואת שיתוף הפעולה שלו עם השלטונות לצורך כך. בכך יהיה כדי לאזן בין האינטרס של העותר להיות חופשי עד הדיון, לבין האינטרס של המשיב.

לכן, אני קובעת כי העותר ישוחרר עד לישיבה הבאה וזאת בכפוף לתנאים הבאים -

1. העותר ימסור כתובת מגורים בה ניתן יהיה לאתר אותו.

2. כתובת משרד עורכי הדין של העותר תשמש כתובת למסירת הודעות לעותר.

3. העותר יתייצב בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו פעם בשבוע בכול יום שני. המשיב יודיע לעותר - לאחר שזה ימסור את כתובת המגורים שלו, את כתובת תחנת המשטרה בה הוא צריך להתייצב.

4. העותר ימציא ערבות צד ג' של תושב ישראלי, על סכום של 20,000 ₪.

5. העותר יפקיד סכום במזומן של 5,000 ₪.

התיק נקבע לדיון בעתירה לגופה ביום 15.12.11 בשעה 10:30.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מוחמד קמרה
נתבע: משרד הפנים
שופט :
עורכי דין: