ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל - משטרת זבולון נגד פבל נאומוב :

מדינת ישראל - משטרת זבולון

נ ג ד

פבל נאומוב (עצור)

בית המשפט המחוזי בחיפה

כב' השופט כמאל סעב

החלטה

כללי:

1. בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בקריות, שניתנה ביום 23.11.11 על ידי השופט ס. הנשיא ד"ר מ. ארגמן, בתיק מ"ת 37034-10-11 ושלפיה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 37017-10-11, תוך שהוא מורה לשחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטתו נשוא הערר.

2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:

עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין וכן עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

העובדות שהוו הבסיס לכתב האישום הן:

3. ביום 22.10.11, סמוך לשעה 04:00, תקף המשיב את המתלוננת בתחנת האוטובוס ברח' ההסתדרות פינת רח' בן צבי, באופן שעיקם ידה, הכה אותה בגופה וחנק אותה בצווארה.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש, היינו סמני חניקה אדומים סביב צווארה.

עוד נטען בכתב האישום, כי כאשר הבחינו שני שוטרים בנעשה ונזעקו למקום כדי לסייע למתלוננת, תקף המשיב את השוטרים באופן שדחף את השוטרים וכן נתן מכת אגרוף לאחד השוטרים בזרועו ולשוטר השני בבטנו.

בהמשך, עת המשיב נחקר בתחנת המשטרה, צעק על החוקרת כי היא "מזיינת לו את המוח" וכי מה שצריך לעשות כדי שתקשיב לו זה לזרוק עליה מחשב תוך שהוא מניח רגליו על שולחן.

החוקרת ביקשה מהמשיב שיירגע אולם הוא קם מכסאו והחל ללכת לכיוון היציאה מהתחנה. החוקרת ביקשה ממנו לעצור וחסמה את דרכו, או אז תקף המשיב את החוקרת באופן שהכה אותה בזרועותיה באמצעות ידיו הכבולות.

משנזעק אחד השוטרים לסייע בהשתלטות על המשיב והתקרב למקום, תקף המשיב את השוטר באופן שמשך חולצתו כך שכפתורי החולצה נקרעו, הניף ידיו בכוח לצדדים ואף ניסה לנגוח בשוטר. כתוצאה מהתקיפה נשברה צפורנו של השוטר.

במעמד זה איים המשיב על השוטר באופן שאמר לו "בן זונה אני אזיין אותך אתה גבר אני אראה אותך מחוץ למשטרה אני עוד אפגוש אותך. בהמשך איים המשיב על שוטר זה ושוטר אחר באומרו להם "נראה אתכם לא במשמרת ולא על מדים" והכל כדי להפחיד או להקניט.

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

5. בהחלטתו מיום 1.11.11 קבע בית משפט השלום כי בחומר החקירה שבתיק קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום וכן קיימת עילת מעצר.

באשר לעילת מעצר, קבע בית משפט השלום כי מסוכנותו של המשיב עולה מעובדות כתב האישום, תוך שהוא קובע כי התנהגותו של המשיב מלמדת על מסוכנותו, כאשר הוא לא נרתע לכאורה מכך שבפניו עומדים אנשי משטרה, אוכפי החוק, הוא נוהג כלפיהם באלימות, כפי שנטען.

בית משפט השלום החליט להפנות את המשיב לקבלת תסקיר מעצר שיבחן את חלופת המעצר שהוצעה.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר בפני בימ"ש המחוזי בחיפה ולאור המלצת בימ"ש חזר בו המשיב והערר נמחק.

6. ביום 23.11.11 התקבל תסקיר שירות המבחן אשר בחן את החלופה המוצעת וקבע כי אם בימ"ש יראה לנכון לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת, מומלץ לחזק את החלופה באיזוק אלקטרוני ולהטיל על המשיב פיקוח מעצר במסגרת שירות המבחן.

בימ"ש השלום החליט לאמץ את חלופת המעצר המוצעת והורה ביום 23.11.11 על שחרור המשיב לחלופת מעצר בית מלא בבית הוריו ברח' בן צבי 62/19 ק. חיים בפיקוח אביו, אימו וסבתו, כן הטיל איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית בסך 10,000 ₪ וערבות צדדי ג' של כל אחד מהמפקחים על סך 15,000 ₪.

על החלטה זו מוגש הערר שבפני.

טענות הצדדים:

7. העוררת טענה כי העבירות המיוחסות למשיב מצביעות על רמת מסוכנות ממשית לשלום ובטחון המתלוננת בפרט והציבור בכלל. עוד טענה כי בימ"ש השלום לא נתן משקל ראוי לאמור בתסקיר ביחס למצבה הנפשי העדין בו שרויה המתלוננת. ציינה כי המרחק בין מקום מעצר הבית לבית המתלוננת פחות מקילומטר אחד.

בנוסף טענה כי בימ"ש השלום לא נתן משקל ראוי לעובדה כי אביו ואימו של המשיב המשמשים כמפקחים עליו, עובדים כל יום עד השעה 17:00 ו- 15:00 בהתאמה ומרבית שעות היום תפקח עליו סבתו לבדה, שהיא בת ה- 75 שנים.

ב"כ העוררת הפנתה להתנהגותו החמורה של המשיב כלפי השוטרים המשקפת חריגה קיצונית מהתנהגות נורמטיבית בהיות המעשים מופנים כלפי אנשי משטרה המייצגים את מערכת אכיפת החוק. לטענת ב"כ העוררת אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנות המשיב.

אשר על כן, ביקש ב"כ העוררת לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

8. מנגד, ביקשה ב"כ המשיב לדחות את הערר.

ב"כ המשיב העלתה השגות לגבי חומר החקירה וטענה כי יש חבלות ופצעים על גופו של המשיב המצביעות על כך כי המשיב הותקף ע"י השוטרים. ציינה כי הוגשה תלונה למח"ש בהקשר להפעלת אלימות כלפי המשיב.

עוד ציינה כי בעקבות האירוע נחקרה המתלוננת כחשודה בתקיפת המשיב.

לעניין חלופת המעצר ציינה כי תסקיר המעצר המליץ על שחרור המשיב לחלופה ואף כך נהג בימ"ש השלום.

המדובר בחלופה ראויה אשר נבחנה ע"י שירות המבחן וגם ע"י בימ"ש. ציינה כי אכן ההורים עובדים אך סבתו של המשיב בריאה, מתפקדת ויכולה לפקח על המשיב. הפנתה לנסיבותיו האישיות של המשיב, צעיר ללא עבר פלילי.

עוד הפנתה לפסיקה וביקשה להשאיר את החלטת בימ"ש השלום על כנה.

דיון והכרעה:

9. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט השלום, בהודעת הערר, בכתב האישום ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערר באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

על בית המשפט לבחון באם בנסיבות העניין לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, שפגיעתה בחרותו של המשיב תהיה פחותה. הדרישה הנ"ל נקבעה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996).

בית משפט העליון התייחס לסעיף הנ"ל וקבע:

" ...... מכוח מצוות המחוקק (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996), מצווה בית המשפט לבחון אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה." - ראה בש"פ 3217/02 אילן זינו נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.4.02 ).

בבוא בית המשפט לדון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שומה עליו לבחון בכל מקרה - ותהא עילת המעצר אשר תהא- את ההצעה לחלופת המעצר, אשר, מחד, תשיג את התכלית העומדת ביסוד עילת המעצר, ומאידך, חומרתה תהיה פחותה מהמעצר. בעניין זה ראה בש"פ 3691/91 מ"י נגד וישניצקי , פד מה(4),עמ' 540.

ובעניין זה עוד נאמר:

"גם כאשר קיימת עילת מעצר, דין חובה לשקול היטב את האיזון הראוי שבין ערך האדם מחד, לבין הערכים של עשיית משפט, שלום הציבור ובטחונו מאידך, ....איזון זה צריך שיעשה כאשר מיוחסת למשיב עבירה שאנו סולדים ממנה ומתקוממים נגדה...."

בבש"פ 3442/98 מ"י נגד אייל מלכא, (ניתן ביום 5.6.98) נקבע כי:

"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר" (ההדגשה שלי כ' ס').

המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום על פי טיבם מלמדים על מסוכנות, שכן מדובר בעבירות שלוו באלימות חמורה. התנהגותו של המשיב מלמדת כי הוא לא הציב לעצמו גבולות ונקט באלימות כלפי השוטרים. המדובר במעשי בריונות שמחייבים נקיטת אמצעי הגנה לשמירה על שלום הציבור וביטחונו. יחד עם זאת, יש לשקול את הנסיבות האינדיווידואליות של כל מקרה ומקרה.

בענייננו, קמה חזקת המסוכנות נגד המשיב, נוכח התנהגותו האלימה כלפי המתלוננת וכלפי השוטרים, יחד עם זאת שחרורו לחלופת המעצר המוצעת תחת פיקוחם והשגחתם של הוריו וסבתו, יכולה להשיג את תכלית המעצר. חיזוק להחלתה של חלופת המעצר יש למצוא גם בגילו הצעיר של המשיב והעדר עבר פלילי.

אכן האירועים המתוארים בכתב האישום הינם חמורים אך אפשר ומדובר באירוע חריג שאינו מצביע על אופי עברייני מובנה אצל המשיב.

באשר לטענת העוררת כי ההורים אינם יכולים לפקח על המשיב בשל עבודתם עד שעות אחר הצהריים, יש לציין כי ישנה עוד מפקחת שלישית שהינה סבתו של המשיב אשר מכונה ומסוגלת לפקח עליו.

חרף האמור לעיל נראה לי כי היה ראוי לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהעמיד את המשיב בפיקוח של שירות המבחן למשך ניהול ההליך העיקרי בבימ"ש השלום ובלבד שלא יעלה על שנה.

זאת ועוד, נראה לי כי בהתחשב במכלול הנתונים ראוי להעמיד את סכום ההפקדה הכספית על סך 15,000 ₪. אם הופקד סך של 10,000 ₪ יהיה עליו להפקיד 5000 ₪ נוספים.

בהתקיים התנאים שקבע בימ"ש השלום ובהתאמה לתנאים שקבעתי לעיל, ישוחרר המשיב לחלופה, שאם לא כן, יבוא בפני שופט שלום ובהתאם לבקשת באת כוחו, היה והתנאים לא ימולאו, המשיב יובא בפני שופט רק ביום 28.11.11.

תיק החקירה הוחזר לב"כ העוררת.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, במעמד ב"כ העוררת עו"ד יטח, ב"כ המשיב עו"ד יאנה יורין והמשיב באמצעות יחידת הליווי.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל - משטרת זבולון
נתבע: פבל נאומוב
שופט :
עורכי דין: