ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין .... נגד היועץ המשפטי לממשלה :

1.....

2.....

נ ג ד

היועץ המשפטי לממשלה

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

 

כב' השופט שנלר

כב' השופט ורדי

כב' השופט לבהר שרון

בעניין הקטינים:

יליד 2005

2005

יליד 2007

 

בשם המערערים - עו"ד אוסדיטשר ותייר

בשם המשיב - עו"ד מזרחי

פסק דין

השופטת רות לבהר שרון:

בפנינו ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתיק אימוץ 61/09 שניתן על ידי כב' השופטת רוטשילד ביום 21.6.11, בו נקבע כי התמלאו כלפי המבקשים תנאי סעיף 13(א)(7), לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ), והורה כי הקטינים..., ... ו... (להלן: הקטינים) יוכרזו כברי אימוץ והאימוץ יהיה "אימוץ פתוח" בתנאים כפי שיפורט בהמשך.

הרקע והעובדות

1. המערערת (להלן: "האם"), חסרת דת, נולדה באוקראינה ביום xx/xx/80, עלתה לישראל בגיל 16 בגפה והינה אזרחית ותושבת ישראל. היא גרושה, ואין לה ילדים מנישואיה הקודמים. בעת מתן פסק הדין של בית משפט קמא האם עבדה בטיפול בקשישים.

2. המערער (להלן: "האב"), ישראלי, יהודי, נולד ביום xx/xx/62ועובד כמנהל אדמניסטרטיבי ב...... לאב בן מנישואיו הקודמים יליד 1997 אשר אומץ באימוץ בחו"ל ומתגורר עם אימו.

3. האם והאב נישאו בנישואים אזרחיים ביום xx/xx/04, ובמהלך שנות הקשר ביניהם התרחשו בין המערערים מקרים רבים של אלימות פיזית ומילולית, לרבות תלונות הדדיות במשטרה, והאב אף נעצר.

האב התלונן כנגד האם על הזנחת הקטינים ותקיפה, ומנגד, האם התלוננה כנגד האב על שימוש בסמים ואלימות כלפיה.

4. בשנת 2007 החל להתנהל בין המשיבים מאבק גירושין, כאשר בהמשך בין השנים 2007 ל-2009 האב ניתק מספר פעמים את קשריו עם האם, אולם המערערים

חזרו בהם מההחלטה להתגרש, ובעת מתן פסק הדין בבית משפט קמא הם היו בטיפול זוגי, שהחל לאחר פתיחת ההליך הפלילי כפי שיפורט בהמשך.

5. המערערים והקטינים מוכרים לשירותי הרווחה על רקע רצף של שלושה אירועים קשים וקיצוניים שעברו הקטינים במסגרת הבית וניסיונות שיקום רבים, שלא צלחו כאשר בכל האירועים בלט תפקוד הורי וזוגי לקוי, בעיקר על רקע של יחסים בלתי יציבים בין ההורים, עיסוק בבעיות אישיות וזוגיות של המערערים, תוך הזנחה קשה של הקטינים, עד כדי סיכון חיים.

6. ביום 20.11.07 הוגש כנגד המערערים כתב אישום (.....) בבית משפט השלום בת"א. במסגרת הסדר טיעון המערערים הודו בעבירות של הזנחת קטין והפרת הוראה חוקית, ומאז הודאתם המערערים מטופלים במסגרת שירות המבחן למבוגרים. תחילה, המטפלים במסגרת שירות המבחן התרשמו כי המערערים מתקשים לקחת אחריות על הבעייתיות בתפקודם ההורי, ובהמשך המטפלים התרשמו כי האב בעל מוטיבציה גבוהה ביותר לטיפול וכי האם משתפת פעולה בטיפול באופן טוב.

7. הקטין -.... נולד ביום xx/xx/07 (היום כבן 4) (להלן: "..."). ביום xx/xx/07 בהיותו כבן חודש וחצי, שירותי הרווחה הוזעקו לבית ע"י המשטרה לאחר דיווח על שריפה בבית. כשהגיעו שירותי הרווחה למקום האם נמצאה שיכורה ללא יכולת לדאוג לקטינים והאב לא התגורר אותה שעה בבית. בעקבות כך, הוצא צו חרום ראשון לפי סעיף 11 לחוק הנוער טיפול והשגחה, תש"ד-1960 (להלן: חוק הנוער), בעילה של הזנחת הקטינים ושימוש באלכוהול ע"י האם, והקטינים הושמו במשמורת רשות הסעד למשך כחודש ימים (להלן: "תקרית השריפה").

8. הקטינים, ... ו.... הם תאומים ילידי xx/xx/05(היום כבני 6) (להלן: התאומים). לאחר "תקרית השריפה" הנ"ל, צויין בדו"ח העו"ס של מרכז החירום אליו הועברו הקטינים, ש.... ו... היו מוזנחים, עלה מהם ריח של שתן, ובמהלך החלפת בגדיה של ... נראו סימנים כחולים באזור המפשעה, ושני הילדים התקשו לדבר.

9. ביום 22.10.07 הושבו הקטינים למשמורת המערערים והושמו בהשגחת פקידת סעד לחוק הנוער, אך ביום 16.11.07, כשלושה שבועות לאחר שהקטינים הוחזרו למשמורת המערערים, שוב הוזעקו שירותי הרווחה על-ידי המשטרה לביתם של המערערים, לאחר שהתקבל דיווח על בכי וצעקות של ילדים. האם סירבה לפתוח את הדלת ואיימה לזרוק את הקטינים מהחלון. האם הייתה שיכורה והאב שהה אותה עת באילת, ולא שב גם לאחר שנודע לו על האירוע (להלן: "התקרית השנייה"). בעקבות תקרית זו, שוב הושמו כל הקטינים במשמורת רשות הסעד, משם דווח כי התאומים הגיעו למשפחת קלט חירום במצב נפשי קשה, וכי הם סובלים מהפרעות תקשורת קשות על רקע כשל הורי חמור. ביום 8.1.08 הוכרזו הקטינים כ"קטינים נזקקים" וצו ההוצאה ממשמורת הוארך עד ליום 19.5.08.

10.ביום 24.7.07 שוב הוחזרו הקטינים למשמורת המערערים ממסגרות הקלט בהן שהו כ-8 חודשים, והכרזת הנזקקות וצו ההשגחה הוארכו עד ליום 30.6.10.

11. ביום 16.11.08 פחות מ-4 חודשים לאחר החזרת הקטינים למשמורת המערערים, פנה האב אל רשויות הרווחה וביקש את התערבותם. בעת שהגיעו שירותי הרווחה לביתם של המערערים, הם מצאו את הקטינים נעולים לאחר ששהו בבית במשך כל שעות היממה, סובלים מהזנחה קשה, רעבים, צמאים, מלוכלכים, מדיפים ריח של שתן וצואה, ללא השגחת מבוגר, כאשר האם הייתה שיכורה לחלוטין והתקשתה להתעורר (להלן: "התקרית השלישית"). בעקבות "תקרית" זו, הוצא צו חירום שלישי לפי חוק הנוער בעילה של חוסר תפקוד הורי והזנחה קיצונית, והקטינים הוצאו ממשמורת המערערים והושמו בקלט חירום בפנימייה. על-פי הדיווח בקלט החירום, הקטינים היו מצויים בהלם, סבלו מחרדות המתבטאות בהתפרצויות של בכי וזעם, חיפשו חום, קירבה ותשומת לב.

מאז ועד היום הקטינים נמצאים בקלט החירום בפנימייה.

ההליכים בבית משפט קמא

12. ביום 25.5.09 הוגשה התובענה להכרזת הקטינים כברי אימוץ ונתמכה בתסקיר מיום 21.5.09 של פקידת הסעד לחוק האימוץ, הגב' מרינה יורובסקי, ומסמכים נוספים ביניהם הערכת מסוגלות הורית של המערערים וכן דו"ח סוציאלי מאת פקידת הסעד לחוק הנוער - הגב' אלה רוטנברג.

ביום 29.6.09 מונה מכון שלם כמומחה מטעם בית המשפט לבחון את המסוגלות ההורית של המערערים. ביום 15.10.09 הומצאה לביהמ"ש חוות דעת מכון שלם חתומה ע"י ד"ר שרי וד"ר שרון, שהמליצו על הכרזת הקטינים כברי אימוץ, ללא צמצום תוצאות האימוץ.

13. ביום 25.11.09 הוגשה בקשה על-ידי פקידת הסעד לחוק האימוץ להעביר את הקטינים לבית משפחה אומנת עם כוונת אימוץ על-פי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ. המערערים התנגדו לבקשה זו, וביום 22.3.10 קיבל בימ"ש קמא את הבקשה, והורה על העברת הקטינים למשפחה אומנת עם כוונת אימוץ. בית משפט קמא קבע כי מדובר במקרה חריג המצדיק נקיטת צעד זה, שכן הוכח כי המקרה אינו סובל דיחוי וכי הנסיבות מחייבות זאת, בהתאם לסעיף 12 (ג) לחוק, וזאת בהתבסס על חוות הדעת של המומחים שהונחו בפניו. ביהמ"ש קבע כי הוכחה לכאורה חוסר מסוגלותם ההורית של המערערים וכי אין סיכוי כי המצב ישתנה, אם וככל שתינתן למערערים עזרה כלכלית וטיפולית סבירה, וכי טובת הקטינים מצדיקה העברתם כבר בשלב זה למשפחת אומנה. בקשת רשות ערעור, שהגישו המערערים לביהמ"ש המחוזי על החלטה זו, נדחתה (השופטת שטופמן).

המערערים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. בבית המשפט העליון עלתה אפשרות שמשפחת האומנה של הקטינים תהיה אצל אחיו של המערער, ובית המשפט (השופט רובינשטיין) קבע כי בהתחשב בכך שאחיו של המערער ואשתו הינם אנשים נורמטיביים וכי הם נכונים לקבל אליהם את כל הקטינים (מבלי להפריד בין האחים), יש להחזיר את התיק לבית משפט קמא שייבחן את האפשרות שאחיו של המערער ורעייתו יקבלו את הקטינים בהסדר אומנה.

14. בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, נבחנה התאמתם של הדודים לשמש כמשפחה אומנת לקטינים, אך לאחר מספר מפגשים בין הדודים לקטינים, ולאור הצרכים המיוחדים של הקטינים, הודיעו הדודים כי אין הם מעוניינים לשמש כמשפחה אומנת לקטינים.

בנסיבות אלה, הורה בית משפט קמא ביום 11.11.10, לפני כשנה, בהסכמת הצדדים, על העברת הקטינים למשפחת אומנה ללא כוונת אימוץ, ברם בפועל הם נשארו בקלט, ככל הנראה בעת שלא נמצאו משפחות אומנה מתאימות.

פסק דינו של בית משפט קמא

15. תחילה דן בימ"ש קמא במסוגלות ההורית של המערערים נכון למתן פסק דינו, וזאת בהתבסס על חוות הדעת והאבחונים השונים שהונחו בפניו. ביהמ"ש סיכם בתמצית את הממצאים שעלו מחוות הדעת השונות לגבי המערערים.

האם: סובלת מהפרעת אישיות נרציסטית עם קווים תלותיים, מתקשה לזהות צרכים וקשיים של אחרים ולכן אינה יכולה לתת מענה לצרכי אחרים, נוטה להכחיש קשיים ולכן אינה מוכנה לקבל ביקורת, מתנהגת בחוסר עקביות, מניפולטיבית ומתעתעת.

האב: סובל מהפרעת אישיות נרציסטית, מתקשה להפריד בין צרכיו לבין צרכי הקטינים, אינו מוחל על כבודו בעת התנגשות בין צרכיו לצרכי הקטינים, מתקשה לזהות את צרכי הקטינים ולהיענות להם, מתקשה להתמודד עם מצבי לחץ ומצוקה, נטייה לברוח מאחריות, מניפולטיבי ומתעתע.

כן ציין בית משפט קמא כי כל המומחים הדגישו את העובדה כי על אף הקשיים האישיותיים והתנהגותם של המערערים, ניתנו למערערים שלוש הזדמנויות לגדל את הקטינים בעצמם, אולם בכל פעם חזר אותו דפוס התנהגות הכולל הזנחה קשה של הקטינים וסיכונם. בנוסף סקר בית משפט קמא ופירט בפסק דינו את האבחונים וחוות הדעת שהונחו בפניו.

16. בית משפט קמא פירט את ממצאי אבחון המרפאה לבריאות הנפש משנת 2007 שם הומלץ לשקול את השבת הקטינים למשמורת האם תוך ליווי ופיקוח מתמשך של תפקודה האימהי וקבלת פסיכותרפיה תמיכתית.

כן פירט בית משפט קמא את חוות הדעת שניתנו על-ידי הפסיכולוגית גב' אוסין, כאשר בחוות דעתה הראשונה ממאי 2008 (לפני "התקרית השלישית"), המליצה הפסיכולוגית להחזיר את הקטינים למשמורת המערערים לניסיון אחרון בטרם בחינת אלטרנטיבה חלופית של אומנה או אימוץ, בכפוף לקבל טיפול זוגי, הדרכה הורית, טיפול אישי ועוד. בחוות דעתה השנייה של הפסיכולוגית אוסין ממרץ 2009, סברה הפסיכולוגית כי האם אינה יכולה להבטיח תפקוד יציב ומספק לילדיה, והאב לא יהיה יכול להעניק לילדיו סביבה חמה ויציבה לאורך זמן בגפו, ולכן קבעה הפסיכולוגית כי למערערים מסוגלות הורית חלקית והמליצה על הוצאת הקטינים למסגרת חוץ ביתית ואימוץ.

17. כן פירט בית משפט קמא את חוות הדעת שניתנו על-ידי מכון שלם, שהתבססו, בין היתר, על אבחון המערערים, מצב הקטינים והאינטרקציה ביניהם, כאשר נותני חוות הדעת נחקרו על חוות דעתם, וסברו כי קיימים סימנים לליקויים משמעותיים בתפקודם ההורי של המערערים, וכי השבת הקטינים לרשות המערערים מסוכנת ועולה על הסיכוי שצעד זה יהיה לטובת הקטינים, כאשר המומחים אף סברו כי הסבירות לשיפור מצד המערערים בפרק זמן סביר אינה גבוהה. בהתאם לכך, המליצו המומחים מטעם מכון שלם על הכרזת הקטינים בני אימוץ ללא צמצום תוצאות האימוץ, המומחים עומתו עם דו"ח העובדת סוציאלית - הגברת טל שקד המטפלת הזוגית מיום 31.12.09 שם ציינה כי חל שינוי משמעותי לטובה בהתנהגותם ותפקודם של המערערים, אך עמדו על חוות דעתם והמלצתם, לאור ההיסטוריה והאיבחונים של המערערים.

עוד התייחס ביהמ"ש קמא לחוות דעתה של המומחית הגב' הדרה בר שסברה כי חרף המאמץ הטיפולי המשמעותי וההתמדה של המערערים בביקורים, מדובר בשינויים מעטים ומאוחרים מדי, וכי המערערים חסרי מסוגלות הורית.

18. בית משפט קמא הדגיש בפסק דינו כי כל המומחים סברו כי נוכח מצבם של הקטינים אין די במסוגלות החלקית של האם, וכי למעשה נוכח מצבם של הקטינים, המערערים הם חסרי מסוגלות הורית. ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי למרות השיפור שחל במצבם של המערערים, הרי ששינוי זה אינו מספיק, ובנסיבות המקרה לא חל שיפור המאפשר להעביר את הקטינים למשמורת המערערים. כן קבע בית משפט קמא כי אין סיכוי שיחול שינוי במסוגלות ההורית של המערערים בעתיד הנראה לעין, וזאת בהתבסס על חוות הדעת שהיו בפניו, עדויות המומחים וכן התרשמותו מעדותו של האב ועדותה של האם.

בהמשך לקביעותיו הנ"ל, בחן בית משפט קמא את טובת הקטינים על-פי חוות דעת המומחית (הגב' הדרה בר) ועדותה, בסופו של דבר קבע ביהמ"ש כדלקמן:

כי יש להכריז על הקטינים כברי אימוץ ולעשות מאמץ ששלושת הקטינים יחד יאומצו על-ידי אותה משפחה במתכונת של אימוץ פתוח (4 מפגשים בשנה), וכי במידה ולא תימצא משפחה אחת שתאמץ את כל האחים יחד, אזי ימסרו הקטינים לאימוץ בשתי משפחות נפרדות (התאומים למשפחה אחת ו... למשפחה אחרת), כאשר באמצעות המשפחות המאמצות ישמר בין האחים קשר רציף.

טענות הצדדים

19. המערערים טוענים כי בית משפט קמא שגה בקביעתו לפיה חל בנסיבות העניין סעיף 13(א)(7) לחוק וכי הם חסרי מסוגלות הורית. לטענתם הטיפולים שהם עברו הביאו לשיפור במצבם, כפי שגם ניתן לראות מחוות הדעת, שכן תחילה הומלץ על אימוץ סגור, ואילו בחוות הדעת האחרונה שניתנה על-ידי המומחית ההמלצה הייתה לאימוץ פתוח, כפי שגם קבע בסופו של דבר בית משפט קמא, דבר שמלמד לטענת המערערים על השיפור במצבם. כן מבקשים המערערים לבסס את טענתם לשיפור במצבם על תסקיר המבחן שניתן בעניינם במסגרת ההליך הפלילי. לטענת המערערים הואיל והם בעלי מסוגלות הורית חלקית, הרי שלא היה מקום לקבוע כי מתקיימת עילת אימוץ, שכן הפסיקה קבעה כי די במסוגלות הורית חלקית כדי לאיין את עילת האימוץ (דנ"א 1892/11 היועמ"ש נ' פלונית (22.5.11)).

20. המשיב טוען, כי האינפורמציה בעניין הטיפול במערערים במסגרת הטיפול הזוגי (אצל העובדת הסוציאלית טל שקד) נלקחה בחשבון במסגרת פסק הדין קמא, וצדק בית משפט קמא במתן משקל מועט להמלצותיה של הגב' שקד, במיוחד מעת שמדובר במטפלת זוגית אשר התייחסה רק להורים, ללא זיקה לקטינים.

עוד לטענותיו, שירות המבחן אינו מוסמך לבחון מסוגלות הורית, לא פגש את הקטינים, וקציני המבחן סירבו להעריך את המשך הטיפול הנדרש במערערים ומה יהיו תוצאותיו.

שכן, אין די בשיפור שחל בתפקודם של המערערים בעקבות הטיפול, אלא יש לבחון האם השיפור שחל די בו כדי לספק את צורכיהם הפיזיים והנפשיים של הקטינים, כאשר מסוגלותם החלקית של המערערים, אינה מספיקה, לאור מצבם וצרכיהם המיוחדים של הקטינים.

כן טוען המשיב כי צדק בית משפט קמא בקביעתו לפיה אין יכולת לצפות שיפור במצבם של ההורים בעתיד הנראה לעין.

לבסוף, טוען המשיב כי קיימת דחיפות ובהילות בהוצאתם של הקטינים ממרכז הקלט למשפחה מאמצת, בשל מצבם הרגשי המעורער של הקטינים ובשל העובדה שמרכז הקלט הוא מקום מעבר בלבד ואינו ערוך לאכסן את הקטינים במשך תקופה כה ארוכה.

לכן, הקטינים אינם חווים יציבות וביטחון ואינם זוכים לטיפול רגשי שהם זקוקים לו.

דיון:

21. אין ספק שלאור הרקע העובדתי, כפי שפורט לעיל, מדובר בהכרעה לא פשוטה. מחד, ההיסטוריה של התנהגות ההורים קשה ביותר וספק רב לגבי אפשרות ממשית לשיפור מצבם בעתיד; מאידך, נראה כי חל שיפור ניכר במצבם, הן של ההורים והן של הילדים, והשאלה האם בנסיבות העניין, קיימת עילת אימוץ.

22. נקדים ונציין, כי לאור טענות המערערים כי חל שיפור במצבם, ולאחר שהשתכנענו בדחיפות העניין, החלטנו לזמן אלינו את הגב' הדרה בר (להלן: המומחית), ושמענו עדותה בשתי ישיבות, ביום 2.11.11 וביום 21.11.11, זאת על מנת לעשות מלאכתנו שלמה ככל שניתן, ולהידרש לקבלת השלמות ועידכונים מהמומחית, שכן כפי שנפסק לא אחת, בית משפט של ערעור לא רק רשאי לתת דעתו לכל שינוי שחל במצבם של ההורים ו/או של הקטינים, אלא שהוא מחוייב לעשות כן [ראה דנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (22.5.11) (להלן: "הדיון הנוסף")].

יצויין כי לא ביקשנו מהמומחית כי תערוך חוות דעת אלא תבחן את כל הנצרך על מנת שתביא בפנינו את מצבם העדכני של ההורים, כך גם של הקטינים.

23. בעדותה ביום 2.11.11, ציינה המומחית כי לא הספיקה לעשות בירור יסודי ולגבש את חוות דעתה, אם אכן חל שיפור במצבם של ההורים המצדיק לנסות ולהעביר למשמורתם את הקטינים. יחד עם זאת, ציינה שהיא הספיקה לבקר את הילדים ומאז שראתה אותו לפני שנה, כאשר מצבם היה מאוד קשה, טרם קיבלו מענה הולם לצרכים הרגשיים שלהם וגם לא התקבל כל מענה טיפולי בפגישות של הילדים עם הוריהם.

יחד עם זאת, התרשמה כי הילדים במצב כללי טוב מזה שהיו לפני שנה, כאשר הם גדלו והתחזקו והסתגלו למצבם, וגם הקשר בין שלושת הילדים התחזק והוטב.

עוד ציינה, כי היא רואה קושי בהפרדה בין התאומים לבין ..., כך גם התרשמה שהילדים מגיבים בלחץ אחרי הביקור של ההורים, אם כי איכות הביקור הייתה טובה יותר, אך ציינה שחוות דעתה אינה שלמה, שכן היא סבורה שיש לערוך ביקור נוסף.

בסיכום עדותה, ציינה בישיבה הראשונה שהיא יצאה מבולבלת, שכן כשהמצב ממש גרוע ויש ודאות שלא יהיה שינוי, קל לה מאוד כמומחית לקבוע באופן חד משמעי שיש מקום להורות על אימוץ, אבל במקרה זה היא זקוקה לפרק זמן נוסף לצורך בחינת העניין.

24. כדי לאפשר למומחית לבחון שוב את עמדתה, היא זומנה והעידה בפנינו ביום 21.11.11.

בעדותה הנוספת, ציינה המומחית כי מאז עדותה הקודמת היא יצרה קשר עם המטפלים של בני הזוג, הגב' טל שקד שהיא המטפלת הזוגית, ושני העו"ס, מאיה ומיכל, שהן קצינות מבחן, עמם ערכה ישיבה ממושכת בעניין. כך גם, ערכה ביקור בבית המערערים וקיבלה לעיונה את שלושת חוות הדעת לגבי אבחון הקטינים שנערך ממש לאחרונה ובסופו של דבר חיוותה דעתה כי לדעתה חל שינוי במסוגלותם ההורית של המערערים, וכי אינה יכולה לשלול כי עשוי לחול שינוי במסוגלות ההורית. היא הדגישה, כי גם לאור האבחונים שהובאו לעיונה, הילדים משולבים היום בגנים, יש תהליך שהילדים צריכים לעבור, כך גם יש תהליך שהמשפחה צריכה לעבור.

25. לגבי השאלה, כיצד היא מעריכה את מימד הזמן הדרוש אם אכן יוחלט להחזיר את הילדים למשמורת ההורים, לא יכולה הייתה למעשה המומחית לתחום זמן, וציינה שלדעתה יש להתחיל את התהליך עם הרחבת הביקורים אצל ההורים, יציאת הילדים לסופי שבוע וחופשים בצורה מבוקרת ומפוקחת, שכן צריך לשמור על הילדים ולפקח על ההורים, כאשר מביאים בחשבון שמדובר באנשים שלא טיפלו בילדים שלוש שנים.

עוד ציינה, כי יש "הבדל" גדול בין לדאוג לילד שעה בשבוע ובין החיים היומיומיים...

באשר לפרק הזמן, הדגישה המומחית כי אין לקבל את חוות דעתה של המטפלת הזוגית, טל שקד, כי 'אפשר להעביר כבר מחר את הילדים למשמורת ההורים'. גם אם נניח שהביאה בחשבון במידה כזו או אחרת את המסוגלות ההורית, הרי בוודאי היא לא שקלה את טובת הקטינים ואת הצורך לדאוג לקליטתם הראויה.

המומחית הביעה תקווה שניתן יהיה להשלים את התהליך עד להגעת התאומים לכיתה א.

26. המומחית סקרה את דוחות האבחון לגבי כל אחד מהילדים. לגבי ... צויין שבתקופה האחרונה היא מעוניינת בביקורים של המשפחה, וכי אובחן אצלה חוסן. בהתאם לממצאי האבחון לגבי ...., הרי העובדה שהייתה במקום אחד וטופלה אצל אותם מטפלים, היה בזה גורם חיובי שגרם לחוסן, כך גם לקשר בין האחים.

לגבי...., התאום, גם אצלו דווח על שינוי לטובה בנושא הנכונות לביקורים, כאשר יכול והוא מושפע מאחותו, ....., גם אצלו ניכר חוסן, קשר בין האחים והפנמה של דמויות הוריות.

לגבי...., האח הצעיר, שהיה מאוד מנותק, צויין בדוח האבחון שהוא מתואר כאהוב במסגרת הכוללת ובקרב אחיו, וזה שינוי משמעותי, גם אצלו ניכרה תגובה חיובית לביקורים, וגם אצלו התגלה חוסן רגשי בשל הקביעות והיציבות במקום, כאשר צויין לטובה הקשר החשוב עם אחיו.

על סמך דוחות האבחון לגבי מצבם של הילדים, ציינה המומחית כי קשה מאוד יהיה להפריד בין האחים. המומחית ציינה שאם כי לילדים יש קשר בטוח ביחס לדמויות שנמצאות עמן בחיי היומיום, הרי ביחס להורים 'היחס הוא חרדתי מאוד מאחר ובעבר הוזנחו והיו ביקורים לא טובים, היום גם אם הביקור טוב עדיין יש פרידה ואכזבה. יש כאן הרבה טיפול שצריך להשקיע'.

סיכמה המומחית ואמרה, כי בעקבות המודעות של ההורים והפידבק שהם קיבלו מחוות הדעת, הם עשו שינוי בביקורים ולכן לדעתה הם ברי-טיפול.

27. לגבי הקטינים, ציינה המומחית כי הם עדיין בעלי צרכים מיוחדים, אך על אף שלפני שנה לא יכולה הייתה לומר זאת, היום היא סבורה שההורים, "בטיפול זהיר ונכון, בתהליך נכון ובהשגחה, ניתן שההורים יטפלו בילדים".

לדבריה, לפני שנה, כשהעמידה את הסיכון בהחזרת הילדים להוריהם, לעומת הסיכוי להצלחת העברתם למשמורת ההורים, היא סברה שהסיכון כבד יותר, אך היום לאור ההטבה במצבם של הקטינים והשיפור בהתנהגות ההורים, היא סבורה שכף המאזניים נוטה לכיוון הסיכוי, אם כי הסיכון קיים.

יצויין, כי על אף שהתרשמנו שהמומחית הייתה זהירה, כנה ואמינה, בעדותה השנייה בפנינו, הרי שהיא לא יכולה הייתה לקצוב או להעריך את פרק הזמן הדרוש מהיום ועד להוצאת הקטינים מהקלט והעברת שלושתם למשמורת ההורים.

28. אין ספק שחל שיפור מסוים ואף ניכר במצבם של ההורים, כפי שהעידה בפנינו המומחית, כך גם במצבם של הקטינים. יחד עם זאת, לא הובאו בפנינו נתונים ברורים או תחזית לגבי פרק הזמן הנראה לעין שבו ניתן יהיה להעביר את הקטינים למשמורת ההורים.

יש להביא בחשבון שמזה שלוש שנים, ההורים לא טיפלו בקטינים כלל. המערכת הזוגית שלהם אינה פשוטה והקטינים חוו שלושה אירועים מאוד קשים שסיכנו באופן ממשי את שלומם. שלושה ניסיונות קודמים היו להחזיר את הקטינים למשמורת ההורים, ושלושת הניסיונות לא צלחו.

המסגרת הנורמטיבית:

29. התערבות המדינה ביחסי הורים וילדים הינה חריג לעקרון האוטונומיה של המשפחה. ואולם, מקום בו הורה אינו ממלא חובתו להגן על ילדיו, ומסכן את שלומם ובטחונם, יש מקום להתערבות ביהמ"ש, זאת תוך עריכת איזון ראוי בין הכאב הכרוך בניתוק הילד מהוריו לבין הצורך בהגנה על הקטין. [בע"מ 3741/11 פלונית נ' היועמ"ש לממשלה (לא פורסם 14.9.11)].

המסגרת הנורמטיבית התוחמת את המצבים אשר ניתן להכריז על ילד כבר אימוץ מצויה בדלת אמותיו של חוק האימוץ, הקובע בסעיף 13 (א) (7) כדלקמן:

".13(א)באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה:

(7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו;"

העולה מהאמור בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ הוא כי בחינת המסוגלות ההורית "הינה מנקודת מבט אובייקטיבית, דהיינו האם ההורה מסוגל לדאוג לילדו ולא אם הוא מעוניין בכך... הפרשנות שניתנה לעילה זו היא כי מדובר בחוסר מסוגלות אשר אין סיכויי לשינוי בה בעתיד הקרוב, וכי אין בעזרה כלכלית וטיפולית סבירה כדי להביא לשינוי המצב בעתיד הקרוב." (רע"א 5055/09 פלונית נגד היועמ"ש (לא פורסם 13.1.10) (ההדגשה שלי).

30. כפי שציין כב' השופט ניל הנדל בע"מ 7204/10 פלונית נ' היועמ"ש, מיום 22.2.11 (פורסם בנבו), שלאחר מכן נבחן בדיון נוסף, אורך התקופה לגבי הסיכוי לשינוי בעתיד הנראה לעין, עשוי להשתנות ממקרה למקרה, אם כי לא מדובר בפרק זמן שגבולותיו פתוחים או פרוצים. בחינת המסוגלות לפי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ נעשית מתוך הנחה כי ההורה הביולוגי יקבל לצורך שיקומו "עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד".

כב' השופט הנדל מציין כי:

"נדמה כי המונח מסוגלות מדגיש את פוטנציאל ההורות - לא רק של היום אלא גם של מחר - בנבדל מהשימוש במונח "יכולת" או "תיפקוד". שילוב המונח מסוגלות עם בחינת השפעתה של עזרה מטעם רשויות הסעד - מלמד כי רק במקרה קיצוני בו אין אפשרות לשנות את המצב, יתהווה עילת אימוץ... עמדה זו מוצאת את ביטויה בפסיקה עמד על כך הנשיא מ.שמגר בע"א 783/81 פלונים נ' פלמוני".

כפי שנכתב לא אחת, "טובתם של ילדים דורשת לרוב כי יימצאו ברשות הוריהם במסגרת התא המשפחתי הטבעי גם להורים עומדת זכות לקיים מסגרת משפחתית זו. אכן יש לתת עדיפות למסגרת זו כל עוד נשמרת רמה מינימלית של תיפקוד ההורים. ניתוק ילד מהתא המשפחתי הוא צעד גורלי (דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נ"ח(6)" (פורסם בנבו).

כפי שצויין מפי כב' השופט ריבלין, שהצטרף לדעת הרוב, הרי "התוצאה הבטוחה היא ללא ספק קריעתה של הילדה מחיק אימה והעברתה למשפחה המבקשת לאמצה... המקרה שלפנינו הוא מקרה קשה ומעורר התלבטות לא מעטה. תשעה שופטים ישבו לדין, הם נחלקו בדעותיהם אך כולם התייסרו בהתלבטותם. משום כך, איני יכול להיות שותף לפסקנות המאפיינת את עמדת המדינה במקרה זה. במקרים רבים דווקא הספקנות אינה מידה מגונה; ואילו הפסקנות האולטימטיבית יש בה תמיד מידה של יוהרה. קל לי ללכת היה בנתיב אותו מתווה העותר - אך הלב אינו נותן".

השופט הנדל, שמצטרף גם הוא לדעת הרוב בדיון הנוסף, מסכם וכותב:

"בליבת ההכרעה בתיקים שמסוג זה ניצבים: הספק, התקווה והחשש מפני כישלון. נדרש איזון עדין וזהיר בין קשר הטבע לבין החריג המצריך התערבות בו. המפתח מצוי כאמור בעילת האימוץ ובעובדות המקרה... ההרמוניה שבטבע ניתנת לפרימה על ידי מעשי האדם. לעיתים, וזאת התקווה כאן, היא ניתנת לאיחוי ושיקוי גם על ידי הליכי בית המשפט ופסיקותיו".

31. התלבטנו מאוד אם על אף הנסיבות הקשות הנ"ל, ובהינתן שהמומחית ראתה סיכוי, לאור שיפור מצבם של ההורים להצלחת החזרת הקטינים למשמורתם, יש בכל זאת להורות על הכרזת הקטינים כברי-אימוץ כבר בשלב זה, כאשר אין בפנינו כל הערכה לגבי פרק הזמן הדרוש כדי מחד להכין את ההורים, ומאידך להכין את הילדים לשינוי הכה משמעותי.

גם להורים נורמטיביים, שחוו קשיים כאלה ואחרים ולא גידלו את ילדם במשך תקופה ארוכה, והוכח שחל שיפור במצבם של ההורים, יש צורך להסתגל לקליטת הקטין למשמרתם. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בתאומים, ועוד קשה יותר כאשר מדובר בתאומים, שהם היום כבני 6 עם ילד כבן 4.

לצרף למשפחה את שלושת הילדים בבת אחת, דורש הדבר הכוונה, הסתגלות ופיקוח ראויים, תוך קבלת סיוע ממטפלות הרווחה, ובמקרה שלפנינו אין ספק שדרוש זמן ארוך יותר מאשר במקרה רגיל.

כפי שנקבע בפסק הדין בעניין הדיון הנוסף 1892/11 בדעת הרוב ביום 22.5.11 הרי שבמקרה זה, על אף ההיסטוריה הקשה של המשפחה, על אף הקשיים הכל כך רבים בהעברת הילדים למשמורת ההורים, הרי דווקא בשל כך, ניתן לאמץ את חוות דעת המומחית, שקשה מאוד בשלב זה להעריך את פרק הזמן הדרוש להחזרת הילדים למשמורת ההורים, ולא ניתן לשלול את הסיכוי להצלחת התהליך.

משכך, הרי שמרגע שנקבע שהילדים הם ברי-אימוץ, הרי שמדובר בהליך בלתי הפיך.

יש להביא בחשבון, שבמקרה זה, להבדיל ממקרים אחרים, דווקא בשל הקושי בהפרדה בין הקטינים, והעובדה שאם ייקבע שהם ברי-אימוץ לא יהיה מנוס מאשר להפריד אותם לשתי משפחות מאמצות נפרדות, והאלטרנטיבה, מבחינת טובת הילדים, גרועה בהרבה, לכן ככל שאמונתה של המומחית תתגשם, והחזרת הקטינים, כולם יחד, למשמורת ההורים תצליח - הרי שללא ספק הדבר הוא לטובת הקטינים. במקרה כזה יש לפחות לבחון כראוי את האפשרות של החזרת הקטינים למשפחה הביולוגית שהיא האפשרות היחידה שתיתן מענה לאי הפרדת הילדים זה מזה, שכן ברי כי אם יהיה צורך באימוץ לא יהיה מנוס מפיצול הילדים.

לפיכך, אני סבורה, שבשלב זה לא הוכחה קיומה של "עילת אימוץ", זאת לאור מסקנתה של המומחית, כי חל שיפור במצבם של ההורים ויש סיכוי נראה לעין שתוך פרק זמן לא ארוך, בנסיבות העניין, ניתן יהיה להחזיר את הילדים למשמורת המערערים.

יודגש כי פסק הדין של בית משפט קמא היה לכאורה מוצדק בזמנו והסיבה לקבלת הערעור הינה אך ורק עקב חלוף הזמן ושינוי מהותי במצב ההורים והקטינים כפי שעולה מבדיקת המומחית שנעשתה לאחרונה ומצדיקה מתן הזדמנות נוספת להורים ולקטינים שלא יופרדו זה מזה.

כן יודגש, שאנו תקווה שההזדמנות שניתנת להורים אכן תצלח, אם כי אין בכך כדי לקבוע שיש באמור משום הוראה או הבעת דעה לגבי ההתפתחויות בעתיד, ככל שמדובר בהעברת הילדים למשמורת ההורים, שכן הדבר חייב לשוב ולהיבדק, כאשר אם תחול החמרה במצבם של ההורים, פתוחה הדרך בפני המשיב לפנות בכל עת בבקשה חוזרת.

סוף דבר:

32. לאור כל האמור, לו תתקבל דעתי, אמליץ לחבריי להרכב לקבל את הערעור ולקבוע שבנסיבות המקרה דנן, לא התקיימה "עילת האימוץ" בהתאם לסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ.

צווי השגחה וכן הצווים האחרים שניתנו עד כה בעניינם של הקטינים, למעט הכרזתם כברי אימוץ, ימשיכו להיות בתוקפם, תוך שהדיון בעניינם של הקטינים יחזור לבית המשפט המוסמך, על מנת שייקבע את אופן יישום התהליך שציינה המומחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

השופט י' שנלר, אב"ד

1. אני מסכים ומצטרף לאמור בחוות דעתה המקיפה של חברתי, כב' השופטת לבהר שרון.

2. הנסיבות שבתיק זה, קשות וחריגות ולדידי מדובר באחד המקרים הקשים שהונחו לפתחנו, במיוחד נוכח הנסיבות המיוחדות כפי שנחשפנו להם במקרה זה.

3. אם נבחן את מצב ההורים, הם המערערים, נכון למועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא ולאור חוות הדעת שעמדו לפניו באותה עת, דומה כי לא היה מקום להתערב בנימוקיו ומסקנותיו.

מדובר בקטינים אשר חוו אירועים קשים מנשוא, אשר הצביעו לכשעצמם על חוסר מסוגלותם ההורית של שני ההורים, ובמיוחד אי יכולתם להפנים ולהיות ערים לבעיותיהם, הן במסגרת הזוגית שביניהם והן במסגרת שאלת היחסים בינם לבין הקטינים, ובמיוחד אופן הטיפול הלקוי בקטינים, כולל הזנחתם עד כדי גרימת סיכון לחייהם.

יתר על כן, לא מדובר במקרה ובו נטען על ידי ההורים, כאילו לא ניתנה להם ההזדמנות לגדל את ילדיהם, תוך עזרה של הרשויות. במקרה דנן, ניתנו גם ניתנו להורים הזדמנויות רבות, חרף כל האירועים הקשים, הכל שמא ישכילו ההורים לשנות דרכם, ובמיוחד כי יצליחו להפנים את המפורט לעיל.

אולם, מסתבר כי התבנית של מסגרת היחסים בין ההורים בינם לבין עצמם, חזרה ונשנתה מדי פעם בפעם. כך, מעת שהקטינים הוצאו ממשמורתם, טרחו ההורים לחדש את הקשר הזוגי ביניהם ולהציג מצג כאילו חל שיפור במערכת יחסים זו, הכל על מנת שהקטינים יוחזרו למשמורתם. עם זאת, בסמוך לאחר השבת הקטינים לחיק הוריהם, חזר כל אחד מההורים לסורו וכך גם המערכת הבין-זוגית שבין ההורים.

לכך יש להוסיף, את חוות הדעת על המסקנות שבהן, אשר שללו את מסוגלותם ההורית של ההורים, אם כי לא בכדי ציינו המערערים במסגרת הערעור, כי ניתן לראות שלכאורה קיימת מסוגלות הורית, אך חלקית.

4. לכל האמור יש להוסיף את מצבם הקשה של הקטינים, הן בעת שהוצאו מעת לעת מהוריהם ומצבם באותה עת, כך גם מצבם בפנימיית הקלט, ובהיותם קטינים בעלי צרכים מיוחדים, ללא צל של ספק.

כפי שפירטה חברתי, בכל אחד מהקטינים וכולם יחד, התגלו בעיות התפתחותיות קשות, כך גם בעיות נוספות, לרבות בכל הקשור לתפקוד היומיומי.

במיוחד, הפנו המומחים לחשש של הקטינים מביקור ההורים ותגובתם לאחר ביקורים שכאלו.

5. בנסיבות אלו, אכן עמד בית משפט קמא בדילמה קשה, הואיל ולא רק שלא נמצאו, ככל הנראה, משפחות אומנה אשר היו מוכנות לקלוט את הקטינים גם יחד, אף אם מדובר למטרת אימוץ, דהיינו, שתוצאת הכרזת הקטינים כברי אימוץ, תהא ניתוק בין התאומים לבין אחיהם, על כל המשתמע מכך.

אולם, נוכח כל אשר פירט בית משפט קמא, לא מצא מנוס אלא להורות את אשר הורה.

6. כבר בעת הדיון הראשון בפנינו, הפנה המשיב לכך שהקטינים מצויים מזה תקופה ארוכה בפנימיית הקלט, אשר ייעודה כקלט זמני ולא כפנימייה קבועה לקטינים. יתר על כן, המשיב טען כי כל יום שעובר, מרע את מצבם הקשה בלאו הכי של הקטינים, וכי על כן יש להורות באופן מיידי, אשר ייעשה עם הקטינים.

אם אכן הייתה מיושמת החלטת בית משפט קמא שניתנה לפני זמן רב להעברת הקטינים למשפחות אומנה, יכול ולא היה מקום לבחינות נוספות מעבר לאשר בחן בית משפט קמא, ושוב נוכח קביעותיו הן ביחס להעדר מסוגלות של ההורים והן בחינת טובת הקטינים, אם אכן היו נקלטים כדבעי, באותן משפחות.

אולם, נוכח המציאות שטרם נמצאו משפחות מתאימות, כך גם נוכח טענות המערערים, כי חל שינוי מהותי במצבם, מעת עריכת חוות הדעת השונות בעניינם, סברנו כי יש מקום לבקש מהמומחית הדרה בר (להלן: המומחית) לבחון את אשר תמצא לנכון - הכל על מנת לברר, האם אכן חל שינוי כה דרסטי במצב ההורים, כך גם בהתחשב במצבם דהיום של הקטינים.

אומנם הועלתה אפשרות לנסות וליישם את החלטת בית משפט קמא להעברת הקטינים מיידית למשפחות אומנה, במיוחד על רקע כוונת מי שטיפלה בקטינים במסגרת פנימיית הקלט לעזוב עבודתה שם.

אולם בצדק גם המשיב סבר כי עדיף שתינתן הכרעה ברורה בעניינם של הקטינים מבלי שיאלצו לעבור למסגרת נוספת, חרף החשש מעזיבתה של אותה המטפלת.

יוער, כי למזלם של הקטינים המטפלת לה קשורים הקטינים, לפחות עד עתה נשארה במקום עבודתה.

7. במכוון לא ביקשנו מהמומחית לערוך חוות דעת בכתב, כך גם לא קיבלה הנחיות הכיצד לבדוק את הנצרך בדיקה, וזאת גם בהסכמת הצדדים.

ואכן, בסופו של יום הגיעה המומחית למסקנות ברורות ואף לא נצרכה לאשר סברה כי ייתכן ותזקק לו, דהיינו היוועצות במומחה נוסף שיבחן את הנסיבות.

המומחית נשאלה הן על ידנו והן על ידי ב"כ המשיב, שאלות רבות, אשר נצרכו הן על מנת לבחון את מסקנותיה והן על מנת לבחון את השלכת מסקנותיה על ההכרעה בערעור.

8. מכל מקום מדבריה עלה כי אכן חלו מספר שינויים משמעותיים לעומת הבדיקות שערכה כשנה טרם לכן, בעת שנצרכה להגשת חוות דעתה בפני בית משפט קמא.

מהראוי לציין חלק מאותם שינויים.

ראשית, השינוי הדרסטי שחל לשיטתה, במצבם של ההורים, ובראש וראשונה, הפנמת הקשיים שלהם והצורך להסתייע בגורמים מקצועיים על מנת לנסות ולשנות אורחות חייהם, הן במסגרת היחסים ביניהם והן בכל הקשור לקטינים. כך הטיפול באמצעות המטפלת הזוגית וכך הליווי של שירות המבחן למבוגרים במסגרת ההליך הפלילי.

שנית, עצם יכולתם לעבור אותם שינויים שעברו, אשר הוא לכשעצמו מצביע על שינוי ניכר ביכולתם ואף ביחס לעתיד.

שלישית, ואולי כעיקר, ולאו דווקא לנושא הנצרך להכרעה בערעור, השינוי המהותי שחל במצבם של הקטינים, הן בהתייחס למצבו של קטין לכשעצמו, הן במסגרת הקשרים בין האחים בינם לבין עצמם ובמיוחד בין הקטין לתאומים, הן במסגרת "החברתית" והן בפן השינויים הרבים שחלו בכל אחד מהם בהתייחס לחוסנם ועוד. אולם, מעל לכל, השינוי שחל בכל הקשור להיבט הקשר עם הוריהם לרבות בעניין הביקורים כך גם בהתייחס לאיכותם.

רביעית, כי בניגוד להערכת המטפלים בקטינים כולל הפיקוח, דווקא השהייה בפנימיית הקלט היטבה את מצבם של הקטינים באופן משמעותי, לרבות אותו קשר שנוצר בינם לבין המטפלות, כך גם השתלבותם במוסדות החינוך.

לבסוף, ואולי לעניינו כעיקר, מסקנת המומחית כי לא ניתן לקבוע שבמצב ההורים דהיום הם נעדרי מסוגלות הורית בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, לרבות בהתייחס לאותו תנאי של מסגולתם תוך סיוע רשויות הרווחה ובטווח הנראה לעין.

כן חזרה והדגישה המומחית שהפרדת הקטינים תהיה הרסנית לגביהם ותגרום להם נזק רב והיא כלל אינה מעלה על דעתה אפשרות שכזאת.

9. מול המסקנות דלעיל, יש לציין כי המומחית הדגישה כי עדיין הקטינים בעלי צרכים מיוחדים, כפי שהדגישה את הקושי הקיים בקליטת קטינים כמצב הקטינים, כל אחד כמצבו ועל אחת כמה וכמה שלושתם יחד, במסגרת משפחתית זאת או אחרת.

קושי זה יפה שבעתיים בעת שעסקינן בהורים דנן, לאור כל אשר פורט לעיל.

יתר על כן, בצדק ציינה המומחית כי ברור כי העברת הקטינים לבית ההורים, מחייבת תהליך הדרגתי, החל מהגברת מספר הביקורים, קיומם תחת פיקוח בבית ההורים תוך בחינת מצבם של הקטינים כך גם התנהלותם של ההורים.

בכל מקרה, דעתה של המומחית, כי יש מקום לאפשר לקטינים להמשיך ולשהות בפנימייה עד תום שנה"ל הנוכחית לרבות הנצרך להכנה לכתה א'.

דהיינו, בכל מקרה מדובר על תקופה בת מספר חודשים, כאשר בתקופה זאת יידרשו רשויות הרווחה ליישם את התהליך, לפקח עליו וכמובן ליתן את הסיוע המסיבי להורים.

10. יוער, כי נציגי המשיב טענו בפנינו הן בעבר והן עתה, לאחר דברי המומחית, כי פנימיית הקלט כשמה כן היא, דהיינו קלט באופן זמני ולא באורח קבע וכי על כן מההכרח למצוא לקטינים מסגרת אחרת לרבות טיעון על מציאת משפחות אומנות.

עוד ציינה ב"כ המשיב כי גם יכולות רשויות הרווחה במתן אותו סיוע נדרש, מוגבלות על כל המשתמע מכך.

11. בסופו של יום דעתה של המומחית הייתה, כי אם בעבר הסיכון בהשבת הקטינים להורים היה גדול לאין שיעור מהסיכוי, כיום הסיכוי גדול מהסיכון, למרות שאינה מתעלמת מהעבר והחשש מהעתיד, תוך שהיא מתייחסת לשאלה זאת בהתחשב לקטינים דנן על מצבם בעבר וכיום.

12. נוכח כל האמור, נדרשים אנו להכרעה הקשה, האם נוכח "ההיסטוריה" ובמיוחד נוכח כל אשר חוו הקטינים בעבר, יש מקום לערוך "נסיון" נוסף. דהיינו, האם אכן התבנית שפורטה לעיל לא תחזור על עצמה, וכי למעשה כל השינוי שהתגלה במצב ההורים, נועד כאותו מצג בעבר, הכל על מנת שהקטינים יוחזרו אליהם.

יתר על כן, האם הורים אשר היו מסוגלים להתעלל בילדיהם, ראויים למתן הזדמנות נוספת. על אחת כמה וכמה בהתחשב בכך שגם כיום הקשיים של הקטינים אינם פשוטים, כך גם כי הינם בעלי צרכים מיוחדים.

בנסיבות אלו, כלום יהיה ביכולתם של ההורים לספק לקטנים את מלוא צרכיהם.

קושי נוסף, נובע מהשאלה האם אכן רשויות הרווחה יהיו מסוגלות לספק את אותו ליווי ופיקוח נדרש, ליישום אותו תהליך שציינה המומחית.

בנוסף, עלינו להידרש גם לטובתם של הקטינים. לכאורה, הותרת תוצאת בית משפט קמא על כנה, תבטיח לקטינים מעבר לגידולם אצל משפחות, אשר ייבדקו בדבר יכולתם לספק לקטינים את צרכיהם, וללא סיכונים להם לכאורה יהיו חשופים הקטינים אם נקבל את הערעור.

13. בסופו של יום, ולא בלי התלבטות, הגעתי גם אני למסקנת חברתי, לפיה יש לקבל את הערעור, וזאת מהטעמים הבאים.

14. ראשית, מההיבט המשפטי-הפורמאלי השאלה הניצבת בפנינו, האם כיום קיימת עילת האימוץ כפי שנקבעה על ידי בית משפט קמא ואשר הייתה יפה לשעתה.

נוכח חוות דעתה של המומחית, דומה כי כיום לא מתקיימת עילה זאת, ובמיוחד לפי דעת הרוב בדנ"א 1892/11 היועץ המשפטי נ' פלונית (מיום 22.5.11).

מעשה המומחית סוברת כי לא ניתן לקבוע כי בטווח הנראה לעין לא יהיו מסוגלים ההורים לטפל בקטינים, הכל כמובן בסיוע שירותי הרווחה.

אכן, שאלה היא מהי התקופה בה יש להמתין, עד שאכן תבוא אותה מסוגלת לידי ביטוי בפועל, אולם דומה כי אם אכן כדברי המומחית, ובהתחשב בשאר הנסיבות, לא מדובר על תקופה ארוכה מדי.

שנית, חשיבות מיוחדת מצאתי בדברי המומחית אודות הקשר שבין התאומים לאחיהם, קשר אשר הולך ומתהדק, ובאופן שלדעתה ניתוק הקטין מהתאומים, יכול ויגרום נזק קשה לקטינים כולם. דהיינו, הותרת הכרזת הקטינים כברי אימוץ, תוצאתה, ואין חולק על כך, הפרדה בין הקטינים, גם אם אותם הורים מאמצים יהיו מודעים לצורך על שמירת קשר זה או אחר ביניהם.

שלישית, השוני המהותי בקשר שבין הקטינים להורים. דהיינו, כיום מדובר על קשר שונה לחלוטין ושההורים מהווים לקטינים, דמויות הוריות מבלי לפגוע בקשר שלהם עם המטפלות. כך גם מתקיימים הביקורים הקבועים תוך שיפור איכותם, וברור שניתוק מההורים יכול ותהא לו תוצאה קשה בחינת הקטינים.

רביעית, וכפי שציינה חברתי, הליך העברת הקטינים הינו הליך ללא יכולת חזרה, יהיה מצבם של הקטינים אשר יהא במסגרת אימוצם.

מנגד, אם אכן ההליך שיש ליישמו לפי דעתה של המומחית לא יצלח מסיבה זאת או אחרת, אזי מעת שלא יהיה מנוס, ניתן יהיה לחדש את ההליך להכרזתם של הקטינים כברי אימוץ. כמובן שאין להתעלם מהנזקים הקשים שיכול וייגרמו לקטינים בנסיבות שכאלו, אך עדיין יש להציב מול חשש זה את אותו סיכויי שציינה המומחית.

15. מצאתי לנכון להביא את מכלול השיקולים הנצרכים לבחינת המקרה דנן. אולם דומה כי אין אנו נצרכים למכלול השיקולים שפורטו לעיל, הואיל ודי לנו באותה קביעה כי אכן כיום, לא מתקיימת אותה עילת האימוץ שקבע בית משפט קמא.

16. הגם שכך, מהראוי לציין באופן חד משמעי, וזאת לרבות ביחס להורים, כי אין במסקנה דלעיל, משום קביעה כאילו כיום ניתן לקבוע שאכן כיום ניתן להעביר את הקטינים בחזרה לבית ההורים.

אותם צווי השגחה וכן הצווים האחרים שניתנו עד כה בעניינם של הקטינים, למעט הכרזתם כברי אימוץ, ימשיכו להיות בתוקפם, תוך שהדיון בעניינם של הקטינים יחזור לבית המשפט המוסמך, על מנת שייקבע את אופן יישום התהליך שציינה המומחית. כמובן, שיהיה על בית המשפט לפקח באופן הדוק על השינויים שיחול ויחולו מעת לעת, כך יהיה מקום לקבוע את התנאים להשבת הקטינים להורים במועד ובתנאים המתאימים, ככל שאכן ניתן יהיה הדבר. כמובן, שבית המשפט יהא רשאי להיעזר במומחים שיימצא לנכון, תוך עדכון מצב ההורים והקטינים מעת לעת.

לא למותר להוסיף, כי אם חרף כל אותם סיכויים שציינה המומחית, יסתבר כי אין הם ניתנים ליישום מסיבה זאת או אחרת, לא יהיה במסקנתנו עתה, למנוע מהמשיב לעתור לאשר יימצא לנכון.

17. בנוסף, לא התעלמנו מהנטען אודות מטרתה של פנימיית הקלט, אולם לאור הנסיבות שנוצרו, סבורני כי על רשויות הרווחה להשאיר את הקטינים בפנימייה ועם המטפלות בהם, אשר ראויות לכל שבח, ככל שאכן מדובר בתקופה הקצובה שציינה המומחית.

18. אין לי אלא להביע תקווה שאכן ההורים יתמידו במאמציהם כולל אשר יידרשו מרשויות הרווחה, על מנת להגשים את אותה תקווה וינצלו את ההזדמנות הנוספת הניתנת להם.

השופט ד"ר ק' ורדי

אני מצטרף לחוות דעתם המקיפה של חברי להרכב.

אכן, כל תיק אימוץ הוא עולם ומלואו ודורש הכרעה קשה וכואבת.

במקרה דנן אף אני סבור כי לאור השינוי המהותי שחל הן בהורים והן בקטינים והן בקשרים ביניהם, יש מקום לתת להורים הזדמנות נוספת במיוחד בהתחשב בכך שהקטינים נמצאים עדיין בקלט, הקשר המשתפר בינם לבין ההורים, ושהזדמנות זאת הינה האפשרות היחידה לכך שהקטינים לא יופרדו זה מזה ומן הראוי לנסות למצות הזדמנות זאת, בתקווה שתצלח.

הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון.

המזכירות תעביר עותק פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום כז' חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ....
נתבע: היועץ המשפטי לממשלה
שופט :
עורכי דין: