ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ......... נגד היועץ המשפטי לממשלה :

1..........

2........

נ ג ד

היועץ המשפטי לממשלה

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

 

כב' השופט שנלר

כב' השופט ורדי

כב' השופטת לבהר שרון

בעניין הקטינים: יליד xx/xx/09

יליד xx/xx/09

 

בשם המערערים - עו"ד גדי רחמים

בשם המשיב - עו"ד דנית חשין

פסק - דין

השופטת רות לבהר שרון:

בפנינו ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתיק אימוץ 111/09 שניתן על ידי כב' השופטת רוטשילד ביום 4.9.11, בו נקבע כי התמלאו כלפי המערערים תנאי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981 (להלן: "חוק האימוץ") והורה כי הקטינים, .... (להלן: "הקטינים" או "התאומים"), יוכרזו כברי אימוץ וכי האימוץ יהיה "אימוץ סגור".

הרקע והעובדות

1. המערערים הינם הורי הקטינים. האם, המערערת, (להלן: "המערערת" או "האם") ילידת xx/xx/73, גדלה ב... במשפחה חרדית. סיימה 12 שנות לימוד בפנימייה, ואינה עובדת. יחסיה עם הוריה מורכבים וטעונים. האב, המערער (להלן: "המערער" או "האב"), יליד xx/xx/62, לומד בכולל 6 שעות ביום, אינו עובד מזה 20 שנה, ומתקיים מקצבת נכות של הביטוח הלאומי על רקע נפשי. למערערים שלושה ילדים: בת -... ילידת xx/xx/07 (להלן: "הקטינה") ושני הקטינים שהם התאומים, ילידי xx/xx/09, והם נשוא הערעור.

טרם לידתה של הקטינה -...., הגיעו ללשכת הרווחה פניות הן מהמערער והן מאשת הרב בכולל בו למד האב, בהן הועלו ספקות באשר ליכולתה של המערערת לטפל בקטינה שתיוולד. גם המערערת פנתה ללשכת הרווחה וסיפרה על אלימות של המערער כלפיה. עם לידת הקטינה התקבל דיווח של העובדת הסוציאלית בבית החולים, לפיו ההורים יתקשו לטפל בקטינה עם שובה מבית החולים. בעקבות הדיווחים הנ"ל התכנסה ועדה לתכנון תוכניות טיפול עבור הקטינה. הועדה קבעה בין היתר, כי תעשה פנייה לבית המשפט לנוער לצורך הכרתה של הקטינה כ"קטינה נזקקת", וכי תינתן חוו"ד על-ידי מכון וגנר לאבחון מסוגלותם ההורית של ההורים. מסקנת המומחים מטעם מכון וגנר הייתה שההורים חסרי מסוגלות הורית לגדל את הקטינה. (חוו"ד מיום 18.3.08)

ביום 3.1.08 הוכרזה הקטינה כ"קטינה נזקקת" וניתן לגביה צו השגחה.

למרות חוות הדעת הנ"ל, להורים ניתנו מספר הזדמנויות, והוצעו תוכניות טיפול במסגרתן הם יטפלו בקטינה, אך ההורים לא פעלו על-פי תוכניות הטיפול, האב המשיך לנהוג באלימות כלפי האם וחלה נסיגה התפתחותית אצל הקטינה.

בעקבות זאת, הוחלט ביום 17.9.08 על-ידי ביהמ"ש לנוער כי הקטינה תוצא ממשמורת ההורים ותימסר למשמורתה של פקידת הסעד לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך 1960.

הקטינה עברה לשהות אצל אחותה של האם א'...ששימשה כאומנה זמנית לקטינה, אך שילובה בבית האחות לא צלח, וביום 11.4.10 הועברה הקטינה לבית משפחה אומנת בה היא שהתה עד למתן פסק דינו של בית משפט קמא.

כך גם הוגשה הבקשה להכריז על הקטינה כברת אימוץ.

תוך כדי ההליכים המשפטיים בעניינה של הקטינה, נולדו התאומים ביום xx/xx/09, בשבוע ב-29 להריון כשהם פגים, והמשיב תיקן את תביעתו וביקש להכריז גם על הקטינים כברי אימוץ, ואולם בהמשך חזר בו המשיב מבקשתו להכריז על הקטינה כברת אימוץ, זאת נוכח מצבה הקשה, ולכן פסק דינו של בית משפט קמא מתייחס לקטינים בלבד, וכך גם הערעור.

2. במהלך שהותם של הקטינים בפגייה טיפלה בהם האם במסירות רבה, עם זאת הצוות הרפואי והעובדת הסוציאלית של ביה"ח ציינו שהאם זקוקה לעזרה והדרכה.

ביום 5.11.09 בהסכמת ההורים הוכרזו הקטינים כ"קטינים נזקקים" והוחלט להעבירם למשפחת קלט עד למציאת משפחת אומנה. ביום 24.3.10 הועברו הקטינים למשפחת אומנה, ומאז הם נמצאים באותה משפחה.

בהערכה פסיכולוגית שנערכה לקטינים בתקופת שהותם בבית משפחת הקלט עלה כי הקטינים סובלים מאיחור התפתחותי, זקוקים לסביבה מטפחת ומעודדת ולדמות מטפלת קבועה, וכי הם בעלי צרכים מיוחדים.

לגבי .... בחוות דעת מכון שקד, שמונה כמומחה על-ידי בית משפט קמא, צויין כי תפקודו הקוגניטיבי נמוך מכפי המצופה לגילו, וניכרו אצלו קשיים בתחום ההתקשרות ובביטוי הרגשי. לגבי...., בחוות דעת מכון שקד, צויין כי אף הוא מראה איחור בתפקודו הקוגניטיבי ובהתפתחותו השכלית.

3. בית משפט קמא מינה את ד"ר פז תורן (להלן: "ד"ר תורן") כמומחית מטעמו להערכת מסוגלותם ההורית של ההורים.

ד"ר תורן פירטה את הקשיים במסוגלותם ההורית של ההורים אך המליצה להשאיר את הקטינים במשמורת ההורים תוך תמיכה מסיבית של שירותי הרווחה.

בחוות דעתה ציינה ד"ר תורן כי בדיקות האינטראקציה שערכה לבני הזוג וילדיהם מצביעות על תפקוד סביר של בני הזוג עם הקטינים, וכי למערערים נכונות רבה לטפל בילדיהם, וכי התנהלותם מלמדת שקיים סיכוי לשיפור התנהגותם או מצבם של המערערים בעתיד הנראה לעין, בכפוף לעזרה כלכלית וטיפולית של רשויות הסעד. לבסוף קובעת ד"ר תורן כי ניתוק הקטינים מהמערערים הכמהים לגדלם תסב להורים נזק משמעותי.

4. בעקבות חקירתה של ד"ר תורן על חוות דעתה, הסכימו הצדדים כי "מכון שקד" ימונה כמומחה נוסף מטעם בית המשפט למתן חוות דעת בעניין המסוגלות ההורית של ההורים, ויבחן האם יש להכריז על הקטינים כברי אימוץ. המלצת מכון שקד הייתה להכריז על הקטינים כברי אימוץ בשל חוסר מסוגלות הורית של ההורים, וכך הסיכום בעמ' 68 לחוות הדעת:

"...עולה כי החזרתם של הילדים להוריהם יש בה סכנה של ממש לא רק להתפתחותם אלא אפילו לבריאותם וחייהם. ... (המערערים) אינם מסוגלים לטפל בילדים ברמה הבסיסית של הגנה ומענה לצרכים בסיסיים של טיפול והזנה, ודאי שלא יוכלו להעניק לילדים את הסביבה לה הם זקוקים לצורך התפתחותם. לכן, יש לשלול את מסוגלותם ההורית של ...., שניהם ביחד וכל אחד לחוד, ולהכריז על ילדיהם - .......... - בני אימוץ"

פסק דינו של בית משפט קמא

5. בהתחשב בחקירת המומחים וההורים אימץ בית משפט קמא את חוות הדעת של מכון שקד, וקבע כי הוכחה חוסר מסוגלותם ההורית של ההורים וכי טובת הקטינים היא שהם יוכרזו כברי אימוץ. בית משפט קמא גם עמד על-כך שד"ר תורן אישרה בחקירתה כי האם לבדה חסרת מסוגלות הורית, וכאשר נשאלה האם הייתה מחזירה את הקטינים לאם השיבה: "הייתי מסייגת מאוד את ההמלצה ומבקשת בדיקה חוזרת".

בהתבסס על חוות הדעת הנ"ל, קבע בית משפט קמא כי הוכחה חוסר מסוגלותה של האם, שכן הוכח כי האם בעלת יכולות אינטלקטואליות נמוכות ביותר, בעלת הפרעות נפשיות, סובלת מהפרעות קשב וריכוז, פסיבית, אינה מודעת למגבלותיה ולכן גם אינה מבינה את הצורך בקבלת עזרה, אינה מסוגלת להתאים את עצמה לצרכיהם ההתפתחותיים של הקטינים ואינה מסוגלת לספק להם הגנה.

6. באשר לאב, קבע בית משפט קמא כי גם לגביו הוכח שהוא חסר מסוגלות הורית וכי אין סיכוי שמסוגלותו ההורית תשתנה בעתיד, שכן הוכח כי האב בעל מבנה אישיות גבולי עם פגיעות נרקסיסטיות וקווי אישיות פרנואידיים, אשר גורמים לו לדיכאון, וכאשר ההגנות בהם משתמש האב קורסות, אזי הוא עלול לחוות כעס, להתפרץ תוך שהוא מסכן את עצמו ואת הסביבה, כפי שבא לידי ביטוי באלימות של האב כלפי האם. כן הוכח כי האב לא מגלה תובנה לקשייו וקשיי האם (האב מכחיש שהוא אלים כלפי האם), אינו מסוגל לטפל בילדיו, אינו ער לצרכיהם ואף יכול לסכנם, וכי לאב אין יכולת להפיק תועלת מהדרכה או הכוונה, בהתחשב בין היתר בחוסר שיתוף הפעולה מצד האב עד עכשיו.

7. באשר ליחסים בין ההורים, קבע בית משפט קמא, על-סמך חוות הדעת שהונחו בפניו, כי היחסים ביניהם קשים, רוויי מריבות וויכוחים וכי האם סובלת מאלימות פיזית ונפשית מצד האב. כן קבע בית משפט קמא כי ההורים אינם מבינים את צרכי הקטינים ונמנעים משיתוף פעולה עם הרשויות והגורמים המטפלים.

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי בהתחשב בצרכיהם המיוחדים של הקטינים כפי שעלה מחוות הדעת בעניינם, ובהתחשב בעדותם של ההורים ממנה עלה כי ההורים כלל לא היו מודעים לטיפולים להם זקוקים התאומים ולא מודעים לקשיים שהם עלולים לחוות, בין כתוצאה מהיותם פגים ובין כתוצאה מניתוקם מהמשפחה האומנת בה הם שוהים מאז היותם בני כ-6 וחצי חודשים, להורים אין את המסוגלות ההורית הנדרשת לטיפול במי מהקטינים.

8. לבסוף קבע בית משפט קמא, כי הוכח בנסיבות העניין כי חוסר המסוגלות של ההורים לא תשתנה בעתיד הנראה לעין על-אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד, וזאת בהתחשב בכך שההורים אינם מודעים למגבלותיהם, וכי טובת הקטינים, בהתחשב בצרכיהם המיוחדים מחייבת השמתם במשפחה אשר תוכל להיענות לצרכיהם, כאשר לא הוכחה אפשרות מעשית להסתייע במשפחה המורחבת של מי מההורים לגידול הקטינים, לאור ניסיונות העבר.

9. לאור כל האמור קבע בית משפט קמא כי למרות רצונם של ההורים, מגבלותיהם האישיות והתנהגותם בפועל כלפי ילדיהם מלמדים כי הם אינם מסוגלים אובייקטיבית לגדל את הקטינים, טובת הקטינים מחייבת שהאימוץ יהיה "אימוץ סגור", זאת בהתחשב בכך שההורים לא גידלו את הקטינים מאז לידתם ולא נוצר קשר הורי בין הקטינים להורים, כי אין סיכוי לשיפור במצבם של ההורים בעתיד הנראה לעין, ולכן שמירה על קשר בין הקטינים להורים לא תתרום לקטינים אלא אף תגרום להם נזק.

טענות הצדדים בערעור

טענות המערערים

10. המערערים טוענים כי בית משפט קמא שגה בקביעתו לפיה התקיימו בנסיבות העניין תנאי סעיף 13(א)(7) לחוק, כי ההורים הם חסרי מסוגלות הורית, וכי יש לקבוע כי הקטינים הם ברי אימוץ. לטענת המערערים, העובדה שהמשיב חזר בו מבקשתו להכריז על הקטינה כברת אימוץ, מלמדת שההורים אינם חסרי מסוגלות הורית שכן הם מסוגלים לגדל את הקטינה שמצבה קשה.

טוענים המערערים כי שגה בית משפט קמא משלא אימץ את חוות הדעת של ד"ר תורן המומחית מטעמו, שהמליצה להשאיר את הקטינים במשמורת ההורים תוך סיוע שירותי הרווחה. לטענתם, בית משפט קמא התעלם ממאמצי האם ומהדיווחים החיוביים שהתקבלו בעניינה. כן טוענים המערערים כי הם מוכנים לשתף פעולה ולהשתתף בתוכניות טיפוליות.

לטענתם, לא ניתן להסיק מסקנות לגבי מסוגלותה ההורית של האם מהוועדות שנערכו בשנת 2008 בנוגע לטיפול בקטינה, שכן באותה עת האם הייתה במצב רפואי קשה (בין היתר, בשל טיפולי פוריות ושמירת הריון) והקטינה הייתה אף היא במצב רפואי קשה.

מוסיפים המערערים וטוענים, כי שגה בית משפט קמא משלא בחן את האפשרות שאחות האם - ב' ...(שנתנה הסכמתה לכך) תגדל או תאמץ את הקטינים.

לחילופין טוען ב"כ המערערים כי בכל מקרה יש לאפשר במקרה זה "אימוץ פתוח" באופן שלכל הפחות יאפשרו למערערים קבלת מידע, כולל תמונות ווידיאו על הקטינים על מנת "להמתיק", ולו במעט את "הגלולה" של ניתוק הקשר של הקטינים עם הוריהם.

טענות המשיב

11. בא כח המשיב מפרט ומנמק הטעמים לכך שפסק דינו של בית משפט קמא מוצדק וראוי בנסיבות העניין. לטעמו, עסקינן בפסק דין שקול, מפורט, ומנומק אשר אין מקום להתערב בו. כך גם לטענתו, בצדק העדיף בית משפט קמא את חוות דעתו המסכמת של מכון שקד, שקבע כי טובת הקטינים מחייבת הוצאתם למסגרת של אימוץ סגור, וכי למערערת אין מסוגלות הורית, ואין סיכוי בעתיד הנראה לעין לשיפור בתפקודם ההורי של המערערים. עוד מציין המשיב כי הקטינים אשר כיום הינם כבני שנתיים, הוצאו מרשות המערערים סמוך ליום היוולדם, ולא היו בקשר עם ההורים מאז לידתם, ונקלטו היטב אצל משפחת הקלט, ולאחר מכן המשפחה האומנת וכי הוצאתם עתה מחזקת המשפחה האומנת תסב להם נזק רב ביותר.

לבסוף יצויין, כי לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בפנינו, המציא ב"כ המשיב ביום 9.11.11 תסקיר משלים לגבי עמדת המשפחה האומנת באשר לאימוץ עם קשר, במסגרתו יועבר למערערים מידע באמצעות השירות לילד, כפי שיפורט בהמשך.

דיון

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועברנו על כל החומר וחוות הדעת שהוגשו, אנו סבורים שדין הערעור להידחות, כפי שיפורט בהמשך.

המסגרת הנורמטיבית

12. התערבות המדינה ביחסי הורים וילדים הינה חריג לעקרון האוטונומיה של המשפחה. ואולם, מקום בו הורה אינו ממלא חובתו להגן על ילדיו, ומסכן את שלומם ובטחונם, יש מקום להתערבות ביהמ"ש, זאת תוך עריכת איזון ראוי בין הכאב הכרוך בניתוק הילד מהוריו לבין הצורך בהגנה על הקטין. {בע"מ 3741/11 פלונית נגד היועמ"ש לממשלה (לא פורסם 14.9.11)}.

המסגרת הנורמטיבית התוחמת את המצבים אשר ניתן להכריז על ילד כבר אימוץ מצויה בדלת אמותיו של חוק האימוץ, הקובע בסעיף 13 (א) (7) כדלקמן:

".13(א)באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה:

(7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו;"

העולה מהאמור בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ הוא כי בחינת המסוגלות ההורית "הינה מנקודת מבט אובייקטיבית, דהיינו האם ההורה מסוגל לדאוג לילדו ולא אם הוא מעוניין בכך... הפרשנות שניתנה לעילה זו היא כי מדובר בחוסר מסוגלות אשר אין סיכויי לשינוי בה בעתיד הקרוב, וכי אין בעזרה כלכלית וטיפולית סבירה כדי להביא לשינוי המצב בעתיד הקרוב." (רע"א 5055/09 פלונית נגד היועמ"ש (לא פורסם 13.1.10) .

מסוגלותם ההורית של המערערים

13. במקרה דנן שוכנענו כי צדק בימ"ש קמא לאור ממצאי מכון שקד, התנהלות המערערים והראיות הקיימות בתיק, בקובעו כי המערערים חסרי מסוגלות הורית, כי אין סיכוי לשינוי המצב בעתיד הקרוב הנראה לעין, וכי טובתם של הקטינים מחייבת הכרזתם כברי אימוץ בהקדם האפשרי.

מסוגלותה ההורית של המערערת נבחנה במסגרת שלוש חוות דעת נפרדות אשר נערכו בנקודות זמן שונות ועל ידי מומחים שונים, כאשר שתי חוות דעת (חוות דעת מכון שקד וחוות דעת מכון ווגנר) קבעו שלמערערת ליקויים אישיותיים, אורגניים מהותיים ומשמעותיים, המונעים ממנה לטפל בקטינים כראוי. לאור האמור, אין מקום לקבל את טענת המערערים כי חוסר מסוגלותה של המערערת נבע מטיפולי הפוריות הקשים אותם עברה, וכי מדובר בדבר זמני.

ביחס למערער נקבע בחוות הדעת כי הוא חסר מסוגלות הורית המתבטאת בין היתר, בחוסר יכולת להתייחס לצורכיהם הפיזיים והרגשיים של הקטינים, ועקב חשדנותו הנרקסיסטית וכוחותיו הדלים הוא נעדר יכולת להפיק תועלת מהדרכה או הכוונה גם במידה ואלו יינתנו לו בעתיד.

14. ב"כ המערערים טענו כי טעה בימ"ש קמא כאשר התעלם מחוות הדעת הנוספת של ד"ר תורן לגבי המסוגלות ההורית של המערערים, והעדיף את חוות הדעת האחרות על פניה. יצויין כי חוות דעתה היא חלקית, ונעדרת התייחסות למאפייניה האישיותיים של המערערת כמו גם למגבלותיה. ד"ר תורן לא ערכה למערערת טסטים, לא ערכה מפגש אינטראקטיבי יסודיים דיים בין ההורים והילדים, היא מתמקדת בטובת המערערים ולא בטובת הקטינים, והיא אישרה בחקירתה על חוות דעתה ביום 25.10.10, כי המערערת לבדה חסרת מסוגלות הורית. בנסיבות אלה, לא היה מקום שבית המשפט יקבל את ממצאיה ומסקנותיה.

15. העדר המסוגלות ההורית נלמד גם מהתנהלותם של המערערים באשר לקטינה-...... מחומר הראיות בתיק עולה, כי המערערים הסבו בהתנהלותם נזקים קשים לקטינה אשר נגרמו לה בשל מחדליהם ובשל העובדה שהם מנעו ממנה טיפול הכרחי לצורך התפתחותה התקינה וזאת למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו למערערים, ותוכניות מוגדרות וברורות שנבנו עבורם ולא צלחו, כאשר לא חלה כל התקדמות במצב הקטינה וצרכיה בתקופה בה היא שהתה בחיק הוריה במהלכה חוותה הקטינה טלטלות ומעברים והייתה חשופה לאלימות קשה. גם כאשר שהתה הקטינה בבית דודיה בסידור פרטי שנערך על ידי המערערים, הוריה לא הגנו עליה ולא התריעו בפני הרשויות כי הקטינה חשופה להתעללות, הזנחה ואלימות קשה.

הקטינה הוצאה מרשות הוריה עוד בחודש ספטמבר 2008 על פי צו בית משפט לנוער, ומאז היא שוהה במשפחה אומנת, כאשר מחיקת הבקשה להכרזתה של הקטינה כברת אימוץ נבעה רק בשל מצבה של הקטינה אשר הוכרה כבעלת פיגור שכלי, ולפיכך לא היה מקום להמשיך בהליכי האימוץ לגביה, ולא מהנימוק כאילו תשוב להוריה.

עיון בחוות הדעת מלמד כי גם כיום המערערים אינם מודעים כלל לנסיבות שהביאו להוצאת הקטינה מרשותם, אינם נוטלים כל אחריות על כך, ונראה כי לא הפיקו כל לקחים מהעבר.

16. באשר לטענת המערער כי יש מקום לבחון את אפשרות אימוצם של הקטינים על ידי אחות המערערת, הגב' ב'...(להלן: "ב' "), שנתנה הסכמתה לכך יצויין כי לאחר עדותה של ב'...בפנינו שוכנענו כי אין מקום להיענות לבקשה.

אומנם, ככלל יכול וראוי לבחון את אפשרות אימוצם של קטינים על ידי קרובי משפחה בנסיבות מתאימות (ראה בע"מ 5024/10 פלונית נ' היועמ"ש (לא פורסם 22.8.10). ואולם, בנסיבות דנן עדותה של ב'...בדיון בפנינו מעלה כי אין לה עדיין ילדים בעצמה, היא לא ערה להשלכות הסכמתה לאמץ את הקטינים, ודי לעיין בתשובותיה הכנות כדי להבין שנכונותה אינה מתאימה לנסיבות:

"לשאלת בית המשפט, איך ראינו את המתכונת ביחסים בין ההורים לביננו לבין הילדים, אני משיבה שאני רוצה אותם אליי והם יהיו כמו הילדים שלי, זה כאילו הם הילדים שלי, ופעם בשבוע ההורים יבואו לראות אותם ולהתעניין בהם. אם הם ירצו לקחת אותם בשבת, אני אתן להם בודאי."

בנוסף לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת באשר ל"הופעתה" רק עתה כפי שהיענות למבוקש תוצאתו בפועל חזרת הקטינים לפיקוח או שהות עם ההורים.

אימוץ פתוח

17. המערערים מבקשים לחילופין להורות על "אימוץ פתוח". עמדת הפסיקה היא כי צמצום תוצאות האימוץ באופן שיישמר הקשר בין הקטינים שהוכרזו כברי אימוץ לבין הוריהם אינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים. צמצום כזה עלול לפגוע בתכלית האימוץ, שכן הקושי האנושי הכרוך הן מבחינת ההורים והן מבחינת הקטינים בהסדר האימוץ מצריך ככלל הסדר של "אימוץ סגור" (ראו דברי כב' השופט א' רובינשטיין בע"מ 3640/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם 22.6.06).

18. בפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון ביום 14.9.11, בע"מ 3741/11 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם 14.9.11), ניתח בית המשפט העליון מפי כב' השופט ניל הנדל את הקריטריונים לגבי שלושת המבחנים הנ"ל, וכך ציין.

"באשר להורים הביולוגיים, בעת בחינת האפשרות של אימוץ פתוח, יש לבדוק בין היתר את מסוגלותם של אלה לכבד את מערכת האימוץ של ילדם במשפחה המאמצת, להשלים עם גבולות הקשר המוגבל עם ילדם, ולהתמודד עם הקשיים שקשר חלקי כזה עלול לעורר...

בגדר השיקולים הנוגעים להורים המאמצים, נבחנת גם שאלת התייחסותם של אלה לאפשרות שמירת הקשר בין הילד לבין משפחתו הטבעית, וההשפעה שעשויה להיות כך על הגשת תכליות האימוץ...

באשר לשיקולים הנוגעים לקטין עצמו, נבחנת התועלת העשויה לצמוח לקטין המאומץ מקיום קשר עם הוריו הטבעיים...".

19. באשר לשיקולים הנוגעים לקטין יש לבחון אם שמירה על קשר עם ההורים הביולוגיים במקרה זה עלולה לחשוף את הקטינים לקונפליקט רגשי ולהעיב על הקשר המיוחל בינו לבין ההורים המאמצים. במסגרת השיקולים במקרה זה יש להביא בחשבון את גילם של הקטינים בעת האימוץ, את גילם של הקטינים היום, את מידת השתלבותם במשפחה המאמצת, את הקשר שהיה, אם היה, עם הקטינים מעת הוצאתם מחזקת ההורים ועד היום, והכל בהנחה ששני התנאים הראשונים התקיימו, דהיינו שקיימת מסוגלות של ההורים הביולוגיים לכבד את מערכת האימוץ של ילדיהם במשפחה המאמצת, ובעיקר להשלים עם גבולות הקשר המוגבל עם הילדים ולהתמודד עם הקשיים שקשר חלקי כזה עשוי לעורר. כך גם בכפוף לבחינת עמדתם של ההורים המאמצים וההשפעה שעשויה להיות לכך להגשמת הצלחת האימוץ, כמצוין לעיל.

20. אין חולק כי עד היום לא נוצר קשר של ממש בין הקטינים לבין המערערים, שכן הקטינים הוצאו כאמור מחזקת המערערים מיום לידתם. במקרה כזה, בצדק סבורים היו הגורמים המטפלים ממכון שקד, שקבעו בעמ' 68 לחוות הדעת כי: " לקטינים אין התקשרות ייחודית להוריהם ועל כן שמירת הקשר אין בה ערך עבורם, ושמירה על קשר עם המערערים במצבם לא רק שלא יתרום להם, אלא אף עלול לגרום להם נזק וזאת בשל העובדה שהאב המערער הינו בעל פגיעות נרקסיסטית וקווים פרנואידיים באופיו, כך שהוא לא יוכל לאפשר לילדים להשתייך למשפחה אחרת, ויעמיד אותם בקונפליקט השתייכות מתמיד."

מכאן נראה כי טובת הקטינים מחייבת לאפשר להם לפתוח דף חדש ללא קשר ישיר עם ההורים.

21. במסגרת הדיון בפנינו, ביקשנו לבחון את עמדת ההורים המאמצים, במידה והמערערים יכבדו את מערכת האימוץ של הילדים במשפחה המאמצת, וישלימו עם האימוץ. לצורך כך, ביקשנו לקבל את עמדת המשפחה האומנת המיועדת לאימוץ שהתקבלה באמצעות העו"ס, הגב' קרן זינגר, מהשרות למען הילד, בתסקירה המשלים מיום 7.11.11, בו צויין כדלקמן:

"...המשפחה האומנת התלבטה באם להסכים להעברת המידע להורים הביולוגיים אך לבסוף נאותה מתוך הבנה ואמפתיה למצוקתם הרגשית של ההורים הביולוגים ועל מנת להקל עליהם ולו במעט ע"י קבלת מידע על הילדים אחת לשנה. לאור זאת אנו מבקשים כי במידה ותינתן החלטה על אימוץ עם קשר במובן של העברת מידע על הקטינים להורים, הדבר יתקיים רק לאחר שתהיה פניה של ההורים הביולוגים לשירות למען הילד, אחת לשנה."

22. ואולם, לאור העובדה שהמערערים לא השלימו עם האימוץ של הילדים, הרי שאין כל מקום לצמצם את האימוץ הסגור ולאפשר להם לקבל דיווח על התפתחות הילדים, שכן אין מקרה זה שונה מכל אימוץ סגור אחר.

שכן, כפי שצויין לעיל אף בחוות הדעת של מכון השקד, הרי שלקטינים בענייננו אין כל התקשרות ייחודית להורים, ולכן שמירת הקשר עם ההורים אין בה כל ערך עבורם, ושמירה על קשר עם המערערים במצבם, לא רק שלא יתרום להם אלא אף עלול לגרום להם נזק בשל מצבם של ההורים כפי שצוטט לעיל מחוות דעת מכון שקד.

לפיכך, אני סבורה, כי אין מקום להורות במקרה זה על צמצום האימוץ הסגור.

סוף דבר

23. לו נתקבלה דעתי אציע לחברי להרכב לדחות את הערעור, ולהורות על הותרת פסק דינו של בית משפט קמא על כנו.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

השופט י' שנלר, אב"ד

אני מסכים, ומצטרף לחוות דעתה המפורטת של חברתי וכי אין מנוס בנסיבות העניין אלא לדחות את הערעור.

השופט ד"ר ק' ורדי

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון.

המזכירות תעביר עותק פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום כז' חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: .........
נתבע: היועץ המשפטי לממשלה
שופט :
עורכי דין: