ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נסר אלדין אמיר נגד המוסד לביטוח לאומי :

נסר אלדין אמיר

ע"י ב"כ עו"ד ע' נדאף, ס' כרכבי

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד ד' דרורי

בית דין אזורי לעבודה בחיפה

כב' השופט אסף הראל

פסק דין

1. זהו ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 4.4.11 שניתנה במסגרת ענף נכות כללית על פי סעיף 211(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. בהחלטתה קבעה הועדה כי נכותו המשוקללת של המערער עומדת על שיעור של 58% (להלן - ההחלטה).

2. טענת ערעור אחת עניינה הנכות שנקבעה בתחום השמיעה. נטען כי בדיקת השמיעה מיום 20.9.10 מצביעה על ירידה בשמיעה בתדירות הדיבור של 40-65 דציבל בשתי האזניים, ולא 30-31 דציבל. על כן, טוען המערער, היה מקום לקבוע לו נכות בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 72(1)(5) שאינה מנופה. נטען כי היה מקום לצרף את אחוזי הנכות בגין ליקוי השמיעה לנכות שנקבעה בגין טנטון, וזאת "בהתאם לתקנה 12 לתקנות אלו". המשיב מתנגד לערעור בנקודה זו וטוען כי בדיקת השמיעה מצביעה על ליקוי ממוצע של 30 דציבל בכל אוזן וכי חזקה על הועדה כי יודעת היא לפענח את בדיקת השמיעה. דין הערעור להדחות בנקודה זו. מקובלת עלי טענת המשיב כי פענוח בדיקת השמיעה הוא ענין המסור לשיקול דעתה הרפואי של הועדה. הועדה קבעה כי בדיקת השמיעה מיום 20.9.10 מצביעה על ליקוי שמיעה ממוצע של 30 דציבל בתדירויות הדיבור בכל אוזן. לאור זאת נקבעה נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי - מנופה - 72(1)(ג)(4). בכך לא נפל כל פגם משפטי. עיון בבדיקת השמיעה מעלה כי גם עורך הבדיקה עצמו סיכום בסופה כי מדובר בירידת שמיעה של 30 דציבל. טענת המערער לפיה הבדיקה מצביעה על נתון אחר היא טענה מובהקת ברפואה שאין לקבל. באשר לטענה כי היה מקום לצרף את אחוזי הנכות המנופים בגין ליקוי השמיעה לאחוזים שנקבעו בגין טנטון - הרי גם דינה של טענה זו להדחות. ככל שהמערער מפנה לתקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, הרי זו דנה בצירוף נכויות עקב פגיעה בעבודה ואין לה כל רלוונטיות למקרה דנן. עיון בפריטי הליקוי שנקבעו למערער בגין ליקוי בשמיעה ובגין טנטון מעלה כי אין באף אחד מהם הוראה על צירוף הנכויות בגין שתי הפגימות האמורות.

3. בענין הנכות בשל הפסקות נשימה בשינה, טוען המערער כי קיימים סימנים קליניים ומעבדתיים על הפרעה בינונית וכושר עבודה מוגבל בצורה ניכרת, ומשכך לא היה מקום לקבוע נכות לפי פריט ליקוי 3(ג) אלא לפי 3(ד). דין הערעור להדחות בנקודה זו. הועדה התיחסה לליקוי דום הנשימה בצורה מפורטת. היא עיינה בבדיקת שינה של בי"ח אסותא מיום 6.5.10 וקבעה כי זו מצביעה על דום נשימה בדרגת חומרה בינונית. לא נפל כל פגם בכך שהועדה יישמה את פריט ליקוי 3(ג) הדורש סימנים כלליים בינוניים לשם יישומו. סימנים אלה נמצאו בבדיקת בי"ח אסותא וכך גם קבעה הועדה. הטענה כי היה מקום ליישם את פריט ליקוי 3(ד) דווקא - דינה להדחות, בהיעדר ממצא של הועדה בדבר כושר עבודה מוגבל בצורה בולטת.

4. בתחום הנפשי טוען המערער כי היה מקום לקבוע נכות לפי פריט ליקוי 34(ג) לאור העובדה כי אינו עובד מאז שנת 2000. דין הערעור להדחות בנקודה זו. הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית. בין יתר ממצאיה ציינה כי לא נצפו הפרעות בתפיסה; הכרתו צלולה והתמצאותו תקינה; ואין סימנים פסיכוטיים. הועדה ציינה מפורשות את דברי המערער כי אינו עובד מזה שנתיים - ולא משנת 2000 כפי שנטען בנימוקי הערעור - והיתה ערה לסוגיה זו. לאור כל אלה הפעילה הועדה את שיקול דעתה הרפואי וקבעה נכות לפי פריט ליקוי 34(ב). טענות המערער לפיהן היה על הועדה לקבוע נכות גבוהה יותר הן טענות רפואיות במהותן ואין לקבלן. לא נפל כל פגם משפטי בקביעת הועדה בענין זה.

5. באשר לנכות שנקבעה בגין תסמונת התעלה הקרפלית, לא נפל כל פגם שהועדה קבעה נכות לפי פריט ליקוי 31(4)(א)(1). בדיקת ה- EMGמיום 13.12.10 אמנם מציינת כי התסמונת בולטת יותר ביד ימין, אולם באשר לחומרת התסמונת נקבע לגבי שתי הידיים - מבלי לאבחן ביניהן - כי זו היא בדרגה קלה. על כן, לא היתה הועדה מחוייבת לקבוע נכות גבוה יותר בגין יד ימין. יש להטעים כי בדיקת ה- EMGמהווה נתון אחד מני כמה העומד לרשות הועדה בעת קביעת הנכות. בענייננו נערכה למערער בדיקה קלינית על ידי יועץ אורטופד, שהתייחס גם לתלונות בכפות הידיים. היועץ מציין כי על אף תלונות המערער על זרמים - הרי מבחן פלן שלילי. לאור כל אלה לא נפל כל פגם משפטי בכך שהועדה מצאה ליישם לגבי כל אחת מהידיים נכות של 5% ולא 10%. בעשותה כן הפעילה הועדה את שיקול דעתה הרפואי. יש לדחות את טענות המערער שכן יש בהן נסיון לפרש את בדיקת ה- EMGולראות בה כמכרעת. זהו ענין רפואי מובהק המנסה לגרוע משיקול דעתה של הועדה - ולכן אין לקבלו במסגרת ההליך דנן.

6. באשר לליקוי של רדימות בירך ימין - הרי הענין נבחן על ידי יועץ נוירולוגי. זה ערך למערער בדיקה קלינית ומצא כי אין דלדול בירכיים ובשוקיים וכי המערער מסוגל לעמוד על קצות האצבעות, על העקבים ועל כל רגל בנפרד. כן נקבע ממצא של ירידה בתחושה באזור חיצוני ירך ימין תוך שיועץ מעיין בבדיקת EMGהמצביעה על פגיעה שורשית. לאור זאת, אין לומר כי היועץ התעלם מבעית חוסר שיווי משקל. הרי נערכה בדיקה של עמידה על כל רגל בנפרד - וזו נמצאה תקינה. כמו כן, הטענה כי היועץ התעלם מטענות המערער בענין רדימות ירך ימין - הן טענות כלליות. מהאמור לעיל עולה כי ליקוי זה של המערער נבחן בצורה מעמיקה על ידי היועץ ולא נפל כל פגם בכך שנקבעה נכות בגינו בשיעור של 10%. באשר למסמך של ד"ר מחאג'נה - הרי אין מדובר במסמך מהותי שחייב התיחסות של היועץ.

7. לבסוף יש לדחות את טענת המערער שעניינה כאבי המפרקים. הטענה כי המסמכים הרפואיים והבדיקות מצביעות על כי יש להקנות נכות לפי פריט ליקוי 35(1)(ד) ולא כפי שקבעה הועדה - היא טענה רפואית מובהקת. עיון בפרוטוקול מעלה כי סוגית כאבי הפרקים נבדקה היטב על ידי היועץ האורטופד. נערכה בדיקה קלינית שהעלתה כי טווח התנועה בכתפיים מלא; כיפוף הגב מלא; ברכיים ללא הגבלה בתנועות. לאור כל אלה קבע היועץ כי הכאבים בפרקים השונים הם ללא הגבלה תפקודית. לאור כל אלה מוסמכת היתה הועדה, תוך הפעלת שיקול דעתה הרפואי, לקבוע נכות לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) שעניינו השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות. יש לציין כי הועדה אף שקלה להפחית את אחוזי הנכות אך חזרה בה לאחר שעיינה במסמך מריאומטולוג שהציג המערער אשר הצביעו על דלקת.

8. בהיעדר פגם משפטי בהחלטה, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.

9. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מהיום, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נסר אלדין אמיר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: