ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ק.מ. נגד א.י.פ. :

1.ק.מ.

2.י.פ. (קטין)

3.ר.פ. (קטין)

נ ג ד

א.י.פ.

בית משפט לענייני משפחה בנצרת

כב' השופטת רונית גורביץ

 

בשם התובעים - עו"ד תבור גולדמן

בשם הנתבע - עו"ד לאה שפיגל

פסק דין

בפני בקשה לדחיית תביעת מזונות קטינים על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה, לאור העובדה כי בית הדין הרבני הקדים והכריע שהסמכות מוקנית לו.

השאלות הטעונות הכרעה הינן כדלקמן:

האם ניתנה הסכמת התובעת 1 (להלן : "התובעת") לסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות הקטינים ולחילופין האם ניתן ללמוד על הסכמה כאמור מכללא?

האם חל החריג להלכת פלמן, קרי קיומם של טעמים מיוחדים, המצדיקים סטייה מעיקרון כיבוד הערכאות?

על ההליך בבית הדין הרבני

1. ראשיתם של הליכים בין הצדדים בתביעת גירושין כרוכה שהגיש הנתבע לבית הדין הרבני האזורי בחיפה ביום 27.6.11.

במסגרת תביעה זו הקדים הנתבע וכרך את כל העניינים התלויים בין הצדדים, לרבות מזונות אישה והקטינים, ענייני משמורת והסדרי הראייה וכן ענייני הרכוש.

2. ביום 12.7.11 התקיימה ישיבה ראשונה בבית הדין הרבני.

בהחלטה שניתנה באותו היום צוין בראשיתה כי :

"לפנינו תביעת גירושין של הבעל וב"כ ובכרוך לה תביעות משמורת הסדרי ראייה חלוקת רכוש ואיזון משאבים, מזונות אישה וילדים, כתובה ותוספת, וכן בקשה להורות לאישה בצו לפנות את הדירה השכורה בה הם מתגוררים".

בית הדין ציין בהחלטתו כי שמע את הצדדים וב"כ באורך רוח ועיין בחומר שבתיקים, ומן המקובץ עולה כדלהלן:

"...יא. הבעל הסכים לשלם מזונות בעבור שתי הבנות בסך כולל של כשלושת אלפים ושלוש מאות ₪ לחודש כולל רכיב מדור...

יח. הבעל וב"כ טוענים כי לאישה לא מגיע כתובה ותוספת בגין מרידתה, ובדיון הוסיפה ב"כ הבעל וטענה שהאישה מאוסה על הבעל.

יט. האישה וב"כ מתנגדים וטענים שאין בהתנהגותה משום מרידה והיא מוכנה לניסיון לשלום בית".

בהמשך מציין בית הדין כי החליט כדלקמן:

"..ח. באשר למזונות אישה. בשלב זה קובע בית הדין כי הבעל פטור ממזונות אישה בגין השתכרותה וכושר השתכרותה.

ט. באשר למזונות הבנות. מאחר והבנות מתגוררות עם האב, על האב לממן את כל צרכיהם כלכלתם וכן הוצאות חינוך.

י. בשלב זה, בית הדין מחייב את הבעל בהוצאות שוטפות של הבית..

יא. על האישה להמציא לבית הדין תלושי שכר אחרונים וחוזה התקשרות שלה עם מעסיקה החדש.

יב. עם קבלת החומר הנ"ל ישוב בית הדין ויבחן את עמדתו".

3. ביום 25.8.11 כחודש ומחצה לאחר הדיון, הגישה התובעת לבית משפט זה את תביעתה למזונות בשמה ובשם הקטינות.

4. ביום 26.9.11 התקיימה ישיבה נוספת בתיקים שבין הצדדים בבית הדין הרבני, ובין היתר, נטען על ידי ב"כ הנתבע כי התובעת הגישה לבית משפט לענייני משפחה תובענה למזונות.

לאחר שהועלתה טענה זו, קבע בית הדין לפרוטוקול כדלקמן:

"ביה"ד טוען שהיות בדיון הקודם הוחלט שמזונות הבנות שייכים לסמכות ביה"ד ולא היה התנגדות מצד ב"כ האישה. לכן אנחנו מחליטים שהסמכות נשארת בביה"ד.

הבעל האישה (צ"ל ב"כ האישה- ר.ג.) טוען שהוא מתנגד לגבי הסמכות והוא מוכן רק לגבי מזונות האישה.

ביה"ד אנחנו נותנים לב"כ האישה 14 יום באם רוצה לערער לגבי הסמכות.

ביה"ד שואל כמה הסכום שהבעל מוכן לשלם לגבי המזונות?

הבעל מוכן לשלם סכום של 3400 ₪ כולל מדור וחצי סכום לגבי שכר הלימוד.

ביה"ד שואל את ב"כ האישה כמה אתה דורש? הוא טוען שהוא מבקש סכום של 4000 ₪.

ביה"ד מציע שהבעל ישלם 4000 ₪ ובשאר ההוצאות ישתתפו יחד"...

בהחלטת בית הדין מאותו מועד נקבע כדלקמן:

"....במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה עקרונית להתגרש, דא עקא שהצדדים וב"כ לא הצליחו להגיע להסכמות בנושא מזונות הבנות ...

ב"כ האישה טען כנגד סמכות בית הדין בנושא תביעת האישה למזונות הבנות. לדבריו לא הסכים לסמכות בית הדין בדיון הקודם.

ב"כ הבעל טענה שלבית הדין מוקנית הסמכות מכוח הדיון והחלטת בית הדין בנושא.

עמדת בית הדין, שעל פניו נראית טענת ב"כ האישה משוללת יסוד. למרות זאת תינתן זכות לב"כ האישה להמציא לבית הדין עמדתו בצירוף אסמכתאות משפטיות וזאת בתוך 14 יום.

לבעל וב"כ תינתן זכות להגיב על עמדת הבעל (צ"ל : האישה- ר.ג.) וב"כ...

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

...

י. בשלב זה קובע בית הדין כי הסמכות בנושא מזונות הילדים מוקנית לבית הדין".

טענות ב"כ התובעת

5. ב"כ התובעת טען כי הייתה כפירה בסמכות בית הדין הרבני כבר בדיון הראשון שהתקיים ביום 12.7.11 ואולם הדברים לא נרשמו בפרוטוקול. בהקשר האמור, הפנה לדברי ב"כ הנתבע בבקשה לדחייה על הסף כי הפרוטוקול לא משקף וממצה וכן לעיקרי הטיעון שערך כהכנה לדיון שם נרשם כי "ראשית כל בפתח הדיון נבקש מבית הדין ליתן החלטה בעניין הסמכות בתביעת המזונות של הילדים, אשר אנו מתנגדים לקבלת סמכות בית הדין...".

6. לטענתו הכפירה בסמכות באה לידי ביטוי בסעיף יט להחלטת בית הדין מיום 12.7.11, שם צוין כי "המשיבה וב"כ מתנגדים", כשהכוונה בהתנגדותם הן לעניין המרידה, הן לעניין הכתובה והן לעניין הסמכות בנושא מזונות הבנות הקטינות והמשיבה אף הצהירה כי היא מוכנה לנסות שלום בית. ב"כ התובעת הבהיר כי לא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול מיום 12.7.11 הואיל והפרוטוקול לא נמסר לידיו.

7. ב"כ התובעת טען כי הדיון ביום 12.7.11 במסגרת תביעת הגירושין שהגיש הנתבע, התקיים בעניין בקשתו לצו מניעה שהגיש בניסיון לסלק את התובעת והקטינים מדירתם השכורה, כאשר בשלב זה התגוררו הצדדים באותו הבית בדירה שכורה, אשר מועד השכירות בה אמור היה להסתיים ביום 31.8.11 ולשם כך נקבע מועד לדיון בבקשת הנתבע למתן צו פינוי לתובעת ולקטינים.

בסופו של יום לא ניתן צו מניעה, חוזה השכירות הוארך והצדדים הסכימו לנסות שלום בית. במסגרת זו נקבע כי כל עוד הם מנהלים שלום בית כל צד יימנע מהגשת תביעות. התובעת הגישה את תביעת מזונות הקטינים לאחר עזיבת הנתבע את בית המגורים.

8. עוד הפנה לסתירה הקיימת לטענתו בהחלטת בית הדין מיום 26.9.11, כאשר מצד אחד נקבע כי הסמכות מסורה לבית הדין ומצד שני ניתנה הוראה על הגשת סיכומים.

9. בנוסף טען כי בית הדין מעולם לא פסק בנפרד ולא קיים דיון בעניין מזונות הקטינים, אלא קבע שעל הנתבע לשאת בהוצאות הבית כל עוד הבנות מתגוררות עמו וזאת על מנת לאפשר לצדדים לנסות וליישב את הסכסוך. לטענתו, דרישת בית הדין להמצאת תלושי שכר התייחסה למזונות האישה בלבד, וממילא הילדים אינם כבולים להסכמות ההורים.

10. לטענתו, תביעת הילדים למזונות הינה דוגמא מובהקת לנושא שלא ניתן לכורכו לתביעת גירושין בבית הדין, ומשפוסק בית הדין אחרת, ישוב בית המשפט לענייני משפחה וידון בשאלת הסמכות. ובנדון יש ליישם את החריג של מחטף להלכת פלדמן, קרי מתן פס"ד בשאלת הסמכות ללא דיון.

11. ב"כ התובעת הסכים כי יש להמתין להחלטת בית הדין הרבני בעניין סמכותו לדון בתביעת מזונות הקטינים ובד בבד עתר לפסיקת מזונות זמניים.

טענות ב"כ הנתבע

12. ב"כ הנתבע טענה כי בשום שלב במהלך הדיון בבית הדין הרבני לא הובעה התנגדות מצד התובעת לסמכות בית הדין בנוגע למזונות הקטינות, אשר נכרכו בתביעת הנתבע לגירושין.

והדגישה כי פרוטוקול הדיון מהווה תמצית בלבד של הדברים שנאמרו בדיון ארוך שהתקיים בפני בית הדין, ובמהלכו שני הצדדים טענו לעניין הכנסות הצדדים, גובה צרכי הקטינות ומזונות האישה והקטינות טרם הכרעת בית הדין.

זאת ועוד, בעוד ב"כ התובעת עתר לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 26.9.11, הרי שלא עשה כן לעניין פרוטוקול הדיון מיום 12.7.11 בו לא נרשמה הכפירה בסמכות, וחלף זה מכבר המועד לנקוט בהליך זה.

13. בנוסף נטען כי לא הועלתה בדיון הראשון התנגדות וכפירה בסמכות בית הדין הרבני, ועיקרי הטיעון שערך ב"כ התובעת לא הוגשו לבית הדין וגם לא נטענו בפניו.

לטענתה, התנגדות ב"כ התובעת המצוינת בסעיף י"ט להחלטה מיום 12.7.11 רלוונטית לעניינים המנויים שם.

זאת ועוד. בדיון מיום 26.9.11 קבע בית הדין במפורש כי בניגוד לטענת ב"כ התובעת טענות בדבר הכפירה בסמכות מעולם לא הועלו על ידו בדיון הראשון אלא הן מועלות לראשונה בדיון השני.

14. לטענתה, נערך דיון בעניין מזונות הקטינים בבית הדין הרבני ואף פורטו צרכי הקטינים בתביעת הגירושין והוצע סכום לתשלום מזונותיהם.

החלטת בית הדין הרבני מיום 12.7.11 ניתנה למשך חודש ימים במהלכו בני הזוג היו צריכים לשקול את עתידם, ועל כן עתר הנתבע בדיון ביום 26.9.11 לפסוק את מזונותיהם הזמניים.

בנסיבות אלה, נטען כי מי שהתנגד למתן החלטה במזונות הזמניים היה ב"כ התובעת שטען להיעדר סמכות, והוא זה שייצר מצב של וואקום שמצד אחד אין חיוב במזונות ומצד שני מזונות הקטינות מסופקים, הואיל והנתבע משלם למעשה מעבר למה שהיה מחויב ומעבר להצעת בית הדין.

15. ב"כ הנתבע טענה כי בית הדין הודיע במהלך הדיון מיום 26.9.11 שיש לו סמכות גם בעניין מזונות הקטינים הואיל ולא הייתה התנגדות. יחד עם זאת, לאור בקשת ב"כ התובעת לסכם בסוגיית הסמכות התיר בית הדין הרבני לצדדים להגיש את סיכומיהם.

16. ומכל מקום, כל עוד ההליך שבמסגרתו מתבררת סוגיית הסמכות תלוי ועומד בפני ביה"ד הרבני, אין התובעת יכולה להעלות טענותיה בפני בית משפט זה אלא שומה עליה להתכבד ולהמתין להכרעת בית הדין הרבני מפאת הכיבוד ההדדי בין הערכאות.

17. ב"כ הנתבע עתרה לדחיית תביעת מזונות הקטינות על הסף ולחיוב התובעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.

הכרעה

18. סמכות השיפוט של בית הדין הרבני מוסדרת בהוראת סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג - 1953 (להלן: "חשבד"ר) ולפיה:

"ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים".

סעיף 3 לחשבד"ר קובע את סמכות בית הדין הרבני לדון אף בעניינים הכרוכים בתביעת הגירושין כדלקמן:

"הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג".

19. סוג נוסף של סמכות נקבע בסעיף 9 לחשבד"ר והוא סמכות שיפוט בהסכמת הצדדים :

"בענייני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 לדבר המלך במועצתו על ארץ ישראל 1922-1947 או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט ייחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך".

האם ניתנה הסכמת התובעת (האישה) לסמכות השיפוט של בית הדין הרבני

20. הסוגיה הנדרשת בענייננו נוגעת להקניית סמכות שיפוט על פי סעיף 9 לחשבד"ר, והשאלה היא האם ניתנה הסכמת התובעת, לרבות מכללא, לשיפוט בית הדין הרבני בתביעת מזונות הקטינות.

בבג"צ 141/71 הספל נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, פ"ד כה(2) 471 נפסק כי על מנת שתקום לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בהסכמה, יש צורך בהסכמת שני בני הזוג לשיפוטו של בית הדין הרבני. ודי בהסכמה מכללא, שתוסק אם בעל הדין לא העלה את טענת חוסר הסמכות בהזדמנות הסבירה הראשונה שהייתה לו.

21. מעיון בפרוטוקול בית הדין הרבני מיום 12.7.11 והחלטתו מאותו מועד, עולה כי לא הועלתה התנגדות מטעם התובעת לסמכות השיפוט של בית הדין הרבני.

בהקשר האמור, יש לבחון את הפרוטוקול כמקשה אחת. התנגדותה של התובעת וב"כ הרשומה בסעיף יט להחלטה, מתייחסת רק לעניין טענתם שאין בהתנהגותה של האישה משום מרידה והיא מוכנה לניסיון שלום בית, ולא ניתן לייחס התנגדות זו לעניינים אחרים, בשים לב לעובדה כי בכל אחד ואחד מן הסעיפים נדון עניין אחר הקשור למחלוקות בין הצדדים, ובצדם (בחלקם) רשומות עמדות בעלי הדין לגביהם.

22. מסעיפים י ו- יא להחלטה הנ"ל ניתן להניח כי נדונה השתכרותם של הצדדים ואף נרשמה הצעת הנתבע לתשלום מזונות בעבור שתי בנותיו הקטינות.

בגוף ההחלטה, סעיף ט', נדרש בית הדין למזונות הבנות ופסק כי: "מאחר והבנות מתגוררות עם האב, על האב לממן את כל צרכיהם כלכלתם וכן הוצאות חינוך". ובהמשך בסעיף י' בית הדין מציין כי: "בשלב זה, בית הדין מחייב את הבעל בהוצאות השוטפות של הבית וזאת בהתחשב בפער שבמשכורות הצדדים ולאור העובדה שהאישה החלה עבודה חדשה שעדיין אינה יציבה". בית הדין אף מחייב את האישה להמציא תלושי שכר אחרונים וחוזה ההתקשרות שלה עם מעסיקה על מנת שלאורם יבחן שוב את עמדתו.

23. בית הדין באותו דיון וגם בהחלטה שניתנה לאחריו, לא היה צריך להידרש לעניין הסמכות, הואיל ונכון למועד זה, הייתה קיימת אך רק התובענה בבית הדין הרבני ולא הייתה כל תחרות למול ערכאה אחרת, ובנוסף לא הועלתה כל התנגדות לסמכות השיפוט מצד התובעת.

בהקשר האמור, אף אציין כי חזקה על הפרוטוקול שהוא משקף את התנהלות הדברים כהווייתם, וככל שלתובעת טענות לחסר בו, שומה היה עליה להגיש בקשה לתיקונו על מנת שיינתן בו ביטוי לדבריה.

24. הוסף על כך שבדיון מיום 26.9.11, עת עודכן בית הדין לגבי קיומה של תביעת מזונות הקטינות התלויה ועומדת בבית משפט זה, נטען על ידו כי הסמכות לדון בעניין מוקנית לו. ובלשונו: "היות ובדיון הקודם הוחלט שמזונות הבנות שייכים לסמכות בית הדין ולא הייתה התנגדות מצד ב"כ האישה. לכן אנחנו מחליטים שהסמכות נשארת בביה"ד".

בהמשך הדיון אף המשיכו הצדדים להתדיין על הנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין לרבות מזונות הקטינים, וכפי שעולה מהפרוטוקול, ביה"ד אף פונה לנתבע וב"כ התובעת ומברר עימם מהו סכום המזונות שכל צד מציע.

ולקראת סיום הפרוטוקול מצוין כי ב"כ הנתבע מבקשת שביה"ד יפסוק לגבי המזונות הזמניים של הקטינות.

25. בהחלטה שניתנה לאחר הדיון, מציין בית הדין כי הצדדים לא הגיעו להסכמות בנושא מזונות הקטינים. בנוסף מצוין כי ב"כ התובעת טען כנגד סמכות בית הדין בנושא תביעת האישה למזונות הקטינים, ולדבריו לא הסכים לסמכות בית הדין בדיון הקודם.

בית הדין דחה את הטענה. ובלשונו: " עמדת בית הדין, שעל פניו נראית טענת ב"כ האישה משוללת יסוד. למרות זאת תינתן זכות לב"כ האישה להמציא לבית הדין עמדתו בצירוף אסמכתאות משפטיות וזאת בתוך 14 יום.

לבעל וב"כ תינתן זכות להגיב על העמדת הבעל וב"כ (צ"ל עמדת האישה וב"כ - ר.ג.)...".

ובגוף ההחלטה נקבע כי:

"י. בשלב זה קובע בית הדין כי הסמכות בנושא מזונות הילדים מוקנית לבית הדין".

לא מצאתי כל סתירה בהחלטת בית הדין הרבני. בית הדין הרבני פסק בעניין הסמכות, אך מצא לנכון ליתן הוראה בדבר הגשת סיכומים בעקבות דרישת ב"כ התובעת להגיש סיכומים בסוגיה. יתכן וסדר הדברים היה צריך להיות הפוך. יחד עם זאת, משקבע בית הדין כי הסמכות בידו אין ללמוד מהוראתו בדבר הגשת סיכומים כי חזר בו מקביעתו.

26. לאור הפרוטוקולים והחלטות בית הדין הרבני, אין חולק כי בית הדין הרבני קבע כי סמכות השיפוט לדון בתביעת מזונות הקטינים נתונה בידיו, ואולם לבקשת ב"כ התובעת הורה על הגשת סיכומים בסוגיה.

בנסיבות אלה חלה דוקטרינת עיקרון הכיבוד ההדדי בין ערכאות השיפוט הקובע, כי אין לקיים הליכים זהים באותו עניין בבית משפט אזרחי ובבית דין דתי בו זמנית.

לאור עיקרון הכיבוד ההדדי, אם ערכאה אחת דנה ופסקה בעניין שבסמכותה, שוב אין הערכאה המקבילה נזקקת לדיון באותו עניין. ( בג"צ 706/80 סופר נ' בית הדין הרבני האזורי, פ"ד לה (3) 13, ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש, פ"ד מו(3) 205 ובג"צ 8497/00 פלמן נ' פלמן, פ"ד נז(2) 118 (להלן: "הלכת פלמן")8).

כפועל יוצא, וכל עוד עניין הסמכות תלוי ועומד בבית הדין הרבני אין בית משפט זה מוסמך להידרש לתובענה.

למעלה מן הצורך, אציין כי לטעמי, גם אם התובעת לא כפרה בסמכות בית הדין הרבני בהיסח הדעת וכפירתה עלתה רק בדיון השני, הרי שחזרה מהסכמה שניתנה מכללא בשתיקה או בהתנהלות דיונית אין בה כדי לאיין את הסמכות שכבר הוקנתה לבית הדין הרבני לדון בכל העניינים שנכרכו בגירושין. וכבר נפסק כי משניתנה הסכמה לסמכות שיפוטו של בית הדין, לא ניתן לסגת מהסכמה זו, ואף לא להתנותה בתנאים (ראה בג"צ 485/89 עוזיהו נ' ביה"ד הרבני (ת"א), פ"ד מד (3) 764, בג"צ 7341/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי אשקלון בד"מ 1/81 יחיאל נ' אורה פ"ד לח (1) 365 בד"מ (רחובות) 2184/ס"ג מיום 27.8.03, בד"מ (ת"א) 9361-21-1).

27. בזיקה לאמור, נדחית אף הטענה כי בהסכמת הצדדים - לנסות שלום בית בדיון הראשון ולהימנע מהגשת תביעות, לא ניתן לראות משום הסכמה לסמכות בית הדין הרבני לדון בכל העניינים שנכרכו בגירושין לרבות מזונות הקטינים.

בית הדין הרבני הציע כי בני הזוג לבדם, ללא נוכחות באי כוחם, ישבו ליד שולחן המו"מ לשם בחינה מחודשת של עמדתם, ויקבלו החלטה שקולה ואחראית באשר לעתידם.

בית הדין לא הפנה את הצדדים לייעוץ, אלא קבע כי באם יסכימו הצדדים לשוב לניסיון שלום בית אמיתי וכנה, עליהם להמציא בהודעה משותפת שם של יועצת נישואין מוסכמת והוא יפנה אותם לטיפול זוגי.

גם אם סוכם בין הצדדים כי לא יוגשו תביעות הדדיות עד שימוצה הניסיון לשלום בית, עדיין אין במיצוי הניסיון להגיע להסדר מוסכם ובאירועים שקרו לאחר הגשת התביעה לגירושין (קרי עזיבת הנתבע את בית המגורים המשותף) כדי לשלול את תוקף הסמכות שכבר הוקנתה לבית הדין הרבני.

האם חל החריג לעיקרון של כיבוד ההדדי בין הערכאות

28. באשר לתחולת החריג להלכת פלמן- טען ב"כ התובעת כי תביעת הילדים למזונות כפי שנפסק בהלכת פלמן, היא דוגמא מובהקת לנושא שלא ניתן לכורכו לתביעת גירושין בבית הדין, ומשפוסק בית הדין אחרת, ישוב בית המשפט לענייני משפחה ויידון בשאלת הסמכות.

לפיכך, לגישתו, על בית המשפט להכריע ולפסוק כשטובת הקטינים עומדת לנגד עיניו ובהתאם לדין ולפסיקה עליו להכריע בעניין הסמכות לדון במזונות הקטינים.

בהלכת פלמן, אכן נקבע כי אין לקבוע בהכרח כי הערכאה השנייה תיסוג מפני הכרעתה של הערכאה שהקדימה להחליט בעניין הסמכות, ובמקרים חריגים בהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, על אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש.

כבוד השופטת בייניש (כתוארה אז) וכן השופטת שטרסברג - כהן היו בדעה שיש צורך לקבוע חריגים ל"מרוץ ההחלטות", ובכללם: מחטף כאשר ניתן פס"ד בשאלת הסמכות ללא דיון, ניתן פס"ד בשאלת הסמכות ללא נימוקים, הערכאה לקחה לעצמה סמכות על נושא שעל פניו אין לה סמכות (למשל פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כאשר נכרכה תביעה שאינה ניתנת לכריכה במסגרת תביעת הגירושין).

וכך למשל, כאשר בית הדין נוטל סמכות לגבי מזונות ילדים ללא הסכמת הצדדים.

בעמ"ש 29834-01-1 ועמ"ש 29909-01-11 ב.כ. נ' ש.כ. מיום 2.5.11 הובהר כי מלשון פסק הדין של בית משפט העליון בפרשת פלמן, נראה בבירור שהחריגים הנזכרים לעיל אינם רשימה סגורה ולא מדובר אלא על דוגמאות גרידא.

ולמעשה, כל התנהגות מצד הערכאה הראשונה אשר מהווה התנהלות שלא בתום לב או התנהגות הפוגעת בכללי הצדק הטבעי וההליך ההוגן, יכולה להוות חריג.

כאשר במקום שקיים חריג - מותר לערכאה השנייה לשוב ולדון בשאלת הסמכות וזאת חרף שהערכאה הראשונה כבר הכריעה בנושא.

29. בדיון הראשון שהתקיים בבית הדין הרבני, ב"כ התובעת לא טען לחוסר סמכות בית הדין הרבני לדון במזונות הילדים שנכרכו בתביעת הגירושין.

מהפרוטוקול עולה כי בית הדין ניהל את חקירת הצדדים והעיר הערות, ובעלי הדין לא נחקרו על ידי ב"כ הצדדים.

לטענת הצדדים הדיון בבית הדין הרבני היה ארוך כאשר הפרוטוקול מהווה תמצית של הדברים שנאמרו.

טרם הכרעה בשאלה אם אכן נעשה "מחטף" כהגדרתו בהלכת פלמן, יש לעיין בפרוטוקול בית הדין הרבני ובהחלטתו הראשונה מיום 12.7.11.

וכך נרשם החלק הרלוונטי בעניינו בפרוטוקול שורות 23-34:

" ב"כ הבעל מציגה נושא השכירות. לדעתה האישה לא רוצה שו"ב ודעתה רק על הכסף. אנחנו מוכנים שביה"ד יפסוק לגבי המזונות שהוא מוכן לשלם 1640 ₪ לכל ילדה האשה לדעתה משתכרת סך 7000 ₪

האישה טוענת שהיא משתכרת רק 6000 ₪. לדעתי כל הכנסה צריכה להתחלק ביניהם.

אנחנו מבקשים שיסודר עניין המשמורת.

ביה"ד אנחנו רוצים תוך 7 ימים תגובת האישה. על לשכור דירה של 4 חדרים אנחנו מעודדים שיגיעו להסכם או שלו"ב או גירושין. על בני הזוג לשבת ביניהם ולהגיע להסכמה בלי ללכת ליועץ.

תוך 30 יום עליכם להחליט לאן פניכם לגירושין או לשלו"ב. לגבי הדירה עליכם להגיש חוזה לשכירות לדירה במקום המגורים הנוכחי. עליו לפרנס את הבנות עדיין כל זמן שהם גרים יחד.

ב"כ האישה הבעל לא מכניס את משכורתו לחשבון המשותף.

ביה"ד טוען שהיות שהבעל מסכים לכלכל את הבית זה מספק אותנו.

ב"כ הבעל טוענת שתוך 7 ימים אפשר להגיע לגבי השכירות

הדיון הסתיים".

מעיון בפרוטוקול לא הוצגה בפני התנהלות בדיון הגובלת בקיפוח התובעת, אשר יש בה כדי להקים "טעם מיוחד" של מחטף סמכויות, והמצדיק התעלמות בית משפט זה מהחלטה בדבר הסמכות העניינית שניתנה על ידי בית הדין בדיון השני שנתקיים כחודש ומחצה לאחר מכן.

בדיון מיום 12.7.11 הביע בית הדין את עמדתו בעניין מזונות הילדים, לאחר שהנתבע הציע סכום לתשלום המזונות והצדדים פרסו את נתוני השתכרותם. בהחלטה מאותו המועד הכריע במזונות הילדים, כאשר החיוב במזונות נקבע באופן ישיר לנותני השירות הואיל והצדדים גרו ביחד, ותוקפה של ההחלטה היה למשך חודש ימים, כאשר בפרק זמן זה היו בני הזוג צריכים לשקול את עתידם.

בקשת ב"כ הנתבע מבית הדין לפסוק את מזונות הקטינים בדיון העוקב, נתקלה בהתנגדות ב"כ התובעת שטען להיעדר סמכות, בעקבותיה ניתנה החלטה על ידי בית הדין על קיומה של סמכות עניינית וניתנה הוראה על הגשת סיכומים בסוגיה זו.

במקרה דכאן, אין מקום לומר כי ישנו מחטף מן הטעם של העדר דיון כלל או העדר נימוקים.

הואקום שנוצר בשל היעדר פסיקת מזונות הקטינים במצב נכוחה, לא נוצר בשל מחטף אלא בעקבות כפירה מאוחרת בסמכות בית הדין.

30. בדיקת החובה של כיבוד ערכאות מחייבת בדיקה של קיום חריג אחר- כנות הכריכה.

בעמ"ש 29834-01-1 ועמ"ש 29909-01-11 ב.כ. נ' ש.כ. מיום 2.5.11 נפסק כי :

"על הערכאה השנייה, במקרה דנן בית המשפט לענייני משפחה, להתכבד ולבדוק את כנות הכריכה טרם הכרעה בטענה כי הסמכות נתונה לערכאה הראשונה שדנה בנושא (בית הדין הרבני), וללמוד על הכנות אף לאור התנהגות הצדדים לאחר הגשת התביעה".

אכן סוגיית מזונות הילדים אינה עניין הכרוך מעצם טיבו וטבעו בעניין הגירושין ולפיכך יש לכורכו במפורש בתביעה.

בענייננו, הנתבע כרך סוגיה זו מפורשות ואף המציא לבית הדין רשימת צורכי הקטינים ואסמכתאות לגובה הצרכים וההוצאות בעת חייהם המשותפים של הצדדים והציע סכום מזונות לתשלום הילדים.

בנוסף, נדרש על פי הפסיקה כי בית הדין יקיים דיון ענייני בנוגע למזונות הילדים, ותינתן החלטה מפורשת לעניין זה, ועיון כאמור בפרוטוקולים ובהחלטות מצביע על קיום דיון ומתן החלטה בעניין זה במפורש.

המסקנה היא אפוא, כי לא נעשה מחטף בבית הדין הרבני, וכי הכריכה הייתה כנה, וכי לא קיים חריג כמשמעותו בהלכת פלמן.

31. לאור האמור, אף נדחית הטענה בדבר אי כבילות הקטינים להסכמות ההורים לדון בעניין מזונותיהם בבית הדין.

לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות קטין, גם כאשר הקטין לא תבע כלל מזונות בהתקיים שני מבחנים מנחים : האחד, מבחן צורני, הבוחן אם הקטין נכלל כצד פורמאלי להליך על פי נוסח כתב התביעה וכתבי בי דין שהוגשו לבית הדין הרבני. והשני, מבחן מהותי, הבוחן האם נערך בפועל דיון לגופה של תביעת הקטין למזונות בנפרד מסכסוך הגירושין. (ראה ע"א 289/82 דאובה נ' דאובה, פ"ד לו (4) 625).

בתמ"ש (טבריה) 46826-01-11 א.מ. נ' א.מ. (ניתן ביום 20.3.11 פורסם במאגרי המידע) הרחיב חברי כבוד השופט אסף זגורי את יישומה של הלכת דאובה וקבע כי בסיטואציה בה המבחן המהותי אינו מעשי, למשל כאשר הדיון בבית הדין הרבני בעניין מזונות הקטין הינו בחיתוליו, נערך דיון אחד בלבד שלאחריו נפסקו מזונות זמניים וטרם הסתיימה ההכרעה בתביעת המזונות יש לנהוג במבחן "המעורב". לפי מבחן זה ראשית, יש לבחון עד כמה ההתדיינות בבית הדין אכן עסקה בעניין מזונות הקטין בנפרד מסכסוך הגירושין שנית, ככל שההתדיינות בבית הדין הרבני בשלבים ראשוניים, יש לנקוט משנה זהירות ולעשות שימוש במבחן תום הלב ודוקטרינת הכיבוד ההדדי בין הערכאות.

בעניינינו יש לציין כי הדיון בבית הדין הרבני מצוי עדיין בשלביו המקדמיים, אולם לא יכולה להיות מחלוקת כי הייתה התייחסות לצרכי הקטינות והכנסות הצדדים ועל כן במשמע נדונו מזונות הקטינות בפני בית הדין.

אומנם, נוצר ואקום בשל היעדר פסיקת מזונות הקטינות מחדש מאז עזיבת הנתבע את בית המגורים המשותף וזאת בעקבות כפירה מאוחרת מצד התובעת בסמכות בית הדין, אלא שהובהר בדיון בפני כי הנתבע אינו מנצל לרעה סיטואציה זו וממשיך לשלם באופן שוטף סכומים העולים לכדי גובה חיובו במזונות הקטינים ומעבר להצעתו ואף נושא במלוא עלות הגנים כדי לשמור על רציפות התשלום וביקורי הקטינים באופן סדיר.

בנסיבות אלה, לא ראיתי לנכון לקבוע כי הקטינים אינם צד להליך בבית הדין הרבני.

סוף דבר

32. הריני מורה על מחיקת תביעת מזונות הקטינים על הסף.

ומוצאת לנכון להשית על התובעת חיוב בהוצאות הנתבע בסך של 2000 ₪ כשהסכום ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מחלוף 14 יום ממועד מתן ההחלטה ועד לתשלום בפועל.

33. המזכירות תמציא החלטה זו גם בפקס לצדדים.

מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ק.מ.
נתבע: א.י.פ.
שופט :
עורכי דין: