ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ירושלים נגד אברהים חדר :

מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ירושלים

ע"י ב"כ עו"ד חיים פס

נ ג ד

אברהים חדר

ע"י ב"כ עו"ד עאטף פרחאת

בית משפט השלום בירושלים

כבוד השופטת אילתה זיסקינד

גזר - דין

הרקע

1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של מעשה מגונה והסגת גבול כדי לעבור עבירה, בכך שביום 24.09.10, בעת שעבד בתיקון שער הכניסה לבניין ברח' ... ירושלים, בו התגוררה הגב' ח. ל. (המתלוננת), ביקשה ממנו המתלוננת חומר לניקוי צבע, הנאשם הגיע ביום אחר לדירתה, ומאחר והיא לא היתה בבית, הוא העבירו אליה ביום באמצעות שכנה. לאחר תקופה שוב הגיע לדירתה, צלצל בפעמון, המתלוננת פתחה מעט את הדלת, והנאשם ביקש לראות את הכתם אך המתלוננת הודיעה לו כי אינה מסכימה שיכנס לדירתה. בתגובה, הנאשם דחף את הדלת עם רגלו, נכנס לדירתה, דחף את המתלוננת, זרק אותה על כורסא בסלון, שם נפלה על מסעד הכורסא והנאשם תפס את שתי ידיה מאחור, החזיקן בידו האחת, ובידו השניה החל לגשש על פני גופה ומתחת לחצאית, לאחר מכן דחף אותה פעם נוספת על הספה, נשכב עליה עם כל כובד משקל גופו הכבד, ניסה להרים את חצאיתה, התנועע עליה, ולאחר שהמתלוננת צעקה "הצילו, רוצים להרוג אותי ולאנוס אותי, אתה חיה" ובעטה בו ברגליה, הנאשם ברח.

כתוצאה ממעשי הנאשם, המתלוננת נחבלה בידה, ונגרמו לה נזקים נוספים.

טיעוני ב"כ המאשימה לעונש

2. הנאשם דפק על דלת המתלוננת, שהיא אשה כבת 60, אותה הכיר בנסיבות של ביצוע עבודות שיפוצים בבניין בו התגוררה. כשפתחה את הדלת מעט, דחף הנאשם את הדלת בחזקה, נכנס לביתה, דחף וזרק אותה פעמיים על הספה, גישש על גופה וניסה להכניס ידו מתחת לחצאיתה ולחולצתה, ונשכב עליה בכל כובד משקלו. המתלוננת בעטה וצעקה לעזרה, ורק אז הנאשם ברח מהדירה.

3. מדובר ברף העליון של עבירות המעשים מגונים. הנאשם הגיע לבית המתלוננת, שהוא מבצרה, נכנס אליו בכח וביצע את המעשים האמורים. המתלוננת תיארה בעדותה את מצוקתה וקריאותיה לעזרה: "אז התחלתי לצעוק, חשבתי אני מתה, בלי לנשום פה, או אני צועקת אם יכול לבוא מישהו. התחלתי לצעוק, רוצים להרוג אותי, עזרה, הצילו לי, המון פעמים, אף אחד לא בא". (ראה עמ' 3 ש' 8-9 לפרו' מיום 08.03.11), העידה על הנזקים שנגרמו לה עקב והאלימות בה נקט הנאשם כלפיה באירוע, כיצד נכנסה לשוק נפשי, נאלצה ליטול תרופות על מנת להרגיע את כאבי הגב שלה שהתעצמו לאורך זמן רב בעקבות משקל גופו הכבד של הנאשם, והתרופות גרמו לה לבעיות בבטן ובכליות, כמפורט בעדותה בעמ' 3 ש' 22-24 פרו' מיום 08.03.11. האירוע הטביע חותמו על המתלוננת, שאינה צעירה, ויתן בה אותותיו למשך זמן רב גם לאחר ההליך הפלילי, כשמנגד הנאשם לא הודה במיוחס לו, לא הביע חרטה, ועל אף שזכותו לנהל הוכחות, יש לשקול אף לחובתו את הצורך בהעדת המתלוננת והקשיים הרבים הנלווים לה, בטראומה שנאלצה לשחזר, מה עוד שהנאשם טען כי המתלוננת היא זו שיזמה את המגע ביניהם, טענה מקוממת המעידה על תעוזתו ועל זלזול בוטה מצידו במתלוננת.

4. הנאשם בחר לפגוע במתלוננת באופן מקרי כאילו מדובר בחפץ, מבלי ליתן כל מחשבה על הפגיעה החמורה בה. יש להבהיר לציבור בכלל ולנאשם בפרט כי תפקיד ביהמ"ש בראש ובראשונה הוא להגן על הציבור, במיוחד כשמדובר בנפגעי העבירה שלא ביצעו כל רע ונבחרו באופן מקרי על ידי פוגעיהם, ליתן משקל משמעותי לשיקולי ההרתעה והגמול ולהעדיפם על פני השיקולים האינדיוידואליים של הנאשם, לרבות העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי.

5. בפסה"ד המייצג את העונש של 30 חודשי מאסר שראוי להטילו על הנאשם, בפ"ח 1124-04 בימ"ש המחוזי ת"א, מדינת ישראל נ' נודלמן ניקולאי, הנאשם ביצע בביתו מעשים מגונים בכח בבחורה שפגש מס' שעות קודם לכן. ברע"פ 2988/08, בביהמ"ש העליון, יורי גולדי נ' מדינת ישראל, גזר בימ"ש השלום על מתווך דירות שביצע מעשים מגונים בלקוחה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, בערעור שהגישה המדינה לביהמ"ש המחוזי הוחמר עונשו ל-15 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי, וביהמ"ש העליון קבע כי עמדת ביהמ"ש המחוזי שהחמירה בעונשו של הנאשם הייתה ראויה ואמר: "מעבר לדרוש יוער כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. מעשיו של המבקש הינם מעשים חמורים המצויים ברף העליון של המעשים המגונים. מעשים שנעשו תוך שימוש בכח וחרף התנגדותה של המתלוננת. ערכאת הערעור קבעה כי המבקש ראוי לעונש חמור מהעונש שבסופו של דבר הוטל עליו אולם בחרה שלא למצות עמו את הדין".

6. בנסיבות אלה, עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יטיל על הנאשם מאסר בפועל ממושך כביטוי לחומרת המעשים ולפגיעתם הקשה במתלוננת, פיצויים למתלוננת ומאסר על תנאי מרתיע.

7. טיעוני ב"כ הנאשם לעונש:

בפסיקה שהגישה המאשימה בתיק פ"ח 1124/04 מדובר בתיק פשעים חמורים שהוגש לביהמ"ש המחוזי, עם כל המשתמע מכך לעניין חומרת המעשים ולסיווג בשל המעשים החמורים בו, וביהמ"ש אמר בעמ' הראשון לגזר הדין כי מדובר ב "מעשי אלימות חמורים מאין כמוהם. איומים ברצח על המתלוננת" מעשים שאינם רלוונטיים לענייננו. שירות המבחן תיאר את אותו נאשם כבעל "דפוסי התנהגות אובססיביים בתחום יחסי מין וקווים התמכרותיים הוא לא רואה עצמו זקוק להתייחסות טיפולית ולכן מתחייבת ענישה מוחשית..."

8. הגם שביהמ"ש קבע קביעותיו בהכרעת הדין והנאשם, אין בכך כדי לבטל את הודאת הנאשם במעשה בו הודה, ולא ניתן להתייחס אליו כמי שכפר בכל המיוחס לו בכתב האישום. בתשובה לסעיף 4 לכתב האישום, בעמ' 3 לפרו' 02.02.11 ש' 27-29 הנאשם הודה כי נשק למתלוננת על שפתיה לאחר שהיא נישקה אותו, ותשובתו זו מרחיקה אותו מקטגורית עברייני המין שלא הטמיעו את הפסול במעשיהם, גם אם לא הודה בשאר המעשים המיוחסים לו, והנאשם גם מביע צער על מעשה זה. לפיכך אין להשית עליו עונש חמור של מאסר בפועל, אלא להסתפק במאסר בעבודות שירות.

9. הנאשם מפרנס יחיד של אשתו ו-4 ילדיו בגילאי שנה וחצי עד 13 והוא מפרנסם היחיד. ביהמ"ש התייחס בהכעה"ד להנמקת הנאשם כי לא הודה במתן הנשיקה בחקירה הראשונה והשנייה. בשל הבושה והפאדיחה, דבר המעיד כי לנאשם ערכים מסוימים של בושה והוא כבר שילם מחיר כבד על כך. הנאשם נמצא במעצר בית קרוב לשנה, לפני כן שהה במעצר, ואלה כבר נתנו בו אותותיהם, הוא למד את הלקח, והורתע מההליך הפלילי. בהתחשב בעברו נקי למרות גילו הלא צעיר, החרטה והצער שהביע הנאשם, עותר הסניגור כי ביהמ"ש יטיל על הנאשם מאסר בעבודות שירות בהתאם לחוו"ד שתתבקש מהממונה על עבודות השירות.

דיון

10. מדובר באירוע חמור ביותר, ברף העליון של חומרת המעשים המגונים שהנאשם ביצע באשה כבת 60, לאחר שנכנס בניגוד לרצונה לביתה בכח, דחף את הדלת בחזקה באמצעות רגלו, והסיג בכך גבולה לתוך דירתה, שהיא מקום מבצרה. על מנת לבצע את זממו כלפיה, הוא זרק אותה בכח גם על הכורסא וגם על הספה שבדירתה, כבל את שתי ידיה מאחור בידו האחת, על מנת למנוע ממנה את האפשרות להתנגד, ובידו השנייה החל לגשש על פני גופה וגם מתחת לחצאית. לאחר מכן גם נשכב עליה עם כל כובד משקל גופו, ניסה להרים את החצאית והתנועע עם גופו על גופה. צעקותיה החוזרות של המתלוננת לעזרה ולהצלה, הניסו לבסוף את הנאשם מביתה, אולם המתלוננת נחבלה מהאירוע בידיה (בשריטות) ונגרמו לה כאבים בגב ופריצת דיסק מכובד משקלו של הנאשם, בעטיים נאלצה לקחת תרופות לשיכוך כאבי הגב משך תקופה ארוכה עקב פריצת הדיסק, והתרופות שנטלה כדי להימנע מניתוח, גרמו לה לנזקים בכליות ובעיות בבטן.

11. אין ספק שאירוע כגון זה הותיר במתלוננת טראומה קשה ביותר, כפי שתיארה וגוללה אותה בפניי בעדותה בביהמ"ש, לאחר חצי שנה ממועד האירוע, וניכר כי אירוע זה יותיר השפעתו עליה למשך זמן רב, כשבטחונה האישי נפגע באופן משמעותי, מעצם חדירתו בכח של אדם זר לביתה ומבצרה, שגרם לערעור תחושת הבטחון, בכך שביתה כבר אינו מקום בטוח, בנוסף לטראומה הקשה שנגרמה לה לאור גילה המתקדם. המתלוננת העידה כי היא עצמה סבתא, והאירוע הותיר בה מצוקה נפשית קשה בנוסף לנזקים הפיזיים שנגרמו לה עקב משקל גופו הכבד של הנאשם, הצורך בטיפולי פיזיותרפיה בעקבות פריצת הדיסק עקב כך, נטילת תרופות חזקות, קושי בעליית מדרגות ובהליכה עד כדי כך שהומלץ לה ניתוח, ובעיות בבטן ובכליות שנגרמו עקב התרופות שנטלה בעקבות פריצת הדיסק.

12. טענת הנאשם כי מאחר והוא הודה באופן חלקי במיוחס לו בכתב האישום, דהיינו כי נשק למתלוננת בשפתיה לאחר שהיא נשקה לו, אינה מצדיקה לראותו כמי שכפר בו, אינה משמעותית בענייננו, שכן הוא הודה בחלק מינורי מהמיוחס לו, ובנסיבות מניפולטיביות המנסות להעמידו כנגרר, והמגמדות ממעשיו, תוך העברת האחריות למעשיו למתלוננת בכך שהיא נשקה לו קודם (טענה שלא התקבלה), תוך שכפר בחלק המשמעותי והחמור של האירוע והעבירה, שהנזק בעטיים הוא החמור משאר המעשים המיוחסים לו במעשה המגונה. הודייתו החלקית באופן כה ממזער ממעשיו, שלא עלתה בקנה אחד עם עדות המתלוננת ולא חסכה את הצורך בהעדתה ובשחזורה את לב לבו של האירוע הקשה שחוותה, והותירה את הצורך לעמידתה בחקירה נגדית בפני ביהמ"ש במעמד מביך לפני הנאשם כדי לשטוח את השתלשלות האירוע והמעשה המגונה לפרטי פרטיו.

בנוסף הודיית הנאשם החלקית והממזערת, שלא התקבלה כלל באופן בו הציגה, כפי שפירטתי בהכרעת הדין, ניתנה בשלב מאוחר, כשקודם לכן במשטרה הנאשם הרחיק את עצמו מהאירוע לחלוטין וטען כי לא היה שם. רק לאחר שהתברר לו כי נותרו סימנים להימצאותו במקום, שתמכו בגירסת המתלוננת, הוא הודה כי אכן היה שם, אך הוא רק נישק את המתלוננת, כשלגרסתו (אותה לא קיבלתי) היא זו שנשקה לו ראשונה, דבר שלא הוכח ולא נקבע כלל כממצא. בכך הנאשם העביר חלק מאחריותו למתלוננת, כך שהודיית הנאשם בעצם מתן הנשיקה בנסיבות אלה, אינה משקפת את הנטען כלפיו בכתב האישום, ואת אשר נקבע בהכרעת הדין כממצא, אלא רק נועדה למזער מעשיו ולגמד גם את נסיבות ואופן מתן הנשיקה, באופן שלא כך התרחש, כאילו המתלוננת, כטריגר למעשיו, נשקה לו קודם.

13. למעשה, הנאשם בחר לספק את צרכיו על חשבון פגיעתו החמורה והקשה במתלוננת, שעשתה עליי רושם של אישה מכובדת השומרת על כבודה, אך בשל יחסו המזלזל בכבודה, הוא חילל את כבודה גם כשנכנס בניגוד לרצונה לביתה, וגם בהתנהגותו האלימה ובביצוע בכח מעשה מגונה חמור, וגרם לה לנזקים חמורים וקשים.

14. הגם שלנאשם אין עבר פלילי, מדובר בעבירות חמורות, המתאפיינות בקושי להוכחתן כשלא פעם עומדת גרסה מול גרסה. הנזק הנגרם הינו חמור וממושך, ולפיכך קיים אינטרס חיוני ומשמעותי באפקטיביות ההרתעה והגמול במסגרת שיקולי הענישה, על פני שיקוליו האינדיבידואלים של הנאשם, לרבות העדר עבר פלילי. אמנם הנאשם נשוי ואב לילדים אותם הוא מפרנס, אולם היה עליו להימנע מביצוע העבירה, בראש ובראשונה בשל החומרה שבה, וגם על מנת לדאוג לאינטרסים של בני משפחתו ולהימנע מפגיעה בכבודם. משהפר כללים אלה, עליו לשאת בתוצאות, ולאור חומרת העבירות, והעובדה כי הנאשם לא הודה במעשה החמור המיוחס לו וניהל הוכחות תוך שהודה באופן מניפולטיבי במתן נשיקה למתלוננת, לא ניתן להסתפק במאסר בעבודות שירות, שאין בו די כדי לבטא את חומרת העבירה ולהרתיע באופן אפקטיבי מפני ביצועה, אלא מתחייב בענייננו עונש מאסר ממש, ומרתיע.

15. בהתחשב במכלול הנסיבות וטיעוני הצדדים לעונש, ובצורך להרתיע מפני מעשים חמורים כגון אלה ולהגן על האינטרס הציבורי החיוני בעבירות אלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר לתקופה של 13 חודשים בניכוי תקופת מעצרו מיום - 6.10.10 עד 27.10.10.

ב. מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, והנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, על כל עבירה של מעשה מגונה .

ג. מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים, והנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, על כל עבירה של הסגת גבול.

ד. קנס סמלי בסך של 100 ש"ח או מאסר של 45 ימים תחתיו. הקנס ישולם בתוך 7 ימים מהיום.

ה. פיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪, אותו יפקיד הנאשם בקופת ביהמ"ש החל מיום 1.3.13 ובכל 1 לחודש שאחריו, ב-10 תשלומים שווים ורצופים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום כ"ה בחשון, תשע"ב (22.11.11), בנוכחות ב"כ המאשימה, עו"ד דוד בן חיים, הנאשם וב"כ עו"ד עאטף פרחאת.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ירושלים
נתבע: אברהים חדר
שופט :
עורכי דין: