ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד א.ח.ל.פ שירותים כלליים :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא

פ 003091/05

בפני:

כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע

תאריך:

05/10/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד שקד – הנהלת המכס ומע"מ

המאשימה

נגד

1. א.ח.ל.פ שירותים כלליים בע"מ

2. קורן לאוניד

ע"י ב"כ עו"ד אבני

הנאשמים

גזר דין

הנאשמים, חברה בע"מ ובעל מניותיה שהיה גם מנהלה הפעיל, הורשעו על פי הודאתם בעבירות על חוק מס ערך מוסף, כמפורט להלן:

האישום הראשון - בשנת 2003 רכשו הנאשמים 33 חשבוניות פיקטיביות של עשרה עוסקים שונים, שלא נערכו כל עסקאות בגינן, ושילמו מחצית מסכום המס הנובע מהן. עשר מתוך החשבוניות זויפו ע"י הנאשם 2 או אחר מטעמו. סכום החשבוניות הפיקטיביות היה מעל 9 מליון ש"ח (כולל מע"מ), ומס התשומות שניכו בגינן הנאשמים בספריהם הגיע ל-1.3 מליון ש"ח.

האישום השני – בדצמבר 2003 לא דיווחו הנאשמים למע"מ על שש חשבוניות מס אשר הוציאו לחברת "קידמה", שסכום המס הגלום בהן הינו מעל 300,000 ש"ח.

בגין מעשים ומחדלים אלה הורשעו הנאשמים בעבירות על סעיפים 117(ב)(5), 117(ב)(6), 117(ב)(7), 117(ב)(1) לחוק מע"מ.

יצויין, כי כתב האישום הוגש בשנת 2005, התבקשו דחיות מרובות ע"י הנאשמים ובאי כוחם לצורך לימוד התיק, ואולם כשהגיע המועד לשמיעת ההוכחות, לא התייצב הנאשם 2 (להלן: הנאשם) ונמסר מפי בא כוחו כי הוא מאושפז באוקראינה. חרף ארכות שניתנו, לא הוצגו ע"י ההגנה אישורי מחלה כנדרש בחוק, שיש בהם להסביר, אם לא להצדיק, את אי חזרתו של הנאשם ארצה במשך תקופה לא קצרה, והוצא נגדו צו הבאה ללא שחרור. בספטמבר 2007 החלה שמיעת ההוכחות בהעדר הנאשם. הנאשם חזר ארצה לאחר מספר חודשים רב, באפריל 2008, נעצר עד תום ההליכים, ולאחר ישיבת הוכחות נוספת, הודיע סניגורם של הנאשמים כי הם מבקשים לחזור בהם מהכפירה ולהודות.

ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת סעיפי האישום בהם הודו הנאשמים, שבצד כל אחד מהם קבוע עונש מירבי של חמש שנות מאסר; את גובה הסכומים שנגזלו מהקופה הציבורית; ואת שיטתיות המעשים והתמשכותם על פני שנה ברציפות. כן ציינה התובעת את התחכום שבמעשי הזיוף והתרמית נשוא האישום הראשון, שנועדו להקשות על שלטונות מע"מ לגלות את התשומות הכוזבות, וזאת ע"י פיזור החשבוניות הפיקטיביות בין עשרה עוסקים שונים. בנוסף, מבחינה כספית – מחדלי המס, המגיעים ל-1.7 מליון ש"ח (קרן) לא הוסרו עד היום.

התובעת ציינה כי החסכון בזמן השיפוטי אינו שיקול לקולא במקרה דנן, שכן מחד גיסא רשימת העדים לא היתה ארוכה, והנאשם הודה בעבירות כבר בעת חקירתו; ומאידך גיסא – גזל הנאשם, בהתנהגותו המזלזלת בהוראות בית המשפט ובאי התיצבותו המתמשכת לדיונים, זמן שיפוטי רב שבוזבז לריק וכן נדרשו דיונים ממושכים נוספים על המעצר וחילוט הערבויות.

התובעת הפנתה לפסיקה המנחה בתחום עבירות המס החמורות, לפיה לנוכח נפיצות התופעה של השתמטות ממס בדרכי תרמית וזיוף, ופגיעתה הקשה בכלכלת המדינה ובמורל של עוסקים ישרי דרך המשלמים מסים כחוק, יש להטיל עונשי מאסר בפועל לתקופות ממושכות וקנסות גבוהים. זאת, כדי להרתיע הן את עברייני המס שנתפסו בכף והן את ציבור העוסקים בכללותו, מלשלוח ידם אל הקופה הציבורית מתוך בצע כסף ובמחשבה כי סיכוייהם להחשף – קטנים. הקנס נועד למנוע מצב בו החוטא יצא ושללו בידו.

ב"כ המאשימה עתרה למאסר בפועל לתקופה של מספר שנים, בהתאם לפסיקה במקרים דומים שהוצגו, קנס גבוה ומע"ת מרתיע.

הסניגור טען לקולא, כי בעת ביצוע העבירות היה הנאשם עולה חדש שניסה לנהל עסקים נורמטיביים ולשלם מיסיו כחוק, אך בעטיין של נסיבות כלכליות הידרדר מצב עסקיו והוא התפתה להצעתם של עבריינים ומפיצי חשבוניות פיקטיביות ורכש מהם את החשבוניות נשוא האישום הראשון. לטענת הסניגור, לא בצע כסף הנחה את פעולותיו של הנאשם, אלא נסיון להחלץ מקשיים כספיים ומצוקה, מהם לא ראה מוצא אחר. לדבריו, הנאשם לא התעשר עקב ביצוע העבירות אלא נוצל ע"י אחרים ונותר חסר כל (למעט דירת מגורי משפחתו). בעקבות ההליכים שננקטו עקב אי התיצבותו לדיונים, חולט רכבה של אשתו. הנאשם הודה במיוחס לו כבר בעת חקירתו, ולאחר שנועץ בסניגורו הנוכחי, חסך זמן שיפוטי רב בעת שהחליט להודות בכתב האישום כלשונו, מבלי שהובטח לו דבר. הנאשם אף מסר את המידע שברשותו לרשויות המס. בכך יש לראות משום הבעת חרטה כנה. כמו כן, אין לנאשם עבר פלילי כלשהו.

לעניין רמת הענישה הראויה, טען הסניגור כי העבירות הינן פשוטות ונטולות תחכום, בוצעו במשך תקופה קצרה יחסית ולא הניבו לנאשם כל התעשרות. לפיכך, מן הראוי להשית עליו עונש מאסר שלא יעלה על מספר חודשים, כפי שהוטל על נאשמים בפסקי הדין שהוצגו ע"י ההגנה.

לעניין ההתחמקות מהליכי המשפט, טען הסניגור כי הנאשם לא הבין נכונה את החלטות בית המשפט לעניין עיכוב היציאה מהארץ, והתכוון לחזור למשפטו במועד, אלא שנפל למשכב.

דיון

אין ספק, כי מדובר בחמורות שבעבירות על חוק מע"מ, המצביעות על תכנון ותחכום שתכליתם אחת – להתעשר על חשבון הקופה הציבורית והונאת שלטונות המע"מ. העבירות בוצעו ברציפות ובשיטתיות, פעם אחר פעם, במשך שנה תמימה, ובסכומים גבוהים ביותר.

ברע"פ 512/04 מוחמד אבו עבד נ' מ"י (פורסם במאגר נבו) נאמר ע"י כב' השופטת פרוקצ'יה:

"בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה (ע"פ 9788/03 מדינת ישראל נ' דוד גולן ואחרים; רע"פ 1776/94 עובדיה נ' מדינת ישראל; על"ע 3467/00 הועד מחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א נ' עו"ד צלטנר מיכאל, פד"י נו(2) 895)".

הטיעונים הנוגעים לעברו הנקי של הנאשם, מצבו הכלכלי הקשה, ומצבה העגום של משפחתו, דינם לסגת מפני האינטרס הציבורי בענישתם של עברייני מס השולחים ידם בזדון ובשיטתיות אל הקופה הציבורית.

בע"פ (ת"א) 70834/02 אלחרר נ' מ"י (פורסם במאגר נבו) נפסק ע"י כב' השופטים גרוס, קובו ורובינשטיין:

"במקרה זה, כמו בתיקים רבים מעין אלה אנו עדים לתופעה שבה עברייני מס קובלים בפנינו על בעיותיהם הכלכליות, הרפואיות והמשפחתיות הקשות כאשר כל הטרוניות הללו באות לאחר תקופות של ניהול עסקים בהיקף ניכר. בקשר לבעיות כלכליות כבר נקבע פעמים הרבה כי מצב כלכלי איננו יכול לשמש סיבה למניעת קנסות כספיים ניכרים והטלת עונשי מאסר בפועל ההולמים עבירות מעין אלה. הקושי הרב הנעוץ בענין זה נובע מכך שבמיקרים רבים, כמו במקרה דנן הדברים אמורים באנשים נורמטיביים מהישוב אשר יש כלפיהם רחשי אהדה בשל הרקע האישי, הרפואי והמשפחתי הקשה שלהם, אולם לא יתכן להתעלם מחומרת העבירות הללו ומן הצורך להבהיר ולהמחיש כי גם עבריינות בתחום המיסים מן הראוי שתיענש בכל חומרת הדין ואין הצדקה לכך שעברייני המס יזכו באהדה יתרה לעומת גנבים וגזלנים אחרים. לא יתכן לתת לגיטימציה לכך שכאשר עבריין המס מנהל את עסקיו במחזורים נכבדים ומבצע את עבירות המס, אין הוא נותן דעתו למצב הקשה של משפחתו ושל ילדיו וכאשר מגיעה העת לגזור את עונשו הוא מבקש את רחמי בית המשפט לנוכח הרקע הקשה הזה. לא אחת מצינו כי אין בין גוזל כספי הפרט לבין גוזל כספי הציבור ולא כלום (ראה ע"פ 522/82 פ"ד לו(4) 411)."

עיינתי בפסיקה הרבה שהוגשה לעיוני ע"י ב"כ הצדדים המלומדים. כן נתתי דעתי לרמת הענישה שנקבעה בע"פ (ת"א) 71378/01 אלעוברה נ' מ"י (פורסם במאגר נבו), ע"י כב' השופטים ברלינר, המר ובנימיני, במקרה דומה, הגם שהסכומים של החשבוניות הפיקטיביות בהן נעשה שימוש באותו מקרה, נמוכים בהרבה.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה ואת טיעוני ב"כ הצדדים המלומדים, לחומרא ולקולא, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

על הנאשמת 1, חברה שאינה פעילה זה מספר שנים – קנס של 1 ש"ח.

על הנאשם, אני מטילה את העונשים הבאים:

מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים החל מיום מעצרו.

קנס בסך 100,000 ש"ח, או עשרה חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שוים ורצופים, שהראשון בהם יחול 60 יום לאחר שחרורו של הנאשם ממאסרו, וב-1 לכל חודש לאחריו. אי תשלום אחד מהתשלומים במועדו, יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי.

12 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי חוק מע"מ או פקודת מס הכנסה.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום ו' בתשרי, תשס"ט (5 באוקטובר 2008) במעמד הצדדים.

ניצה מימון-שעשוע, שופטת