ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יתיר שירותי יבוא ויצוא בע"מ נגד בראשי קרן :

בתי המשפט

1

בית משפט השלום ירושלים

א 004112/06

לפני: כב' השופט אברהם רובין

תאריך:05/10/2008

בעניין:

יתיר יבוא ויצוא בע"מ

התובעת

ע"י ב"כ עו"ד מיכה בר

נ ג ד

בראשי קרן

הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד יניב גלבוע

פסק דין

1. התביעה

זוהי תביעה שטרית. התובעת עוסקת בעמילות מכס ובמהלך עסקיה קיבל מנהלה – העד אפי גבאי – חמישה שיקים מאדם בשם כוכב לוי המכונה קני. כל השיקים נמשכו על חשבונה של הנתבעת ונחזים להיות כמי שנחתמו על ידה. שיק אחד מהחמישה נפרע ואילו ארבעת האחרים, בסך כולל של 80,000 ₪, לא נפרעו (ראו – ת/1 – ת/4). לאור זאת, הגישה התובעת את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל נגד הנתבעת. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים בגדרה נטען כי היא מסרה את השיקים כשהם ריקים לבעלה לשעבר רונן בראשי (להלן – "רונן"), ואילו כוכב לוי גנב אותם מרונן בעת נסיעה משותפת במכונית, זייף את חתימת הנתבעת ומסר אותם לתובעת. להתנגדותה צירפה הנתבעת תצהיר של כוכב לוי המודה בגניבה ובזיוף. התנגדות הנתבעת התקבלה ומכאן ההליך שלפניי.

2. טענות הצדדים

התובעת מודה כי אין לה הוכחה שהנתבעת חתמה על השיקים, ואולם לטענתה גרסת הנתבעת כאילו השיקים נגנבו ממנה מופרכת. התובעת טוענת כי הנתבעת נתנה הרשאה לרונן או לכוכב לוי לחתום על השיקים ומכאן הבסיס לחבותה השטרית. הנתבעת, מצידה, חוזרת על הנטען בהתנגדותה לפיה השיקים נגנבו ממנה והיא מעולם לא נתנה הרשאה לרונן או לכוכב לוי לחתום על השיקים בשמה.

דיון והכרעה

3. נקודת המוצא לדיוננו הינה העובדה המוסכמת לפיה אין ראיה שהנתבעת חתמה על השיקים. בעליה של התובעת מר אפי גבאי העיד כי כוכב לוי מסר לו את השיקים לאחר שמולאו בהם מראש כל הפרטים לרבות החתימה, ולכן מר גבאי אינו יודע מי חתם על השיקים. בדרך כלל באין חתימה אין חבות שטרית (סעיף 3(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]), אולם חריג לכלל זה מצוי בסעיפים 24 ו-92 לפקודה, המכירים באפשרות ששלוח יחתום על שטר ובכך יחייב את שולחו לפרוע את השטר. יש לברר, אם כן, האם בענין שלפניי הובאו ראיות המלמדות שמי שחתם על השיקים היה שלוח של הנתבעת.

4. יצויין, כי שליחות שטרית עשויה יכולה להיווצר גם ללא הרשאה בכתב אלא על ידי התנהגות (ש. לרנר "דיני שטרות" (מהדורה שניה – 2007) עמ' 341). הפסיקה קובעת כי ככל שהקשרים בין השולח לבין מי שחתם על השיק הדוקים וקרובים יותר, כך תגבר הנטיה להסיק כי קיימת הרשאה (ע"א 1286/90 בנק הפועלים נ' ורד הלבשה פ"ד מח(5) 799; לרנר בעמ' 340). בהתאם להלכה זו נטיית בית המשפט הינה לפסוק שכאשר השולח והחותם על השיק הם בני זוג הרי שיש להניח כי החותם קיבל הרשאה לחתום על השיק (שם, שם).

5. במקרה דנן מוטל על התובעת הנטל להביא ראיה להוכחת זהותו של החותם על השיקים (ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים פ"ד מז(3) 240), ולצורך כך היא ביקשה לזמן את רונן בראשי לעדות. דא עקא, שהתובעת לא הצליחה לאתר את כתובתו של רונן בראשי ולכן היא ביקשה כי בית המשפט יורה לנתבעת להודיע בתצהיר האם היא יודעת היכן גר רונן בראשי ואם כן אזי למסור את כתובתו. אני נעתרתי לבקשה זו, וביום 20/03/08 הגישה הנתבעת תצהיר אשר בו נאמר כך:

"1. ...

2. אינני חושבת שיש הצדקה לכך וחבל שבית המשפט הנכבד נענה לבקשת התובעת אשר יכלה להמציא את בקשתה לזמן עד ישירות לרונן בראשי.

3. ברצוני להבהיר כי כרגע אני חיה בנפרד מרונן בראשי.

4. אנו מתראים מדי פעם מאחר ויש לנו ילדים משותפים.

5. ..."

הנה כי כן, הרושם הברור שנוצר מקריאת התצהיר הינו שהנתבעת יודעת היכן גר רונן בראשי, שהרי היא עומדת איתו בקשר מדי פעם, והיא לא כתבה בתצהירה באופן ברור שכתובתו של רונן אינה ידועה לה. במצב דברים זה מקובלת עלי טענת התובע לפיה הנתבעת התחמקה מלמסור את כתובתו של רונן, ובכך סיכלה את האפשרות שהוא יעיד. בכך גרמה הנתבעת נזק ראייתי לתובעת ויש לזקוף עובדה זו לחובת הנתבעת, כפי שמציין כב' השופט קדמי בספרו:

"מקום שצד נמנע מהצגת ראיה התומכת ביריבו על היריב לדאוג להצגתה; והוא לא יוכל להינות מאי הצגתה על ידי בעל הדין המחזיק בה אלא אם הלה מונע זאת ממנו"

(ראו – י. קדמי "על הראיות" כרך ג' עמ' 1659).

6. עדותו של רונן חשובה גם להוכחת טענת הנתבעת לפיה השיקים נגנבו ממנו. ודוק, אילו היתה הנתבעת טוענת שהשיקים נלקחו ממנה על ידי רונן בלי ידיעתה וכי לאחר מכן הם נגנבו ממנו, אזי די היה בעדות הנתבעת כדי לבסס את הגנתה. ברם, משהודתה הנתבעת כי היא מסרה לרונן מרצונה את השיקים, אזי הנטל להוכיח את טענת הגניבה מוטל על הנתבעת, והיא לא הרימה אותו מפני שרונן לא הובא לעדות.

7. בהמשך לאמור לעיל יצויין, כי הנתבעת יכלה להסתפק לצורך הוכחת הגניבה בהעדת כוכב לוי שמסר תצהיר בו הוא מודה בגניבת השיקים, אלא שהנתבעת לא דאגה שכוכב לוי יתייצב להיחקר על תצהירו, ומשום כך תצהירו אינו קביל כראיה. אמנם מר לוי נחקר על תצהירו בעת הדיון בבקשת הרשות להגן אך אין בכך כדי להכשיר את תצהירו בהליך העיקרי משעה שב"כ התובעת הודיע כי הוא מעוניין להוסיף ולחקור את מר לוי גם בהליך העיקרי (ראו תקנות 246(ב) ו-522 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984).

8. כמו כן, גרסתה של הנתבעת מעוררת קשיים לא מעטים עד שלא ניתן לתת בה אמון. הנה כך, לא ברור מדוע נתנה הנתבעת לרונן שיקים לא חתומים כאשר לטענתה אין לו כלל זכות חתימה בחשבון. ומאידך, טענת הנתבעת שלפיה לרונן לא היתה זכות חתימה נסתרת על ידי העובדה ששמו מופיע על השיקים כאחד מבעלי החשבון. אני ער לטענתה של הנתבעת לפיה בשלב מסויים בוטלה שותפותו של רונן בחשבון, ברם הנתבעת לא הוכיחה כי השותפות בוטלה לפני שנחתמו השיקים. התנהלותה של הנתבעת מול כוכב לוי גם היא מעוררת תהיות. לטענתה, כאשר נפרע השיק הראשון והיא גילתה שלוי זייף את חתימתה היא לא פנתה למשטרה, ואף לא ביטלה מיד את השיקים, אלא היא הגיעה להסכם עם לוי שהוא ידאג לשלם לה במזומן את סכום השיקים זמן מה לפני הגיע מועד פרעונם. על כך הקשה ב"כ התובעת, ובצדק הקשה, האם זו הדרך לנהוג בגנב וזייפן? והנתבעת תירצה את התנהגותה בכך שריחמה על לוי ובכך שרצתה להציל את כספה (עמ' 14 ש' 8-12). ברם, תשובה זו לא משכנעת לנוכח עדות הנתבעת לפיה באותה עת כבר שנים שלא היו קשרים בינה ובין רונן לבין לוי (עמ' 12 ש' 19-21). אגב, עדות אחרונה זו גם מעוררת את השאלה מה עשו יחדיו באותה מכונית רונן וכוכב לוי אם כבר שנים לא היו ביניהם קשרים? הנתבעת אמנם טענה בעדותה כי רונן ולוי המשיכו להיפגש מדי פעם בנוגע להתחשבנות הקשורה במחסן שהחזיקו השניים במשותף (עמ' 12 ש' 24-26), אולם טענה זו הינה טענה כבושה כיוון שהיא עלתה לראשונה רק לאחר שתשומת לב הנתבעת הוסבה לקושי העולה מגרסתה לפיה הקשרים בין הצדדים נותקו שנים לפני גניבת השיקים.

9. סיכומו של דבר, התובעת אמנם לא הצליחה להוכיח מי חתם על השיקים, ברם מחדלה זה נגרם בשל כך שהנתבעת סיכלה את האפשרות שרונן יוזמן לעדות. לכך יש להוסיף את העובדה שהנתבעת לא הוכיחה את גרסת הגניבה משום שרונן וכוכב לוי לא התייצבו לעדות, ומכאן מתבקשת המסקנה שדין התביעה להתקבל.

10. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 80,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פרעונו של כל שיק ובהתאם לסכום הנקוב בכל שיק, וזאת עד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת וכמו כן תשלם לה שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום י"ד בסיון, תשס"ח (17 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.

אברהם רובין, שופט