ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ.א ציוד מיגון נגד ויזקום)ישראל :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 003519/07

בפני:

כב' השופט אברהם רובין

תאריך:

05/10/2008

בענין:

מ.א ציוד מיגון צילום ואבטחה בשיווק ישיר

ע"י ב"כ עו"ד

לוי יעקב

התובעת

נ ג ד

1 . ויזוקם (ישראל) בע"מ

2 . צייכנר שלמה

ע"י ב"כ עו"ד

אופק זוהר

הנתבעים

פסק - דין

1. כללי

התובעת והנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת"), עוסקות בשיווק של ציוד אבטחה, לרבות מצלמות אבטחה מסוגים שונים. בעליה של התובעת הוא העד שמעון אושר (להלן – "אושר"), ובעליה של הנתבעת הוא הנתבע 2 (להלן – "צייכנר"). המחלוקת בין הצדדים נסובה על שיק של הנתבעת בסך 29,797 ₪, שבו אוחזת התובעת, ואשר חולל באי פרעון. התובעת טוענת כי הנתבעת חייבת לפרוע את סכום השיק כיוון שהוא נמסר כנגד סחורה שספקה התובעת לנתבעת. כמו כן, התובעת טוענת כי צייכנר חייב אישית לפרוע את השיק מכוח ערבות שנתן לחובה של הנתבעת. צייכנר מאשר כי הוא חתום על השיק ועל הערבות, ברם לטענתו אלו הוצאו ממנו במרמה. ועוד טוען צייכנר, כי לנתבעת לא סופקה שום סחורה תמורת השיק. להלן אציג את גרסאות שני הצדדים לגבי האירועים שהובילו למסירת השיק ולחתימת הערבות, ולאחר מכן אכריע בשאלה איזו גרסה אמינה יותר.

2. גרסת התובעת

התובעת טוענת כי ראשיתה של הפרשה בעסקה שבמסגרתה רכשה ממנה הנתבעת 40 מצלמות, 40 עדשות ו-40 רגליות למצלמות. בגין רכישה זו הפיקה התובעת חשבונית על שם הנתבעת בסך של 21,120 ₪ (ראו חשבונית ת/2 מס' 4969). כמו כן, רכשה הנתבעת מהתובעת גם מצלמת רחוב מתוצרת סוני ומכשיר לשליטה מרחוק במצלמה (ג'ויסטיק). בגין רכישה זו הפיקה התובעת לנתבעת חשבונית על סך של 13,875 ₪ (ראו – חשבונית ת/3 מס' 4970). במקביל לרכישות אלו זוכתה הנתבעת אצל התובעת בסכום של 5,197.50 ₪ בגין השבת מצלמת PTZ. אשר על כן, לגרסת התובעת עובר למילוי סכום השיק שבו עסקינן חבה לה הנתבעת סך של 29,797.50 ₪. התובעת טוענת כי היא קיבלה מצייכנר שיק פתוח של הנתבעת לצורך תשלום החוב ובהמשך לכך בפגישה מיום 12/12/06 בין אושר לצייכנר, חתם צייכנר על חשבונית זיכוי (ת/1) בה נרשם לגבי השיק כך:

"אני מאשר לחייב שיק פתוח על סך 29,797.50 ₪ לאחר זיכוי חשבונית זו בגין חשבונית מס' 4970, ו-4965."

כמו כן, על חשבונית הזיכוי מצויה חותמת אשר זו לשונה;

אני החתום מטה.... ת.ז..... ערב בזאת ערבות אישית וערבות אוואל לפרעון השיק במלואו ובמועדו לכל מי שמחזיק בשיק. ערבות זו אינה ניתנת לביטול."

במקומות המיועדים לכך בחותמת רשם אושר את פרטיו האישיים של צייכנר, וצייכנר חתם על החשבונית. לאור עובדות אלה טוענת התובעת כי הנתבעת וצייכנר חייבים לשלם לה את סכום השיק.

3. גרסת הנתבעים

צייכנר אינו מכחיש כי הוא חתם על החשבונית. ואולם, צייכנר טוען כי השיק הפתוח נמסר לאושר רק בתמורה לג'וייסטיק שרכשה הנתבעת מהתובעת, וכי לא ניתנה לתובעת שום הרשאה למלא בשיק סכום העולה על מחיר הג'ויסטיק. לטענת צייכנר השיק נמסר לתובעת עוד בחודש ספטמבר 2006 ללא סכום, כיוון שבמועד מסירתו לא ידע אושר לומר מה הסכום שעל הנתבעת לשלם עבור הג'וייסטיק. צייכנר מאשר כי באותו מועד ביקש אושר לעניין אותו ברכישת ארבעים מצלמות אבטחה מסוג סוני, אך צייכנר טוען כי הוא סירב להתחייב ואמר שיחשוב על העניין. צייכנר ממשיך טוען כי הוא הופתע מאוד כאשר במחצית חודש אוקטובר 2006 סופקו לנתבעת, ללא הזמנה, ארגזים ובהם ארבעים המצלמות. לדבריו כאשר הגיעו המצלמות הוא התקשר מייד לאושר וזה אמר לו כי הוא ישלח מישהו שיקח את המצלמות חזרה וניתן לצייכנר באותה הזדמנות חשבונית בגין רכישת הג'וייסטיק. צייכנר טוען כי במשך חודשיים הוא "רדף" אחרי אושר שיקח את הארגזים וימסור את החשבונית בגין הג'וייסטיק, אך ללא הועיל. לדברי צייכנר רק ביום 11/12/06 התקבלו אצלו החשבוניות ת/2–ת/3, ואז כאשר הוא ראה שבחשבונית ת/2 מתיימרת התובעת לחייב את הנתבעת בגין המצלמות, הוא מיהר להיפגש למחרת היום עם אושר כדי להסדיר את העניין. צייכנר מודה כי בפגישה עם אושר הוצגה לחתימתו חשבונית הזיכוי (ת/1), ברם לדבריו כאשר הוא חתם עליה הסתיר אושר באצבעו את הכיתוב שהופיע בצד ימין של החשבונית, לפיו צייכנר מאשר למלא בשיק סכום של 29,797 ₪. ועוד טוען צייכנר, כי כאשר הוא חתם על החשבונית לא התנוססה עליה החותמת בנוגע לערבותו, אלא לטענתו החותמת הוספה לאחר מכן ללא רשותו. ביום 20/12/06 צייכנר החזיר לתובעת שני ארגזים בהם היו, לטענתו, 38 מתוך 40 המצלמות, כאשר לדבריו שתי מצלמות נלקחו על ידו לבדיקת מעבדה. אגב, אושר מודה ששני ארגזים התקבלו אצלו, אך לטענתו היו בהם אבנים ותו לא. לאור כל האמור טוענים הנתבעים כי משעה שסכום השיק מולא בניגוד למוסכם ומשעה שהערבות יסודה במרמה, הרי שיש לדחות את התביעה.

4. נטל הראיה

בטרם אפנה לניתוח הגרסאות על רקע העדויות שנשמעו והראיות שהוגשו, אעיר שתי הערות לעניין נטל הראיה. ראשית, לנוכח העובדה שהתובעת אוחזת בשיק של הנתבעת אשר נחתם על ידי נציג מורשה שלה, הרי שפועלות לטובתה החזקות הקבועות בסעיפים 20(ג) ו-29(א) לפקודת השטרות לפיהן: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך" ו-"שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך חזקה עליו שנמסר על ידיו מסירה כשרה ללא תנאי כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". כיוון שכך, מוטל על הנתבעים הנטל להוכיח את טענות ההגנה שלהם, לפיהן המצלמות סופקו חד צדדית וחתימתו של צייכנר הוצאה ממנו במרמה. ושנית, טענת המרמה שבפי צייכנר היא טענה שמשמעותה ייחוס עבירה פלילית מובהקת לשמעון אושר, ולכן יש להזכיר כי הפסיקה קובעת שכמות הראיות הנדרשת כדי להרים את הנטל המוטל על הטוען טענה מסוג זה גדולה מהרגיל (ראו- ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל פ"ד מ (1) 589, 606).

5. הערכת גרסאות הצדדים

בין הצדדים נטושות שתי מחלוקות עובדתיות; האחת – האם חתם צייכנר על החשבונית ת/1 בידיעה שנכתב בה כי הוא מאשר לתובעת למלא בשיק סכום של 29,797 ₪, והשניה – האם חותמת הערבות הוספה על ידי אושר לאחר שצייכנר חתם על ת/1 וללא הסכמתו. ההכרעה בשתי המחלוקות שלהלן לא חייבת להיות אחידה, ואכן הראיות שהוצגו בפני מלמדות שבמחלוקת הראשונה גרסת התובעת משכנעת יותר, ובמחלוקת השניה דווקא גרסת הנתבעים יותר משכנעת.

  1. אשר למחלוקת הראשונה;

גרסתו של צייכנר לפיה אושר הסתיר באצבעו את הפסקה שהודפסה בצד ימין של ת/1 אינה סבירה, כיוון שלא מדובר במילה אחת או שתיים שניתן להסתיר באצבע, אלא בשתי שורות, לא מאוד קצרות, שקשה להסתירן. זאת ועוד, וזה העיקר, מעמד החתימה על ת/1 הונצח במצלמות האבטחה שמותקנות במשרדי התובעת, והצפיה בסרט מלמדת כי לגרסת צייכנר אין יסוד מכמה וכמה טעמים; ראשית, בסרט ניתן לראות שאושר מפיק את החשבונית פעמיים או שלוש בעקבות הערות של צייכנר לתוכנה של החשבונית (ראו – עדות צייכנר בעמ' 25 ש' 11-14, וכן בעמ' 25 ש' 28 – עמ' 26 ש' 5 – שם הוא מודה כי רשם הערות על החשבונית). משמע מכאן, שצייכנר לא חתם על החשבונית כלאחר יד, אלא רק לאחר שקרא את האמור בה והעיר את הערותיו. לכן, לא סביר שבהיסח הדעת הוא אפשר לאושר להסתיר באצבעו את הכיתוב האמור. צייכנר גם נשאל בעדותו איך ייתכן שבפעמיים הראשונות שהופקה החשבונית לחתימתו הוא סירב לחתום בטענה שמגיע לו זיכוי בגין 40 המצלמות, ובפעם השלישית הוא לפתע פתאום חתם על החשבונית ללא שום הערה. תשובתו של צייכנר הייתה: "הוא התחיל להיות עצבני ואני פחדתי, הבן אדם מחזיק שיק פתוח שלי" (עמ' 26 ש' 9-10). תשובה זו אינה משכנעת, כיוון שמהצפייה בסרט לא ניתן להתרשם שאושר עצבני במיוחד. יתר על כן, במועד הפקת החשבונית כבר היה השיק מבוטל ולכן לא ברור מדוע צייכנר חשש כל כך. שנית, ניתן לראות בסרט שכאשר אושר מגיש את החשבונית לחתימתו של צייכנר הוא אוחז בה בשלב מסויים ביד שמאל דווקא, ואף מניח אותה על השולחן, כך שצייכנר בהחלט יכול היה לראות את הכיתוב שבצד ימין. שלישית, בסיום הפגישה קיבל צייכנר עותק מהחשבונית (ראו – נספח ט' לתצהיר צייכנר), ולמרות שהוא נראה מעיין בו קצרות הוא לא העיר שדבר מה אינו תקין. ורביעית, לאחר שהתברר לאושר שהשיק בוטל על ידי צייכנר הוא התקשר אליו והשניים ניהלו מספר שיחות טלפוניות אשר הוקלטו ותמליליהן הוגשו כראיה. והנה, בשיחות אלה טען צייכנר כי הוא ביטל את השיק בגלל העדר חותמת של הנתבעת ולא בגלל שאושר רימה אותו ורשם בשיק סכום לא נכון.

לאור כל האמור מסקנתי הינה שצייכנר היה מודע לכיתוב השנוי במחלוקת והסכים לתוכנו.

  1. אשר למחלוקת בנוגע לערבות;

בשונה מן הכיתוב שבו דנתי לעיל, נוסח הערבות הוסף על פני החשבונית באמצעות חותמת ולא באמצעות הדפסה. אושר טען בעדותו כי הוא הטביע את החותמת על החשבונית באותו מעמד שבו חתם עליה צייכנר, והוא מודה שהוא זה שכתב את פרטי הזיהוי של צייכנר על החותמת (עמ' 10 ש' 6-10). דא עקא, שמצפייה בסרט המתעד את החתימה לא ניתן לראות את אושר מחתים את החשבונית או ממלא בה את הפרטים של צייכנר. זאת ועוד, לנוכח חשיבותה של הערבות ניתן היה לצפות שהתובעת תרחיב מעט בסיכומיה בעניין זה, ברם למרבה ההפתעה התובעת כלל לא התייחסה בסיכומיה לטענות צייכנר בנוגע לערבות, ועובדה זו אומרת דרשני. ולבסוף, לא ברור מדוע שצייכנר יסכים לחתום על ערבות אישית לחובה של הנתבעת כאשר בחשבוניות קודמות הוא לא התבקש לעשות כן. לאור כל זאת שוכנעתי כי החותמת בנוגע לערבות הוספה לחשבונית ת/1 לאחר שצייכנר חתם עליה וללא הסכמתו.

  1. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה האם צייכנר החזיר לתובעת את 40 המצלמות שסופקו לו. צייכנר טוען כי החזיר לתובעת ביום 21/12/06 שני ארגזים ובהם 38 מצלמות, וזאת באמצעות שני שליחים – העדים ציון שמיר וכוכב גובסקי, ואילו אושר טוען כי בשני הארגזים היו אבנים. לכאורה ההכרעה בסוגיה זו הפכה למיותרת לאחר שהכרעתי כי צייכנר חתם במודע על החשבונית ת/1 בגדרה כלולה התחייבות לשלם בגין המצלמות. ואולם, בכל זאת אציין כי בעניין זה נראית לי גרסת התובעת מהימנה יותר, מן הטעם שלא נראה לי כי קופסאות המצלמות שצולמו על ידי הנתבעים (נ/4), יכלו להיכנס בשני ארגזים שלפי הטענה הוחזרו לתובעת. העובדה שהארגזים לא נרשמו בדוח העיקול בעת שב"כ התובעת ביצע עיקול במשרדי הנתבעת ביום 21/12/06, אינה מכריעה את הכף, כיוון שייתכן שהארגזים לא היו במשרדי הנתבעת אלא במקום אחר כלשהו.
  1. לאור האמור התביעה נגד הנתבעת מתקבלת במלואה, ולפיכך אני מחייב אותה לשלם לתובעת סך של 29,797 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11/12/06 ועד ליום התשלום בפועל. התביעה נגד הנתבע נדחית. בהתחשב בתוצאה הסופית אני קובע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובעת וכמו כן היא תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. אינני עושה צו להוצאות לטובת צייכנר.

פסק הדין יבוצע תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום ה' באב תשס"ח (6 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

אברהם רובין, שופט