ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גמאל יוסף נגד עיריית נתניה :

גמאל יוסף

נ ג ד

עיריית נתניה

בית משפט השלום בנתניה

כב' השופטת גלית אוסי שרעבי

החלטה

המבקש הגיש בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה ע"ס 58,703 ₪ בגין חיובי ארנונה עבור נכסים שונים בין השנים 2008 עד 2009, כמפורט בכתב התביעה.

א. טענות הצדדים

1. בבקשתו טען המבקש כי מדובר בתביעה קנטרנית, כאשר חוב הארנונה נרשם על שמו במסגרת קנוניה שנרקמה בין כונס הנכסים לבין ב"כ המשיבה ומנהלת השומה לעסקים אצל המשיבה. בעל הנכס הינו אביו של המבקש, מר גמל משה, אשר הוכיח לב"כ המשיבה כי יש בקופת כונס הנכסים כספים לכיסוי חוב הארנונה.

המבקש טען כי הוסכם עם אביו ודודו כי המבקש ינהל עסק המצוי ברחוב התרופה 8 בנתניה ללא תשלום דמי שכירות או מיסים למשך כל ימי חייו.

המבקש אכן ניהל עסקו במקום משך 25 שנים, כשבמהלכן חשבונות הארנונה והמיסים נרשמו על שם אביו.

לימים פרץ סכסוך בין אביו של המבקש לדודו, כאשר על אף זאת לא העלה דודו של המבקש כל טענה כנגדו בענין החזקתו בנכס. בשלב מסוים תבע הדוד את אביו של המבקש, כאשר המבקש לא היה מעורב בסכסוך ועדיין חיובי הארנונה נשלחו על שם אביו ועל שם דודו.

בשנת 2001 נודע למבקש כי במסגרת ההליכים שהתנהלו בין אביו לעיזבון דודו ז"ל נתמנו כונסי נכסים לבניין, במסגרת זו ביקשו להורות לשוכרי הנכס להעביר את דמי השכירות לכונס הנכסים. לאחר שנגבו כספים בסכום לא מבוטל על ידי כונס הנכסים, הסתבר כי כונס הנכסים הודיע בשנת 2003 למחלקת השומה במשיבה להעביר את החזקה בנכס לבעלים. כך הכספים נותרו בידי הכונס מבלי לשלם את מיסי הארנונה.

עד שנת 2008 נשלחו כל חשבונות הארנונה ע"ש אביו ודודו של המבקש ושמו של המבקש שורבב בהם, רק לאחר שכונס הנכסים נכשל לפנות את המבקש מהנכס.

לבקשה צירף המבקש תצהיר שבחלקו ערוך על דרך ההפניה לאימות האמור בבקשה, ובחלקו האחר הצהיר המבקש כי אין לו בעלות בבניין וכי לא נשלחו אליו חשבונות ארנונה על שמו עד שנת 2008.

2. בדיון אשר נערך בפני נחקר המבקש ע"י ב"כ המשיבה.

המבקש אישר כי הינו מחזיק בבניין 27 שנים וכי אביו שילם את חוב הארנונה בגין אותם נכסים. לטענת המבקש, הגם שהינו המחזיק בנכס, מאחר ואיננו בעל הנכס, אין הוא אמור לשלם את חוב הארנונה. לטענת המבקש, בעל הנכס אמר לו כי אין חוב בגין ארנונה. המבקש אישר כי בשנת 2003 ניתן פסק דין כנגדו לטובת המשיבה, אך לא זכר במדויק את פרטיו. המבקש אף אישר כי מתנהל נגדו תיק הוצל"פ ע"י המשיבה, כשמדובר לטענתו ב"עוול גדול". המבקש שב והצהיר כי לפי הסכם עם הבעלים, אין עליו חובה לשלם את חוב הארנונה וכי הודעות תשלום לא נשלחו אליו משך 25 שנים.

3. המבקש טען עוד כי כונס הנכסים החזיק בנכס עד לשנת 2008 וכי הודעות החיוב הגיעו על שמו בשנת 2009 והן משולמות על ידי אביו. בסיכומיו ביקש המבקש שהות על מנת להציג קבלות בגין התשלומים, שלטענתו, שולמו על ידי אביו על חשבון החוב הנתבע.

4. ב"כ המשיבה טען כי לא נטען בבקשה למתן רשות להתגונן כי החוב נפרע, אם כי הסכים ליתן למבקש שהות על מנת להציג קבלות בגין תשלומים ששולמו. כן הבהיר ב"כ המשיבה כי המבקש אישר כי הוא מחזיק בנכס.

5. הצדדים לא הגיעו להסדר ולתיק בית משפט לא הוגשו אסמכתאות לתשלום סכום כלשהו מהסכום הנתבע.

לאחר הדיון הגיש המבקש בקשה ל"דחיית התביעה על הסף" וביטול הגבלה לענין אי חידוש רישיון הנהיגה. במסגרת הבקשה טען כי רישומי המשיבה משובשים ומוטעים, הן לענין כתובות הנכסים נשוא התביעה והן לענין המחזיקים בהם.

ביום 03.11.11 ניתנה החלטת כב' הרשמת אונגר-ביטון בבקשה האמורה ובקשת המבקש נדחתה. בהתאם הועבר התיק למותב זה, לשם מתן החלטה בבקשה למתן רשות להתגונן לגופה ועל בסיס הדיון שנערך בפני מותב זה.

ב. דיון:

6. כידוע הכלל הוא כי, די אם הנתבע מגלה הגנה, ולו דחוקה, מפני התביעה, על מנת ליתן לו רשות להתגונן. כמו כן הכלל הוא כי, על הנתבע המבקש רשות להתגונן לפרט הגנתו לפרטי פרטים ואין די בטיעון סתמי או כללי על מנת ליתן לו רשות להתגונן.

7. כבר עתה יאמר, כי המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר בו פורטו כלל הטענות המועלות בבקשתו. התצהיר התייחס רק לטענה כי אין למבקש בעלות בבנין וכי לא נשלחו אליו חשבונות ארנונה, אשר נשלחו על שם אביו ודודו עד לשנת 2008. יתר הפירוט הנטען בבקשה לא נתמך בתצהיר, אלא על דרך ההפניה, באופן שאין בו די לשם דיון בבקשה למתן רשות להתגונן.

8. אף אם כלל טענות המבקש היו נתמכות בתצהיר מפורט מטעמו, לא מצאתי כי יש בהן כדי ליתן לו רשות להתגונן מפני התביעה.

ראשית, הבקשה מתייחסת לנכס ברחוב "התרופה 8 בנתניה" כאשר נכס זה כלל לא מופיע במסגרת הנכסים שפורטו בסעיף 2 לכתב התביעה.

שנית, החיובים הנתבעים הינם מיום 01.05.08, כאשר טענות המבקש הינן כי כונס הנכסים הודיע על חדילת ההחזקה בנכס כבר בשנת 2003, כך שאין רלבנטיות לטענות המבקש לענין זה, אשר ממילא לא פורטו כדבעי. טענות המבקש ביחס להליך כינוס הנכסים נטענו באופן מעורפל שאיננו ברור. ממילא, ככל שניתן להבינן, הרי הליך כינוס הנכסים התנהל בגין נכסים המצויים בבעלות אביו של המבקש ודודו, כשכלל לא ברור מעמדו של המבקש בגין אותם הליכים. מכל מקום, גם המבקש טוען כי חיובי הכונס צריכים היו לחול, לשיטתו, עד לשנת 2008 ואילו התביעה דנן עוסקת, כאמור, בחיובי ארנונה מחודש מאי 2008 ואילך.

המבקש אומנם טען כי לא קיבל דרישות תשלום מאת המשיבה, שכן אלה נשלחו עד לשנת 2008 על שם אביו ודודו. אולם, כאמור לעיל, החיובים הנתבעים כאן הינם מחודש מאי 2008 ואילך. כמו כן הודעות התשלום שצורפו ע"י המשיבה לכתב התביעה ממוענות ל"גמאל יוסף ומשה".

זאת ועוד, המבקש מאשר כי הינו המחזיק בפועל בנכס, ומכאן קמה חובתו לתשלום הארנונה לפי סעיף 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש], 1964. טענות המבקש כי במסגרת הסכם בינו לבין בעלי הנכס אין עליו לשלם את חיובי הארנונה הינן טענות שבמסגרת היחסים בין המבקש לבעלי הנכס ואין בהן כדי לחייב את המשיבה או כדי לשלול את חובתו של המבקש בתשלום דמי הארנונה מכח החוק, כמחזיק הנכס.

טענת המבקש כי החוב שולם ע"י בעל הנכס, היינו אביו, לא נטענה כלל בבקשתו או בתצהירו ונטענה לראשונה על ידי המבקש במסגרת הדיון שנערך בפני. כבר מטעם זה יש מקום לדחות את הטענה, אשר ממילא כלל לא פורטה ונטענה באופן סתמי. על אף זאת, ניתנה למבקש הזדמנות להציג אסמכתאות לביסוס הטענה, אך המבקש לא עשה כן.

יצויין עוד כי המבקש אישר כי התנהל נגדו הליך קודם ע"י המשיבה במסגרתו ניתן פסק-דין וננקטים הליכי הוצאה לפועל, אם כי המבקש איננו מקבל את שנפסק כנגדו באותו הליך.

יוער, כי טענות המבקש כפי שעלו בבקשתו לדחיית התביעה, שהוגשה לאחר שנערך דיון בבקשה למתן רשות להתגונן ואשר התייחסו לשאלת זיהוי הנכס, כאמור, כלל לא נטענו קודם לכן בבקשה למתן רשות להתגונן או בתצהיר. ממילא, לא הוגשה בקשה לתיקון הבקשה לרשות להתגונן. הטענות אף נדחו לגופן בהחלטת כב' הרשמת אונגר-ביטון מיום 03.11.11. מכל מקום, טענות ביחס לסיווג הנכס וזיהויו הינן טענות אותן רשאי הנישום להעלות במסגרת הליך השגה, הקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"א-1976. כן ראה סעיף 3(ג) לאותו חוק ופרשנותו המצמצמת בפסיקת בתי המשפט.

9. נוכח כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי המבקש לא הראה הגנה לכאורה מפני התביעה, כאשר נוכח הודאתו כי הינו מחזיק בנכס, קמה חובתו לתשלום דמי הארנונה וכאשר המבקש לא פירט כדבעי טענת הגנה אחרת לגוף הענין.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות להתגונן נדחית.

ניתן בזאת פסק דין כנגד המבקש בהתאם לתביעה.

המשיבה רשאית להגיש פסיקתא לחתימה.

המבקש ישא בהוצאות הדיון בבקשה בסך 2,200 ₪.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ב, 21 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גמאל יוסף
נתבע: עיריית נתניה
שופט :
עורכי דין: