ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלוני נגד בית משפט לענייני משפחה, כב' השופט ש. אלבז :

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט י' דנציגר

העותר:

פלוני

נ ג ד

המשיבים:

1. בית משפט לענייני משפחה, כב' השופט ש. אלבז

2. שר המשפטים

3. פלונית

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים

העותר:

בעצמו

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1. העותר הגיש מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. העותר איננו מיוצג. ככל שניתן להבין מהעתירה מרבית ההליכים נדחו אך חלקם עוד תלויים ועומדים (לפי האינפורמציה שהעביר בעקבות החלטתי מיום 10.4.2009 הטיפול בחלק מהתיקים הסתיים עוד ב-2006 וב-2007). כמו כן ככל שניתן להבין מהעתירה העותר אף פתח בהליכים בבית המשפט המחוזי אך אף הם נדחו. ביני לביני הגיש העותר לבית המשפט העליון ערעורים בענין פסילת השופט ש' אלבז מבית המשפט לענייני משפחה (ע"א 1363/08; ע"א 912/09). ע"א 1363/08 נדחה בהיעדר הפקדת ערבון. ע"א 912/09 נמחק מחמת חוסר מעש (בקשה ל"החייאת" ההליך טרם הוכרעה).

2. העותר טוען כי ילדיו נחטפו על ידי המשיבה 3 ולא התאפשר לו להיות איתם בקשר מאז שנת 2004. העותר מעלה בלשון בוטה טענות כנגד השופט ש' אלבז. לטענת העותר לאחר שנדחו, לדבריו שלא בצדק, טענותיו בעניין חטיפת ילדים הוא פתח בהליך חדש להסדרי ראייה אך בית המשפט לענייני משפחה מסרב לטענתו לדון בהליך בגלל ערעורי הפסלות שהוגשו נגדו. העותר מציין כי במקביל בית המשפט דווקא ממשיך לדון בהליכים אותם הגישה המשיבה 3 נגד העותר. בהקשר זה מפנה העותר לדברים שקבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' בן-עמי) ביום 1.2.2009 לפיהם "אין לבית משפט זה סמכות להורות לבית משפט קמא ליתן החלטה בעניין כלשהו (בוודאי לא במסגרת תיק שנסגר). עם זאת, משעה שכב' השופט אלבז החליט עוד ביום 9.7.08, לדון בעניינם של הצדדים על אף הערעור התלוי ועומד בסוגיית פסלותו, מן הדין שבין הנושאים העומדים לדיון יהיו גם בקשות שהוגשו על-ידי [העותר]". לטענת העותר מאחר שבית המשפט לענייני משפחה מסרב לדון בבקשתו ונוכח דחיפות הדברים יש מקום שהדיון בעניין יערך בבית המשפט הגבוה לצדק. העותר מוסיף ומבקש כי נורה לשר המשפטים לסייע בידו כדי שיוכל לראות את ילדיו על פי האמנות עליהם חתומה ישראל וטוען כי יש לחקור את שארע לו באופן יסודי.

3. עם כל ההבנה למצבו של העותר אין מקום להתערבותנו וזאת מבלי שנביע כל עמדה לגופן של טענות העותר. כידוע, "מושכלות ראשונים הם, כי בית משפט זה לא נועד להחליף את ערכאות השיפוט המוסמכות, והוא לא יזקק לעתירה מקום שנתון לעותר סעד חלופי" (בג"ץ 5090/06 פלונית נ' בית המשפט לענייני משפחה באילת, פסקה 5 (טרם פורסם, 30.7.2006)). העותר מבקש כי נכריע במקום הערכאה המוסמכת ולכך לא נוכל להיעתר. בידי העותר סעד חלופי וככל שהוא אינו שבע רצון מההחלטות שהתקבלו עליו להעלות טענותיו בהליכים הקבועים לכך בחוק כפי שאף עשה בעבר. יפים בעניין זה דברים שנקבעו בפרשה אחרת שעסקה אף היא בבית המשפט לענייני משפחה:

"אין בית משפט זה יכול להיזקק לטרוניותיו של העותר נגד פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. מבלי להביע דיעה כלשהי לגופן של טענותיו, הרי על העותר להעלותן בהליכים הרגילים לתקיפת פסק דין של בית משפט של דיון, כגון בדרך של ערעור. אין בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יושב כערכאת ערעור על פסקי-דין של בתי המשפט האזרחיים, סמכות הנתונה לערכאות הערעור. העתירה אינה מגלה, אם כן, עילה להתערבותו של בית משפט זה" (בג"ץ 3051/00 שפיר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (לא פורסם, 30.4.2000); כן ראו: בג"ץ 2614/01 פלוני נ' פקידת הסעד (לא פורסם, 2.4.2001); בג"ץ 317/01 הרמן נ' השופטת מרים רבס, בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת עלית (לא פורסם, 17.1.2001)).

וכפי שקבעה השופטת פרוקצ'יה:

"דין העתירה להידחות על הסף. בהתאם לסעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה, אין בית המשפט הגבוה לצדק מתערב בהליכים המתנהלים בבתי משפט הרגילים, אלא במקרים חריגים בהם ישנה חריגה מסמכות, או מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור, וכאשר לא עומד לעותר סעד חלופי [...]. בענייננו, קימת מערכת שיפוט סטטוטורית המוסמכת לדון ולהכריע בעניינו של העותר [...]. ואכן, העותר נזקק למערכת השיפוט הרלבנטית, ובמסגרתה עליו למצות את סעדיו. בנסיבות אלה, ובהתקיים מסלול שיפוט חלופי להשגותיו של העותר, דין עתירתו לבית משפט זה להידחות על הסף" (בג"ץ 416/06 משגב נ' מפכ"ל משטרת ישראל (טרם פורסם, 15.1.2006); כן ראו: בג"ץ 217/06 בן חיים נ' אריאל חזק, שופט בימ"ש השלום באשדוד (טרם פורסם, 10.1.2006); בג"ץ 8230/04 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם, 26.10.2004)).

4. ככל שמבוקשו של העותר הוא לזרז את מתן ההחלטה בהליך שלטענתו תלוי ועומד בבית המשפט לעניני משפחה עליו לפנות בבקשה מתאימה לערכאה זו (ראו בג"ץ 10739/06 פחימה נ' רשם בית משפט השלום בת"א, פסקה 2 (טרם פורסם, 27.12.2006)). העותר אומנם הפנה בהקשר זה לדברים שקבעה השופטת בן-עמי ואולם מהנספחים שצורפו לעתירה כלל אין זה ברור האם הדברים הובאו בפני השופט אלבז. בינתיים כאמור גם הסתיימו לכאורה הליכי הפסלות (על אף שקיימת כאמור בקשה ל"החייאת" אחד מהליכי הפסלות שטרם הוכרעה). מכל מקום, אם בקשת העותר תסורב בבית המשפט לענייני משפחה ממילא שמורה זכותו של העותר לחזור ולפנות לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן, ואם תהיה לכך עילה בדין, יוכל הוא לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. אין לאפשר "עקיפה" של ההליכים הקבועים בדין באמצעות בית המשפט הגבוה לצדק. כפי שכבר נקבע:

"טענות העותרים נגד הקצב בו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי מבררים את הסכסוך הנדון, אף הן אינן יכולות לבוא כעתירה בפני בית משפט זה. [...]. כיוון שהעותרים היו יכולים להשיג על הסירוב של בית המשפט המחוזי לזרז את ההליכים התלויים לפניו, בדרך של בקשת רשות ערעור בבית משפט זה, אין לאפשר להם לעקוף את דרך המלך באמצעות עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. אם כך לגבי זירוז הדיון בבית המשפט המחוזי, לא כל שכן שכך לגבי זירוז הדיון בבית משפט השלום" (בג"ץ 4622/99 לשם הפקות בע"מ נ' הנהלת בתי-המשפט (לא פורסם, 19.7.1999)).

5. טענות בעניין פסלות שופט יש להעלות גם כן בדרך הדיונית הרגילה ואין מקום להעלותן בפני בית המשפט הגבוה לצדק.

6. באשר לסעדים המופנים נגד שר המשפטים לפיהם עליו לסייע לעותר לראות את ילדיו על פי האמנות ולחקור את שאירע: העותר טען, אמנם כי פנה לשר המשפטים אך במסגרת המסמכים שהמציא בעקבות החלטתי לא צורף כל העתק מפניה שכזו.

7. אשר על כן דין העתירה להדחות על הסף. העתירה נוסחה בלשון בוטה תוך שימוש בביטויים בלתי ראויים. מטעם זה בלבד הייתה העתירה ראויה לדחייה. רק מתוך התחשבות בעותר שברור לי שהוא כואב את הריחוק מילדיו החלטתי לא לעשות כן זו הפעם תוך אזהרה כי לעתיד לבוא עשוי בית המשפט לשקול דחייתה של עתירה אך בשל ניסוחה בלשון שאינה ראוייה (ראו: בג"ץ 553/02 דיין נ' לשכת עורכי הדין בישראל (לא פורסם, 5.3.2002); בג"ץ 4562/02 שוורץ נ' השופט מישאל חשין (לא פורסם, 31.7.2001); בג"ץ 7565/99 ששון נ' הרב הראשי לישראל (לא פורסם, 2.1.2000); בג"ץ 990/99 עמותת נפגעי מס רכוש נ' נציב שירות המדינה (לא פורסם, 20.12.1999); בג"ץ 237/96 אליאס נ' שר האוצר (לא פורסם, 1.7.1996)).

8. העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏ד' אייר, תשס"ט (28.4.2009).


מעורבים
תובע: פלוני
נתבע:
שופט :
עורכי דין: