ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלוני נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

המערער:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב –יפו בתיק ב"ש 9285/09 מיום 31.3.2009 שניתנה על ידי כבוד השופט צבי גורפינקל

תאריך הישיבה: ‏‏ג' אייר, תשס"ט (27.4.2009)

בשם המערער: עו"ד הישאם אבו-שחאדה

בשם המשיבה: עו"ד גלעד שירמן

החלטה

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט צ' גורפינקל) מיום 31.3.2009 לפיה אושר צו הכליאה שניתן כנגד המערער לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: חוק הכליאה).

העובדות והליך המעצר

1. המערער, תושב עזה, נעצר בישראל ביום 6.2.2008. הוגש כנגדו כתב אישום באשמת קשירת קשר לפשע, הסתננות לאחר גירוש, התפרצות לבית מגורים בכוונה לגנוב וגניבה. בהמשך, לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון, תוקן כתב האישום באופן שנמחקו ממנו עבירת ההתפרצות והגניבה. בדיון שהתקיים ביום 4.11.2008 הצהירה באת כוח המדינה כי בהתאם להסדר הטיעון יואשם המערער בעבירת הסתננות בלבד. המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, לפיהן הסתנן מעזה לישראל דרך מצרים יחד עם אחמד לולחי, והורשע ביום 4.11.2008 בעבירת הסתננות לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) התשי"ד-1954. באותו מועד טענו הצדדים לעונש ובית המשפט נתן את גזר הדין, בו הוטלו על המערער 13 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), ו-15 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו. עונש המאסר בפועל אמור היה להסתיים ביום 5.2.2009 לאחר ניכוי מנהלי.

2. ביום 1.2.2009 הוציא האלוף (במיל') רון-טל לאחר הליכי שימוע צו כליאה למערער לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק הכליאה, לאחר שהגיע למסקנה כי ישנו יסוד סביר להניח שהמערער הינו לוחם בלתי חוקי וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה. בהתאם לסעיף 5 לחוק הכליאה, הובא המערער לביקורת שיפוטית בעניין הצו. הבקשה נידונה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 8.3.2009. בהחלטה מיום 31.3.2009 אושר צו הכליאה. בית המשפט קבע כי חומר הראיות שהציגה המשיבה מצביע על קשר בין המערער לבין תשתיות החמאס בעניין תכנון פיגועים בישראל, אשר ממנו נובעת מסוכנותו. כן נקבע כי המערער נמנה על כוח עוין שפעילותו פוגעת במדינה ושחרורו יהווה סיכון לביטחון המדינה. מאחר שנקבע כי בעניינו של המערער הוכחה מסוכנות אינדיבידואלית, ציין בית המשפט כי אינו נדרש לחזקות הקבועות בסעיפים 7 ו-8 לחוק הכליאה ולכן מתייתר הדיון בטענות הסנגור כנגד חוקתיותם של סעיפים אלו.

הטענות בערעור

4. בהתאם לסעיף 5(ד) לחוק הכליאה, הגיש המערער את הערעור שבפני. בקשתו של בא כוח המערער היא כי בית המשפט יקבע כי קיימת חולשה ראייתית בעניינו של המערער, כי לא הוכח שנשקפת ממנו מסוכנות אישית וכי סעיפים 7 ו-8 לחוק הכליאה אינם חוקתיים ולכן בטלים. כן מבוקש כי בית המשפט יבטל את צו הכליאה שהוצא כנגד המערער. בא כוח המערער טוען כי בית המשפט המחוזי טעה באשרו את צו הכליאה נוכח חולשת הראיות כנגד מרשו והעדר מסוכנות אישית. הוא טוען, כי הרשעת המערער בעבירת הסתננות, שהיא בעלת אופי ביטחוני, הצדיקה לכאורה את כליאתו באגף ביטחוני בשירות בתי הסוהר. לטענתו יש ללמוד, מכליאתו באגף פלילי, על חולשת הראיות הקיימות כנגד המערער באישום בעבירות ביטחוניות. עוד הוא טוען, כי המשיבה לא הצביעה על מעשה או תוכנית קונקרטית לפגיעה ביטחונית ולכן אין הצדקה להכרזה על מרשו כעל לוחם בלתי חוקי.

5. בא כוח המערער טוען כי מאחר שאין בעניינו של המערער ראיות ממשיות ואין מסוכנות אישית, לא ניתן לאשר את צו הכליאה כנגדו מכוח היותו לוחם בלתי חוקי כהגדרת סעיף 2 לחוק הכליאה. לפיכך צריך היה בית המשפט להידרש לתחולתה של חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 7 לחוק הכליאה, על אף הצהרת המשיבה כי אין בה צורך במקרה זה. מכאן, לשיטתו, כי בית המשפט שגה בכך שנמנע מדיון בחוקתיות סעיפים 7 ו-8 לחוק הכליאה.

6. לעניין חוקתיות הסעיפים, טוען בא כוח המערער, כי העברת הנטל למערער להוכיח כי מעצרו אינו מוצדק אינה מידתית ואינה מאפשרת ביקורת שיפוטית אפקטיבית. כן נטען כי התניית משך הכליאה בסיום פעולות האיבה כנגד מדינת ישראל, מאפשר מעצר ללא משפט למשך זמן ארוך אשר אינו מתיישב עם זכויות היסוד. עוד נטען כי עצמאות חוק הכליאה, אשר אינו כפוף להכרזה על מצב חירום, מהווה פגיעה בשלטון החוק.

7. עמדת המשיבה הינה כי הצו ניתן כדין, על בסיס מידע מודיעיני רב אשר מצדיק את מעצרו של המערער, ולאחר שבית המשפט שמע את נציג שירות הביטחון הכללי ולכן אין מקום להתערב בהחלטתו. לעניין מעצרו של המערער לאחר שהסתיים ריצוי עונשו בהליך הפלילי, עמדת המדינה הינה, כי במקרים בהם מיצוי ההליך הפלילי אינו מאיין את מסוכנותו של המערער, ניתן לעשות שימוש בחוק הכליאה בהתקיים התנאים המנויים בו, בעניין זה מבקשת המדינה להסתמך על ההלכה הנוהגת בעניין היחס שבין ההליך הפלילי ומעצר מנהלי. באשר לטענות כנגד חוקתיות סעיפים 7 ו-8 לחוק הכליאה, עמדת המדינה היא כי בעניינו של המערער אין להידרש לסוגיה זו, מאחר שצו הכליאה בעניינו הושת על קביעה פוזיטיבית כי נשקפת ממנו מסוכנות.

הכרעה

8. בפתח הדברים אציין כי אני סבורה שבצדק לא נדרש בית המשפט המחוזי לסוגיית החוקתיות של סעיפים 7 ו-8 לחוק הכליאה, וזאת משום שהונחה בפניו תשתית שאפשרה קביעה פוזיטיבית, בלא היזקקות לחזקות הנזכרות בסעיפים האמורים, כי המערער נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה כנגד מדינת ישראל וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה.

כפי שציינה השופטת חיות בהחלטתה ב-עמ"ם 1510/09 (טרם פורסם, 24.4.2009), לגבי סמכות הכליאה שהוקנתה לגורמי הביטחון בחוק הכליאה, זוהי:

"סמכות חריגה ומרחיקת לכת עליה לבסס עצמה על ראיות מינהליות ברורות ומשכנעות המעידות כי הכלוא הוא אכן "לוחם בלתי חוקי" כמשמעות הדבר בחוק. בית המשפט, מצידו, כמי שהופקד בחוק להעביר תחת שבט הביקורת השיפוטית את החלטת הכליאה, בוחן את הראיות שעליהן מבוסס הצו על מנת לוודא כי ראיות אלה (הכוללות, בין היתר, ולעתים בעיקר חומר מודיעיני הקיים נגד הכלוא) מצדיקות מבחינת כמותן, איכותן ומידת העדכניות שלהן את הכליאה או את המשך הכליאה, לפי העניין (ראו עניין פלוני, פיסקאות 22, 43)."

9. בבואי לבחון את החומר שהוצג לי, הנחיתי עצמי על פי הכללים האמורים. אציין בנקודה זו כי חלק מהחומר הוצג, אומנם, לבא כוח המערער, אולם חלק נכבד הוצג לעיון לבית המשפט המחוזי בלבד, ועתה לעיוני. עיינתי בחומר עיין היטב, וסבורה אני כי בית המשפט המחוזי צדק בקביעתו שהמערער משתייך לארגון החמאס, שהוא כוח לוחם ועל כן המערער הוא לוחם בלתי חוקי. כפי שקבע בית המשפט המחוזי החקירה הצביעה על פעילות רבה של המערער בעניין פיגועים שונים. אוסיף ואומר כי מדובר בראיות בעלות עוצמה המצטלבות היטב זו בזו.

10. לאור התשתית העובדתית שהונחה בפני לא נותר אלא לדחות את הערעור והוא נדחה.

ניתנה היום, ד' אייר, תשס"ט (28.4.2009).


מעורבים
תובע: פלוני
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: