ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלכסיי איליאגוייב נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

העורר:

אלכסיי איליאגוייב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 5.3.09 בב"ש 20423/09 שניתנה על ידי כבוד השופט י' צלקובניק

תאריך הישיבה:

ב' באייר התשס"ט (26.4.2009)

בשם המבקש:

עו"ד שאול דיוויס

בשם המשיבה:

עו"ד ירין שגב

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' צלקובניק) מיום 5.3.2009, לפיה דחה את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט ע' רוזין) מיום 23.2.2009, לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של גניבה, לפי סעיף 383 יחד עם סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך שאינו ידוע, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", נכנס העורר למקלט ברחוב מצדה 202 בבאר-שבע, שהיה פתוח בעקבות הנחיות פיקוד העורף, וגנב ממנו ממיר של חברת "Yes", השייך לגברת לילי פסטרנק. ביום 27.1.2009 בשעה 11:30 לערך, בשוק העירוני בבאר-שבע, ניסה למכור את הממיר הגנוב לצורך מימון התמכרותו לסם מסוכן מסוג הרואין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ב"ש 814/09). ביום 28.1.2009 הודה העורר בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום. באותו היום קבע בית משפט השלום (כבוד השופט ע' רוזין) כי כנגד העורר קיימת עילת מעצר של מסוכנות מצדו, לאור עברו הפלילי העשיר ועל רקע התמכרותו לסמים. עוד הורה בית משפט השלום על עריכת תסקיר על ידי שירות המבחן בעניינו, בטרם יחליט בעניין מעצרו.

ביום 11.2.2009 הוגש לבית משפט השלום תסקיר שירות המבחן בו נאמר כי לעורר תובנה מוגבלת באשר למצבו, ומפגין מידת אחריות מועטה למעורבותו בפלילים והתמכרותו לסמים. עוד נמצא כי המסוכנות הנשקפת מצדו הינה גבוהה, וניסיונות גמילה שעבר בתיווך שירות המבחן בעבר כשלו והוא נעדר מוטיבציה לשינוי באורח חייו. לאור זאת העריך שירות המבחן כי חלופת המעצר שהוצעה בבית אחותו אינה מותאמת למצבו, וכמו כן כי כל חלופה שתוצע תתקשה להתמודד עם המסוכנות הנשקפת ממנו. על כן נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו.

ביום 23.2.2009, לאחר ששירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר, הורה בית משפט השלום על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

על החלטת בית משפט השלום הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ב"ש 20423/09). ביום 5.3.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' צלקובניק) את הערר בקובעו כי על אף שהמעשה המיוחס לעורר הינו גניבה פעוטה, הרי שלאור התמכרותו לסמים מועד הוא לבצע עבירות לשם מימון התמכרותו. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי כנגד העורר תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בר הפעלה בגין עבירת סחיטה באיומים ועבירת גניבה, ולכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי את תסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי רמת המסוכנות הנשקפת מצד העורר הינה גבוהה, ועל כן לא מצא לנכון להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום.

מכאן הערר שבפניי.

לטענת העורר, שגה בית משפט השלום משקבע כי קיימת נגדו עילת מעצר, היות והעבירה המיוחסת לו הינה עבירת רכוש קלה, אשר אינה מעידה על תכנון או תחכום כלשהו. לדידו, בהיעדר של עילת מעצר, אין לתת משקל לתסקירו השלילי של שירות המבחן. לחילופין, העורר מבקש להשתחרר לחלופת מעצר בפיקוחן של אמו ואחותו. עוד ציין בכתב הערר כי ביום 5.3.2009 הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, וטיעונים לעונש יישמעו ביום 24.5.2009.

מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לדידה, לאור עברו הפלילי של העורר, התמכרותו לסמים, האמור בתסקיר שירות המבחן וסיומו הצפוי של משפטו, אין מקום לשחררו חלופת מעצר על אף שכתב האישום כולל עבירת רכוש בלבד.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטות הערכאות שקדמו לי, ובתסקיר שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות.

כפי שמורה סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, לא יורה בית המשפט על מעצרו של אדם מאחורי סורג ובריח אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. על בית המשפט, בבואו להחליט האם לשחרר נאשם לחלופת מעצר, לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות טיב המעשים המיוחסים לו, תסקיר שירות המבחן, ועברו הפלילי. במקרה זה, אמנם לעורר מיוחסת עבירת רכוש אחת, אך בית משפט השלום, בבואו לקבוע האם נשקפת מסוכנות מצד העורר לציבור, התייחס לעברו הפלילי, הכולל עבירות סמים ורכוש, אשר בוצעו על רקע התמכרותו לסמים מסוכנים. בנסיבות חריגות אלו, לא מצאתי פגם במסקנת בית משפט השלום, אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מצדו על ידי חלופת מעצר. על כך יש להוסיף את תסקיר שירות המבחן אשר התרשם לשלילה מהעורר ונמנע מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר, וזאת על רקע אבחונו כי המדובר באדם שאינו מכיר בחומרת מצבו או מביע רצון לחזור לדרך הישר. אמנם, תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אך לא בנקל יסטה בית המשפט מהמלצתו השלילית של שירות המבחן, כפי שהובעה בתסקיר שלפניי, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים (ראו בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, 16.4.2007); בש"פ 2929/09 מדינת ישראל נ' עותמאן (לא פורסם, 6.4.2009)).

אשר על כן, הערר נדחה.

ניתנה היום, ב' באייר התשס"ט (26.4.2009).


מעורבים
תובע: אלכסיי איליאגוייב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: