ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד הראל בן דוד :

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

העוררת ב-בש"פ 3378/09

והמשיבה ב-בש"פ 3413/09:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב ב-בש"פ 3378/09

והעורר ב-בש"פ 3413/09:

הראל בן דוד

עררים על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו ב-ב"ש 9685/09 מיום 6.4.2009 ומיום 19.4.2009 שניתנו על ידי כבוד השופט ג' נויטל

תאריך הישיבה: ‏כ"ח ניסן, תשס"ט (22.4.2009)

בשם העוררת ב-בש"פ 3378/09

והמשיבה ב-בש"פ 3413/09: עו"ד יהודה ליבליין

בשם המשיב ב-בש"פ 3378/09

והעורר ב-בש"פ 3413/09: עו"ד דוד ליבאי

החלטה

1. לפני שני עררים על החלטות של כב' השופט א' נויטל מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין תנאי שחרור בערובה שאותם קבע לגבי הראל בן-דוד. נסיבות העניין פורטו בהרחבה בהחלטתו של כב' השופט א' רובינשטיין ב-בש"פ 10681/08 מדינת ישראל נ' בן-דוד (טרם פורסם, 19.1.2009) ובהחלטתו של כב' השופט ח' מלצר ב-בש"פ 2296/09 מדינת ישראל נ' בן-דוד (טרם פורסם, 31.3.2009). שתי ההחלטות עסקו בבקשות של המדינה להארכת מעצר כאמור בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

2. בקצרה מאוד יצויין כי נגד הראל בן-דוד, אחיו יניב ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 וחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. על פי הנטען בכתב האישום, הראל בן-דוד ואחרים קשרו קשר במטרה לרמות ולהונות את רשויות המס והביטוח הלאומי ולצורך כך עשו שימוש במשך שנים במערך חברות ובחשבוניות פיקטיביות וכך שלשלו לכיסם מאות מיליוני שקלים שסכום המס הגלום בהם הוא עשרות מיליוני שקלים, וניכוי מס התשומות שהושמט מוערך במאות אלפי שקלים. המשפט בו מואשמים הראל בן-דוד ואחרים הוא משפט מורכב ובו מאות עדים.

3. בהחלטתו הנזכרת של השופט מלצר, הוארך המעצר של הראל בן-דוד לתקופה קצרה וכך נקבע לגביו:

"אפתח בעניינו של המשיב 2 [הראל בן-דוד – מ.נ.]. הוא מתואר אמנם בכתב האישום כ"יד ימינו" של המשיב 1, אחיו הבכור, בפעילות העבריינית. העבירות המיוחסות לו אכן חמורות אף הן וגם לגביו מתקיים חשש מסוים להימלטות ולשיבוש, שנלמד בין היתר מאופי העבירות המיוחסות לו (המצביעות, בין השאר, על כך שלכאורה לא היסס להשמיד קבצים ולהעלים מסמכים שהיו אמורים לחשוף את הפעילות העבריינית המיוחסות לו ולאחיו). יחד עם זאת, להראל אין עבר פלילי ונראה לי שבעניינו יש ליתן לחלוף הזמן [מאז המעצר – מ.נ.] משקל משמעותי יותר. זאת בפרט נוכח ההמלצה החיובית של שירות המבחן בעניינו וחלקו הפחות בעבירות אפילו על פי הנטען בכתב האישום. כאמור לעיל, הראל הציע חלופת מעצר בבית אביה של חברתו ותחת פיקוחו, ושירות המבחן התרשם כי זוהי חלופת מעצר ראויה. שחרורו לחלופת מעצר זו יקל גם על ההתכוננות הנדרשת למשפט באינטראקציה המתבקשת בין הנאשם לסנגורו. מובן שאין די בהמלצה זו כדי לשחררו ממעצר ויש צורך בבדיקה נוספת של בית המשפט המחוזי הנכבד, שתכלול תשאול המפקחים המוצעים, איזוק אלקטרוני, איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכון וקביעת ערבויות משמעותיות ביותר, שיהלמו את נסיבות העניין, וזאת על מנת שחלופה זו תוכל לאיין את החשש להימלטות ואת המסוכנות הנשקפת ממשיב זה. על מנת לאפשר קיומו של תהליך זה ובשים לב לפגרת הפסח המתקרבת, הנני מורה כי חלופת המעצר המהודקת המוצעת תיבדק לפרטיה על ידי הערכאה הדיונית עד לתאריך 6.4.2009 ועד בכלל והיא תחליט בה כטוב בעיניה. לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב 2 עד להחלטה בחלופת המעצר המוצעת, או עד לתום 45 ימים, שימנו מתאריך 27.3.2009."

4. בעקבות החלטה זו, התקיימו בפני השופט נויטל דיונים בעניין האפשרות לשחרר את הראל בן-דוד בחלופת מעצר וניתנו שתי ההחלטות נשוא העררים שבפני. ההחלטה הראשונה היא מיום 6.4.2009, בהחלטה זו הורה השופט נויטל על שחרורו של בן-דוד בתנאים הבאים: מעצר בית מוחלט; הפקדה במזומן על סך 1,000,000 ש"ח או ערבות בנקאית באותו סכום; ערבות עצמית וצד ג' על סך 3,000,000 ש"ח כל אחת של שני ערבים שבית המשפט נקב בשמותיהם, שכל אחד מהם יוכל לפקח על הראל בן-דוד פיקוח צמוד; איזוק אלקטרוני; איסור יציאה מהארץ; הפקדת דרכון; איסור על יצירת קשר עם המעורבים בפרשה. ההחלטה השנייה ניתנה ביום 19.4.2009 במסגרת דיון לפי סעיף 47 לחוק המעצרים. בהחלטה זו, ולאחר שהראל בן-דוד לא עמד בתנאי השחרור בערובה ולטענתו לא יכול היה לעמוד בהם, הפחית השופט נויטל את גובה ההפקדה במזומן מ-1,000,000 ש"ח ל- 500,000 ש"ח.

5. מלכתחילה הגיש בן דוד לבית משפט זה ערר על ההחלטה מיום 6.4.2009, אך לאחר שניתנה ההחלטה השנייה מיום 19.4.2009 הוא ביטל אותו. המדינה הגישה ביום 21.4.2009 ערר על הקטנת סכום ההפקדה מ-1,000,000 ש"ח ל-500,000 ש"ח (בש"פ 3378/09). המדינה ביקשה דיון דחוף בערר, שיתקיים לפני יום 27.4.2009, מאחר ולמועד זה נקבע דיון נוסף בבית המשפט המחוזי לבדיקה האם הראל בן-דוד עמד בערבויות שנקבעו בהחלטה מיום 19.4.2009. בעררה ביקשה המדינה להורות כי גובה ההפקדה במזומן יעמוד על 1,000,000 ש"ח כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 6.4.2009. הדיון בערר של המדינה, נקבע ליום 22.4.2009, ובאותו יום הגיש גם הראל בן-דוד ערר שכוון נגד סכום ההפקדה במזומן שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.4.2009 ונגד גובה ערבות צד ג' בהחלטה הראשונה (בש"פ 3413/09). דנתי בשני העררים במאוחד ביום 22.4.2009.

6. השאלה הטעונה הכרעה היא האם יש מקום להתערב, לכאן או לכאן, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין סכום ההפקדה במזומן. בטיעונה של המדינה, שביקשה כזכור, כי הסכום יעמוד על 1,000,000 ש"ח, היא שמה את הדגש על שוויין הכלכלי של העבירות שלכאורה נעברו. לעניין זה יצויין, כי בהליכי המעצר לא חלק בא כוח של הראל בן-דוד על קיומן של ראיות לכאורה. המדינה טוענת כי בהחלטה מיום 19.4.2009 אין הסבר כיצד בחלוף מספר ימים ניתן להסתפק בהפקדה של 500,000 ש"ח בלבד. המדינה מוסיפה וטוענת, כי בית המשפט המחוזי שגה בהתעלמו מכך שהראל בן-דוד, כבורג מרכזי במסכת העבריינית לצד אחיו (שהוא נאשם מספר 1 בפרשה – מ.נ.) נטל שלא כדין סכומים גדולים הנאמדים בעשרות מיליוני שקלים, שרובם לא אותרו. המדינה מאשרת כי איתרה נכסים שונים שחולטו חילוט זמני. (לדברי הסניגור שוויים של הנכסים הוא כ-30,000,000 ש"ח). המדינה טוענת, שנוכח שתיקתו של בן-דוד, אשר נמנע מלספק הסברים לפער הבלתי מוסבר בין גובה המס שנגזל מקופת המדינה לבין שווי הנכסים, קיימת חזקה לפיה הכספים ברובים מוחזקים במסתור על ידי הראל בן-דוד ואחיו. היא מזכירה את קביעתו של השופט מלצר לפיה, ניתן אומנם לבחון את שחרור הראל בן-דוד לחלופת מעצר, אך זאת תוך קביעת ערבויות משמעותיות ביותר שיהלמו את נסיבות העניין. מלכתחילה ביקשה המדינה הפקדה של 2,000,000 ש"ח, אך היא מוכנה להסתפק בסכום שנקבע בהחלטה מיום 6.4.2009. לדבריה, נוכח היקף הכספים שטרם אותרו, הפחתת סכום הערבות מעקרת את אלמנט ההרתעה הנדרש כדי למנוע חשש להימלטות מן הדין. המדינה גם הביאה אסמכתאות שונות בדבר סכומי הפקדה גבוהים בהם נקב בית משפט זה במקרים אחרים.

7. הראל בן-דוד בעררו, טוען כי הרכוש שנתפס על ידי המדינה, המוערך לדבריו ב-30,000,000 ש"ח, הוא כל רכושו וכספיו. הוא מוסיף וטוען כי הפרקטיקה מלמדת שבתי המשפט נוהגים לחלט כשליש עד מחצית מהרכוש שנתפס, והיתרה מוחזרת לנאשם, ועל כן יש בידי המדינה לטענתו ערבות ממשית בשווי ניכר ביותר. לדברי בא כוח העורר, על פי כתב האישום חלקו בעבירות משני, ואין ברשותו רכוש או כספים מהם הוא מסוגל לממן אפילו את הערבות שהוטלה עליו ביום 19.4.2009. בא כוחו של הראל בן-דוד מוסיף וטוען כי יש ויש הנמקה להחלטה להפחית את ההפקדה: בית המשפט נוכח לדעת כי הראל בן-דוד נשאר עצור משך כשבועיים מאז ההחלטה הראשונה בשל אי יכולתו להמציא את הערבויות, וזאת אפילו במהלך חג הפסח. מכאן הסיק, והדברים עולים מההחלטה, כי אין ביכולתו של בן-דוד להפקיד 1,000,000 ש"ח.

8. שקלתי את טענות הצדדים בכובד ראש והגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את עררה של המדינה ולדחות את עררו של הראל בן-דוד. ראשית אומר כי העובדה שהראל בן-דוד נשאר במעצר בין שתי ההחלטות ולא מיהר להשתחרר בערבות של 1,000,000 ש"ח לא היתה צריכה לדעתי, להביא לפחות לאור פרק הזמן הקצר למסקנה כי אין ביכולתו להפקיד את הסכום האמור. ההחלטה מיום 6.4.2009 לא היתה החלטה חלוטה בעת שניתנה ההחלטה. היה תלוי ועומד לגביה כזכור ערר בבית משפט זה. הראל בן-דוד כבר היה עצור כשנה באותה עת, היתה לו לפחות תקווה שהסכום יופחת. לכן איני רואה הצדקה להקטנת הסכום ב-500,000 ש"ח לאחר שבועיים.

זאת ועוד: הראל בן-דוד, ששמר, כפי זכותו, על שתיקה, אף שכפר במיוחס לו. הוא אינו מסביר היכן שלל העבירות, ואף אינו טוען כי אחיו, הנאשם 1, נטל את כל הכסף או את רובו המכריע. השופט מלצר הורה על מעצר ל-45 יום תוך אפשרות לשחרור בערבויות הולמות. על הערבויות להבטיח את תכלית המעצר והיא מניעת הימלטות מן הדין. יפים לעניין זה דברים שציינה השופטת שטרסברג-כהן ב-בש"פ 7560/05 הרוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.12.1995):

"בית המשפט יחליט בכל מקרה לגופה של החלופה ההולמת את העבירה ונסיבותיה ואת העבריין ונסיבותיו ותבחר בזו שתפגע פחות בחרותו של הנאשם ובלבד שתבטיח את תכלית המעצר. אם כך החליט והחלופה אכן הולמת, הרי מי שאינו עומד בה, דינו מעצר."

(וראו, באותה רוח, החלטת השופט אור ב-בש"פ 9075/96 טופול נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 635 (1997)).

9. ועל כל אלה אוסיף: השופט מלצר הורה כאמור על מעצר ל-45 יום שתחילתם ביום 27.3.2009. בעוד זמן לא רב ממילא תישקל מחדש השאלה של מעצר או שחרור. אין צריך לומר כי השופט לפניו תובא, אם תובא, בקשה נוספת של המדינה להארכת מעצר ישקול את כל הנסיבות כפי שיהיו באותה עת.

10. ערר המדינה מתקבל ועררו של הראל בן-דוד נדחה. התוצאה היא שהראל בן-דוד יוכל להשתחרר בערובה בתנאים שנקבעו בהחלטת השופט נויטל מיום 6.4.2009.

ניתנה היום, ‏‏כ"ט ניסן, תשס"ט (23.4.2009).


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: הראל בן דוד
שופט :
עורכי דין: