ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אולמי כינור דוד בע"מ נגד היועץ המשפטי לממשלה :

בפני:

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופטת א' חיות

העותרים:

1. אולמי כינור דוד בע"מ

2. עופר סעידיאן

3. ששון ריחניאן

4. יוסף דיין

5. אריה ריחניאן

נ ג ד

המשיב:

היועץ המשפטי לממשלה

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרים:

עו"ד מנחם טבקמן

בשם המשיב:

עו"ד הילה גורני

פסק-דין

השופטת א' חיות:

עתירה זו עניינה בבקשת העותרים לעיכובו של ההליך הפלילי המתנהל נגדם בבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה.

1. העותרים 5-2 הם בעלים של מבנה הנמצא באזור התעשייה "קריית אליעזר" בנתניה, ומזה למעלה מעשר שנים הם מנהלים במקום אולם אירועים באמצעות העותרת 1. ביום 5.7.2001 הורשעו העותרים, לפי הודאתם, בבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה בשני תיקים מאוחדים בגין ביצוע עבודות בנייה ללא היתר בנייה כדין באולם האירועים שבבעלותם וכן בגין הפרת צו הפסקה מינהלי שניתן ביחס לאותה בנייה. בגזר הדין מיום 7.7.2002 הטיל בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה על העותרים קנס וכן הוציא צו הריסה לגבי הבנייה נשוא ההליך, אך דחה את ביצוע הצו למשך 24 חודשים (על מנת לאפשר לעותרים לקבל היתר ולהכשיר בדיעבד את הבנייה שבוצעה). העותרים פעלו להשגת ההיתר הנדרש, לרבות על דרך של הגשת בקשה לתיקון תוכנית בניין עיר, בקשה לשימוש חורג וכן רכישת המגרש הסמוך לנכס, דבר שהצריך לטענת העותרים נטילת הלוואות שבעקבותיהן שקעו בחובות כבדים. בסופו של דבר, הורתה הוועדה המקומית לתכנון ובניה בנתניה על הפקדת התוכנית המתוקנת, ואחד התנאים למתן ההיתר היה קבלת אישור מטעם המחלקה לאיכות הסביבה בעיריית נתניה. אולם, המחלקה לאיכות הסביבה סירבה ליתן את האישור, בין היתר בהסתמך על חוות דעת מומחה מן המשרד להגנת הסביבה אשר סבר כי העובדה שבמרחק של כמאה מטרים מן המבנה בו נמצא אולם האירועים שוכן מפעל מסוכן (מפעל פלנטקס) יוצרת סיכון בטיחותי למאות האורחים המצויים באולם בעת שמתקיים בו אירוע. על רקע זה לא ניתן, אפוא, לעותרים היתר הבנייה ובביקורת שנערכה ביום 16.3.2006 מטעם עיריית נתניה נמצא כי העותרים לא הרסו את הבנייה הבלתי חוקית אף שחלף פרק הזמן שקצב לכך בית המשפט לעניינים מקומיים והבנייה לא הוכשרה, כאמור. בעקבות ממצאי אותה הביקורת הוגש ביום 25.4.2006 לבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה כתב אישום נגד העותרים (עמ"ק 2378/06), בו יוחסה להם עבירה של אי קיום צו בית המשפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.

2. ביום 1.2.2007 פנו העותרים למשיב בבקשה להורות על עיכוב הליכים בתיק מכוח סמכותו לפי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בטענה כי ההחלטה להעמידם לדין הינה בלתי סבירה, שרירותית ונגועה באפליה פסולה, באשר היא מופנית רק כלפי עסקם של העותרים ולא כלפי עסקים אחרים באזור התעשייה וכן מפני שלטענת העותרים מן הראוי להרחיק מאזור התעשייה את המפעל המסוכן במקום להטיל מגבלות על העסקים הסמוכים אליו. ביום 4.6.2007 נמסר לעותרים כי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דחתה את הבקשה לאחר שבחנה את נסיבות העניין ואת טענות העותרים ולא מצאה עילה ראויה לעיכוב ההליכים בתיק.

3. מכאן העתירה שלפנינו, בה טוענים העותרים כי אף שקריית אליעזר מיועדת בתוכנית בניין העיר לתעשייה, מבנים רבים בה משמשים למסחר ולעסקים, ולטענתם עיריית נתניה עצמה מעודדת שימושים אלה. העותרים טוענים כי הסירוב ליתן להם היתר בנייה הוא שרירותי ובלתי סביר באופן קיצוני, שכן אזור התעשייה משמש בפועל כמרכז מסחרי צפוף והומה אדם אשר רבים מן הבניינים ובתי העסק שבו, כמו גם שכונת המגורים והמכללה השוכנים בסמוך, נמצאים בתחום הסיכון של המפעל. עוד טוענים העותרים כי המרחק בין אולם האירועים למקום שבו מאוחסנים החומרים המסוכנים במפעל הוא כמעט 300 מטרים - המרחק הנדרש על-ידי המשרד להגנת הסביבה - וכי בין המתקנים המסכנים לבין המבנה בו נמצא אולם האירועים חוצץ בניין גדול בן ארבע קומות וכן מפעל פלנטקס עצמו. העותרים מוסיפים ומלינים על כך שבמקום לדרוש פתרונות מן המפעל המסכֵּן מונעות הרשויות מבעלי נכסים בקרבת מקום לממש את זכות הקניין שלהם, וכמו כן הם טוענים כי התנאי הדורש את אישור המחלקה הסביבתית לצורך קבלת ההיתר נגוע באפליה פסולה שכן כל העסקים בסביבה פועלים באין מפריע אף שלגבי כולם קיים לכאורה הסיכון הנטען ואף שחלק מהם קרובים למפעל הרבה יותר. העותרים מציינים כי במסגרת פגישה שהתקיימה בעניין בחודש מארס 2007 במשרד להגנת הסביבה הבהיר מהנדס העיר נתניה כי העירייה רואה בחיוב את הפיכת האזור לאזור מסחרי והיא פועלת בכיוון זה, ובהודעת הסיכום שנוסחה על-ידי המשרד להגנת הסביבה נאמר כי יינקטו צעדים יחד עם מפעל פלאנטקס להקטנת הסיכונים. העותרים מלינים על כך שמאז אותה ישיבה לא נעשה דבר אף שפנו לגורמים שונים לרבות ראש העיר, מנכ"ל משרד הבריאות ומנכ"ל המשרד להגנת הסביבה. העותרים מוסיפים וטוענים כי ניתן לסלק את הסיכון ולאפשר את הפעלת אולם האירועים על-ידי קביעת תנאים מתאימים וסבירים לשם כך, והם מצרפים לעתירתם שתי חוות דעת של מומחים בתחום הבטיחות והחומרים המסוכנים לביסוס טענתם. כמו כן טוענים העותרים כי במשך שנים לא הייתה כל הסתייגות מפעילותו של אולם האירועים בנימוק של סיכון בטיחותי והם מוסיפים ומלינים על כך שלא הובהר להם עוד בתחילת התהליך להשגת ההיתר על הסיכון האמור והדבר נודע להם רק לאחר שהשקיעו בכך משאבים רבים. העותרים מדגישים בהקשר זה כי הם נמצאים במצב אישי ועסקי קשה ביותר כתוצאה ממאמציהם הממושכים להשגת האישורים הנדרשים ולבסוף הם טוענים כי החלטת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בעניינם נעדרת כל הנמקה; כי במסגרת ההחלטה לא נשקלו כראוי כל האינטרסים הנוגדים ולא ניתן משקל לכך שחוסר סבירות קיצוני של הרשויות ושרירותן הם שמנעו את קבלת ההיתר; וכי יש מקום לעכב את ההליכים בעניינם גם מטעמים של "הגנה מן הצדק".

4. המשיב, מצידו, טוען כי דין העתירה להידחות על הסף וכן לגופה. לטענת המשיב, העתירה לוקה בשיהוי שכן ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים ניתנה עוד בחודש יוני 2007, והעתירה הוגשה בחלוף פרק זמן של למעלה משנה וחצי. המשיב מוסיף ומציין בהקשר זה כי בתיק הפלילי המתנהל נגד העותרים נשמעו הוכחות ונקבע מועד לסיכומים, כך שההליך המשפטי מתקרב לסיום. לגופם של דברים טוען המשיב כי הסמכות לעיכוב הליכים במשפט פלילי תופעל במקרים נדירים ביותר, כי שיקול הדעת של הרשויות בתחום ההעמדה לדין וניהול ההליך הפלילי הינו רחב ביותר וכפועל יוצא מכך, היקף התערבותו של בית משפט זה בהחלטות אלו מצומצם ביותר. המשיב מוסיף וטוען כי לא נפל פגם בהחלטה נשוא העתירה המצדיק התערבות בה, בציינו כי יש לראות בחומרה את העבירה של אי-קיום צו שיפוטי המיוחסת לעותרים בשל הפגיעה החמורה והמכוונת בשלטון החוק ובסמכותו של בית המשפט. לטענת המשיב, משלא קיבלו העותרים היתר במועד שנקבע על-ידי בית המשפט היה עליהם להרוס את הבנייה נשוא הצו השיפוטי והוא מוסיף ומדגיש כי לעותרים, אשר בחרו להפר ברגל גסה את החוק, אין כל זכות מוקנית לקבלת ההיתר רק מפני שכבר קבעו עובדות מוגמרות בשטח. המשיב מציין בהקשר זה כי ההחלטה שלא ליתן היתר להקמת אולם אירועים במרחק של כמאה מטרים ממפעל לייצור תוצרים כימיים מסוכנים אינה החלטה בלתי סבירה. עוד טוען המשיב כי מדובר בהיקף בנייה רחב מאוד שלא ניתן להתעלם ממנו וכי להחלטה בדבר עיכוב הליכים בתיק הנ"ל ישנן השלכות רוחב, שכן קיימים מקרים דומים נוספים ולא קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות אבחנה בין ענייננו לבין אותם מקרים. לבסוף טוען המשיב כי גם אם הצורך באישור המשרד להגנת הסביבה היה בגדר גורם מעכב בלתי צפוי, העותרים יכולים היו לפנות לבית המשפט בבקשה להאריך את פרק הזמן שהוענק להם לשם קבלת ההיתר ולא היה מקום להפרת הצו השיפוטי. על כן, כך לטענת המשיב, טענות העותרים אינן מצדיקות את עיכוב ההליכים בעניינם והמקום להעלותן הוא במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדם.

5. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק ורשויות התביעה בכל הנוגע לחקירה והעמדה לדין נעשית במשורה, והיא מוגבלת למקרים בהם ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי (ראו למשל: בג"ץ 4405/06 פונדק פליקן בע"מ נ' פרקליטות מחוז ב"ש והדרום, פיסקה 5 (לא פורסם, 16.11.2006); בג"ץ 6702/05 המרכז לפלורליזם יהודי-התנועה ליהדות נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 2 (טרם פורסם, 16.3.2009)). הלכה זו יפה גם לגבי החלטה שעניינה בקשה לעיכוב הליכים פליליים (ראו: בג"ץ 1261/03 אלעוקובי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 5.2.2003); בג"ץ 839/04 רביבו נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 3 (לא פורסם, 1.2.2004); בג"ץ 3444/05 אברמוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ה' (לא פורסם, 14.6.2005); בג"ץ 43/07 גוטליב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 4 (טרם פורסם, 11.2.2007); בג"ץ 2980/07 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 6 (טרם פורסם, 14.1.2008) (להלן: עניין פלוני)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים על פי אותן הלכות את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. זאת, בין היתר, נוכח החומרה שבהפרת הצו השיפוטי, עליה עמד המשיב, וכן נוכח העובדה שהעותרים לא פנו לבית המשפט בבקשה להארכת פרק הזמן שהוענק להם לשם קבלת ההיתר אף שידעו כי המועד שנקצב לשם כך חלף. אשר לטענת האפליה שהעלו העותרים, אין זה מן הנמנע ואולי אף ראוי הוא כי במקרים המתאימים יפעלו הרשויות באופן דומה גם כלפי עסקים אחרים. מכל מקום, העותרים יכולים להעלות את טענותיהם בהקשר זה במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בעניינם אך אין בטענות אלה כדי להצדיק את התערבותנו בעניין עיכוב ההליכים נגדם (ראו והשוו: בג"ץ 2654/08 ז'ורבין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 3 (טרם פורסם, 10.6.2008); עניין פלוני, פיסקה 6). טעם נוסף לדחיית העתירה על הסף הוא השיהוי שבו היא לוקה, שכן חלפה למעלה משנה ומחצה מאז מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לעיכוב הליכים ועד להגשת העתירה (השוו בג"ץ 1762/08 ורקשטל ואח' נ' ניצב יוחנן דנינו - ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל, פיסקה 7 (טרם פורסם, 4.6.2008)).

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח ניסן, תשס"ט (22.04.2009).


מעורבים
תובע: אולמי כינור דוד בע"מ
נתבע: היועץ המשפטי לממשלה
שופט :
עורכי דין: