ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נסימי בהותי נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

המערערת בעש"ם 8808/07 והמשיבה בעש"ם 9409/07:

נסימי בהותי

נ ג ד

המשיבה בעש"ם 8808/07 והמערערת בעש"ם 9409/07:

מדינת ישראל

ערעורים על גזר הדין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה מיום 19.9.07 בתיק בד"מ 30/07 שניתן על ידי עו"ד ו' קטרון-ברט, מר ע' פאוזי ומר ש' קבלאן

בשם המערערת בעש"ם עו"ד זכי כמאל

8808/07 והמשיבה

בעש"ם 9409/07:

בשם המשיבה בעש"ם עו"ד מלי אומיד

8808/07 והמערערת

בעש"ם 9409/07:

פסק-דין

1. הערעורים מתמקדים באמצעי המשמעת שהטיל בית הדין למשמעת של עובדי המדינה על המערערת בבד"מ 30/07, על רקע הרשעתה בעבירות משמעת בשל רכישת תואר אקדמי בדרכי כזב בתמורה לתשלום כסף, ומצג שווא בהצגת תואר זה לצורך קבלה במרמה של תוספות שכר ממשרד החינוך.

2. המערערת, ילידת שנת 1970, הועסקה במשרד החינוך כמורה בכירה בבית הספר היסודי ב' בכפר משהד. הוגש נגדה כתב אישום פלילי לבית משפט השלום בנצרת, אשר על-פיו קנתה המערערת מאדם שהציג עצמו כנציג "שלוחת ברלינגטון" בארץ, תעודת תואר ראשון, לרבות המסמכים הדרושים לשם הגשת שקילותו למשרד החינוך. תמורת אלה, שילמה לנציג 24,000 ש"ח. המערערת הגישה למשרד החינוך בקשה להערכת התואר, בה הצהירה בכתב כי למדה בשלוחת ברלינגטון בשנים 1998-1999, וצירפה לבקשתה את המסמכים הכוזבים. כתוצאה ממצג השווא האמור, קיבלה המערערת ממשרד החינוך תוספת שכר למשכורתה בסך של 649.54 ש"ח מידי חודש, החל בחודש ספטמבר 2001 ועד לדצמבר 2005. בסך הכל קיבלה המערערת תוספות שכר בדרך זו בסך 30,805 ש"ח.

3. במסגרת הסדר טיעון, הודתה המערערת במיוחס לה בכתב האישום המתוקן. היא הורשעה על-פי הודאתה בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וכן מרמה והפרת אמונים. בית משפט השלום גזר על המערערת 18 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, וכן תשלום קנס בסך 40,000 ש"ח. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת על חומרת העונש הופחת הקנס לסך של 25,000 ש"ח, ושאר חלקי העונש נותרו בעינם.

4. בעקבות ההליך הפלילי, הוגשה נגד המערערת תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, בה הואשמה בביצוע עבירות לפי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק המשמעת), סעיפים 17(1) (התנהגות הפוגעת במשמעת שירות המדינה); 17(2) (אי-קיום המוטל על עובד המדינה); 17(3) (התנהגות שאינה הולמת את התפקיד של עובד מדינה, או התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה); 17(4) (התנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקידו או בקשר איתו); ו-17(6) (הרשעה בעבירה שיש עמה קלון).

5. בבית הדין למשמעת הודתה המערערת בעובדות ובפרטי האישום, והורשעה על-פי הודאתה בעבירות המיוחסות לה. התביעה ביקשה להטיל עליה את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, ופסילה משירות המדינה ומהוראה למשך 5 שנים.

6. בית הדין למשמעת (עו"ד ורדה קטרון-ברט - יו"ר, מר ענבוסי פאוזי ומר שפיק קבלאן) קבע בגזר דינו כי בעבירות הפליליות שבביצוען הורשעה המערערת יש קלון, וכי נוספת להן חומרה יתירה, נוכח סטנדרט ההתנהגות הגבוה שנדרש ממורה, האמור לשמש דוגמא לתלמידיו, ונוכח יסוד המעילה באמון במעסיקה, משרד החינוך, הכרוך במעשיה. בצד אלה, בחן בית הדין את נסיבותיה האישיות של המערערת, ועמד, בין היתר, על כך כי מדובר באישה נורמטיבית, בת 37 שנים, אם לשלושה ילדים, אשר עבדה כמורה במשך כ-12 שנים. במהלך ההליך הפלילי הושעתה המערערת מתפקידה (החל ביום 26.5.05), ובפני בית הדין הביעה חרטה וביקשה לחזור לעבודתה, בנימוק כי תקופת ההשעייה היתה קשה עליה מבחינה אישית עד מאוד.

7. בית הדין קבע כי, את התכלית העיקרית של אמצעי המשמעת ניתן להשיג באמצעות הוצאת המערערת מהשירות הציבורי באמצעות פיטורין משירות המדינה, וכי נוכח נסיבותיה האישיות, תרומתה החיובית רבת-השנים לשירות הציבורי, ומאחר שאינה בעלת מעמד בכיר בעבודה, אין הכרח להורות על פסילתה משירות המדינה, אלא די בפסילתה לתקופה מוגבלת מלמלא תפקיד במשרד החינוך.

נוכח זאת, הטיל בית הדין למשמעת על המערערת את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר משירות המדינה, ופסילה מלמלא כל תפקיד במשרד החינוך למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין. את אורך תקופת הפסילה נימק בית הדין בכך שהדבר יותיר למערערת, שגילה צעיר, סיכוי לחזור לתפקיד הוראה במשרד החינוך, על-פי שיקול דעתו של הגורם המוסמך במשרד, בתום השנתיים.

על גזר הדין מערערות לפני הן המערערת והן המדינה.

8. המערערת עותרת לבית המשפט להקל בעונשה. לטענתה, בית הדין למשמעת החמיר עמה יתר על המידה, בהשוואה למקרים דומים אחרים, בהם נפסקו עונשים קלים יותר. היא טוענת, כי בית הדין לא התחשב בחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה, ובהתמשכות סבלה מזה 8 שנים בגין הפרשה, ולא נתן את המשקל הראוי לעברה הנקי, למחיר הכבד ששילמה על מעידתה האחת, להודאתה בבית הדין, ולעובדה כי השיבה את הכספים שקיבלה שלא כדין. המערערת מציינת כי ניצלה את תקופת ההשעייה להרחבת השכלתה, והינה זכאית עתה לתואר, אותו השיגה ביושר. היא טוענת, כי יש להעדיף בעניינה את השיקול השיקומי, הן לטובתה, והן לטובת האינטרס הציבורי. היא מדגישה את המסירות והחריצות שגילתה בעבודתה, וטוענת כי בית הדין התעלם מן הראיות שנשמעו בענין ההערכה לה זכתה ממנהל בית הספר, התלמידים והוריהם.

המערערת טוענת עוד, כי בפרשה הנרחבת של התארים המזוייפים נעשית אכיפה סלקטיבית, וכי יש להקל עמה מן הטעם כי היא נמנית על המעטים שהועמדו לדין פלילי. יש עוד לקחת בחשבון את הסבל שגרם לה ההליך הפלילי, ואת העובדה כי נענשה הן במסגרתו והן במסגרת ההליך המשמעתי. היא טוענת, כי העונשים שהוטלו עליה בהליך הפלילי, ועצם העמדתה לדין משמעתי מספקים את מטרת ההרתעה.

עוד נטען, כי מן הראוי היה למנות באופן רטרואקטיבי את תקופת הפסילה מעבודה במשרד החינוך ממועד ההשעייה בפועל, ולא ממועד מתן גזר הדין, נוכח העובדה כי התובענה הוגשה לבית הדין למשמעת כשנתיים לאחר תחילת ההשעייה, בתום ההליכים הפליליים. לחלופין נטען, כי ראוי לקצר את תקופת הפסילה, תוך התחשבות בתקופת ההשעייה הממושכת. המערערת מוסיפה, כי בעונש הפיטורין לאלתר יש פגיעה העולה על הנדרש, שכן בתום תקופת הפסילה אין כל ביטחון כי היא תיקלט שוב במשרד החינוך.

9. מנגד, מבקשת המדינה בערעורה להחמיר באמצעי המשמעת שהוטלו על המערערת, ולהורות על פסילתה מכל עבודה בשירות המדינה לתקופה של חמש שנים. המדינה טוענת, כי העבירות של מעילה באמון, בהן הורשעה המערערת, משליכות על יכולתה לשרת בשירות המדינה בכלל, ולא רק במערכת החינוך. תכליותיו של הדין המשמעתי, להגן על טוהר השירות הציבורי ועל אמון הציבור בשירות המדינה, וכן להרתיע עובדים אחרים, מחייבות לפסול לאלתר עובד מדינה שביצע עבירות כאלה מכל תפקיד בשירות המדינה. אמצעי המשמעת שהוטלו על המערערת אינם מקיימים תכליות אלה, ומקלים עמה באופן ניכר. הצורך בהקפדה עם מורים ואנשי חינוך שחטאו הוא אף גדול יותר, בשל אופי תפקידם ומהות חובת הנאמנות המוטלת עליהם, כלפי תלמידיהם וכלפי החברה הישראלית כולה.

10. עוד נטען, כי לנסיבותיה האישיות של המערערת, עליהן עמד בית הדין למשמעת, ובהן, היותה אדם צעיר אשר יש להותיר לו סיכוי להיקלט שוב בעבודת הוראה במשרד החינוך, ניתן משקל-יתר. נסיבות אלה צריכות היו להידחות במקרה זה מפני המסר הציבורי החשוב שאמצעי המשמעת הראויים אמורים לשדר, ומפני תכליות הענישה בדין המשמעתי. נוכח גילה הצעיר של המערערת, היא תוכל לנסות להיקלט שוב במשרד החינוך לאחר שנות הפסילה. באת-כוח המדינה מוסיפה, כי בחלק ניכר מן התקופה שבה, על-פי טענת המערערת, נגרם לה עינוי דין, ובכלל זה בחלק מחודשי ההשעייה, היא המשיכה לקבל הטבות שכר בגין התואר המזוייף.

11. בחנתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין ערעורה של המדינה להתקבל, ודין ערעור המערערת - להידחות.

12. חובתו של כל עובד כלפי מעסיקו היא למלא את תפקידו כמיטב יכולתו, במלוא מרצו, באחריות, בנאמנות, ביושר ובטוהר מידות. כאשר מדובר בעובד מדינה, חלה חובה זו לא רק כלפי המדינה כמעסיק, אלא, ובמיוחד, כלפי הציבור שאותו נדרש העובד לשרת נאמנה (עש"ם 9741/06 נעאמנה נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות (לא פורסם, 10.10.07), פסקה 9 (להלן: ענין בסמה נעאמנה). אמונו של הציבור בשירות המדינה מתבסס על מילוי חובתם זו של עובדי הציבור. אם חלילה לא יעמדו בה, ייפגע אמון הציבור בשירות הציבורי, ובלא אמון זה - יתקשה השירות הציבורי למלא את המוטל עליו (עש"ם 10970/05 מדינת ישראל נ' חורשיד (לא פורסם, 9.10.07), פסקה 6 (להלן: ענין חורשיד); עש"ם 5051/06 מדינת ישראל נ' סלאמה (לא פורסם, 17.10.07), פסקה 12 (להלן: ענין סלאמה)).

13. לדברים אלה משנה-תוקף כאשר הם אמורים באיש חינוך. שוב ושוב נדרש בית משפט זה לחזור ולהבהיר ולהדגיש, כי על שכמו של איש החינוך, באשר יילך, מוטלת חובה מוגברת ומיוחדת של שמירה על ערכי מוסר, יושר, הגינות, נאמנות וניקיון כפיים. הגשמת התפקיד של איש חינוך כרוכה בהנחלת ערכים אלה לתלמידים, הנתונים להדרכתו ולהשפעתו, וזאת, לא כמס שפתיים, אלא תוך יישומם על ידי המחנך בחיי המעשה, המקצועיים והאישיים כאחד (ראו: עש"ם 2699/01 חלף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.5.01), פסקה 4; ענין בסמה נעאמנה, שם; ענין סלאמה, שם, פסקה 9; ענין חורשיד, שם). מעשי מרמה המתבצעים על ידי עובד ציבור, במיוחד בתחום ההשכלה והחינוך, שנועדו להפקת רווח אישי על חשבון המדינה וכספי הציבור, עומדים בניגוד חריף למהות תפקידו של איש החינוך. איש הוראה, האמון על הקניית השכלה והחדרת ערכים לתלמידיו, הקונה בכסף תואר אקדמי מזוייף, ומציגו במצג כזב לצורך קבלת הטבות שכר, פועל בדרך שיש בה סתירה עמוקה למהות תפקידו ולתכלית פעולתו המקצועית. ביצוען של עבירות פליליות ומשמעתיות מסוג העבירות בהן הורשעה המערערת, פוגע פגיעה קשה באמון הניתן באיש החינוך על ידי תלמידיו, הנושאים אליו את עיניהם כגורם סמכותי האמור לשמש דוגמא ומופת; על ידי הורי התלמידים, המצפים כי במסגרות החינוך בהם לומדים ילדיהם, יינתן להם חינוך ערכי בצד הקניית ידע; על ידי המדינה, כמעסיקתו של העובד; ועל ידי הציבור כולו, השם מבטחו בשירות הציבורי על כל זרועותיו, מתוך בטחון כי נושאי התפקידים, באשר הם, ממלאים תפקידם באמונה, תוך שמירה על האינטרס הציבורי; ובאשר לאיש חינוך, הציבור רואה בו דמות המופקדת על חינוך הדור הצעיר ועיצוב דמותו הערכית והמוסרית. איש חינוך המועל באמונם של כל אלה, הרוכש בעבור בצע כסף תואר אקדמי מזוייף, מעיד על עצמו כי איננו מתאים ואיננו ראוי לשמש עובד הציבור, ולא כל שכן, איש חינוך. מעשיו מעידים בו כי לא הפנים באופן אמיתי את טיב מעמדו, את מהות תפקידו, ואת אופי מחוייבותו לציבור אותו הוא משרת (עש"ם 2528/06 מדינת ישראל נ' דראושה (לא פורסם, 24.9.07), פסקה 9; ענין סלאמה, שם, פסקה 9).

14. המערערת, מורה במקצועה, הורשעה בדין הפלילי בביצוע עבירות חמורות של קבלת דבר במרמה, וכן במרמה והפרת אמונים. בגין אלה הורשעה גם בביצוע עבירות משמעת לפי חוק המשמעת. במעשיה, גרמה המערערת לפגיעה באמון שנתנו בה תלמידיה, והמדינה כמעסיקתה. היא פגעה בתדמיתו המוסרית של השירות הציבורי בעיני הציבור, ובמעמדה של מערכת החינוך, שבשורותיה נמצאו מורים אשר רכשו תארי השכלה גבוהה במרמה, והשתמשו בהם לקבלת טובת הנאה מהמדינה (ענין סלאמה, שם, פסקה 12).

15. הדין המשמעתי ואמצעי המשמעת נועדו לרפא פגיעות אלה. מטרתם היא לשמור על תדמיתו של השירות הציבורי בעיני הציבור, להגן על דמותו ועל רמת תפקודו, ולהרתיע עובדים אחרים מביצוע מעשים דומים (עש"ם 8622/05 נעאמנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.12.06), פסקה 9; עש"ם 3666/06 אסדי נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם, 7.11.07), פסקה 12 (להלן: ענין אסדי)). אף כי, כמובן, יש להתחשב בנסיבותיה האישיות של המערערת, הרי במסגרת הדין המשמעתי יש ליתן משקל מיוחד לאינטרס הציבורי (ענין אסדי, שם, פסקה 12), ולצורך למנוע הישנותם של מקרים דומים בעתיד (עש"ם 10129/01 מדינת ישראל נ' גניש (לא פורסם, 11.3.02)). מטעם זה יש לדחות את טענת המערערת כי יש להקל עמה בדין המשמעת נוכח העמדתה לדין פלילי; אמצעי המשמעת נועדו בעיקרם לשמש כאמצעי מניעתי, שתכליתו הגנה על דמותו של השירות הציבורי ואמון הציבור בו, בעוד המימד העונשי מאפיין את הדין הפלילי (עש"ם 1804/01 מדינת ישראל נ' אלקריף (לא פורסם, 13.9.01), פסקה 4 (להלן: ענין אלקריף)). משכך, אין האחד מוציא את השני (עש"ם 356/96 פלוני נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם, 4.3.96)). גם העובדה כי המערערת החזירה את הסכומים שקיבלה על יסוד המצג הכוזב אינה מהווה נימוק בעל משקל לקולא; אף כי אין להקל ראש בהיזק הכספי לקופת המדינה שעבירות מרמה אלה טומנות בחובן, החומרה העיקרית במעשי המערערת משתקפת במעילה באמון הכרוכה בהם, ולכן החזרת הכספים, עם כל חשיבותה, אינה בבחינת שיקול מכריע לקולא (ענין אלקריף, שם, פסקה 3).

16. אמצעי המשמעת שהטיל בית הדין למשמעת על המערערת, הקובע את פסילתה לתפקיד במשרד החינוך למשך שנתיים, אינו מגשים את מטרות הדין המשמעתי במלואם, ואינו תואם את טיב מעשיה של המערערת ואת חומרתם. כבר נאמר כי "המסר המשמעתי המתבקש, דרך כלל, לגבי איש חינוך שחטא כאמור הוא הרחקתו הן ממערכת החינוך והן משירות המדינה בכלל, עקב הפגיעה בליבה של חובת ההגינות ותום הלב הנדרשים מעובד מדינה, ובמיוחד מאיש חינוך. בהעדר נסיבות חריגות, אמצעי משמעת אלה של הרחקת העובד משירות המדינה אמורים להחדיר מסר נורמטיבי ברור בקרב עובדי המדינה לחובות המוטלות עליהם בתחום האתיקה, ניקיון הכפיים, וניקיון הדעת, ולצורך שישמשו דוגמא ומופת בעיני הציבור לקיום חובות אלה" (ענין חורשיד, שם, בפסקה 8).

העבירות אותן ביצעה המערערת מחייבות על-פי חומרתן ועל-פי טיבן את הרחקתה לא רק ממערכת החינוך אלא משירות המדינה בכלל למשך תקופה ממשית, כדי להחדיר מסר ברור לפיו הנמנה על שירות המדינה חייב לעמוד בנורמות הגינות וטוהר כפיים שישמשו דוגמא ומופת לציבור. אי-הרחקה מהשירות הציבורי של עובדים שמעלו באמון, עלולה לגרום פגיעה נוספת באמון שרוחש הציבור לשירות המדינה ולעובדיו. כמו כן, בלא פסילת המערערת לתקופה ממשית מכל תפקיד בשירות המדינה, לא ישתקם האמון בה, אמון שנפגע עקב מעשיה, המהווה מרכיב חיוני שבלעדיו לא יכול איש חינוך לעמוד במשימה המוטלת עליו. עוד יש ליתן משקל לעובדת היותן של עבירות הכרוכות בהשגת תואר כוזב ושימוש בו כדי לקבל הטבות שכר חלק מתופעה רחבה שפשטה בזמנו בשירות הציבורי, ואשר מימדיה הגדולים מתבררים ככל שחולף הזמן (ענין אסדי, שם, פסקאות 13 ו-16).

17. חרף כל האמור, כלל הוא כי ערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם הנאשם, ולזכות המערערת עומדות כמובן גם נסיבותיה האישיות החיוביות, ובכללן - תפקודה האיכותי והמסור כמורה, ההערכה לה זכתה בגין כך, עברה הנקי, וכן הקשיים הגדולים בחייה שנוצרו בעקבות פרשה זו; חרטתה על מעשיה, והודאתה במיוחס לה בכתב התובענה.

18. נוכח כל האמור, אני דוחה את ערעורה של המערערת. לעומת זאת, אני מקבלת את ערעורה של המדינה, במובן זה שבמקום אמצעי הפסילה שהטיל בית הדין למשמעת על המערערת, היא תיפסל למשך שלוש שנים ממילוי כל תפקיד בשירות המדינה. לאחר מכן תיפסל לשנתיים נוספות ממילוי תפקיד הוראה או כל תפקיד אחר במשרד החינוך. מועד תחילת הפסילה מיום מתן גזר הדין של בית הדין למשמעת ביום 19.9.07. יתר אמצעי המשמעת שהטיל בית הדין למשמעת יוותרו על כנם.

ניתן היום, כ"ח בניסן התשס"ט (22.4.2009).


מעורבים
תובע: נסימי בהותי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: