ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נגד ענאן טריף :

בפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשים:

1. זוז תשתיות ופיתוח בע"מ

2. קאסם אבו חסן

3. לביב אבו חסן

נ ג ד

המשיב:

ענאן טריף

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.3.09 ברע"א 75510-03-09 שניתנה על ידי כבוד השופט א' קיסרי ובקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל

בשם המבקשים: עו"ד נבואני מוניר

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' קיסרי) ברע"א 7551-03-09 מיום 18.3.2009 ובקשה להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

1. ביום 27.5.2008 נתן בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' שדה) פסק דין בהיעדר התייצבות נגד המבקשים, שהיו הנתבעים בתובענה (להלן: פסק הדין). לאחר כחמישה חודשים הגיש בא כוח המבקשים בקשה לביטול פסק הדין ובתצהיר שצורף לה נטען כי אי ההתייצבות נגרמה בשל תקלה.

בית משפט השלום החליט לקבל את הבקשה לביטול פסק דין והורה על קביעת התיק להוכחות. בהחלטתו, מיום 9.11.2008, ציין כי לא הורה על קבלת תגובת המשיבים משום שעקב יומנו העמוס, כל יום המתנה משמעו מספר ימי דחייה נוספים של בירור התביעה לגופה, ובנוסף, לרוב הפסיקה מאפשרת לבעל דין את יומו ולו כנגד פסיקת הוצאות.

2. הפעם המשיב הוא שהגיש בקשה לביטול החלטה, בהתייחס להחלטת בית משפט השלום מיום 9.11.2008, קרי, ביקש להשיב את פסק הדין על כנו. בבקשתו טען המשיב כי פסק הדין נשלח לבא כוח המבקשים עוד ביום 29.5.2008, אך הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק כחצי שנה מאוחר יותר ולאחר שנפתח תיק הוצאה לפועל.

בית משפט השלום ציין כי תגובת המבקשים (הנתבעים) לבקשה זו לא כללה שום התייחסות לעניין האיחור שבהגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בהחלטתו, מיום 7.12.2008, קבע בית משפט השלום כי לא נסתרו טענות בא כוח המשיב בעניין האיחור בהגשת הבקשה, לא הוגשה בקשה להארכת מועד ואף לא ניתנו נימוקים לאיחור. בנסיבות אלה, הורה בית משפט השלום על ביטול החלטתו מיום 9.11.2008 ועל חידוש הליכי ביצוע פסק הדין.

3. ביום 18.1.2009 הגישו המבקשים בקשה לשינוי החלטה, בקשה שנדחתה על ידי בית משפט השלום בהחלטה מיום 15.2.2009. במסגרת ההחלטה שבה הורה על קבלת תגובת המשיב, ציין בית משפט השלום כי כל בקשה שהגישו המבקשים הוגשה באיחור אך יחד עם זאת הוכתרה כ"דחופה". בהחלטתו מיום 15.2.2009 קבע כי עניין ביטול פסק הדין הוכרע על ידו ואין הוא מהווה ערכאת ערעור על עצמו. בנוסף, עלתה בבקשה זו לראשונה טענה עובדתית בדבר אי קבלת פסק הדין, אך זו נטענה ללא תצהיר. מנימוקים אלו ואחרים, דחה בית משפט השלום את הבקשה.

4. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בקשה שנדחתה ביום 18.3.2009. בית המשפט המחוזי קבע כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום. ראשית, מפני שהמבקשים יכולים היו להגיש בקשה לרשות ערעור על ההחלטה שלפיה הושאר פסק הדין על כנו, ומחדלם לעשות כן אינו יכול להיות נימוק למתן רשות לערער עליה. שנית, קבע כי הטענה בדבר זכותם לקבל את יומם בבית המשפט אינה יכולה לסייע להם. נקבע כי "ניכר על התנהלותם של המבקשים כי חשיבותו של הליך משפטי תקין אינה עניין העומד בראש מעייניהם ורק לאחר שכלו כל הקיצים הם מוצאים לנכון להיזקק לטענות 'זכות הגישה לערכאות'". "זכות זו", קבע בית המשפט המחוזי, "חשובה ככל שתהיה, מוקנית למי שמקבל על עצמו את [ה]עולם של סדרי הדין ואינה יכולה לשמש מפלט למי שמתעלם מהם ובכך משבש את ההליך המשפטי ופוגע בזכויותיו הדיוניות של הצד האחר".

על כך בקשת רשות הערעור שלפניי.

5. בבקשה שלפניי טוענים המבקשים כי נודע להם על פסק הדין רק כאשר קיבלו את האזהרות במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח בעקבותיו, וזאת בחודש אוקטובר 2008. לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את בקשת רשות הערעור. אשר להיעדר תצהיר, טוענים המבקשים כי לא יכלו לטעון בבקשתם הראשונה שלא קיבלו את הפקס ששלח להם בא כוח המשיב, שהרי כלל לא ידעו על קיומו ולכן לא יכלו להצהיר עליו. כמו כן טוענים הם כי אין ממש בנימוק שבית המשפט השלום אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו, שהרי הוא עצמו ביטל את החלטתו מיום 9.11.2008.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי מתן פסק דין בהיעדר התייצבות הוא סעד קיצוני שלא היה מקום לנקוט בו כאשר המבקשים טענו שלא קיבלו זימון לדיון שאליו לא התייצבו, ולא נמצא כי יצא אליהם זימון כאמור. לטענתם, זכותם לקבל את יומם בבית המשפט היא זכות יסוד ונדחים מפניה מחדלים אף אם הם משמעותיים.

6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה סבורני כי דינה להידחות, אף בלא צורך בתגובת המשיב. גם לאחר שבית משפט השלום מתח ביקורת על התנהלותם של המבקשים כאמור לעיל, ממשיכים הם באותו קו ממש - על אף שהחלטתו של בית המשפט המחוזי נשוא בקשה זו ניתנה כבר ביום 18.3.2009, הרי בקשת רשות הערעור שלפניי הוגשה רק ביום 21.4.2009, תוך שמבוקש בה גם סעד ארעי במעמד צד אחד. מעבר לכך, מדובר ב"גלגול שלישי" של אותו עניין (למעשה מדובר בגלגול רביעי או חמישי) בעוד שהמבקשים לא הצביעו על שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית אשר מצדיקה את החריגה מהכלל שלפיו ככלל לא תינתן רשות ערעור בעניין שכבר נדון בשתי ערכאות קודמות. המבקשים אמנם העלו טענות בדבר זכות הגישה לערכאות וחשיבותה אולם בסוגיה זו כשלעצמה אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור במקרה דנן.

7. עוד אציין כי סבורני שהחלטתו של בית המשפט המחוזי נכונה לגופה ומנימוקיה, ולמעלה מן הצורך אתייחס בקצרה גם לטענותיהם של המבקשים. אשר לטענה בדבר היעדר תצהיר, בית משפט השלום כיוון לכך שהטענה החדשה, שהופיעה בבקשה לשינוי החלטה, שלפיה פסק הדין לא התקבל אצל המבקשים בפקס, לא נתמכה בתצהיר. המבקשים לא התמודדו עם קביעה זו של בית משפט השלום. אשר לטענתם השנייה, סמכותו של בית משפט השלום לשנות מהחלטתו מיום 9.11.2008 עולה מנוסח ההחלטה עצמה (כמו גם מההחלטה מיום 7.12.2008): מכיוון שההחלטה מיום 9.11.2008 ניתנה ללא תגובה, קרי, במעמד צד אחד, הרי שעל פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 רשאי הוא לבטלה אם הוגשה בקשה לכך במועד שנקבע בתקנה. לעומת זאת, ההחלטה מיום 7.12.2008 ניתנה במעמד שני הצדדים ולכן תקנה 201 האמורה לא חלה עליה, והדרך להשיג עליה הייתה בהליך ערעורי בלבד, כפי שציין בית המשפט המחוזי. לפיכך, גם בטענה זו של המבקשים אין ממש.

8. סופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח בניסן תשס"ט (22.4.09).


מעורבים
תובע: זוז תשתיות ופיתוח בע"מ
נתבע: ענאן טריף
שופט :
עורכי דין: