ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאוניד אדז'רסקי נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

ליאוניד אדז'רסקי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.11.11 בת"פ 40238/06 שניתן על ידי כבוד השופט ג'' קרא

תאריך הישיבה:

י"ט בחשון התשע"ב

(16.11.2011)

בשם המבקש:

עו"ד ערן פלס

בשם המשיבה:

עו"ד ארז בן ארויה

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו מיום 6.11.2011 בת"פ 40238/06 (כבוד השופט ג'' קרא).

כנגד המבקש ואחרים, הוגש כתב אישום לבית בית המשפט המחוזי. על פי הנטען בכתב האישום, המבקש, רופא במקצועו, היה שותף להפעלת מרפאות אין אונות ברחבי הארץ, אשר בין היתר מכרו כדורים מזויפים לטיפול באין אונות, שהוצגו כמקוריים. כמו כן נטען, כי הכדורים אף נמכרו באמצעות אתרי אינטרנט לקונים ברחבי העולם. לצורך כך, הבריחו המבקש והאחרים כדורים מזויפים לארץ וממנה לחו"ל. לגבי המבקש אף נטען כי הוא אף שימש איש קש, עבור המבצע העיקרי, בכך שהיה רשום כמנהל פעיל של חלק מהחברות, וכבעלים של חלק מחשבונות הבנק שנפתחו על ידי המבצע העיקרי על מנת להסוות את הפעילות האמורה. כמו כן נטען בכתב האישום, כי המבקש והאחרים ביצעו פעולות שונות לשם הסוואת מקור הכסף שצמח מפעילות זו, כמו גם את הזכויות בו, מיקומו ותנועותיו. ביום 3.7.2011 הורשע המבקש בשורה ארוכה של עבירות, ביניהן – עבירות הברחה, החזקה, ומכירה של טובין שייבואם אסור; עבירות של הפרת חובת המרשם; קבלת דבר במרמה; ניהול פנקסי חשבונות כוזבים ושימוש בתחבולה במטרה להשתמט מתשלום מס, ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.

ביום 6.11.2011 גזר בית המשפט המחוזי על המבקש שמונה עשר חודשי מאסר בפועל; שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, שלא יעבור המבקש עבירות לפי סעיפים 3 או 4 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, או עבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), או עבירות לפי סעיפים 211 ו-212 לפקודת המכס, או עבירות לפי סעיפים 117 או 119 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975; שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה על סעיף 60 לפקודת הרוקחים, [נוסח חדש], תשמ"א-1981, או עבירה לפי סעיף 338(8) לחוק העונשין, או עבירה לפי סעיף 60א(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972, וקנס בסך של 50,000 ש"ח. במועד מתן גזר הדין, ביקש המבקש מבית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע גזר דינו, עד למתן החלטה בערעורו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי אינה עומדת בתנאי הלכת שוורץ.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ומכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקש נסיבותיו של מקרה זה מצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו, שכן לשיטתו סיכויי ערעורו גבוהים. בנוסף טוען המבקש כי דחיית בקשתו עלולה לפגוע במימוש אפקטיבי של זכותו לערער, נוכח תקופת המאסר שנגזרה עליו. כמו כן טוען המבקש, כי לא נשקפת ממנו מסוכנות בשל היותו נעדר כל עבר פלילי. לעניין זה אף טוען המבקש, כי אין חשש שימלט מאימת הדין, מאחר שהוא היה משוחרר כל העת, ועל אף זאת התייצב כנדרש לכל הדיונים בעניינו, והפקיד כל הערבויות להן נדרש. כמו כן טוען המבקש, כי אף נסיבותיו האישיות מצדיקות העתרות לבקשתו.

מנגד, טוענת המשיבה כי לא מתקיימות במקרה זה נסיבות חריגות המצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. לטענתה, סיכויי הערעור אינם גבוהים, הכרעת הדין מבוססת ומנומקת ואין באורך תקופת המאסר כשלעצמה, להוות עילה מספקת לקבלת הבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור שהגיש המבקש ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין. עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים שבהם קיימות נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000)). הנטל הוא על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים. במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע על בית המשפט לבחון, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבותיה; תקופת המאסר; חשש מהימלטות מאימת הדין; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש ונסיבותיו האישיות. על בית המשפט לאזן בין השיקולים ולבחון האם יש מקום לסטות מהכלל הקובע שעונש המאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין.

בענייננו, על אף חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, אני סבור כי יש מקום לעכב את ביצוע גזר דין, זאת בשל תקופת המאסר הקצרה יחסית שנגזרה על המבקש, באורך של שמונה עשר חודשים. קיים חשש כי במידה ויחל המבקש בביצוע עונשו, עלולה תקופה זו להיבלע בתקופת הדיון בערעור (ע"פ 3293/09 חטיב נ' מדינת ישראל, פס' 6, לא פורסם, 31.5.2009). אכן, שיקול תקופת המאסר אינו בעל מעמד בכורה, אך לאור קביעת בית המשפט, כי המבקש לא היווה את הגורם המרכזי בפרשה, ונוכח עברו פלילי הנקי אני סבור כי יש מקום ליעתר לבקשה.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור. תנאי השחרור שהוטלו על המבקש יעמדו בעינם עד למתן פסק הדין בערעור.

ניתנה היום, י"ט בחשון התשע"ב (16.11.2011).


מעורבים
תובע: ליאוניד אדז'רסקי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: