ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יאיר רבינוביץ, רו"ח -יו"ר הרשות לבקרת תקציבים נגד עגיב ייעוץ וניהול בע"מ :

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

יאיר רבינוביץ, רו"ח -יו"ר הרשות לבקרת תקציבים

נ ג ד

המשיבים:

1. עגיב ייעוץ וניהול בע"מ

2. בנק ירושלים בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.11.1 בת.א. 1572-08 שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן

בשם המבקש:

עו"ד ניר הראל

בשם המשיבה 1:

עו"ד יורי נחושתן; עו"ד ענת מססה-קינן

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב שחרור הערבות הבנקאית אשר הופקדה על ידי המשיבה 1 במסגרת ההליך שנוהל בבית המשפט המחוזי. בקשה זו הוגשה במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) בת"א 1572-08 מיום 7.11.2011.

כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, השאלה שהועמדה להכרעה בהליך זה היא האם רשאי היה המבקש, ששימש בתקופה הרלבנטית כיו"ר הרשות לבקרת תקציבים בהתאחדות לכדורגל (להלן: הרשות), לפרוע שיק שמסרה לו המשיבה, אשר מחזיקה בחלק ממניותיה של חברת מועדון הכדורגל הפועל תל אביב. ביום 26.8.2010 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין חלקי שבו קבע כי השיק שנמסר לרשות נועד להבטיח תשלום שכרם של בעלי תפקידים בקבוצת "הפועל תל אביב" בשנה הרלבנטית (להלן: הקבוצה). ביום 7.11.2011 דחה בית המשפט את התביעה שהגיש המבקש וקבע כי במועד הצגת השיק לפירעון היו לקבוצה די כספים על מנת לכסות את החוב לשחקניה ולכן הרשות לא הייתה רשאית להציג את השיק לפירעון. בשולי הדברים, ציין בית המשפט כי ההליך שנוהל בפניו מומן על ידי חברת כתר ( שהייתה אף היא מבעליה של הקבוצה) וכי למעשה מדובר בניסיון לגבות כספים מהמשיבה במסגרת מחלוקת בין בעליה של הקבוצה.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, שבמסגרתו הבקשה לסעד זמני המונחת לפניי. לשם השלמת התמונה אציין כי המבקש הגיש בקשה דומה לבית המשפט המחוזי, אך זו נדחתה ביום 7.11.2011 מהטעם שהוגשה בטרם ניתן פסק הדין הסופי בתיק. בבקשתו, המבקש מבקש להורות על עיכוב שחרור הערבות הבנקאית שהופקדה על ידי המשיבה בבית המשפט המחוזי למשך תקופת הערעור. לחלופין, עותר המבקש להורות לבנק ירושלים בע"מ (המשיב 2), שלא יבטל את הערבות הבנקאית שהוציא, עד לקבלת הוראה אחרת מבית המשפט. בבקשתו, מרחיב המבקש בנוגע לסיכויי הערעור שהגיש, שהם, לטענתו, גבוהים במיוחד. עוד טוען המבקש כי המשיבה הינה חברה ריקה מתוכן וחסרת נכסים ולכן שחרור הערבות הבנקאית יהפוך את הדיון בערעור שהגיש לדיון תיאורטי. לפיכך, טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו.

מנגד טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, יש לדחות את הבקשה על הסף וזאת מכמה סיבות. ראשית, לטענתה הבקשה הוגשה בחוסר סמכות ובחוסר תום לב. זאת, בין היתר, כיוון שהמבקש כבר לא מכהן בתפקידו כיו"ר הרשות. שנית, לטענתה הערבות הבנקאית כלל לא נמצאת בבית המשפט שכן נלקחה מתיק בית המשפט על ידי המבקש כבר בשנת 2006 ומאז לא הוחזרה. שלישית, טוענת המשיבה כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר כדין. אף לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות שכן סיכויי הערעור שהגיש המבקש אינם גבוהים. בהקשר זה טוענת המשיבה, בין היתר, כי פסק הדין החלקי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ביום 26.8.2010 הוא פסק דין חלוט שלא ניתן לערער עליו עוד. עוד טוענת המשיבה כי מאזן הנוחות אינו נוטה בבירור לטובת המבקש שכן בניגוד לטענותיו היא אינה נמצאת בקשיים כלכליים.

בתשובתו לתגובת המשיבה, חזר וטען המבקש כי לא יוכל להיפרע מהמשיבה במידה וערעורו יתקבל. עוד חזר וטען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים וכי הטענות המקדמיות שהעלתה המשיבה מופרכות. לעניין מיקומה הנוכחי של הערבות הבנקאית, טוען המבקש כי העביר את הערבות הבנקאית לבנק לשם ביצועה, מכוח החלטה של בית המשפט המחוזי וכי לא היה מודע לכך שהבנק השאיר את הערבות הבנקאית בידיו לאחר שבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המשיבה התקבלה. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי טענות המשיבה לעניין תום לבו וסמכותו לנהל הליך זה אינן רלבנטיות לבקשה זו אלא לערעור גופו.

לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשה, בתגובה לה, ובתשובת המבקש לתגובת המשיבה, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, המבקש סעד זמני בשלב זה, נדרש להראות כי נתקיימו "טעמים מיוחדים" אשר יצדיקו היענות לבקשתו. הטעם לדרישה זו הוא כי דחיית התובענה בערכאה הדיונית מטה את נקודת האיזון לטובת ה"זוכה" על פי פסק הדין, דהיינו, המשיבה, ועל כן יקשה על המבקש לשכנע את בית המשפט בצדקתו של הצו אותו הוא מבקש. במסגרת זו מוטל על המבקש הנטל שאיננו קל להראות כי סיכויו לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור (ראו, למשל, ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי (לא פורסם, 29.1.2007)).

בענייננו, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא מצאתי כי המבקש עמד בנטל המוטל עליו. המבקש לא הוכיח בבקשתו כי סיכויי הצלחתו בערעור הם טובים במידה המצדיקה את קבלת בקשתו ואף לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק וכי לא יוכל להיפרע מהמשיבה במידה וערעורו יתקבל. אוסיף, כי תמוהה בעיני העובדה כי המבקש מציג את עצמו בבקשה (וכן בערעור) כיו"ר הרשות לבקרת תקציבים בהתאחדות לכדורגל, על אף שהוא לא ממלא תפקיד זה החל משנת 2009, וכי הרשות עצמה כבר לא רואה עניין בניהול הליך זה או במימונו.

אשר על כן, הבקשה נדחית. החלטתי מיום 8.11.11 מבוטלת.

המבקש יישא בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה1 בסכום של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ט בחשון התשע"ב (16.11.2011).