ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אהרן בראנס :

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. אהרן בראנס

2. שלמה עזרן

3. דוד שבת

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:

י"ט בחשון התשע"ב

(16.11.2011)

בשם המבקשת:

עו"ד יורם הירשברג

בשם המשיב 1:

עו"ד אבשלום מאושר

בשם המשיב 2:

עו"ד אלי מויאל

בשם המשיב 3:

עו"ד ז'קי יצחק ברששת; עו"ד אלי בניה; עו"ד אלי גבאי

החלטה

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיבים ב-150 ימים, החל מיום 21.11.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 38119-03-11 בבית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט ע' רוזין), לפי המוקדם.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם שורה ארוכה של עבירות מס שונות, שחלקן בוצעו בנסיבות מחמירות. תמצית כתב האישום מתוארת בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 23.5.2011 ולא אחזור עליה. די לציין שמדובר בתוכנית עבריינית רבת היקף שביצעו המשיבים באמצעות חברות הרשומות על שמם, חברות שבהן הם משמשים כמנהלים פעילים, וכן חברות אשר אינן קשורות אליהם כלל. המשיבים הפעילו, בין השנים 2010-2008, רשת שמטרתה היחידה הייתה סחר בחשבוניות מס בהיקפים עצומים. כפי שנכתב בכתב האישום, פעולתם גרמה נזק עצום לקופת המדינה, בהיקף של מאות מיליוני שקלים. כך, בין היתר, חילקו המשיבים חשבונות מס פיקטיביות על מנת לסייע לאחרים להתחמק מתשלום מס שהיו חייבים בו וכן הפיצו חשבוניות מס פיקטיביות על מנת ל"כסות" את תשלומי הריבית שהטילו על מקבלי החשבוניות. כפי שנטען בכתב האישום, התנהלות זו של המשיבים גרמה לנזקים עצומים לקופת המדינה. למשיב 1 מיוחסת העלמת מס בשווי של כ-500 מיליון ש"ח, למשיב 2 מיוחסת העלמת מס בשווי של למעלה מ-70 מיליון ש"ח, ולמשיב 3 מיוחסת העלמת מס בשווי של כ-242 מיליון ש"ח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, בה טענה לעילת מעצר של חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט או העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות, וכן חשש למסוכנות. בעקבות זאת, הורה בית משפט השלום על הכנת תסקיר מבחן בעניינם של המשיבים. שירות המבחן, בתסקירים שהכין לבקשת בית המשפט, לא המליץ על שחרורם לחלופת מעצר. ביום 23.5.2011 הורה בית משפט השלום (כבוד סגן השיא נ' אבו טהה) על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות להם. עוד קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר בהתאם לסעיפים 21(א)(1)(א) ו-21(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי וכן קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת. כמו כן נשקפת מהם מסוכנות לציבור. בהחלטתו שלא לשחרר את המשיבים 3-2 לחלופת מעצר (המשיב 1 מרצה כעת עונש מאסר בן 28 חודשים) התייחס בית המשפט, בין היתר, לעברם הפלילי וכן להמלצת שירות המבחן שלא לשחררם לחלופות שהוצעו. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי לאיין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם.

על החלטה זו הגיש המשיב 2 ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר נדחה ביום 15.6.2011. בקשת רשות לערור שהגיש המשיב 2 לבית משפט זה נדחתה על ידי ביום 6.7.2011. המשיבים 2 ו-3 הגישו לבית משפט השלום בקשות לעיון חוזר בהחלטתו. זאת, בין היתר, לנוכח הזמן שחלף ממועד מעצרם. ביום 24.10.2011 דחה בית המשפט את הבקשות לעיון חוזר. בהחלטתו קבע, בין היתר, כי התמשכות ההליכים במקרה זה נגרמה גם בעקבות התנהלותם של המשיבים ובאי-כוחם, ולא עקב העומס בבית המשפט. עוד ציין בית המשפט כי הדחיות החוזרות והנשנות לשמיעת הראיות בתיק נגרמו אך בשל בקשת באי-כוחם של המשיבים.

מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי, אציין, כי כפי שקבע בית משפט השלום, הישיבות שהיו קבועות לתיק זה נדחו פעמים רבות בשל בקשות המשיבים אשר עסקו, בין היתר, בסוגיות שונות הקשורות לייצוגם. ביום 8.5.2011 קבע בית משפט השלום כי לאור מורכבות ההליך התיק יישמע שמיעה רצופה החל מחודש ספטמבר 2011. ביום 2.6.2011 חזר בית המשפט על החלטתו זו וקבע 31 מועדים לשמיעת ראיות עד לסוף חודש דצמבר 2011. ביום 9.8.2011 קבע בית המשפט כי ישקול לבטל מספר מועדים לאור בקשות המשיבים. בעקבות זאת, הודיעה הסנגוריה הציבורית כי לא תוכל לייצג את המשיבים 1 ו-3 אם לא תינתן לה שהות של שלושה-ארבעה חודשים על מנת ללמוד את חומר הראיות. בתגובה לכך, הציעה המבקשת לשמוע בדיונים הראשונים עדים המתייחסים למשיב 2 בלבד, אך המשיב 2 התנגד להצעה זו. ביום 4.9.2011 החליט בית המשפט לצמצם את מספר הישיבות ל-12 ישיבות בלבד שיתקיימו במהלך חודשים נובמבר ודצמבר. ביום 6.9.2011 קבע בית המשפט 20 מועדים נוספים לחודשים ינואר-מרץ 2012. ביום 10.11.2011 ביקשו המשיבים לדחות את מועד הדיונים, בנוסף ביקשו המשיבים 3-1 לפטר את באי-כוחם מהסנגוריה הציבורית וכן לפסול את בית המשפט מלדון בתיק. ביום 14.11.2011 החליט בית המשפט בבקשות השונות, הורה לבטל את דיוני ההוכחות שנקבעו לחודש נובמבר 2011, דחה את בקשתו של המשיב 3 לשחרור בא-כוחו מהמשך ייצוגו במשפט וכן דחה את בקשת הפסילה. כעת, לאחר בקשות הביטול והדחייה, קבועות 28 ישיבות לשמיעת הראיות בתיק.

משפטם של המשיבים לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים, בהתאם לסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שלפניי.

המבקשת טוענת, כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים מאותן סיבות אשר הצדיקו את מעצרם עד תום ההליכים – מסוכנותם הנלמדת מהעבירות המיוחסות להם ומעברם הפלילי וכן חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט או העלמת רכוש. לגבי המסוכנות, טוענת המבקשת כי זו נלמדת מהיקפן הגדול של העבירות המיוחסות להם ומכך שמדובר בעבריינים מתוחכמים שביצעו עבירות חמורות בשיטתיות ולאורך זמן תוך גרימת נזק עצום לקופת המדינה. לטענתה, חומרתן של העבירות והעובדה כי בוצעו במסגרת תוכנית עבריינית משותפת ורבת היקף, מקימה במקרה זה עילת מעצר של מסוכנות. עוד טוענת המבקשת כי קיימת תשתית ראייתית המבססת חשש כי שחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, העלמת מסמכים והשפעה על עדים. עוד טוענת המבקשת בהקשר זה, כי קיים חשש ממשי להימלטות נוכח העונש הכבד הצפוי למשיבים במידה ויורשעו. לעניין האפשרות לשחרר את המשיבים 3-2 לחלפות מעצר, טוענת המבקשת, בין היתר, כי שירות המבחן שלל במפורש אפשרות זו לאחר שבחן את החלופות שהוצעו. עוד טוענת המבקשת, כי לאור חומרת העבירות שביצעו המשיבים אין בחלופת מעצר בכד לאיין את החשש מהמשך ביצוע עבירות אלה.

בדיון שהתקיים בפניי, הסכים בא-כוח המשיב 1 לקבלת הבקשה, בכפוף לכך שהדיונים יידחו לתקופה של חמישה חודשים שתאפשר לו ללמוד את חומר החקירה. המשיב 2 התנגד לבקשה וביקש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. זאת, בין היתר, לנוכח תיקונו של כתב האישום, חלוף הזמן, נסיבותיו האישיות והעובדה שישנם חשודים אחרים בפרשה ששוחררו לחלופת מעצר. עוד טוען המשיב 2, בין היתר, כי חלקו בפרשה קטן מחלקם של המשיבים האחרים, כי עילות המעצר אינן רלבנטיות לגביו וכי התמשכות ההליכים בתיק אינה באשמתו שכן בא-כוחו הודיע כי הוא מוכן לשמיעת ההוכחות בתיק כבר לפני כחודש. בא-כוח המשיב 3 הצטרף לבקשתו של המשיב 1, שלפיה הבקשה להארכת מעצר תתקבל בכפוף לכך שהדיונים בתיק יידחו. עוד טוען המשיב 3 כי יש לשחררו לחלופת מעצר וכי לא מתקיימת בעניינו עילת מעצר של מסוכנות או שיבוש הליכי משפט.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית, כך שמעצרם של המשיבים יוארך ב-90 יום נוספים.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)). עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר על אף שעברו תשעה חודשים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי שני השיקולים תומכים בקבלת הבקשה. אמנם, התקדמות שמיעת הראיות בתיק העיקרי היא איטית ולמעשה טרם החלה. יחד עם זאת, לא ניתן לזקוף איטיות זו לחובתו של בית המשפט, אשר פינה את יומנו לטובת הדיון בתיק וקבע מספר רב של מועדים. אלא, המשיבים, בהתנהלותם, ובהתנהלות באי-כוחם הם שהביאו לעיכוב בשמיעת התיק, בין היתר, בשל בקשות חוזרות ונשנות לדחיית מועדי דיון וביטולם. בנוסף, מסוכנותם של המשיבים, כפי שהיא נלמדת מכתב האישום החמור שהוגש נגדם ומעברם הפלילי היא רבה. המעשים המיוחסים להם בכתב האישום מלמדים על כך שפעלו בתחכום ובשיטתיות במשך תקופה ארוכה על מנת להעלים כספים מרשויות המס. בנוסף, מקובלת עלי עמדת המבקשת שלפיה קיים במקרה זה גם חשש לשיבוש הליכי משפט והימלטות מהדין. לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי כי נקודת האיזון בין השיקולים השונים שנזכרו לעיל נוטה, נכון לעת הזו, לטובת שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. יחד עם זאת, ולמרות שלא כל הדיונים שנקבעו על ידי בית משפט השלום יתקיימו בתוך תקופת ההארכה הנוכחית, מצאתי לנכון להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 יום בלבד.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים, בתשעים ימים, החל מיום 21.11.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 38119-03-11 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם. בית משפט השלום מתבקש לקבוע, בהתאם לתפוסת יומנו ובמידת האפשר, מועדים נוספים בתוך תקופת ההארכה הנוכחית.

ניתנה היום, י"ט בחשון התשע"ב (16.11.2011).


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אהרן בראנס
שופט :
עורכי דין: