ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לשכת עורכי הדין בישראל נגד סאלם אבו עסבה :

בפני:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט י' דנציגר

המערערת:

לשכת עורכי הדין בישראל

נ ג ד

המשיב:

סאלם אבו עסבה

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים

בתל אביב-יפו מיום 21.1.10 בעת"מ 2315/09 שניתן על-ידי

כבוד הסגן הנשיא ד"ר ע' מודריק

תאריך הישיבה:

ז' בניסן תש"ע

(22.3.10)

בשם המערערת:

עו"ד מ' עליאש

בשם המשיב:

עו"ד ש' סעדיה

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

1. המשיב סיים את התמחותו במשפטים ועמד בבחינות ההסמכה. עם זאת, בטרם הסמכתו כעורך דין התקבלה אצל המערערת, לשכת עורכי הדין בישראל, תלונה בה נטען כי המשיב הציג עצמו בפני המתלוננת כעורך דין וביצע פעולות בשמה. המערערת היתה מודעת לכך שהתלונה הוגשה במסגרת סכסוך אזרחי בין המשיב למתלוננת, אך סברה כי בהתחזות המשיב כעורך דין יש משום עבירת משמעת. לפיכך ביקשה המערערת להעמיד את המשיב לדין משמעתי, וסירבה להעניק לו רישיון עורך דין עד לקבלת החלטת בית הדין המשמעתי.

2. לאחר שבא-כוח המשיב העמיד את המערערת על כך שההתחזות לכאורה נעשתה עוד בטרם הפך המשיב למתמחה, בתקופת היותו טרום מתמחה, בוטלה ההחלטה להעמידו לדין משמעתי בהעדר סמכות. משכך פנתה המערערת בתלונה למשטרה בתקווה שתתבררנה העובדות לאשורן. בינתיים המשיכה המערערת לעכב את הסמכת המשיב מתוך כוונה לקבל את ממצאי החקירה המשטרתית ולהחליט לאחר מכן באשר לצעדים שתנקוט.

3. עקב כך פנה המשיב בעתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. במהלך ההתדיינות בין הצדדים נודע כי תיק החקירה במשטרה נסגר מחוסר עניין לציבור, וכי המשיב אף לא נחקר כחשוד בתיק. עם זאת, המערערת המשיכה ועיכבה את הסמכתו של המשיב. לטענתה, סגירת התיק היתה שלא כדין ולפיכך הגישה ערר על החלטת הסגירה לפרקליט המדינה וטרם התקבלה החלטה בעניין.

4. בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ד"ר ע' מודריק, ס"נ) סבר כי עמדתה של המערערת בנסיבות עניינו של המשיב בלתי סבירה ובלתי מידתית. אמנם בית המשפט הסכים עם המערערת כי קיים אינטרס ציבורי מובהק כי פעולות משפטיות לא תבוצענה על-ידי מי שאינם אמונים על רזי המקצוע, וכי התחזות לעורך דין עלולה להביא לפריצת גדר מסוכנת לחברה. עם זאת, קבע בית המשפט כי יישומה של מדיניות זו על נסיבות העניין הקונקרטי הוא בלתי מידתי. בית המשפט ציין כי חוק לשכת עורכי הדין מסמיך את הלשכה שלא לקבל לשורותיה מועמד שהורשע בעבירה פלילית שיש בה משום קלון, או שנתגלו עובדות אחרות שבנסיבותיהן סבורה הלשכה שהמועמד אינו ראוי להיות עורך דין. בית המשפט קבע כי משקלן של "עובדות אחרות" אלו צריך להיות שווה ערך לעבירה פלילית שבנסיבותיה יש קלון. לפיכך, מסקנת בית המשפט היתה כי רק התחזות "מהותית" או "נמשכת" לעורך דין, תהיה בעלת עוצמה ומשקל מספיקים כדי להוות מחסום בפני קבלת המועמד ללשכה.

5. בנסיבות העניין קבע בית המשפט קמא כי התבטאות חד פעמית המציגה את המועמד כעורך דין מבלי שנלוותה לה פעילות המיוחדת לעורך דין אינה יכולה להיות מחסום בפני קבלה ללשכה. הראיות שבידי הלשכה אינן מצביעות על פעילותו של המשיב כעורך דין, ונראה כי מדובר בהפרה שולית שאינה מצדיקה להחזיק את המשיב תלוי בין שמים לארץ לאורך זמנה של חקירה משטרתית והליכי משפט. לפיכך, גם אם יתקבל ערר המערערת, סבר בית המשפט כי לא יהיה זה מידתי להמשיך ולעכב את קבלת המשיב ללשכה. משכך נקבע כי המערערת תסמיך את המשיב כעורך דין בהקדם האפשרי.

6. מכאן הערעור שבפנינו. המערערת טוענת כי לא יכלה להתעלם מהתלונה שהוגשה כנגד המשיב, ולפיכך פנתה היא למשטרה על מנת שתתבררנה העובדות לאשורן ויוחלט באשר להמשך ההליכים. עד לבירור עובדות אלו ראוי היה שלא להסמיך את המשיב כחבר בלשכת עורכי הדין. המערערת מציינת כי הראיות מצביעות לכאורה על כך שהמשיב התחזה לעורך דין בפני המתלוננת ואף גבה ממנה שכר טרחה. המשיב הכחיש תחילה כי התחזה לעורך דין ורק יותר מאוחר הודה בכך. לפיכך סבורה המערערת כי עמדתה בעניין היא סבירה ומידתית.

7. המשיב סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט קמא, בציינו כי בפסק הדין שניתן בסכסוך האזרחי לא נקבע כל ממצא עובדתי באשר להתחזותו כביכול של המשיב, למרות שטענה זו הועלתה בפני בית המשפט. עוד מדגיש המשיב כי תיק החקירה נגדו נסגר מבלי שנחקר כחשוד בתיק. המשיב טוען כי התארכות ההליכים ועמדתה המוטעית של המערערת כאילו יכולה היא להעמיד לדין משמעתי את המשיב גרמו לו עינוי דין ופגיעה בלתי מידתית. המשיב סבור כי צדק בית המשפט קמא כשקבע כי על "העובדות האחרות" להיות שוות ערך לעבירות בעלות קלון. המשיב מבקש לראות באמירותיו למתלוננת פליטת פה אומללה וחד פעמית עליה התחרט והביע צער, ואין היא מצדיקה את עיכוב הסמכתו.

8. ביום 22.2.10 הוחלט לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 22.3.10 הוצע בפני הצדדים הסדר אשר התקבל על דעת המשיב. עם זאת, ביום 31.3.10 הודיעה לנו המערערת כי ההסדר מקובל עליה רק בחלקו.

9. נראה כי המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסבה על קביעותיו העקרוניות של בית המשפט קמא, ועל פרשנותו את סעיף 44(א)(2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961. סעיף זה קובע כי-

סירוב הלשכה לקבל חבר

44. (א) הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא לקבלו כחבר הלשכה, על אף כשירותו -

(1) אם המועמד הורשע בעבירה פלילית, שיש בה, בנסיבות הענין, משום קלון, והלשכה סבורה שלאור הרשעה זו אין הוא ראוי לשמש עורך-דין;

(2) אם נתגלו עובדות אחרות - בין על ידי פסק-דין של בית-דין משמעתי או על ידי התנגדות שהוגשה לפי סעיף 43, ובין בדרך אחרת - והלשכה סבורה שלאור עובדות אלה אין המועמד ראוי לשמש עורך-דין;

הצדדים חלוקים ביניהם על פרשנותו של המונח "עובדות אחרות" בס"ק (2). האם, כפי שקבע בית המשפט קמא, משקלן של עובדות אלו צריך להיות מקביל ושווה ערך לעבירה פלילית שיש בנסיבותיה קלון, אם לאו, כפי שטוענת המערערת. מאחר שנראה כי ניתן להכריע בעניינו הספציפי של המשיב מבלי להכריע בשאלה פרשנית זו, לא מצאנו כי יש מקום בנסיבות כפי שתובהרנה להתייחסותנו לשאלה זו במסגרת החלטתנו, ואין אנו מביעים עמדה לגביה.

10. למען הסר ספק יובהר כי נקודת המוצא העקרונית של המערערת לפיה מוסמכת לשכת עורכי הדין "לסנן" מועמדים בלתי ראויים, ולעכב הסמכתם של מועמדים כעורכי דין, אף באופן זמני, היא ראויה והתקבלה על-ידי בית משפט זה בעבר (ראו למשל על"ע 9846/03 כהן נ' לשכת עורכי הדין, הוועד המרכזי, פ"ד נט(1) 154 (2004); על"ע 10320/02 בולוס נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד נח(5) 695 (2004)). ההקפדה של המערערת על טוהר המקצוע ועל שמירת האמון שנותן הציבור בעורכי הדין היא ראויה וחשובה, ועל כך אין חולק.

11. באשר לעניינו הספציפי של המשיב נחלקו הצדדים באשר לעובדות המקרה ולפרשנות שיש ליתן להן, כפי שפורט. גם אם נקבל את הנחתה המחמירה של המערערת באשר למעשיו של המשיב, ולא קבענו שכך הוא, הרי שהסמכתו של המשיב מעוכבת מזה כשנה, ועיכוב זה מהווה תגובה הולמת להתנהגותו הנטענת של המשיב, גם על-פי הפרשנות המחמירה של הנסיבות. בא-כוח המערערת ציין בדיון שנערך בפנינו כי במקרה דומה נקבע עונש משמעתי של דחייה בשנה עד כניסתו של החבר ללשכה. באשר למשיב העריך בא-כוח המערערת כי בנסיבות העניין היתה הלשכה מבקשת עיכוב של שנה וחצי עד להסמכתו כעורך דין. מאחר שהמשיב היה אמור להיות מוסמך ללשכה במאי 2009 ממילא מעוכבת הסמכתו כבר מעל לשנה. לפיכך נראה כי התוצאה אליה שאפה המערערת קרובה במידה רבה לתוצאה שהושגה בסופו של דבר במקרה זה. במצב דברים זה אנו סבורים כי בהנחה שהמשיב אכן ביצע את המיוחס לו, יש מקום לקבוע כי ניתן למצות עמו את הדין בעיכוב זה, ולהורות למערערת להסמיכו כעורך דין ביום 1.6.10. בכפוף לכך דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' באייר תש"ע (4.5.10).


מעורבים
תובע: לשכת עורכי הדין בישראל
נתבע: סאלם אבו עסבה
שופט :
עורכי דין: