ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלוני נגד פלונית :

בפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

המבקשים:

1. פלוני

2. פלוני

נ ג ד

המשיבים:

1. פלונית

2. היועץ המשפטי לממשלה על ידי האפוטרופוס

הכללי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 17.3.09 בעמ"ש 140-11-07 שניתן על ידי כבוד

השופטים א' ש' שילה, מ' מיכל נד"ב וא' דודקביץ

בשם המבקש 1: עו"ד ש' פז

בשם המבקש 2: בעצמו

בשם המשיבה 1: עו"ד עדו אורלנסקי; עו"ד אלעד איזנברג

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטים א' ש' שילה, מ' נד"ב וא' דודקביץ) מיום 17.3.2009, לפיו נדחה ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (כבוד השופט י' כהן) מיום 9.9.2007, בו נקבע כי המשיבה זכאית לרשת את אביהם של המבקשים (להלן: המנוח) כבת זוגו, בהתאם להוראות סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: החוק).

1. המנוח נפטר ביום 6.1.2003 ולא הותיר אחריו צוואה. בשמונה שנות חייו האחרונות, מאז שנת 1994 ועד לפטירתו, קיימו המנוח והמשיבה קשר זוגי אשר מהותו, טיבו ומאפייניו היו במרכז המחלוקת בבית המשפט לענייני משפחה. השאלה בה הכריע בית המשפט היתה האם הקשר בין המשיבה למנוח מילא את התנאים שבחוק בדבר חיי משפחה במשק בית משותף, כאשר בדרך כלל לן כל אחד מהם בדירתו והדירות היו סמוכות האחת לשניה.

2. לאחר עיון במסכת ראיות רחבת היקף קבע בית המשפט לענייני משפחה כי היחסים בין המשיבה למנוח מילאו אחר התנאים הנדרשים בחוק, והכיר במשיבה כבת זוג של המנוח, היורשת על פי דין מחצית מעיזבונו. נקבע כי בשעת מותו של המנוח אף אחד מהשניים לא היה נשוי לאדם אחר. בית המשפט השתכנע כי בין המנוח והמשיבה שררה חברות, אינטימיות, דאגה, הערכה, מחויבות, חיבה ואהבה, וכי למרות שהחזיקו בדירות נפרדות ניהלו משק בית משותף. בית המשפט קבע כי המשיבה רכשה את דירתה בסמוך לדירת המנוח על דעת המנוח, בעידודו ובסיועו, וכי בני הזוג לא עברו לגור יחד, בין היתר, נוכח תחושת החובה והאחריות של המנוח כלפי בניו שאינם נשואים ואשר לנים לעיתים בדירתו, ומשסבר כי לא יחושו בנוח בדירה שבה יתגורר עם בת זוג.

3. המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בו טענו כי בין אביהם המנוח למשיבה היתה מערכת יחסים חברית בלבד ללא חיי משפחה במשק בית משותף. המשיבה תמכה בתוצאת פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי אין מקום להתערבות בממצאי בית המשפט לענייני משפחה אשר רחש אמון מלא לעדותה של המשיבה, לראיות שהוצגו בפניו על חיי היום יום של בני הזוג ועל החיים המשותפים של שניהם כל שעות היום. בית המשפט הוסיף כי הוא מסכים לקביעת בית המשפט לענייני משפחה כי חרף הלינה בנפרד זו מזה כעניין שבשגרה, עדיין התקיים בין בני הזוג יסוד משק הבית המשותף. מסקנה זו התבססה על שטחה הקטן של כל אחת מהדירות, על הגעתם התדירה של בניו של המנוח ללון בדירתו ועל הקרבה המיוחדת שבין שתי הדירות המאפשרת לראותן כמעין דירה מורחבת כאשר כל אחד מבני הזוג פורש לישון בחלק אחר של הדירה. מאחר והוכחו חיי משפחה וגם ניהול משק בית משותף, לא היה מקום, לדעת בית המשפט המחוזי, לתת משקל מכריע ללינה בנפרד. בית המשפט ציין עוד כי העובדה שבני הזוג נהגו בהפרדה רכושית אין בה כדי לאיין את היסודות שבסעיף 55 לחוק. לפיכך דחה את הערעור.

4. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בה ביקשו המבקשים, בניו של המנוח, כל אחד בנפרד, לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש 1, קביעת בית המשפט המחוזי לפיה כיום אין עוד דרישה דווקנית למגורים משותפים בכל עת כדי לבחון האם התקיימו "חיי משפחה במשק בית משותף", היא קביעה חדשה ומרחיקת לכת הרומסת את כבוד המנוח ואת רצונו. לדבריו, המנוח והמשיבה בחרו שלא להתחתן ולא הצהירו על מחויבות הדדית פנימית כלשהי בהסכם ביניהם, התגוררו בשתי דירות נפרדות, שילמו כל אחד בנפרד את הוצאותיו והמנוח לא תמך במשיבה בשום דרך. כל רצונם היה בקשר חברות מוגבל ללא שיתוף כשל בעל ואשתו הנשואים כדין. לדעתו, השלכות פסק הדין נוגעת לאופן בחינת זכויותיהם של בני זוג מעבר לחוק וזורע מבוכה וחוסר וודאות בענייני המעמד האישי. המבקשים טוענים כי לתנאי מגורים משותפים לשם הוכחת קיום חיי משפחה במשק בית משותף מעמד בכורה, תנאי מוחלט שבלעדיו אין להכיר במערכת יחסים כמקנה זכויות. לטעמו של המבקש 1 לא היה בנסיבות הקונקרטיות כדי לוותר על עמידה בדרישות המצטברות של החוק: כך, דירת המנוח הספיקה לצרכיו מאז ומתמיד, הקשר של המנוח לבניו לא מנע את מגוריה של המשיבה בדירתו או את מגוריו של המנוח בדירתה. לדעת המבקש 1 ראיית שתי הדירות כמעין דירה אחת גדולה היא פיקציה. המבקש 1 מביא מכתב תלונה ששלח אביו למשטרה נגד שכנו ובו מציין כי הוא חי לבד בדירה. לטענתו, המשיבה טיפחה עציצים בדירתה בלבד והמכתבים מוענו לכל אחד בנפרד. המבקש 1 מציין גם כי המנוח והמשיבה נשאו בהוצאות המחיה והבית בנפרד. המבקש 2 טוען כי אביו והמשיבה לא קיימו חיי אישות, לא קיימו משק בית משותף, לא פעלו בשיתוף רכושי, כלכלי וממוני ולא לנו וגרו בבית משותף. לפיכך, לדעתו, אין לאשר מעין צוואה משהוכח שהמנוח לא חפץ להוריש דבר למשיבה. לדעתו, פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה תקדימי וחריג. המבקש 2 טוען גם כי המשיבה לא הוכיחה מעמדה כגרושה. המבקשים ביקשו לצרף לתיק את פסק הדין שניתן בע"א 420/86 קידר נ' סגמן (לא פורסם, 10.7.1989, להלן: עניין קידר), התומך, לדבריהם, בבקשת רשות הערעור.

5. בהתאם להחלטתי הגישה המשיבה תשובתה לבקשה. המשיבה טוענת כי המבקשים הציגו בפני בית המשפט תמונה עובדתית בלתי נכונה והציבו שאלות משפטיות תיאורטיות שאינן עולות מתוך מסכת העובדות בענייננו. המשיבה טוענת כי קיומן של שתי דירות של בני זוג אינו שולל את העמידה בתנאי סעיף 55 לחוק. המשיבה מזכירה כי נקבע עובדתית כי מגוריהם בשתי הדירות הסמוכות זו לזו, הפכו באופן מעשי, נוכח סדר יומם של בני הזוג, למגורים במעין דירה גדולה אחת משותפת, כאשר לכל אחד מבני הזוג היה מפתח לשתי הדירות וכל אחד נכנס לשתי הדירות ועשה בהן שימוש באופן חופשי, הכולל לינת צהרים משותפת ולעתים אף לינת לילה משותפת. לדעתה, אין מקום להתערב ולהפוך קביעות עובדתיות אלו, אשר נקבעו בבית המשפט לענייני משפחה לאחר משפט הוכחות ארוך שנמשך כארבע שנים וחצי בו נשמעו עדויותיהם של 31 עדים, נבחנו מסמכים, תמונות וקלטות, שהם ראיות אובייקטיביות אשר לימדו על אורח חייהם. המשיבה מוסיפה כי מרבית תצהירי העדים מטעמם קרסו במהלך החקירה הנגדית וכי הממצאים העובדתיים שנקבעו מבוססים אף על דברי המבקשים עצמם בחקירתם הנגדית. המשיבה מתארת את הקשר ההדוק בין בני הזוג, במשך כשמונה שנים וחצי, אשר כלל שהות בצוותא רוב שעות היממה, חגיגת ימי הולדת, שמחות ואירועים משפחתיים, נסיעות לחו"ל וחופשות וכן קיום יחסי אישות. המשיבה דוחה את ניסיונו של המבקש 1 לטעון כי יש לשנות את הקביעה לפיה היה המנוח משלם את עיקר הקניות בסופרמרקט על סמך שני דפים מכרטיסי האשראי של המנוח והמשיבה. המשיבה טוענת כי קשר הזוגיות עמד בתנאי של קיום חיי משפחה ומשק בית משותף וכי שתי הערכאות דלמטה קבעו כי דרישת המגורים המשותפים התקיימה במקרה דנן, וכי עברה להתגורר בסמוך למנוח, ביזמתו, לאחר כשנתיים של קשר. בהתייחס לעניין קידר, טוענת המשיבה כי בניגוד לעובדות שם, כאן נקבע עובדתית כי המנוח והיא ניהלו חיי משפחה מלאים ושלמים וכי אף יסוד המגורים המשותפים התקיים בעניינם. המשיבה טוענת כי המבקש 2 טעה כשטען שנקבע כי קיימת אפשרות לעמוד בתנאי של קיום חיי משפחה בהעדר חיי אישות ואף לא נקבע, כפי שטען, כי ניתן לעמוד בתנאי של משק בית משותף בהעדר שיתוף רכושי כלכלי וממוני, אלא נקבע כי הפרדת החשבונות אינה מעידה בהכרח על העדר שיתוף רכושי. מכל מקום, הוכח כי המנוח נהג גם עם אשתו המנוחה בחשבונות בנק נפרדים, ואולם, פעל בחשבון המשיבה כאילו היה שלו, כי ערכו קניות יחד כשהמנוח משלם על עיקר הקניות, נסעו לחו"ל וטיילו בארץ במימון המנוח, וכי המנוח תמך במשיבה בכל חודש. המשיבה מוסיפה כי בניגוד לטענת המבקש 2, בית המשפט לא קבע כי המנוח לא חפץ להוריש לה דבר, אלא רק שלא הוכחה כוונתו באופן פוזיטיבי. המשיבה דוחה את טענת המבקש 1 לפיה תוכן ההכרעה פוגע בחופש ההתקשרות של המנוח, שכן הוכח שהקשר ביניהם לא היה "קשר מוגבל" בלבד, כפי שניסה לטעון. כן דוחה היא את טענת המבקש 2 כי לא הוכיחה את היותה גרושה. לפיכך מבקשת היא לדחות את הבקשה.

6. לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובה להן הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הערעור להידחות. השאלה העיקרית שמעלה בקשה זו היא האם זכאית המשיבה לרשת את המנוח כאילו היתה נשואה לו כדת וכדין בעת פטירתו, חרף העובדה שלא לנו יחד ברוב הלילות, אלא כל אחד בדירה משלו, כאשר הדירות סמוכות. בית המשפט לענייני משפחה קבע על יסוד הראיות שהובאו בפניו כי בני הזוג חיו חיי משפחה במשק בית משותף במשך שנים וזאת חרף השימוש בשתי דירות - אותם ראה בנסיבות העניין כדירה משותפת אחת גדולה - והעובדה כי לא לנו יחד בכל הלילות. השאלה מהו טיב היחסים וסוג השותפות שבין בני הזוג היא ביסודה שאלה של עובדה הנתונה בידי השופט היושב לדין בערכאה הראשונה, ואם לא היתה טעות ביישום ההלכה לעובדות המקרה, אין דרכו של בית משפט זה להתערב בקביעה עובדתית זו (ע"א 633/71 מסטוף נ' עזבון המנוח י' מסטוף, פ"ד כו(2) 569, 571). זאת ועוד, נוכח ההכרה בעובדה שלא ניתן לגבש מתכונת אחת וקריטריונים מדויקים למונח "חיי משפחה" ולמונח "ניהול משק בית משותף" נקבע בעבר כי שאלת קיומם של תנאים אלה ראוי שתיבחן על פי קריטריונים סובייקטיביים. דהיינו, כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם. עוד נקבע כי אין לחפש ואין לגבש קריטריונים נוקשים לדיבור "חיי משפחה" ולדיבור "משק בית משותף (ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרון, פ"ד לט (2) 690 (להלן: עניין שוקרון)). מאחר ואין מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים והדברים שונים מזוג לזוג בהתאם לגילם, השכלתם, השקפת עולמם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וכיוצא באלה, על בית המשפט לבחון את מרכיב המגורים במקרה הקונקרטי המובא להכרעתו, תוך שהוא בוחן את נסיבות הענין מנקודת מבטם הסובייקטיבית של בני הזוג. היינו, יש להתחקות אחר אומד דעתם של בני הזוג לעניין קביעות הקשר ומיסודו. סבורה אני, כמו הערכאות דלמטה, כי יישום ההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה שלפנינו, מוביל למסקנה כי לא נפלה כל שגגה בהכרעת בית המשפט קמא בה נקבע ואושר בערכאת הערעור כי מדובר במערכת יחסים זוגית שנמשכה כשמונה שנים וחצי, בהן בילו המנוח והמשיבה את מרבית שעות היממה יחדיו וניהלו מערכת יחסים הכוללת השתתפות באירועים משפחתיים, ארוחות חג וגם בסיוע ובסיעוד בעיתות חולי, כאשר בית המשפט לענייני משפחה השתכנע, ואחריו בית המשפט המחוזי, כי בני הזוג החליטו לקשור גורלם זה בזו, קיימו זוגיות הרמונית תוך התחשבות מירבית של כל אחד מהם בקשרים המשפחתיים של רעהו, בעטיה הגיעו לסידור בו יחיו בשתי דירות סמוכות המהוות "... מעין דירה גדולה אחת ומשותפת", תוך קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף.

7. למעשה, חוזרים המבקשים בבקשתם בפירוט על הטענות שהעלו בערכאות דלמטה והם מבקשים להשיג על הממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט לענייני משפחה. לכך אין לתת יד. בית המשפט לענייני משפחה קבע, נוכח האמון שנתן בעדות המשיבה והעדים מטעמה, כי בני הזוג קיימו יחסי אישות וכי המשיבה לא היתה נשואה לאחר בשעת מותו של המנוח. אין בטענות המבקש 2 בבקשתו כדי להפריך קביעות אלה בגלגול שלישי. אשר לטענתם העיקרית של המבקשים לפיה בהעדר לינה ומגורים בבית משותף לא ניתן לקבוע כי המשיבה והמנוח קיימו חיים משותפים ומשק בית משותף - טענה זו נסתרה בעובדות שהוכחו בפני הערכאה הדיונית בדרך של קיום חיים משותפים ומשק בית משותף, חרף לינת כל אחד מבני הזוג בדירתו. בניגוד לטענת המבקשים לקביעה זו יש בסיס בהלכות קודמות של בית משפט זה. כך למשל, בעניין שוקרון, התגוררו בני הזוג לעיתים בדירת הגבר ולעתים בדירת האשה, וקרה כי כל אחד מהם שהה בדירתו, אך בדרך כלל התגוררו ובילו בצוותא, כל פעם בדירה אחרת. גם אם המקרה דנן ייחודי ושונה מהמקרים שקדמו לו איני סבורה כי יש בכך להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן בסופו של דבר יושמו העקרונות שנקבעו בהלכות רבות על מקרה זה. כאמור, הפסיקה מורה כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות ומתוך סקירת היחסים על פי מרכיבים שונים ומאפיינים המתקיימים בהם. לא מצאתי כי נפלה שגגה ביישום הדין על המקרה דנן על - ידי הערכאות דלמטה, ולכן לא מצאתי מקום להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. בשולי הדברים אעיר כי חבל שהמבקשים לא השכילו להגיע לידי הסדר עם המשיבה כפי הצעת בית המשפט לענייני משפחה ובכך היו נמנעים מהם ההליכים הממושכים. אני תקווה כי החלטה זו תביא פרשה זו לידי סיום.

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ' באייר תש"ע (4.5.10).


מעורבים
תובע: פלוני
נתבע: פלונית
שופט :
עורכי דין: