ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סויטאת עאטף נגד כלל חברה לביטוח בע"מ :

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט א' רובינשטיין

המערער והמשיב שכנגד:

סויטאת עאטף

נ ג ד

המשיבה והמערערת שכנגד:

כלל חברה לביטוח בע"מ

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.12.08 בת"א 272/07 שניתן על-ידי סגן הנשיא ברלינר

תאריך הישיבה:

י"ד באייר התש"ע

(28.04.10)

בשם המערער והמשיב שכנגד:

עו"ד סאלח גאנם; עו"ד אהרון מרגלית

בשם המשיבה והמערערת שכנגד:

עו"ד עופר שגיא

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 272/07 (סגן הנשיא ברלינר), מיום 2.12.08. ענייננו בתאונת דרכים שאירעה למערער (המשיב שכנגד) ביום 23.11.08, והצדדים טוענים לטעויות שונות שנפלו בפסק הדין קמא. לאחר שמיעת הצדדים ועיון באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר הן לערעור הן לערעור שכנגד כנתינתם, שכן בית המשפט קמא איזן נכונה את הנחוץ; ראו ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (לא פורסם); ע"א 4974/05 מנורה נ' אורפלי (לא פורסם). עם זאת החלטנו להידרש לבקשה לראיה נוספת שהגיש המערער, ועניינה דרגת אי הכושר שנקבעה לו על-ידי הביטוח הלאומי והשלכתה על התיק.

ב. בית המשפט המחוזי נדרש (פסקה 9 לפסק הדין) לכך שהמערער פנה לאחר התאונה למוסד לביטוח לאומי וביקש הכרה בנכות כללית; נקבעו לו 90 אחוזי נכות מצטברת, מהם 20% ללא קשר לתאונה. באותה עת היתה למערער דרגת כושר זמנית של 75% שתוקפה היה עד 31.12.08 (הודעת המוסד לביטוח לאומי מיום 15.1.08). על כן קבע בית המשפט, כי הניכוי מן הפיצויים של תגמולי המוסד יהא 70 מתוך 90 חלקים – 77.77% מתגמולי הנכות הכללית. בית המשפט ציין לעניין זה: "ההכרה בנכות הכללית היתה על בסיס נכות יציבה. ניתן לכן לשער, שהכרה זו תעמוד בעינה אף לאחר 31.12.08, שזהו תום תקופת ההכרה הזמנית של המוסד לביטוח לאומי בדבר זכאותו של התובע לתגמולי נכות כללית". בהמשך קבע בית המשפט, כי מגבלותיו הבריאותיות המהותיות של המערער עוד בטרם התאונה איפשרו לו לעבוד כשומר, והוא עשה כן ארעית חודשים אחדים בטרם התאונה לאחר שנים בהן לא עבד. הוסף: "קיים סיכוי כי התובע היה ממשיך בתעסוקה זו גם בעתיד אלמלא התאונה. אני מעריך כי רוב הסיכויים הם שלא היה ממשיך בכך". נפסק הפסד השתכרות גלובלי.

ג. בבקשה להתרת הבאתה של ראיה נוספת נאמר, כי ב- 21.12.08 וב- 22.12.08 הודיע הביטוח הלאומי למערער, שמ- 1.1.09 תהא דרגת הכושר שלו 60%, הפעם כדרגת אי כושר יציבה, וקצבת הנכות תהא 1,195 ₪. מסמכים אלה הם הראיה החדשה. המערער קיבל מן האקטואר שפירא חוות דעת בעניין השווי האקטוארי של קצבת הנכות בשיעור 200,364 ₪ (סכום זה פחות משמעותית מאשר נקבע בבית המשפט קמא בעקבות דרגת אי כושר של 75% 439,035 ש"ח). נטען איפוא, כי הניכוי, שנפסק על סמך דרגת אי כושר של 75%, צריך להיות מתוקן בהתאם לשינוי, ועל כן מתחייבת תוספת של 238,671 ₪ למערער. המשיבה הגיבה, בין השאר, כי אין לפתוח את פסק הדין על סמך שינוי מאוחר, שאם לא כן אין להתדיינות סוף. עוד טענה, כי הפסד השכר לעתיד התייחס אף הוא לנכות המערער, ועל כן אם הופחתה הנכות - יש להפחית את סכום הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד. עוד נאמר, כי בא כוח המערער לא ביקש לעכב את פסק הדין עד לקביעת הדרגה היציבה של אי כושר, אף שיכול היה לצפות את ההתפתחות במוסד לביטוח לאומי. לשיטת המשיבה, פסק הדין הוא מועד ה"חיתוך" לכל עניין ודבר, ואין אחריו ולא כלום. בדיון שבפנינו הוסיף עו"ד שגיא וטען, כי הורדת אי הכושר ל 60% באה כיון שהוצעה למערער עבודה והוא מסרב להשתקם.

ד. החלטנו להידרש לראיה החדשה, כאמור, כיון שאין עליה מחלוקת לגופה, וכיון שבהתעלמות ממנה יהא כדי לפגום בשורת הצדק. כידוע מאפשרת תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לקבל ראיות "אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד" (ראו לעניין זה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 10, תשס"ט-2009), 666-664 והאסמכתאות דשם). אכן, ככלל יש לראות את פסק הדין בערכאה הדיונית כ"סגור" מבחינת בית המשפט שנתנו, בכפוף לערעור כמובן, אך לכך גם חריג; בע"א 597/89 טויטו נ' כמאל, פ"ד מז(2) 874 , 877, 879, ציין השופט – כתארו אז – אור:


"בתביעות לפיצויים על נזקי גוף תואם המצב בדרך כלל את האמור בסיפא של קטע זה. בתביעות אלה עוסק בית המשפט, בין היתר, בקביעות ובהערכות של נזקים אשר יתרחשו בעתיד, כשאין אפשרות לקבוע בודאות את הנתונים על פיהם מחושבים הפיצויים. בית המשפט נזקק בשלב זה לחזקות ולהערכות בדבר אורך חייו, אורך תקופת עבודתו, מקום עבודתו וגובה השתכרותו הצפוי של הנפגע, כשברור כבר בעת מתן פסק הדין שהתסריט הנוגע לכל אלה עלול להיות שונה ממה שניתן לקבוע במועד פסק הדין. אם בכל מקרה של שינוי כזה עד לשמיעת הערעור היה מתיר בית המשפט להביא ראיות חדשות, לא היה סוף להתדיינות, ובפרט ששינוי כאמור מצדיק לא אחת התרת הבאת ראיות לסתור את אותן ראיות חדשות, ועל ידי כך יפתח הדיון מחדש. ראוי גם לקחת בחשבון את האפשרות שלאחר מועד פסק הדין בערעור עלולים לבוא שינויים עובדתיים בכיוון ההפוך. לפיכך, בדרך כלל לא יטה בית המשפט להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור.

...

זה הכלל. אך לכלל זה יש חריג, והוא שבית המשפט שלערעור יטה להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור במשפטי נזיקין, מקום שמתברר כי כל הבסיס שעל יסודו נערך חשבון הפיצויים בערכאה הראשונה התערער... המדובר במקרה בו חל, בלשונו של השופט בייסקי בע"א 121/86 (פלוריאן נ' גלנוט כרמל בע"מ, פ"ד מד(1), 504), "שינוי נסיבות קיצוני", שינוי בלתי צפוי אשר משמיט את הקרקע מתחת לחישוב הפיצויים כפי שנערך בערכאה הראשונה.
מותו של התובע קודם שמיעת הערעור, שעה שחישוב הפיצויים שנערך בערכאה הראשונה יצא מהנחה שהתובע יחיה למשך תוחלת החיים המקובלת, הוא שינוי מסוג זה".

(ראו גם ע"א 724/90 אבישר נ' פייזקום (ישראל) בע"מ (לא פורסם), פסקה 10).

ה. במקרה דנא, גם אם אין עסקינן בשינוי נסיבות בעל אופי קיצוני, ברי כי הראיה לא יכלה להיות בידי המבקש בעת הדיון בתיק. בית המשפט קמא החליט על הניכוי על סמך הנחתו, שההכרה כמות שהיא תעמוד בעינה גם אחרי 31.12.08; הנחה זו נתבדתה בטרם תמו ההליכים בתיק בגדרי הערעור, ויש מקום להתחשב בכך בנסיבות הספציפיות, שעה שכאמור אין חולק על עצם השינוי; זאת – מה גם שפסק הדין עסק בדרגה זמנית של אי כושר, ועתה עסקינן בדרגה יציבה. ואולם, מנגד יש טעם בטענת המשיבה, כי יש לראות את הכרעתו של בית המשפט קמא אף לגבי הנושאים האחרים כמושתתת על הנחת אי הכושר שהיתה לפני בית המשפט. מבלי להידרש כאן לשאלה אם ככלל יש להיענות לבקשה להביא ראיה מן הסוג הזה בערעור, הנה בהביאנו בחשבון את השינוי בדרגת אי הכושר לעניין ניכויי המוסד לביטוח לאומי, עלינו להביא איפוא בחשבון, ונעשה כן על דרך האומדנה, את האפקט המסתבר שלו על ההכרעה לעניין הפסד ההשתכרות לעתיד. אנו מחליטים כי סך דמי הביטוח הלאומי שינוכה יהא 200,264 ₪ כפי שביקש המערער תחת אשר נקבע בבית המשפט קמא, ועם זאת אנו מפחיתים על פי אומדנה מן הפיצוי שנקבע כהפסד השתכרות לעתיד סך 90,000 ₪, אשר אנו סבורים כי ישקף סכומי יתר שנפסקו בנסיבות. ברי כי סכום זה הוא סופי ואינו נתון לשינויים נוספים. התוצאה היא כי תחת ניכוי בסך 439,035 ₪ בניכוי יבוא הסכום 200,264 ₪, ותחת הסכום 200,000 ₪ כהפסד השתכרות לעתיד יבוא 110,000 ₪. הסכומים יחושבו ליום פסק הדין. שכר הטרחה בערכאה קמא יתוקן על פי הסכום הכולל. אין צו להוצאות בערכאתנו.

ניתן היום, ‏כ' באייר תש"ע (4.5.10).


מעורבים
תובע: סויטאת עאטף
נתבע: כלל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: