ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בדר דהאמשה נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט ע' פוגלמן

המערער:

בדר דהאמשה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על הכרעת הדין מיום 16.9.09 ועל גזר הדין מיום 17.11.09 של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 53/09, שניתנו על ידי כבוד סגן הנשיא י' כהן

תאריך הישיבה: י"ג באייר התש"ע (27.4.2010)

בשם המערער: עו"ד ר' מסאלחה

בשם המשיבה: עו"ד ת' פרוש

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על הכרעת הדין מיום 16.9.2009 ועל גזר הדין מיום 17.11.2009 של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא י' כהן) בת"פ 53/09. ביום 3.1.2010 הוגשה הודעת ערעור מטעם המערער כנגד חומרת העונש בלבד. בעקבות החלטת בית משפט זה (השופטים א' לוי, ע' ארבל ו-נ' הנדל) מיום 1.2.2010, הוגשה ביום 17.2.2010 הודעת ערעור מתוקנת, כנגד ההרשעה ולחלופין כנגד חומרת העונש.

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות [לפי סעיפים 274(1), 274(2) ו-274(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) (להלן: חוק העונשין)] וגזר עליו 24 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי לבל יעבור במשך שנתיים את העבירה בה הורשע; קנס כספי בסך 15,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים ושנת פסילה על תנאי לתקופה של שנתיים החל מתום תקופת הפסילה בפועל, בגין העבירה בה הורשע.

העובדות על פי כתב האישום המתוקן

1. ביום 27.12.2008, החל משעות הערב, נערכו הפגנות ואירועים של הפרת סדר במקומות שונים בארץ, שבמהלכם הובעה מחאה נגד המבצע הצבאי של צה"ל ברצועת עזה. עקב אירועים אלו, ועל מנת למנוע חסימת כבישים וסיכון חיי אדם, התפרסה משטרת ישראל בנתיבי תחבורה מרכזיים. בין היתר, נערכו ניידות משטרה בצומת בית רימון.

ביום 28.12.2008 בשעה 16:00 התקהלו כמאתיים איש בפאתי כפר כנא, כשחלקם רעולי פנים, והתקדמו בהליכה לכיוון צומת בית רימון, שם עמדו אותה עת ניידות משטרה. המתקהלים יידו אבנים ובקבוקים אל עבר הכביש, הניידות והשוטרים שנערכו במקום, תוך שהם מתקדמים לעבר צומת בית רימון ומסכנים את חיי המשתמשים בדרך וכן את השוטרים.

המערער, שהיה אף הוא בין המתקהלים, יידה אבן לכיוון שוטר שעמד בקרבת מקום. כשהחלו השוטרים לרדוף אחר המערער והנאשמים האחרים, הם נמלטו עד שהשיגו אותם השוטרים. לפי כתב האישום המתוקן, במעשיו האמורים תקף המערער שוטר שעה שמילא תפקידו כחוק, כשהוא מזויין באבן ומתוך כוונה להכשיל או למנוע או להפריע לשוטר במילוי תפקידו.

2. בגין מעשים אלו, הואשם המערער בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 274(1), 274(2) ו-274(3) לחוק העונשין.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

3. ביום 16.9.2009 הודיעו באי כוח הצדדים לבית המשפט המחוזי כי הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המערער בעובדות ובעבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום המתוקן. עוד הוסכם כי העונש המקסימאלי שלו תטען המשיבה יהיה שנתיים מאסר בפועל, כאשר המאסר על תנאי והקנס יהיו נתונים לשיקול דעת בית המשפט וכי הסנגור יהיה רשאי לטעון גם לאי הרשעה וכן למאסר על תנאי או לכל עונש אחר כפי שייראה לו. לפיכך, הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן. עוד הוחלט כי יוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו.

4. בתסקיר מיום 8.11.2009 ציין שירות המבחן את גילו הצעיר של המערער; את היותו סטודנט בחוג לביוטכנולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, אשר הפסיק את לימודיו מרצונו בשל ההליכים המשפטיים נגדו עד למתן גזר הדין; את העובדה כי אין עומדות לחובתו הרשעות קודמות וכי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל. שירות המבחן לא התרשם שקיימים אצל המערער מאפייני אישיות עברייניים מושרשים העלולים להצביע על קיומה של רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות דומה בעתיד. יחד עם זאת, ציין שירות המבחן כי ניכר קושי של המערער בהכרה רגשית וקוגניטיבית בהשלכות מעשיו. שירות המבחן המליץ, לאחר התלבטות רבה, לשקול את האפשרות של חזרה מהרשעה ולהטיל על המערער צו של"צ בן 300 שעות והתחייבות כספית להימנע ממעורבות פלילית בעתיד.

5. המשיבה טענה בבית המשפט המחוזי כי המקרה דנן אינו המקרה החריג בו תבוטל הרשעת בגיר במעשים המיוחסים לו וביקשה לגזור על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בגין כל עבירת אלימות, פסילת רישיון וקנס. המשיבה טענה כי ישנה סתירה בין התרשמות שירות המבחן מן המערער לבין המלצת השירות לביטול ההרשעה.

6. המערער הדגיש בבית המשפט המחוזי שהינו נעדר עבר פלילי, בן למשפחה נורמטיבית וסטודנט בחוג לביוטכנולוגיה. המערער ציין כי מעצרו היווה אירוע טראומטי עבורו ועבור משפחתו. המערער טען כי נגרר במעשיו אחרי אחרים ואף קבל נגד העובדה שיוחס לו אישום שונה מזה של הנאשמים האחרים (שהואשמו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה). המערער טען כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעה משום שהדבר עלול להשליך על לימודיו.

7. לאחר ששקל את טיעוני הצדדים, את הסדר הטיעון ואת תסקיר המבחן, קבע בית המשפט המחוזי כי הרשעת המערער תעמוד בעינה שכן הוא לא מצא מקום שלא להרשיעו לנוכח חומרת המעשים בגינם הורשע וגזר עליו את העונשים המפורטים לעיל.

8. ביום 21.12.2009 קבע בית המשפט המחוזי כי המערער ירצה את עונש המאסר שנגזר עליו בדרך של עבודות שירות במועצה המקומית טורעאן.

מכאן הערעור שלפנינו.

התסקיר המשלים

9. בהמשך לתסקיר אשר הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 8.11.2009, הגיש שירות המבחן לבית משפט זה ביום 26.2.2010 דיווח משלים אודות המערער, כאשר לצורך עריכתו התקיימה עמו פגישה נוספת ונבחנה שוב התייחסותו למעשיו.

10. לדברי שירות המבחן, המערער נותר מתגונן וחיפש אחר נימוקים וגורמים חיצוניים אשר יסבירו או יתנו לגיטימציה להתנהגותו. לנוכח העובדה שמאז הפגישה המקודמת עמו וההליך המשפטי שעבר המערער עדיין מתקשה לקחת אחריות מלאה ואינו מבטא הכרה רגשית לתוקפנות שהפגין בהתנהגותו, ולאחר שיקול דעת נוסף, מביע שירות המבחן דאגה שהתנהגות כזו יכולה להישנות בעתיד. בשונה מהעבר, שירות המבחן התרשם בפגישה האחרונה כי מדובר בחשיבה אידיאולוגית ומזדהה, כאשר לא קיימת כלל הכרה של האפשרות כי האנשים שהיו קורבנות ליידוי האבנים עלולים היו להיפגע קשה. יתר על כן, המערער הציג הצדקות מסויימות כאשר הסביר כי בת דודתו הינה קורבן להתקפות הצבא בעזה ומכאן שנתן היתר לעצמו לרגום שוטרים באבנים. נוכח האמור לעיל ובשל העובדה שהמערער לקח את החוק לידיו, סבר שירות המבחן כי קיימת אפשרות עתידית להישנות התנהגות דומה.

11. בנסיבות אלו חוזר בו שירות המבחן מעמדתו המקורית ונמנע מנקיטת עמדה בסוגיית ההרשעה וכן בסוגיית הענישה. לפיכך, בהתחשב בכל הנסיבות, אין שירות המבחן ממליץ על שינוי גזר הדין.

טיעוני המערער

12. המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד ראפי מסאלחה – טוען כי טעה בית המשפט קמא כאשר הרשיע אותו בתקיפת שוטרים כאשר עובדות כתב האישום לא גילו "עבירת תקיפה" כהגדרתה לפי סעיף 378 לחוק העונשין, שכן לא נטען כי אבן כלשהי שזרק המערער פגעה במאן דהוא מהשוטרים.

לטענת המערער, האישום נגדו גובל בהחמרה המפלה אותו לרעה לעומת נאשמים אחרים באותן נסיבות. בא כוח המערער טען כי המערער הינו היחיד מבין המעורבים באירוע נשוא כתב האישום שנסיבותיו מצדיקות העדר הרשעה. על כן, ביקש בא כוח המערער מבית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו ולבטל את הרשעתו של המערער. עוד טוען המערער כי טעה בית המשפט המחוזי כשלא נמנע מהרשעת המערער בהתאם לכללים שנקבעו על ידי בית משפט זה.

13. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי גם בגזר דינו. המערער מדגיש את היותו אדם צעיר ללא עבר פלילי ובן למשפחה נורמטיבית. לטענתו, הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן מעידה כי פניו לשיקום ולתיקון דרכיו. עוד טוען המערער כי אין להתעלם מרשימת עדי התביעה שעדותם התייתרה עקב הודאתו.

המערער מזכיר את תסקיר שירות המבחן מיום 8.11.2009 שבו פורטו הנסיבות המקלות בעניינו, ביניהן נטילת אחריות למעשיו. במהלך הדיון שנערך לפנינו הוצג לבא כוח המערער התסקיר המשלים ולאחר שעיין בו טען כי למרות ממצאי התסקיר המשלים אל לו בית משפט זה להתעלם מן האמור בתסקיר המקורי. בא כוח המערער טען כי הנסיבות המפורטות בתסקיר המשלים היו ידועות כבר בעת עריכת התסקיר הראשון ובכל זאת בתחילה מצא שירות המבחן לנכון להמליץ לשקול את ביטול ההרשעה.

המערער מדגיש כי הודה בטעותו לפני בית המשפט המחוזי והתחייב שלא לחזור על מעשיו.

14. לטענת המערער, טעה בית המשפט המחוזי משלא שקל את אינטרס השיקום שלו, בייחוד לנוכח גילו הצעיר. לדבריו, החמרה יתר על המידה בעונשו של אדם שאינו מועד בפלילים ושזהו מעצרו הראשון משיגה תוצאה שאינה דרה בכפיפה אחת עם האינטרס הציבורי.

15. המערער מדגיש כי לא נגרם כל נזק גופני או רכושי כתוצאה ממעשיו וטוען כי עובדה זו הינה גורם חשוב ביותר שיש לקחתו בחשבון. בא כוח המערער טען כי המערער זרק את האבן כאקט של כעס ומחאה בלבד, ללא כוונה לפגוע באדם או ברכוש. לטענתו, גם אם יחליט בית משפט זה כי היה בכוונת המערער לפגוע בשוטרים, הרי שמדובר בניסיון לתקיפת שוטרים ולא בתקיפת שוטרים ממש. בהקשר זה, טוען בא כוח המערער כי אין דינו של מנסה כדין המבצע בפועל.

16. המערער טוען כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר השית עליו קנס כספי וכאשר פסל את רישיונו, בפועל וכן על תנאי. לטענת בא כוח המערער בית המשפט קמא לא היה מוסמך לפסול את רישיונו של המערער.

17. לבסוף, טוען המערער כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר החמיר בעונשו בניגוד לפסיקה מקלה יותר.

טענות המשיבה

18. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד תמר פרוש – מסכימה עם הטענות שמעלה המערער לעניין פסילת הרישיון. יחד עם זאת, המשיבה אינה מסכימה עם טיעוני המערער לעניין ההרשעה ולעניין יתר מרכיבי העונש.

19. באת כוח המשיבה ציינה כי טענתו של המערער לעניין סעיף העבירה בה הורשע נשמעת לראשונה בבית משפט זה. לטענתה, אילו הייתה נשמעת טענה זו בבית המשפט קמא, ניתן היה לקיים דיון שבו כל צד מעלה את טיעוניו, וייתכן אף כי הצדדים לא היו מגיעים להסדר טיעון. אולם, המערער הודה בעובדות ובעבירה שיוחסו לו בכתב האישום והצהיר במפורש בבית המשפט המחוזי כי הוא מבין במה הוא מודה. באת כוח המשיבה הדגישה כי תיקון כתב האישום, אשר נעשה במסגרת הסדר הטיעון לבקשת בא כוחו הקודם של המערער, התמקד בסעיף העבירה אשר יוחסה לו, כאשר נמחקו מכתב האישום עבירות אשר יוחסו למערער בכתב האישום המקורי. לדבריה, בטענתו של בא כוח המערער דהיום בעניין האישום גלומה טענה של כשל בייצוג (לפיה בא כוחו הקודם של המערער הסכים כי המערער יואשם בעבירה אשר אינה עולה מעובדות המקרה) וכי טענה מסוג זה היה צריך לנמק ואף לצרף תצהיר של בא כוחו הקודם של המערער, המפרט את שיקוליו במסגרת הסדר הטיעון.

20. לעניין העונש טענה באת כוח המשיבה כי העונש שנגזר על המערער הינו עונש התואם את העובדות שבהן הורשע, אף אם מדובר היה בעבירה של ניסיון לתקיפת שוטר, כך שלא נגרם למערער כל עיוות דין.

באת כוח המשיבה טענה עוד כי העונש נגזר על המערער במסגרת הסדר טיעון וכי בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער, בין היתר, בהתחשב בהמלצת שירות המבחן בתסקיר המקורי מיום 8.11.2009, אך חזר בו מהמלצתו במסגרת התסקיר המשלים. באת כוח המשיבה הדגישה כי מדובר בעבירה שהעונש המקסימאלי בגינה הינו חמש שנות מאסר וטענה כי בנסיבות שבהן נעברה העבירה (קרי, הרקע האידיאולוגי אשר עמד בבסיס המעשים) ולנוכח האמור בתסקיר המשלים לא ניתן לומר כי העונש אינו מידתי.

דיון והכרעה

21. לאחר עיון בהודעת הערעור, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

22. המערער טוען כי היה על בית המשפט המחוזי להימנע מהרשעתו בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום המתוקן, לנוכח הנסיבות המקלות המתקיימות בעניינו. אולם, בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי הובאו בחשבון, מחד, חומרת המעשים שיוחסו למערער ומאידך, הנסיבות המקלות (כגון גילו הצעיר, אורח חייו הנורמטיבי והעדר עבר פלילי) ואת המלצת שירות המבחן לשקול את האפשרות של ביטול ההרשעה. אין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, בייחוד כאשר מונח לפנינו התסקיר המשלים שבו חוזר שירות המבחן מהמלצתו המקורית לעניין ההרשעה.

23. בא כוח המערער טען כי אף אם לא תבוטל ההרשעה, הרי שיש לייחס למערער, לכל היותר, עבירה של ניסיון לתקיפת שוטר. המערער אמנם אינו חוזר בו מהודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן אך הוא טוען כי העבירה אשר יוחסה לו אינה תואמת עובדות אלה. נראה כי יש ממש בטענת בא כוח המערער לפיה העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן מלמדות על קיומו של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, להבדיל מתקיפה ממש [בהקשר זה, ראו: בש"פ 2304/09 מדינת ישראל נ' מחמוד (לא פורסם, 15.3.2009); ע"פ 9396/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.3.2010)].

יצויין כי בידי המערער הייתה הזדמנות להסיר כל ספק בעניין זה על ידי עמידה על כך שכתב האישום המתוקן ינוסח בדרך שונה ושהעבירה המופיעה בו תהיה ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. אולם זאת לא עשה וקיימת אפשרות כי בחר בדרך זו במחשבה תחילה, כחלק משיקוליו במסגרת הסדר הטיעון, אשר מכוחו נמחקו מכתב האישום המקורי שלוש עבירות נוספות אשר יוחסו לו, ביניהן עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. על אף בעייתיות זו, מוכנים אנו לקבל את טענתו של בא כוח העורר לפיה העבירה המתאימה לנסיבות שיוחסו למערער במסגרת כתב האישום היא ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. אף על פי כן, לא ראינו לנכון לקבל את הערעור ככל שהוא נוגע לרכיבי המאסר והקנס כפי שהם מופיעים בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

24. הלכה ידועה היא כי ערכאת ערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה [ראו: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 5729/09 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.4.2010)]. נכון הדבר ביתר שאת מקום בו מדובר בגזר דין שנקבע בטווח הענישה עליו הוסכם במסגרת הסדר טיעון [ראו: ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.2007); ע"פ 7256/07 מגיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2008)].

מנגד, אין חולק כי צריכה להתקיים הלימה בין העבירה לעונש וכי להרשעת נאשם בניסיון לעבור עבירה מסויימת, להבדיל מהרשעתו בעבירה עצמה, עשויות להיות השלכות על העונש שראוי להטיל עליו. יחד עם זאת, ערכאה זו מוסמכת להשית על המערער את העונש הנראה לה הולם בנסיבות העניין. לאחר שבחנו את כל השיקולים הרלוונטיים לעניין, מצאנו כי העונש שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי, לרבות תקופת המאסר על תנאי והקנס, הינו עונש מידתי וראוי, אף לנוכח קביעתנו כי יש לייחס למערער עבירה של ניסיון לתקוף שוטר בנסיבות מחמירות.

25. ככל שנוגע הדבר לרכיבי המאסר והקנס שהושתו על המערער, איננו סבורים כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה. ויודגש, בקביעת העונש שקל בית המשפט המחוזי את המלצת שירות המבחן בתסקיר המקורי, שבו הודגשו הנסיבות המקלות בעניינו של המערער. אלא שמאז מתן גזר הדין התקבל תסקיר משלים שבמסגרתו חוזר בו שירות המבחן מעמדתו המקורית ומציין מפורשות כי הוא נמנע מנקיטת עמדה בסוגיית ההרשעה ובסוגיית הענישה וכי הוא אינו ממליץ על שינוי גזר הדין. בנסיבות אלה, אין הצדקה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי לעניין רכיבי המאסר והקנס בעונש שהושת על המערער.

26. על אף האמור, צדק בא כוח המערער בטענתו לפיה לא היה בסמכותו של בית המשפט המחוזי לגזור עליו פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. המערער, בניגוד לשאר המעורבים בפרשה, לא הורשע בעבירה שיש בצידה עונש שעניינו פסילת רישיון אלא עונש מאסר בלבד. בנסיבות אלה, יש להורות על ביטולו של רכיב העונש הנוגע לפסילת רישיון הנהיגה של המערער.

27. סוף דבר: על אף שראוי היה להעמיד לדין את המערער באשמת נסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לא ראינו לנכון להקל בעונש המאסר שהושת עליו.

יחד עם זאת, בהסכמת באת כוח המשיבה, רכיב הפסילה (בפועל ועל תנאי) מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה מבוטל בזאת.

יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בתוקפם.

ניתן היום, כ' באייר תש"ע (4.5.2010).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט


מעורבים
תובע: בדר דהאמשה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: