ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איברהים שריתח נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט ע' פוגלמן

המערער:

איברהים שריתח

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.6.09 בת"פ 4055/09 שניתן על ידי כבוד השופט דוד רוזן

תאריך הישיבה:

י"ג באייר התש"ע

(27.4.2010)

בשם המערער:

עו"ד יובל נחמני

בשם המשיבה:

עו"ד עדי שגב

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו מיום 10.6.2009 בת"פ 4055/09 (כבוד השופט ד' רוזן).

1. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333, ו-335(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובעבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום ביום 27.2.2009 הגיע המנוח למכון ליווי, שם שהה המערער. הבנות במקום והנאשם הנוסף בפרשה, ששימש כשומר במקום הבהירו למנוח כי לא יכול לקבל שירות במקום עקב היותו שיכור. בשלב מסוים פנה הנאשם הנוסף למנוח ודחף אותו לרחוב, והמערער הצטרף אליו. הנאשם הנוסף החל להכות את המנוח, והמערער חבר אליו והכה אותו בפניו, ובהמשך לקח את מכשיר הטלפון שלו. לאחר מכן, הזעיק הנאשם הנוסף את המשטרה ומגן דוד אדום, שכן הבחין שהמנוח מוטל על המדרכה ללא הכרה. רופא שהגיע למקום קבע את מותו.

2. ביום 10.6.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן הופעל עונש מאסר על תנאי של 9 חודשים שהוטל עליו בתיק אחר, מתוכם 6 חודשים במצטבר ו-3 חודשים בחופף, כך שסך הכל הוא ירצה 54 חודשי מאסר בפועל. בנוסף הוטלו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי.

3. בית המשפט המחוזי קבע כי התנהגותו של המערער קשה וחמורה על פי כל אמת מידה. הוא תקף באכזריות את המנוח ללא כל סיבה, כאשר היה שיכור. בנוסף למעשיו הקשים נקבע כי יש להביא בחשבון לחובתו את עברו הפלילי העשיר וכי לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה. באיזון בין כלל הגורמים נגזרו עליו העונשים כפי שפורטו לעיל.

4. לשם השלמת התמונה יצוין כי ביום 22.2.2010 גזר בית המשפט המחוזי (ע"פ 4056/09, כבוד השופט ד' רוזן) על הנאשם הנוסף בפרשה 10 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על תנאי. את פער הענישה המשמעותי בין השניים הסביר בית המשפט המחוזי בגזר דינו של הנאשם הנוסף:

"מדובר בנאשם [הנאשם הנוסף –ס' ג''] שאורחותיו נורמטיביים בסך הכל. הנאשם נושא בעול פרנסת משפחתו. רעייתו נמצאת בתחילת היריון נוסף.

הנאשם החל בהליך טיפולי לגמילה מאלכוהול, שיתף פעולה במסגרת הטיפול, והביע מוטיבציה להתמיד בטיפול ולהיגמל מהתמכרותו לאלכוהול.

שותפו של הנאשם לביצוע העבירה [המערער - ס' ג''] נדון, בין היתר, ל-48 חודשי מאסר. ברם, כפי שציינה התובעת המלומדת ובעקבותיה פרקליטו הנכבד של הנאשם, עו"ד מרגולוב, שונה עניינו של הנ"ל, בעוצמת תרומתו לאירוע ובכלל חלקו בו. ועוד, לנ"ל עבר פלילי מכביד להבדיל מהנאשם.

איברהים שירתח הורשע בביצוע חבלות חמורות במנוח לרבות גרימת שבר באף, פצע קרע בשפה העליונה ודימומים תת עוריים בפנים. איברהים שירתח הינו בעל עבר פלילי במגוון עבירות כגון כניסה לישראל שלא כחוק, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, החזקת סמים מסוכנים, הסגת גבול פלילית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקת נכס החשוד כגנוב, התעללות פיזית או נפשית בחסר ישע, הפרת הוראה חוקית והחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה. איברהים שירתח ביצע העבירה עת ריחף מעל ראשו מאסר מותנה בר הפעלה. העבירה נשוא עניינו שזורה באורח חייו העברייני".

מכאן הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

5. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. לטענתו לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולנסיבות בהן בוצעה העבירה, ולעובדה כי אין כל קשר בין מעשיו לבין מותו של המנוח. עוד הוא טוען כי עונשו פוגע בעקרון אחידות הענישה שכן, לא יתכן כי עונשו יחרוג בצורה כה משמעותית מעונשו של הנאשם הנוסף בפרשה. על כן, לטענתו, יש להפחית בעונשו וזאת על מנת לאזן כראוי את העונשים של כל המעורבים בפרשה, ועל מנת להתאים את עונשו למדיניות הענישה הראויה.

6. בתחילה סברה המשיבה כי אין כל מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר לטענתה הביא בחשבון את כלל השיקולים, אולם במהלך הדיון שלפנינו ובעקבות הערות בית המשפט, הסכימה המשיבה להפחתה סמלית בעונשו לאור העונש שנגזר על הנאשם הנוסף בפרשה. בניסיון להסביר את הפער בין השניים טענה המשיבה כי אצל הנאשם הנוסף התגלתה בעיה ראייתית, שהובילה לתיקון כתב האישום, ועל כן יש מקום לאבחן בין השניים.

דיון

7. נציין כבר בתחילה כי לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. אכן ידועה ההלכה כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). אולם אנו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים המצדיקים התערבות בעונש שכן קיימת סטייה ממדיניות הענישה הראויה במקרה הנדון, וזאת בייחוד לאור עקרון אחידות הענישה.

8. אין חולק כי מעשיו של המערער חמורים ביותר. אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח.מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו. "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד" (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (טרם פורסם, 10.11.2009)).

9. יחד עם זאת, בשלב גזירת העונש עלינו להביא בחשבון את מגוון השיקולים ולאזן ביניהם בצורה הראויה בהתאם לנסיבות המקרה. עקרון חשוב – אך לא יחיד – שעלינו לקחת בחשבון הינו עקרון אחידות הענישה. עקרון זה נגזר מעקרון שיוויון הנאשמים בפני החוק, ומורה כי על מצבים דומים מבחינת אופי העבירות והנסיבות האישיות של הנאשמים ראוי להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים (ע"פ 2287/09 והבה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.2010)). "עקרון אחידות הענישה הוא כלל חשוב הבא למנוע קיום הפלייה בין שווים או דומים, למען עשיית צדק עם נאשמים, ולצורך שמירת אימון הציבור בהליך הפלילי" (ע"פ 9792/06 חמוד נ' מדינת ישראל, בפיסקה 15 (טרם פורסם, 1.4.2007)). משמעות הכלל היא שמקום בו מורשעים מספר נאשמים באותה פרשה, ומעשיהם דומים, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל עליהם (ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 738, 752 (2004)). עם זאת, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים (ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 441, 447 (2003)). "אין כלל אחידות הענישה קובע – א-פריורי – כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות, ולא בהכרח ילמד בית-המשפט מהכרעת-הדין או מגזירת-הדין של אחד לגבי חברו ... כל מקרה והנסיבות המיוחדות שבצדו, לאמור: נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם" (ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999)).

10. במקרה הנדון יש לתת משקל משמעותי יותר לעקרון אחידות הענישה, לאור העונש שהוטל על הנאשם הנוסף בפרשה. מובן כי כל מקרה ונסיבותיו הוא, בהתאם לעקרון הענישה האינדיבידואלית (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170, 174-175(1989); רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.5.2009); ע"פ 7125/09 מדינת ישראל נ' מטודי (טרם פורסם, 5.11.2009)). יחד עם זאת, על הענישה אשר הושתה על הנאשם הנוסף – 10 חודשי מאסר בפועל – להשפיע, באמצעות עקרון אחידות הענישה, על עונש המאסר שהוטל על המערער. כפי שציינתי בע"פ 9545/09 אלעדין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.3.2010):

"אף אם ענישה זו נוטה לקולה ... לא ניתן להתעלם ממנה לאור עקרון השוויון. ענישה זו משפיעה על עונשו של המערער. נכון הדבר כי יתכנו מקרים בהם השפעה זו תהיה מינורית, ובלתי מורגשת לאור חשיבותם של אינטרסים אחרים. אולם יתכנו מקרים בהם השפעה זו תהיה משמעותית יותר. במקרה הנדון יש לטעמנו לתת משקל נוסף לעקרון זה, ולקבוע כי רמת ההשפעה של ענישת הנאשמים האחרים על ענישתו של המערער תהיה גבוהה יותר. מובן כי הקביעה בדבר רמת ההשפעה של ענישת הנאשמים האחרים על ענישתו של נאשם אחר נגזרת מנסיבות המעשה ונסיבות העושה".

במקרה הנדון לאור פער הענישה המשמעותי ביותר בין השניים יש לתת משקל יתר לעקרון זה, ולא נראה כי נימוקיו של בית המשפט המחוזי לפער זה, אכן מצדיקים אותו. יחד עם זאת, כאמור אין עקרון זה עומד בודד, ולכן על אף משקל היתר שניתן לו, אין בו כדי לפטור את המערער מעונש מאסר משמעותי, וזאת לאור האינטרס הציבורי במקרה הנדון לאור חומרת המעשים, ולאור נסיבותיו האישיות ועברו הפלילי של המערער אשר לא היה נכון לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר ולנתק עצמו ממעשי עבירה, אלא במקום זאת חזר וביצע עבירות כאשר היה תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי. בנסיבות כגון אלה אין מקום לכך שבית המשפט ישליך יהבו על הבטחותיו החדשות כי לא יחזור לסורו, ויש לנקוט בענישה מרתיעה כנגדו, וזאת לשם שמירת בטחון הציבור מפניו (ראו ע"פ 384/78 מדינת ישראל נ' משאלי, פ"ד לב(3) 245, 248 (1978)).

סוף דבר

11. כאמור במקרה הנדון ועל אף השיקולים לחומרה, יש מקום לתת משקל יתר לעקרון אחידות הענישה. על כן, יש מקום להפחית מעונש המאסר אשר נגזר על המערער. אשר על כן החלטנו לקבל את הערעור בחלקו במובן זה שאנו מפחיתים 20 חודשים מעונש המאסר בפועל אשר נגזר עליו, כך שהמאסר בפועל יעמוד על 34 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

12. כולנו תקוה כי המערער יפנים את הפסול שבמעשיו, וינסה לפתוח דף חדש כאזרח שומר חוק המכבד את הזולת. המערער נהג באלימות קשה ועליו לשלם את המחיר באמצעות ישיבה מאחורי סורג ובריח. חשוב להדגיש כי ההפחתה בעונשו אינה כתוצאה מקלות ראש במעשיו הקשים אלא לשם שמירת עקרון השוויון בין הנאשמים. כמו כן אנו ערים לכאבה של המשפחה, כפי שבא לידי ביטוי במכתבה אלינו. כאב זה אינו יכול למצוא לא מזור ולא נחמה. על כן חשוב להדגיש כי ההקלה בעונש אין בה כדי להקל ראש בכאבם. "שותפים אנו לכאבם, ואולם חובתו של בית המשפט היא לערוך מלאכת איזונים שלמה המביאה בחשבון את מכלול היבטי התמונה שנפרשה בפניו, וכך גם כאן" (ע"פ 570/07 בן הרוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.5.2007)).

ניתן היום, כ' באייר התש"ע (4.5.2010).


מעורבים
תובע: איברהים שריתח
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: