ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוסמה אבו גידאן נגד שירות בתי הסוהר :

בפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקש:

אוסמה אבו גידאן

נ ג ד

המשיב:

שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, שניתנה ע"י כב' השופט צ' גורפינקל ביום 13.7.09 בעע"א 1923/09 ובעע"א 1914/09

המבקש: בעצמו

בשם המשיב: עו"ד נטע אורן

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט צ' גורפינקל), בגדרה נדחתה בקשת המבקש להוציאו לחופשות, נוכח החלטתה של ועדת חופשות לאסירים פליליים תושבי השטחים (להלן: הוועדה) בענינו. כן נדחתה בגדרי אותה החלטה בקשה של המבקש לחשוף את המידע המודיעיני בעניינו, שעל בסיסו הוחלט שלא להתיר לו לצאת לחופשות.

2. תמצית הנתונים הרלבנטיים לענין הינם כדלהלן: המבקש הוא תושב עזה, אשר נדון למאסר עולם בגין עבירת רצח כמו גם שהייה בלתי חוקית בישראל, והחל בריצוי עונשו בשנת 1988. עונשו נקצב ל-30 שנות מאסר והוא צפוי להשתחרר ממאסרו בשנת 2017. בתאריך 22.1.2009 הגיש המבקש בקשה לצאת לחופשה. בקשה זו נדונה על ידי הועדה, שהוסמכה לבחון בקשות של אסירים תושבי האזור לצאת לחופשות ולבחון טענות אסירים אלו באשר להפרכת חזקת המסוכנות שקמה בעניינם. הוועדה בחנה את עניינו של המבקש וכן עיינה בחוות דעת של שירות הביטחון הכללי, לפיה שיחרורו של המבקש והחשש כי יחזור למקום מגוריו המקורי ברצועת עזה, יהווה סיכון ביטחוני. לפיכך, החליטה הוועדה שלא להוציא את המבקש לחופשה, בציינה כי לא מתקיימים בעניינו של המבקש טעמים מיוחדים שיש בהם לסתור את חזקת המסוכנות שקיימת בעניינם של אסירים פליליים תושבי השטחים. מסקנות הוועדה הועברו לנציב שירות בתי הסוהר (שסמכות השר לביטחון הפנים לגבי אישור יציאת אסירים תושבי האיזור לחופשות הואצלה לו; להלן: הנציב), והוא אימץ את ההמלצה והחליט שלא לאשר את יציאת המבקש לחופשות.

3. על רקע החלטה זו הגיש המבקש שתי עתירות אסיר: ב-עע"א 1914/09 ביקש להתיר את יציאתו לחופשות חרף החלטת הועדה וב-עע"א 1923/09 ביקש לחשוף את החומר המודיעיני המונע את יציאתו לחופשות. דיון בשתי עתירות אלה התקיים בבית המשפט הנכבד קמא בתאריך 13.7.2009. בדיון זה טען המבקש – שאיננו מיוצג – כי לא ידע על מועד הדיון, כי הוא נלקח לבית המשפט ממקום עבודתו בכלא, בלא שיהיו בפניו כל המסמכים, וכי הוא איננו מוכן לדיון. בית המשפט לעניינים מינהליים קיים את הדיון בעתירות המבקש באותו מעמד, ודחה אותן. בית המשפט הנכבד קבע כי עמדת השב"ס סבירה ונימק זאת בכך ש"מסוכנותו של העותר ברורה מעצם הרשעתו; בהיותו תושב השטחים אין מקום להוצאתו לחופשה ושב"ס איננו חייב למסור מידע על מידעים בעזרתם הוא מגבש עמדות לגבי אסירים".

מכאן בקשת המבקש למתן רשות ערעור על ההחלטה האמורה.

4. בבקשה, ובתגובה שהגיש המבקש בעקבות קבלת עמדת המשיב – הוא טוען כי המידע המודיעיני שבגינו נמנעת הוצאתו לחופשות הוא מידע משנת 2001, שאיננו רלבנטי ועדכני, כך שאין לעשות בו שימוש עוד. המבקש טוען להתנהגותו הטובה בכלא, וכי בשקלול הנתונים האמורים, היה מקום להתיר לו לצאת לחופשות.

5. עמדת המשיב היא כי דין הבקשה להידחות הן על הסף והן לגופם של דברים. המשיב מציין כי הבקשה איננה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות, או כל נושא אחר שחשיבותו כללית, החורג מגדר עניינו של המבקש הספציפי. כן טוען המשיב כי ההחלטה הנתקפת היא החלטה סבירה ומבוססת, אשר איננה מקימה עילה להתערבות בית המשפט. המשיב טוען כי ההחלטה בענינו של המבקש נתקבלה על יסוד פקודה מפורטת, שקבע השר לביטחון פנים לעניין הוצאת אסירים לחופשה (להלן: פקודת החופשות; ראו: פקודת נציבות מס' 04.40.00), מכוח סמכותו לפי סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. בהתאם לפקודת החופשות, בחלקה הדן באסיר תושב הרשות הפלסטינית השפוט ליותר משלוש שנות מאסר (דוגמת המבקש), הרי שהכלל הוא כי לא יומלץ לנציב לשחרר אסיר שכזה, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות וחריגות, המצביעות על כך שעל אף חזקת המסוכנות הקיימת ביחס לאסירים תושבי הרשות הפלסטינית נוכח המצב הביטחוני, ניתן להגיע למסקנה ברורה וחד-משמעית כי החזקה האמורה איננה מתקיימת בעניינו של מבקש החופשה (פרק ו', סעיף 3 לפקודת החופשות). המשיב מציין כי מדיניות זו אושרה על ידי בית משפט זה ב-רע"ב 6023/06 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 8.2.2007). המשיב טוען עוד כי די היה במידע שלפני הועדה, לרבות המלצתו השלילית של השב"כ – אף אם לא נתקבל מידע מודיעיני חדש בענינו של המשיב, כדי להצדיק את החלטתה של הועדה – שלא להמליץ על שחרורו של המבקש, ובכך אין להתערב, לשיטתו.

6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיב ובתשובת המבקש – מצאתי כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אכן איננה מעלה כל שאלה משפטית חדשה בעלת חשיבות כללית, או נושא אחר בעל חשיבות כללית, החורג מעניינו של המבקש הספציפי. למעשה, ככל שניתן לאתר בבקשה סוגיה עקרונית, והיא: מתווה פעולת הועדה בהתאם לפקודת החופשות, הרי שסוגיה עקרונית זו כבר נידונה והוכרעה על ידי הרכב תלתא ב-רע"ב 6023/06 הנ"ל, אשר אימץ את המדיניות הנוהגת אצל המשיב ביחס להוצאת אסירים תושבי הרשות הפלסטינית לחופשות. באותה החלטה נקבע כי יש בסיס לחזקה שבפקודת החופשות לענין המסוכנות האינהרנטית ביציאת לחופשה של אסירים פלסטינים, היכולים לנוע בחופשיות במדינה בזמן החופשות, ולכן מהווים מאגר אטרקטיבי לגיוס והפעלה של תשתיות טרור. מכאן נמצא כי שלילת החופשה היא הכלל והחופשה – החריג, ועל המבקש לטעון לקיומו של החריג מוטל הנטל להפריך את חזקת המסוכנות הטבועה. עמדה זו, כך נקבע, היא המאזנת נכונה בין השיקול הבטחוני לבין הרצון שלא לחסום לחלוטין את האפשרות למתן חופשה גם לאסיר פלסטיני.

7. הדברים האמורים די בהם כדי להצדיק במקרה דנן אף את דחיית הבקשה שלפני להוצאת המבקש לחופשה – לגופה. הועדה בחנה את ענינו של המבקש ומצאה כי הגם שלא התווסף מידע מודיעיני עדכני אודותיו, אין בטענותיו כדי להפריך את חזקת המסוכנות האמורה. בהיעדר נסיבות מיוחדות בעניינו של המבקש ובשים לב להערכת גורמי הביטחון כי נשקפת מסוכנות כללית מאסירים פלסטיניים הנמצאים בחופשה בשטח ישראל – אינני רואה לנכון להתערב במסקנה זו. יש לזכור עוד, כי הוועדה היא הגוף בעל המומחיות והסמכות הפרטנית להמליץ לשר לביטחון הפנים האם לאשר או למנוע הוצאה לחופשה של אסיר פלילי פלסטיני כזה או אחר, ובהיותה הגוף בעל המומחיות והסמכות הספציפית, לא יחליף בית המשפט את שיקול דעתה, אלא יבחן האם רשות ציבורית סבירה יכולה היתה להגיע להחלטה אליה הגיעה (ראו: רע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מז(3) 802, 804 (1993); רע"ב 6737/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.2007); רע"ב 4658/07 שמן נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 17.9.2009)). גם בטעם זה יש כדי להביא לדחיית הבקשה, שכן המבקש לא הצליח להראות שהחלטת המשיב על מניעת הוצאתו לחופשות היא החלטה שאיננה סבירה, בנסיבות העניין.

8. בשולי הדברים אעיר, כי טענתו של המבקש, לפיה נמנעה ממנו האפשרות להציג מסמכים כלשהם לפני בית המשפט הנכבד קמא, לא רק שאיננה נראית לי מבוססת מבחינה דיונית, אלא שלא מצאתי שיש בה ממש לגופה, משלא הציג המבקש אף בפני בית משפט זה מסמכים כלשהם שיש בהם כדי לקעקע את החלטת הועדה.

9. באשר לדרישת המבקש כי ייחשף החומר המודיעיני בעניינו – המבקש לא הציג כל עילה לחשיפת החומר האמור בפניו. אינני רואה צורך להידרש לבקשה זו של המבקש, וממילא שאינני סבור שהיא מקימה עילה למתן רשות ערעור.

10. נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ניתנה היום, כ' באייר התש"ע (4.5.2010).


מעורבים
תובע: אוסמה אבו גידאן
נתבע: שירות בתי הסוהר
שופט :
עורכי דין: