ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ז'ק נדב נגד מדינת ישראל - משרד התחבורה :

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט י' דנציגר

המערער:

ז'ק נדב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל - משרד התחבורה

ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה בעת"מ 42495-12-10 שניתנה ביום 16.2.2011 על ידי כב' סגן הנשיאה ש' ברלינר

תאריך ישיבה: כ"ב באייר התשע"א (26.05.11)

בשם המערער:

עו"ד ניר בוכמן

בשם המשיבה:

עו"ד מוריה פרימן

פסק-דין

השופטת א' חיות:

זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (סגן הנשיאה השופט ש' ברלינר) בו נקבע כי חרף תקלה שנפלה בהודעות תשלום קנס שנמסרו למערער בגין עבירות תעבורה אין למחוק את הנקודות שנצברו לחובתו בגין אותן עבירות.

הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

1. המערער, המחזיק ברשיון נהיגה משנת 1978, ביצע בין השנים 2005 עד 2010 שש עבירות תנועה אשר בגינן נצברו לחובתו 36 נקודות. ואלה העבירות:

(א) שימוש בטלפון תוך כדי נהיגה - עבירה לפי סעיף 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) ביום 16.5.2005 (4 נקודות);

(ב) נהיגה בלא חגורת בטיחות - שתי עבירות לפי תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה במועדים 29.8.2005 ו- 4.3.2009 (6 נקודות בגין כל עבירה);

(ג) נהיגה במהירות הגבוהה בלמעלה מ-26 קמ"ש מהמהירות המותרת בדרך שאינה עירונית - עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה ביום 24.3.2007 (8 נקודות);

(ד) נהיגה שלא בימין הקיצוני של הכביש - שתי עבירות לפי תקנה 35 לתקנות התעבורה במועדים 25.7.2007 ו-21.7.2010 (6 נקודות בגין כל עבירה).

בגין הנקודות שנצברו לחובת המערער כאמור, הוטלו עליו אמצעי תיקון מדורגים על פי סעיף 69א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה או הפקודה). כך נדרש המערער ביום 16.8.2007 להשתתף בקורס בסיסי בנהיגה נכונה (להלן: הקורס הבסיסי) בגין 12 הנקודות שנצברו לחובתו בשל העבירות שביצע ביום 16.5.2005 וביום 24.3.2007, כמתואר לעיל. ביום 21.1.2009 הודע למערער, אשר טרם ביצע עד אותו מועד את הקורס הבסיסי, כי נצברו לחובתו נקודות נוספות בגין העבירות שביצע ביום 29.8.2005 וביום 25.7.2007 (ובסך הכל 24 נקודות). על כן נדרש המערער באותו שלב להשתתף בקורס ייעודי בנהיגה נכונה (להלן: הקורס הייעודי). ביום 8.3.2009 השלים המערער את הקורס הבסיסי, אך לא עמד בקורס הייעודי (הצדדים חלוקים בשאלה האם המערער החל להשתתף בו (כטענת המשיבה), אם לאו (כטענת המערער)), וביום 5.10.2010 נוכח נקודות נוספות שנצברו לחובתו (בגין העבירות שביצע ביום 4.3.2009 וביום 21.7.2010) הודע למערער כי הוא נפסל מלהחזיק רשיון נהיגה לשלושה חודשים וכי רישיונו יחודש לאחר מבחן עיוני.

2. לבקשת המערער נערך לו ביום 15.11.2010 שימוע ובמסגרתו טען כי אין לזקוף לחובתו נקודות בגין שתי העבירות שביצע בשנת 2005 (10 נקודות), משום שבהודעות תשלום הקנס שנמסרו לו בקשר עם אותן עבירות לא נרשמו הנקודות שתזקפנה לחובתו בגין ביצוען. המערער טען כי מחדל זה יש בו משום פגם מנהלי המצדיק את ביטול הנקודות שנזקפו לחובתו כאמור אך טענות אלו נדחו על ידי המשיבה. עם זאת ניתן למערער רישיון נהיגה זמני שתוקפו עד יום 9.5.2011, על מנת לאפשר לו לנקוט הליך מתאים כנגד החלטה זו בבית המשפט.

המערער אכן הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה ובה שב וטען כי אין לזקוף לחובתו נקודות בגין העבירות משנת 2005, משום שבהודעות תשלום הקנס שנמסרו לו בקשר אליהן לא צויינו הנקודות המתחייבות בגינן.

3. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה ובפסק דינו מיום 16.2.2011 ציין כי אי פירוט הנקודות הנצברות לחובת הנהג כתוצאה מן העבירה שאליה מתייחסת הודעת תשלום הקנס, הוא אכן פגם מינהלי העשוי להשליך על צבירת הנקודות של הנהג ואף להביא לביטולן שכן המחוקק ראה חשיבות וצורך להביא לידיעת הנהג את העובדה שבצד ההרשעה בביצוע העבירה המפורטת בהודעת תשלום הקנס תיצברנה לחובתו גם נקודות על כל הכרוך בכך מבחינת אמצעי התיקון הקבועים בפקודת התעבורה. מכאן ההוראה שבסעיף 69א(ד) לפקודה לפיה יש לציין בטופס הודעת תשלום הקנס את מספר הנקודות שירשמו לחובת מי שיורשע בעבירה המפורטת בהודעה. עוד ציין בית המשפט לעניינים מינהליים כי בעקבות חוסר תיאום בין משטרת ישראל הרושמת את ההודעות ובין רשות הרישוי שבמשרד התחבורה המופקדת על שיטת הניקוד, לא קוימה דרישה זו במשך תקופה ארוכה והודעות תשלום הקנס שנמסרו לנהגים על ידי השוטרים במהלך אותה תקופה לא כללו התייחסות לנקודות שתיצברנה בגין ההרשעה בעבירה המפורטת בהודעה.

עם זאת סבר בית המשפט כי הפגם המינהלי מן הסוג שנפל בהודעות תשלום הקנס שנמסרו למערער בגין שתי העבירות משנת 2005, אינו חייב להוביל בהכרח לביטול צבירת הנקודות ובנסיבות המתאימות ניתן "לרפאו". בית המשפט הדגיש בהקשר זה כי אמצעי התיקון הננקטים על פי הפקודה בעקבות צבירת הנקודות אינם עונש אלא אמצעי תיקון ועל כן הכלל לפיו "אין עונשין אלא אם כן מזהירים", אינו רלבנטי. עוד ציין בית המשפט כי חשוב ליידע את הנהג על דבר הנקודות שתיצברנה אם יורשע בעבירה המפורטת בעבירת תשלום הקנס, אך יש להניח כי אדם מן היישוב ובפרט נהג מנוסה דוגמת המערער יודע שקיים סיכון לחיוב בנקודות בגין עבירות מן הסוג שעבר. בית המשפט הוסיף וקבע כי לצורך בחינת התוצאות הנובעות מן הפגם המינהלי האמור ראוי לאזן בין האינטרס של הנהג "החפץ להמשיך ולנהוג כהרגלו", לבין "הצורך לתקן את דרכי נהיגתו תוך שיפור בטיחות המשתמשים בדרכים", ובעריכת איזון זה יש לקחת בחשבון את כלל הנתונים הרלבנטיים, ובכללם שיהוי וניקיון כפיים.

במקרה דנן, כך סבר בית המשפט, מוביל האיזון בין כלל הנתונים הרלבנטיים אל המסקנה כי אין הצדקה לבטל את הנקודות שנצברו לחובת המערער בגין העבירות משנת 2005. בהקשר זה הדגיש בית המשפט כי לראשונה העלה המערער את הטענה בדבר הפגם המינהלי שנפל בהודעות תשלום הקנס משנת 2005 רק ביום 15.11.2010, במעמד השימוע שנערך לו בעקבות אמצעי התיקון המחמיר שננקט לגביו באותו שלב ולפיו נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שלושה חודשים וחוייב במבחן עיוני. זאת אף שכבר ביום 16.8.2007, דהיינו כשלוש שנים קודם לכן, זומן המערער לקורס הבסיסי והודע לו על הנקודות שנצברו לחובתו בגין אחת העבירות משנת 2005 (העבירה מיום 16.5.2005). כמו כן הודע למערער על הנקודות שנצברו לחובתו בגין העבירה הנוספת משנת 2005 (העבירה מיום 29.8.2005) עת זומן לקורס ייעודי ביום 21.1.2009. בנסיבות אלה, משהתייצב המערער לקורסים שאליהם זומן (אף שלא השלים את הקורס הייעודי) ולא הסתייג בהקשר זה מצבירת הנקודות לחובתו, סבר בית המשפט כי יש בכך משום "שיהוי ממושך עד כדי השלמה" מצד המערער עם צבירתן של הנקודות כאמור, וזאת למרות הפגם המינהלי שנפל כאמור בשתי ההודעות לתשלום קנס משנת 2005. בית המשפט הוסיף וציין כי אין לקבל את טענת המערער לפיה שילם את הקנס וויתר על זכותו להישפט על עבירות אלה כיוון שסבר שלא יחויב בנקודות בגינן, בקובעו כי לא עלה בידי המערער לשכנע כי לא ביצע את העבירות. בית המשפט דחה אפוא את העתירה, אך נמנע מלחייב את המערער בהוצאות בהביעו מורת רוח על הפגם המינהלי שנפל, ללא הצדק, בהודעות תשלום הקנס שנמסרו לנהגים דוגמת המערער בתקופה הנזכרת לעיל.

המערער לא השלים עם מסקנותיו של בית משפט קמא ומכאן הערעור שבפנינו. כמו כן הגיש המערער לבית משפט זה בקשה לסעד זמני שיעכב את פסילתו מלהחזיק ברשיון עד למתן פסק הדין בערעור ובית המשפט נענה לבקשה, בהסכמת המשיבה (ראו החלטת השופטת מ' נאור מיום 17.4.2011 והחלטת המותב שדן בערעור מיום 26.5.2011).

טענות הצדדים

4. המערער טוען כי יש להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, והוא מדגיש כי בהתאם להוראתו המפורשת של סעיף 69א(ד) לפקודה, מספר הנקודות שיזקף לחובתו של נהג אם יורשע בעבירה צריך להופיע על הודעת תשלום הקנס הנמסרת לו משום שמידע זה יש בו כדי להשפיע על החלטתו אם להישפט או לשלם את הקנס. המערער שב וטוען כי ויתר על זכותו להישפט בגין שתי העבירות משנת 2005 נוכח העובדה כי בהודעות תשלום הקנס שנמסרו לו בקשר אליהן לא נרשם מספר הנקודות שיצברו לחובתו והוא הניח על כן כי לא יצברו לחובתו נקודות בגין אותן העבירות. המערער אינו מתעלם מפסקי-הדין שניתנו בבית משפט זה הקובעים כי הפגם שבאי פירוט הנקודות בהודעת תשלום הקנס, אין בו כדי להוליך לביטול הרשעה חלוטה בעבירה שבגינה שולם הקנס. אולם, לטענתו מן הדין הוא כי במקרה כזה יבוטלו הנקודות שנצברו בקשר עם אותה עבירה, גם אם ההרשעה תעמוד בעינה וזאת בהתאם לעקרון הבטלות היחסית. המערער מפנה בהקשר זה לפסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט לעניינים מינהליים בהם נקבע בנסיבות דומות, על פי טענתו, כי יש למחוק את הנקודות אשר לגביהן לא ניתנה הודעה כאמור. עוד מפנה המערער בהקשר זה לדברי ההסבר להצעת התיקון לפקודת התעבורה במסגרתו התווסף ס"ק (ד) לסעיף 69א לפקודה ולתקנות התעבורה (מסירת מידע בדבר מספר הנקודות לחיוב) (הוראה שעה), התשס"ה-2005 (להלן: לתקנות התעבורה - מסירת מידע). לטענתו, דחיית הערעור יהא בה כדי להכשיר את התנהגותם הפסולה של השוטרים שרשמו את דוחות התנועה ולהוביל לדפוסי פעולה שאינם ראויים. עוד טוען המערער כי בהתאם לתקנה 551(ב) לתקנות התעבורה קמה לו זכות טיעון רק לאחר שהודע לו כי הוא פסול מלהחזיק רשיון נהיגה ואילו בעת שהודע לו כי עליו לעבור קורס בסיסי וקורס ייעודי לא היתה לו זכות כזו. על כן, לטענתו, לא היה רשאי להעלות בפני המשיבה את דבר הפגם שנפל בהודעות תשלום הקנס קודם למועד השימוע. המערער מוסיף וטוען בהקשר זה כי הקורס הבסיסי בו השתתף נערך על ידי קבלן - מפעיל חיצוני ולא על ידי המשיבה וגם מטעם זה לא היה באפשרותו למחות באותו שלב על הפגם המינהלי הנדון. המערער מציין כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא הוא לא השתתף בקורס הייעודי, ולטענתו הזימון לקורס זה מעולם לא הגיע לידיו. בנסיבות אלה סבור המערער כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי יש לדחות את עתירתו מחמת "שיהוי ממושך עד כדי השלמה" עם הפגם המינהלי שעליו הוא מלין. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט בקובעו שהיה עליו לדעת כ"אדם מן היישוב" על דבר הנקודות שתזקפנה לחובתו בגין העבירות שיוחסו לו בהודעות תשלום הקנס משנת 2005. לטענתו קביעה זו עומדת בניגוד להוראת סעיף 69א(ד) לפקודה, והוא מוסיף ומציין כי בתצהירו - שעליו לא נחקר - הכחיש הן את הידיעה שיוחסה לו כאמור והן את ביצוע העבירות משנת 2005. על כן, לטענתו, אין בסיס לקביעתו של בית משפט קמא לפיה לא שוכנע שהמערער לא ביצע את העבירות שיוחסו לו באותן הודעות.

עוד טען המערער כי בהודעה שנשלחה לו ביום 16.8.2007, בה נדרש לבצע קורס בסיסי, צויינה רק אחת העבירות משנת 2005 ואילו העבירה הנוספת משנת 2005 נזכרה רק בהודעה מיום 21.1.2009, בה נדרש לבצע קורס ייעודי ומכל מקום, כך סבור המערער, העובדה שמשרד הרישוי הודיע לו בשלב מאוחר כלשהו על דבר הנקודות שהצטברו לחובתו בגין העבירות משנת 2005 אין בה כדי לרפא בדיעבד את הפגם שנפל לכתחילה בהודעות תשלום הקנס המתייחסות לעבירות אלה אשר בהן לא הובאה לידיעתו צבירת הנקודות הצפויה לו אם יורשע באותן עבירות.

לבסוף טוען המערער כי יש להביא בחשבון במכלול גם את העובדה שהוא זקוק לרישיון נהיגה לצורך עיסוקו בחקלאות וכי אם ייפסל מלהחזיק רשיון תפגע פרנסתו.

5. המשיבה מצידה סבורה כי דין הערעור להידחות. לטענתה ההחלטה בדבר פסילת המערער מלהחזיק רישיון נהיגה לשלושה חודשים ראויה וסבירה, והמערער לא הצביע על עילה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בפסק דינו המנומק של בית משפט קמא.

המשיבה מודה כי אכן נפלה שגגה בהודעות תשלום הקנס שנשלחו למערער בגין העבירות משנת 2005, בכך שבניגוד להוראת סעיף 69א(ד) לפקודה לא צויין בהן מספר הנקודות שייזקפו לחובתו אם יורשע בעבירות שפורטו באותן הודעות. עוד מאשרת המשיבה כי בהודעה שנשלחה למערער ביום 16.8.2007 ובה נדרש להשתתף בקורס הבסיסי, נזכרה רק אחת העבירות משנת 2005 והנקודות שנצברו בגינה ואילו העבירה הנוספת (מיום 29.8.2005) והנקודות שנצברו בגינה לא נכללו גם בהודעה זו בשל איחור בדיווח שנמסר על ידי המשטרה למשרד הרישוי בעניין זה. חרף תקלות אלה סבורה המשיבה כי אין מקום להורות על מחיקת הנקודות שנצברו לחובת המערער בגין העבירות משנת 2005. לטענתה הפגם שבאי פירוט מספר הנקודות בהן חויב המערער בגין עבירות אלה תוקן ואין לייחס לו משקל, משנשלחו למערער ההודעות בדבר הקורס הבסיסי ובדבר הקורס הייעודי בהם הוטל עליו להשתתף. עם קבלת הודעות אלה ולכל המאוחר מאז ינואר 2009 ידע המערער על הנקודות שנצברו לחובתו וזאת שנתיים כמעט לפני שהוטל עליו ביום 5.10.2010 אמצעי התיקון השלישי (פסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה ומבחן עיוני). בכך לטענת המשיבה התקיימה במקרה דנן במלואה התכלית המונחת ביסוד ההוראה למסירת המידע בדבר הנקודות הנצברות בגין כל עבירה, המיועדת ליתן לנהגים "התראה" בדבר ההשלכות הכרוכות בביצוע עבירות נוספות ובצבירת נקודות נוספות, בטרם יוטל עליהם אמצעי תיקון. אשר לפסקי הדין עליהם נסמך המערער (בהם הורו בתי המשפט המינהליים על מחיקת הנקודות בשל אי קיום הפירוט הנדרש לגביהן בהודעות תשלום הקנס) טוענת המשיבה כי יש לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו, ולגישתה נסיבות המקרה דנן מצדיקות את התוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא.


דיון

6. שיטת הניקוד מוסדרת בסעיף 69א לפקודת התעבורה ובחלק ז' לתקנות התעבורה. היא מיועדת לקיים מעקב אחר עבירות תנועה שביצעו נהגים ובמסגרתה מוטלים אמצעי תיקון מתאימים לפי חומרתן המצטברת של העבירות, בצד העונשים המוטלים בגין ביצוע אותן עבירות. תכליתם של אמצעי תיקון אלה היא להגן ולשמור על בטיחותם של כלל המשתמשים בדרך וליתן בידי נהגים החוטאים שוב ושוב בנהיגה בלתי זהירה כלים לתיקון ושיפור נהיגתם על מנת להבטיח את כשירותם לאחוז בהגה לאחר שצברו לחובתם נקודות כקבוע בתקנות (ראו עע"מ 5226/10 זהר נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - רשות הרישוי, פסקה 9 (טרם פורסם, 22.11.2010) (להלן: עניין זהר)).

הוראת סעיף 69א(ד) לפקודת התעבורה, הכלולה בהסדר הסטטוטורי האמור, עומדת במוקד הערעור דנן וכך נקבע בה:

"נמסרה לאדם הודעת תשלום קנס בשל עבירת תעבורה, יצוין בטופס ההודעה מספר הנקודות שיירשמו לחובתו של אותו אדם אם יורשע בעבירה; השר לביטחון הפנים, לאחר התייעצות עם שר התחבורה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע דרכים אחרות או נוספות למתן מידע בדבר מספר הנקודות שבהן יחויב אדם בשל הרשעתו בעבירת תעבורה".

הנה כי כן, החובה לציין בהודעת תשלום קנס (אלא אם כן קבע השר לבטחון פנים דרכים אחרות או נוספות למתן המידע האמור), את מספר הנקודות בהן יחוייב הנהג אם יורשע באותה עבירה, מעוגנת בהוראת חוק מפורשת. תכליתה של הוראה זו היא להביא לידיעת הנהג בעת קבלת הודעת תשלום הקנס את מלוא המידע הרלבנטי על מנת שיוכל להעריך נכונה את המשמעות הכרוכה בתשלום הקנס על ידו (ראו דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 55) (ציון נקודות חובה בהודעת תשלום קנס), תשס"ב-2002). זאת בהינתן העובדה כי מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס והוא מבקש לכפור באשמה ולטעון לחפותו חייב להודיע על רצונו להישפט (ראו סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי)) ואילו נהג המשלם את הקנס מוחזק כמי שהודה בעובדות בפני בית המשפט וכמי שהורשע בעבירה שיוחסה לו ונשא את עונשו בגין ביצועה (ראו סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי) ולענייננו, משהורשע הנהג בעבירה מן העבירות המפורטות בתוספת השישית לתקנות התעבורה, גוררת הרשעה זו גם את חיובו בנקודות כמספר שנקבע בתוספת לצד העבירה שבה הורשע (ראו תקנה 544 לתקנות התעבורה).

7. שתי הודעות תשלום הקנס שנמסרו למערער בגין העבירות משנת 2005 - שימוש בטלפון תוך כדי נהיגה ונהיגה בלא חגורת בטיחות - לא כללו ציון של מספר הנקודות בהן יחויב המערער אם יורשע בביצוען, ועל כך אין חולק. כמו כן אין חולק כי המערער שילם את הקנסות שפורטו באותן הודעות וכי משכך הוא מוחזק כמי שהודה והורשע בביצוע העבירות הנ"ל וכמי שנשא את עונשו בגינן. המערער אינו מבקש, ובצדק, לשנות מן התוצאה המרשיעה הנובעת מתשלום הקנס על ידו. זאת בהינתן הגישה אשר חזרה ונשנתה בפסיקתנו ולפיה הפגם הנובע מאי ציון הנקודות בהודעה אינו מצדיק, ככלל, את ביטול ההרשעה הנובעת מתשלום הקנס לאחר שזו הפכה חלוטה, אלא אם התקיימו נסיבות העולות כדי עיוות דין (ראו: רע"פ 6610/10 לם נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (טרם פורסם, 3.11.2010); רע"פ 1528/09 תירוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.5.2009); רע"פ 8798/10 רפאלוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.1.2011) (להלן: עניין רפאלוב). כן ראו פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים: עפ"ת (תל-אביב-יפו) 35702-11-09 וודיאנקוב נ' מדינת ישראל (18.3.2010); ע"פ (תל-אביב-יפו) 7652-09 כפיר נ' מדינת ישראל (8.12.2009)).

המערער סבור עם זאת כי הפגם שבו לקו הודעות תשלום הקנס הנוגעות לעבירות משנת 2005 - אי ציון הנקודות שבהן יחוייב המערער אם יורשע- הוא פגם המצדיק את מחיקת הנקודות שנזקפו לחובתו בגינן.

8. הפגם שנפל בהודעות תשלום הקנס שנמסרו למערער בגין העבירות משנת 2005 נבע ממחדל של משטרת ישראל שלא התמצה בהודעות אלה בלבד. מדובר בפגם שהקיף את כל הודעות תשלום הקנס שנרשמו על ידי שוטרי התנועה בסמוך לאחר כניסתו לתוקף של ס"ק (ד) שבסעיף 69א לפקודה, אשר נתווסף לחוק במסגרת תיקון מס' 55 מיום 21.11.2002 אך נכנס לתוקף שמונה-עשר חודשים לאחר מכן, ביום 21.5.2004 (שר התחבורה באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אף הוסמך להתקין תקנות שיורו על דחיית מועד כניסתה לתוקף לפרק זמן שלא יעלה על שישה חודשים- ראו סעיף 2 לחוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 55), תשס"ג-2002). הוראה זו בדבר דחיית תחילת תחולתו של ס"ק (ד) הנ"ל נוספה לבקשת משטרת ישראל, אשר הביעה רצון להקים מערכת ממחושבת שתספק לנהגים את המידע בדבר נקודות שנצברו לחובתם באמצעות מענה קולי, במקום לציין את מספר הנקודות על כל דו"ח (ראו עמ' 2-3 לפרוטוקול ועדת הכלכלה של הכנסת מיום 11.11.2002). אולם דרך חלופית זו למסירת המידע לא קיבלה עיגון כדין בהחלטה מתאימה של השר לביטחון פנים ומה שאירע בפועל הוא כי גם לאחר שנכנסה לתוקפה הוראת סעיף 69א(ד) לפקודה, לא ציינו השוטרים במשך תקופה ארוכה על גבי הודעות תשלום הקנס את מספר הנקודות הנצבר לחובתו של נהג ובמקום זאת צוין עליהן מספר טלפון בו ניתן לברר את מספר הנקודות כאמור. בדיון שקיימה בעניין זה ועדת הכלכלה של הכנסת ביום 24.5.2005 הודה נציג המשרד לביטחון פנים כי חל עיכוב בהתקנת תקנות מתאימות שיאפשרו את הדרך החלופית שננקטה, והוא נימק את המחדל שבאי ציון הנקודות על גבי הודעות תשלום הקנס בחשש ששוטר הנותן לנהג הודעת תשלום קנס בשטח, עשוי לטעות במספר הנקודות שירשום על גבי הדו"ח, דבר העלול לגרור עיכוב בתשלום הקנסות (ראו פרוטוקול ועדת הכלכלה של הכנסת מיום 24.5.2005).

להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שהסתבר מחדל זה הודיע המשרד לבטחון פנים כי משטרת ישראל פועלת ליישום הוראת הרישא של סעיף 69א(ד) לפקודה, אך ביקש כי למשך מספר חודשים יתאפשר למסור ב"דרכים אחרות" את המידע בדבר הנקודות שנצברו, בשל השינוי שיש להכניס לצורך כך במערכת המחשוב (ראו פרוטוקול ועדת הכלכלה של הכנסת מיום 16.8.2005). בהתאם הותקנו ביום 4.9.2005 תקנות התעבורה - מסירת מידע, אשר עמדו בתוקפן עד ליום 1.5.2006, ועל פיהן ניתן היה לרשום על גבי הודעת תשלום הקנס מספר טלפון לברור הנקודות בהן חויב הנהג. כמו כן נקבע באותן תקנות כי מספר הטלפון יפורסם בעיתונים יומיים ובאתרי האינטרנט של המשרד לבטחון פנים ושל משרד התחבורה. עוד יצויין למען שלמות התמונה כי תקנות התעבורה - מסירת מידע, לא היו בתוקף במועד הרלבנטי להודעות תשלום הקנס שנמסרו למערער בגין העבירות משנת 2005.

9. הנה כי כן, מאז כניסתו לתוקף של סעיף 69א(ד) לפקודת התעבורה ביום 21.5.2004 ובמשך תקופה של למעלה משנה עד שהותקנו תקנות התעבורה - מסירת מידע ביום 4.9.2005, נפל בהודעות תשלום הקנס שנמסרו לנהגים פגם מאותו הסוג שנפל בהודעות אשר נמסרו למערער לגבי העבירות משנת 2005, קרי: אי ציון מספר הנקודות שייזקפו לחובתם אם יורשעו בעבירות המפורטות בהודעות תשלום הקנס. על כן לא יפלא כי פגם זה הועלה לא אחת על ידי נהגים בהליכים שונים כנימוק לביטול ההרשעה וכן לביטול חיובם בנקודות.

על החלטותיו של בית משפט זה הדוחות טענות לביטול ההרשעה בנסיבות אלה עמדנו לעיל ובאשר לביטול החיוב בנקודות, אכן היו מקרים אחדים אשר בהם קיבלו בתי המשפט לעניינים מינהליים את הטענה (ראו: עת"מ (חיפה) 2129-05-09 אבו שחאדה נ' משרד התחבורה (20.7.2009); עפ"ת (מרכז) 6611-05-10 אזברגה נ' מדינת ישראל (20.6.2010), ובחלקם אף בוטל החיוב בנקודות בהסכמת המשיבה (ראו: עפ"ת (מרכז) 9813-10-09 שובייב נ' מדינת ישראל (20.12.2009); עפ"ת (מרכז) 23973-11-09 וודיאניקוב נ' מדינת ישראל (7.3.2010); עת"מ (מרכז) 56069-11-10 גיטיק נ' משרד התחבורה-רשות הרישוי (6.1.2011)), והיו מקרים אחרים בהם נדחתה הטענה על ידי בתי המשפט לעניינים מינהליים (ראו: עת"מ (חיפה) 14604-11-10 שרביט נ' משרד התחבורה (15.2.2011); עת"מ (חיפה) 6933-08-09 שלבי נ' רשות הרישוי-משרד התחבורה (21.10.2009); עת"מ (חיפה) 9749-12-10 לם נ' מדינת ישראל (19.12.2010); עת"מ (חיפה) 659-08 דרורי נ' מדינת ישראל-משרד התחבורה (10.12.2008)). עם זאת דומה כי השוני הקיים בתוצאות אותם הליכים אינו מצביע בהכרח על שוני בגישות שננקטו בעניין זה על-ידי בתי המשפט לעניינים מינהליים, אלא על כך שכל מקרה ומקרה הוכרע על פי נסיבותיו הקונקרטיות ולאחר שנבחנה ההצדקה למחיקת הנקודות בהן חוייב הנהג בכל מקרה נתון.

10. עקרון הבטלות היחסית משמיע לנו כי פגם שלוקה בו פעולה מינהלית משפיע על תוקפה אך מידת ההשפעה נגזרת מחומרת הפגם ומשיקולים נוספים ולבית המשפט שיקול דעת להחליט על תוצאות הפגם תוך התחשבות במכלול הנסיבות הצריכות לעניין. משכך תוצאות הפגם המינהלי אינן קבועות מראש והן משתנות ויחסיות (ראו דפנה ברק-ארז משפט מינהלי 795 (כרך ב', 2010)). במקרה דנן נפל פגם בהודעות תשלום הקנס שנמסרו למערער בגין עבירות משנת 2005 ופגם זה, שאפיין את כל הודעות תשלום הקנס אשר נמסרו לנהגים באותה תקופה, היה בו כדי לשלול מן המערער את המידע בדבר מספר הנקודות שבהן יחויב אם ישלם את הקנס. בכך הוחטאה התכלית העומדת ביסוד הוראת סעיף 69א(ד) לפקודה, המבקשת להעמיד את מלוא המידע הנדרש לעניין שיטת הניקוד בפני נהג השוקל אם להישפט בגין העבירה המיוחסת לו בהודעת הקנס או לשלמו ולהיחשב כמי שהודה והורשע בעבירה. בהקשר זה עלי לציין כי אין מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא לפיה מידע זה מצוי ממילא בידיעתו של "אדם מן היישוב" ושל "נהג מנוסה" דוגמת המערער. גישה זו כנקודת מוצא מחלישה ללא הצדקה את משקלה של החובה החוקית הקבועה בסעיף 69א(ד) לפקודה והיא מניחה הנחה בעייתית לפיה המידע אותו מחייבת הוראת סעיף 69א(ד) לספק לנהג מצוי ברוב המקרים ממילא ברשותו. אך גם אם אין להקל ראש בחומרת הפגם ובמשמעותו במקרה דנן, ראוי לשקול למול אלה את תכליתה של שיטת הניקוד ואת המשמעות הנלווית לביטול הנקודות שבהן חוייב המערער בנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן. כפי שכבר צויין נועדו אמצעי התיקון הקבועים בשיטת הניקוד להגן על המשתמשים בדרך וליתן בידי בעלי רשיון נהיגה החוטאים שוב ושוב בנהיגה בלתי זהירה, כלים מדורגים - קורס בסיסי, קורס ייעודי, פסילת נהג מלהחזיק ברישיון נהיגה ומבחן עיוני - הנקבעים על פי דרגת החומרה של העבירות וצבירתן, על מנת לאפשר לאותם נהגים לתקן ולשפר את התנהלותם.

המערער צבר בעקביות מדאיגה מאז שנת 2005 שורה של עבירות תנועה וגם אם המידע בדבר הנקודות בהן יחוייב אם ישלם את הקנסות בגין העבירות משנת 2005 לא היה בידו בשל הפגם הנדון שנפל בהודעות, הרי משנודע לו, למצער, על אחת משתי העבירות הללו והוא נדרש כבר באוגוסט 2007 לעבור קורס בסיסי בשל הנקודות שצבר, לא נרתע המערער מלהמשיך ולעבור עבירות לפני ואחרי שהשתתף באותו קורס. כמו כן, קשה לקבל את טענת המערער לפיה ההודעה מיום 21.1.2009 בדבר הקורס הייעודי שעליו לעבור (נוכח הצטברות הנקודות לחובתו ובהן הנקודות בגין העבירה השניה משנת 2005), לא נמסרה לו. אך גם אם כך הוא, איני סבורה כי עלה בידיו להוכיח כי לא קיבל את ההודעה "מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה" (ראו תקנה 550(ב) לתקנות התעבורה. כן ראו עת"מ (תל-אביב-יפו) 2180/08 פלג נ' משרד התחבורה-מדינת ישראל (8.6.2009)). על כן מוחזק המערער כמי שקיבל הודעה זו. כמו כן קשה לקבל את טענת המערער כי הזימון לאיזה מאותם קורסים לא איפשר לו להלין באותו שלב על חיובו בנקודות בגין העבירות משנת 2005, וכי האפשרות לכך ניתנה לו רק במסגרת השימוע שנקבע לו כאשר ננקט נגדו אמצעי התיקון השלישי קרי פסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שלושה חודשים ומבחן עיוני. אכן מתוקף תקנה 551(ב) לתקנות התעבורה רשאי היה המערער לבקש שייערך לו שימוע בטרם ייפסל מלהחזיק רישיון נהיגה על פי שיטת הניקוד. אולם זכות זו אינה מוציאה את האפשרות שעמדה למערער לפנות לערכאות בכל שלב לאחר שנודע לו כי חלק מן הנקודות שבהן חוייב נגועות בפגם המצדיק, לשיטתו, את ביטולן.

משכך צדק בית משפט קמא בקובעו כי העלאת הטענה בדבר הפגם האמור לראשונה בשלב השימוע שנערך למערער טרם נקיטת אמצעי התיקון השלישי, יש בה משום שיהוי המלמד, בהצטרפו אל יתר נסיבות העניין, על כך שהמערער השלים עם הפגם וכי ביקש להיאחז בו בדיעבד באיחור רב רק על מנת להעביר את רוע גזירת הפסילה (ראו והשוו דברי השופטת ע' ארבל בעניין רפאלוב, פסקה 6). זאת ועוד. בתצהיר שצורף לעתירתו המינהלית ציין אמנם המערער כי הוא לא ביצע את העבירות משנת 2005 אף ששילם את הקנס בגינן על פי הודעות התשלום הפגומות, אלא שאין בהצהרה סתמית זו (המנוגדת למה שנרשם מפיו לפחות באחת מהודעות הקנס), פירוט כלשהו של העובדות הרלבנטיות ואף לא הסבר מדוע בחר לשלם את הקנסות אם לטענתו לא עבר את העבירות ומדוע לא ביקש להישפט בגינן ולטעון לחפותו, בייחוד בהתחשב בעובדה כי מדובר בסכום לא מבוטל של קנסות (סך כולל של 750 ש"ח בערכי שנת 2005). המסקנה הנובעת מכך היא כי אין להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה לא שוכנע שהמערער לא ביצע את העבירות משנת 2005 ומשכך אין לומר כי ייגרם לו עיוות דין אם לא יבוטלו הנקודות שצבר בגין עבירות אלה.

11. בשל כל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לדחות את הערעור. עם זאת בהינתן הפגמים שנפלו בהודעות תשלום הקנס שנמסרו למערער בגין העבירות משנת 2005 וכן בהינתן תיקון מספר 4 לתקנות התעבורה, תשע"א-2011 מיום 9.2.2011, שהותקן בינתיים ואמור להיכנס לתוקפו ביום 1.9.2011 (לפיו לא תרשום רשות הרישוי נקודות בשל הרשעות בעבירות שהמידע לגביהן התקבל לידיה שניים-עשר חודשים או יותר ממועד ההרשעה - תקנה 545(ב) לתקנות התעבורה), אוסיף ואציע לחבריי שלא לעשות צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

השופט א' רובינשטיין:

א. מסכים אני לחוות דעתה של חברתי השופטת חיות. לדידי אכן ייחודיותה של שיטת הניקוד, שמטרתה שיפור נהיגתם של חוטאים והגנה על באי הדרך, היא המטה את הכף במקרה דנא, חרף מחדלי הרשות. לא בכל תחום עונשי או מעין עונשי בחר המחוקק לכפות על העבריין מערכת של תיקון; במונחי ציבור המשתמשים בכביש הרי זו בחינת הצלת נפשות, בקרבה לפיקוח נפש. על כן אמצעים של לימוד ומבחן כנגד נהג עבריין, ינוחו ברכות על ראש האוכף אותם.

ב. בכך אין להמעיט מאי הנחת בשל תפקוד לקוי ברשות ציבורית. טעות לעולם חוזרת, אך בעידן של מחשבים צריכה הטעות בכגון דא להיות נדירה. ככל שלא תוקנו עדיין הפגמים וככל שמופקים לקחים, ראוי להם שיתוקנו וכי הרשות תיתן דעתה לכך, ויפה תדיר שעה אחת קודם.

ש ו פ ט

השופט י' דנציגר:

אני מסכים לחוות דעתה של חברתי השופטת חיות ולהערותיו של חברי השופט רובינשטיין.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות.

ניתן היום, ‏י"ב בחשון התשע"ב (‏9.11.2011).


מעורבים
תובע: ז'ק נדב
נתבע: מדינת ישראל - משרד התחבורה
שופט :
עורכי דין: