ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נאהד סנימה נגד שר הפנים :

בפני:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

העותרים:

1. נאהד סנימה

2. אעתדאל צופי

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. הוועדה ההומניטארית שליד משרד הפנים

3. הוועדה לטיעוני הגנה על מאויימים בתל אביב

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרים:

עו"ד צבי ששון

בשם המשיבים:

עו"ד נעמי בייט

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

עניינה של העתירה בבקשת העותר 1 (להלן: העותר) להסדיר את מעמדו בישראל מכוח נישואיו לעותרת 2 (להלן: העותרת), ולחלופין, מכח הטענה כי העניק בעבר סיוע לשירותי הביטחון בישראל, אשר בגינו נשקפת כיום סכנה לחייו בשטחי הרשות הפלסטינית. כן נתבקש במסגרת העתירה צו ביניים, אשר מכוחו תימנע הרחקתו של העותר מישראל עד להכרעה בעתירה.

1. הרקע לדברים, ככל שניתן להבין מן העתירה, הוא כדלקמן: העותר נשוי לעותרת, שהינה אזרחית ישראלית, והשניים מתגוררים יחד ברמלה. לדברי העותר, מאז ילדותו הזדהה בכל נימי נפשו עם מדינת ישראל, ראה עצמו כישראלי לכל דבר וענין, וחתר לעבוד למען המדינה. לפיכך, במשך 15 שנה סייע בהתנדבות למשטרת ישראל ולשירות הביטחון הכללי בפעולות שונות, תוך סיכון חייו לטובת המדינה. לאחר נישואיו לעותרת פנו השניים למשרד הפנים בבקשה להסדיר את מעמדו של העותר בישראל מכוח נישואיהם. בקשה זו נדחתה בנימוק לפיו אין העותר עומד בתנאי הגיל המינימאלי הקבוע לצורך כך בסעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה), וזאת הגם שנותרו לעותר פחות מ-6 חודשים עד הגיעו לגיל זה. העותר פנה גם למדור מאוימים לצורך הסדרת מעמדו בשל הסכנה הנשקפת לו בשטחי הרשות הפלסטינית עקב הסיוע שהעניק לגורמי הביטחון בישראל, ואולם, פנייה זו לא זכתה למענה. לדברי העותרים, שהיית העותר בישראל נחשבת כיום בלתי-חוקית, והוא צפוי להיות מורחק מן הארץ, בעוד שבשטחי הרשות הפלסטינית נשקפת לו, לטענתם, סכנת חיים ממשית וברורה.

2. המשיבים טוענים, כי דין העתירה להידחות על הסף. אשר לטענת העותר בדבר רצונו לקבל מעמד בישראל מכוח נישואיו לעותרת, טוענים המשיבים, כי בדיקה במערכת הממוחשבת של משרד הפנים העלתה כי לא הוגשה כל בקשה לאיחוד משפחות בשם העותרים. העותרים טוענים, אמנם, כי פנו למשרד הפנים בבקשה כאמור, אך הטענה נטענה באופן כללי ביותר, ולא נתמכה בכל מסמך. מכאן, כי העתירה הוגשה בטרם מוצו ההליכים הנדרשים להתבצע עובר להגשתה. כן טוענים המשיבים, כי גם לו היתה העתירה מוגשת לאחר מיצוי הליכים מספק, דינה היה להידחות על הסף, מפאת קיומו של סעד חלופי. לדבריהם, בהתאם להוראת פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהלים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים), בקשת העותרים לאיחוד משפחות נמצאת בסמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים, ומכאן, כי עומד להם סעד חלופי בדמות פנייה לבית משפט זה. בשולי הדברים מוסיפים המשיבים, כי בהתחשב בכך שהעותר הוא תושב רצועת עזה, הרי שבנוסף להוראות חוק הוראת השעה, חלה בעניינו גם החלטת הממשלה מס' 3598 מיום 15.6.2008, ובמצב המשפטי הנוכחי, נראה, על פניו, כי בקשת העותרים לאיחוד משפחות בישראל – גם לו היתה נבחנת – היתה נדחית. גם מטעם זה, סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף. עוד מציינים המשיבים, כי הגם שהוועדה ההומניטארית – היינו: הוועדה המקצועית שהוקמה מכוח סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה – צורפה כמשיבה לעתירה, לא עולה מן העתירה כי העותרים פנו בבקשה כלשהי לוועדה זו, ובדיקה ראשונית שנערכה במזכירות הוועדה העלתה כי אכן לא הוגשה לוועדה בקשה בעניינם של העותרים.

אשר לטענת העותר כי הוא מאוים בשטחי הרשות הפלסטינית, ולבקשתו לקבל היתר שהייה בישראל על רקע זה, טוענים המשיבים כי גם בהקשר זה דין העתירה להידחות על הסף, מפאת היותה עתירה מוקדמת הלוקה באי מיצוי הליכים. חרף טענת העותרים כי פנו לוועדת המאוימים בחודש דצמבר 2009 וכי פנייתם זו לא נענתה, בדיקה במזכירות ועדה זו העלתה כי לא אותרה פנייה מטעם העותר לוועדה. משכך, הוועדה לא נדרשה לעניינו ולא התקבלה כל החלטה לגביו. בנסיבות אלה, וכל עוד לא ניתנה על-ידי הוועדה החלטה בעניינו של העותר, העתירה הינה מוקדמת, ודינה להידחות על הסף. עוד מוסיפים המשיבים, כי גם בהנחה שפנייה כאמור הוגשה, הרי שעל-פי הנטען, היא הוגשה אך ביום 3.12.2009, כאשר בפרק הזמן שחלף ממועד זה ועד להגשת העתירה בחודש פברואר בשנה זו, ממילא לא היה מתאפשר לוועדת המאוימים להידרש ולדון בעניינו של העותר, ולא כל שכן לקבל החלטה בענין. לצד זאת, מציינים המשיבים כי העתק מכתבם של העותרים לוועדה, אשר צורף לעתירה, יועבר לבחינתה של הוועדה, אשר תידרש לענין על בסיס הטענות המועלות בעתירה, ותיתן החלטה לגופם של הדברים. לבסוף, מציינים המשיבים, לגוף הענין, כי מגורמי הביטחון נמסר כי העותר לא היה קשור עימם, וכי אין בידיהם אינדיקציה לסכנה הנשקפת לחייו באזור. גם ממשטרת ישראל נמסר כי העותר לא היה קשור עימם; כי לחובתו הרשעות פליליות בגין שהייה בלתי חוקית בישראל ובגין עבירות זיוף והתחזות; כי תלוי ועומד בעניינו תיק הממתין לבירור דין בגין שהייה בלתי חוקית בישראל והחזקת נכס החשוד כגנוב; וכן, כי קיים בעניינו מידע מודיעיני המצביע על מעורבותו בעבירות פליליות נוספות. נוכח כל האמור, סבורים המשיבים כי דינה של העתירה, וכן הבקשה לצו ביניים שנתבקש במסגרתה, להידחות על הסף.

3. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיבים לה, אנו סבורים כי יש לדחות את העתירה על הסף. סעיף 2 לחוק הוראת השעה קובע, כי בתקופת תוקפו של חוק זה, ועל אף האמור בכל דין ולרבות בסעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, לא יעניק שר הפנים לתושב האזור אזרחות לפי חוק האזרחות או רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור, אלא בהתאם לחריגים השונים לכלל זה המנויים בחוק הוראת השעה. בהתאם להוראות חוק בתי משפט לענינים מינהליים, הסמכות להכריע במחלוקות הנוגעות למרביתם של חריגים אלה מצויה כיום בסמכותו המקבילה של בית המשפט לענינים מינהליים. כך, פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק זה מגדיר עניינים שונים בנושא מינהל אוכלוסין, אשר עתירות המופנות כנגד החלטות של רשות לגביהם מצויות בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ובין היתר, נקבע בסעיף קטן (3) לפרט זה, כי בגדר סמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים תהיה החלטה של רשות לפי "חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, למעט החלטות לפי סעיפים 3א1 ו-3ג". מכאן, כי ככל שעניינה של העתירה בבקשת העותרים להסדיר את מעמדו של העותר בישראל בדרך של איחוד משפחות מכוח סעיף 3 לחוק הוראת השעה – הגם שנראה כי אף לשיטתם, העותר אינו עומד עדיין בחריג הקבוע בסעיף זה – הרי שהענין מצוי בסמכותו המקבילה של בית המשפט לעניינים מינהליים. במצב דברים זה, ובהינתן כי לא נראה שהענין שלפנינו מעורר שאלה בעלת אופי עקרוני כללי יוצא דופן, אין מקום כי בית משפט זה ייזקק לענין, ודי בכך כדי להצדיק את דחייתה של העתירה על הסף (ראו למשל: בג"צ 5692/09 אלגדיאן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (לא פורסם, 18.11.2009); בג"צ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 30 (לא פורסם, 30.4.2009); בג"צ 827/09 ואוויה נ' שר הפנים (לא פורסם, 3.2.2009); בג"צ 8018/08 תורכמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.2009)).

לעומת זאת, ככל שעניינה של העתירה בבקשת העותרים להעניק לעותר מעמד בישראל מכוח סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה – שעניינו בקיומם של טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן רישיון לישיבת ארעי או היתר לשהייה בישראל לתושב אזור שבן משפחתו שוהה כדין בישראל; ולחלופין, מכוח סעיף 3ג לחוק הוראת השעה – אשר לפיו רשאי שר הפנים ליתן אזרחות או רישיון לישיבה בישראל אם שוכנע כי המבקש מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה וכי הוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום בטחון המדינה – הרי שעניינים אלה אכן מצויים בסמכותו הייחודית של בית משפט זה, כעולה מפרט 12 לתוספת. אולם, אף בהקשרים אלה דין העתירה להידחות על הסף, וזאת על שום היותה מוקדמת, ובשל הגשתה בטרם מוצו ההליכים הנדרשים. כאמור, העותרים צירפו את הוועדה המקצועית שהוקמה מכוח סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה כמשיבה לעתירה, ואולם, לא עולה מן העתירה כי נעשתה על-ידם פנייה לוועדה זו, ולדברי המשיבים, בירור ראשוני העלה כי אכן לא הוגשה לוועדה בקשה כלשהי בעניינם של העותרים. הלכה היא כי בטרם יפנה עותר לקבלת סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, עליו למצות את ההליכים העומדים לרשותו אצל הרשות המוסמכת. תנאי בסיסי זה לא נתקיים בענייננו, ובנסיבות אלה, לוקה העתירה באי מיצוי הליכים ודינה בהיבט זה להידחות. אשר להליכים בפני ועדת המאוימים, שהיא הגורם המוסמך להכריע בבקשות של תושבי אזור הטוענים כי נשקפת לחייהם סכנה בתחומי האזור בשל שיתוף-פעולה מצידם עם גורמי ביטחון ישראליים, הרי שמן העתירה עולה כי העותרים פנו לוועדה זו בחודש דצמבר 2009. המשיבים טוענים, לעומת זאת, כי לא אותרה פנייה כזו מטעם העותרים לוועדה, אך הם מוסיפים כי העתק פנייתם של העותרים לוועדה, כפי שצורף לעתירה, יועבר על-ידם לבחינתה של הוועדה, כך שניתן לצפות כי זו תידרש לענין בעתיד הקרוב, ותיתן החלטה לגופם של הדברים. מכל מקום ברור, כי בטרם הפעילה הוועדה את סמכותה, ובטרם נתקבלה על-ידה החלטה מינהלית סופית בעניינם של העותרים, לא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית בענין. מכאן, כי העתירה שלפנינו הינה מוקדמת, ודינה להידחות אף בהיבט זה (ראו למשל: בג"צ 5588/09 פלוני נ' המשרד לבטחון פנים (לא פורסם, 1.10.2009); בג"צ 8655/09 פלוני נ' ראש הממשלה (לא פורסם, 9.12.2009); בג"צ 5709/09 אבו זעיתר נ' שר הפנים (לא פורסם, 17.1.2010)).

4. ממכלול טעמים אלה, דין העתירה להידחות על הסף, וזאת מבלי שיש צורך לדון ולהכריע ביתר הטעמים שהועלו על-ידי המשיבים. אשר לבקשת העותר למתן צו ביניים, יצוין, כי, כפי שמפרטים המשיבים, באפשרותו של העותר לפנות לקצין המאוימים במת"ק הרלוונטי בבקשה להעניק לו סעד ביניים עד לקבלת החלטתה הסופית של הוועדה, וענין זה יישקל וייבחן בהתאם למקובל. לפיכך, לא מצאנו להיעתר אף לבקשה בענין זה.

העתירה למתן צו על-תנאי נדחית, אפוא, ועימה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏י"ט באייר התש"ע (‏3.5.10).


מעורבים
תובע: נאהד סנימה
נתבע: שר הפנים
שופט :
עורכי דין: