ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיה טמאנג נגד שר הפנים :

בפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשות:

1. מאיה טמאנג

2. ד"ר רינה גבריאל

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. משרד הפנים

3. מדינת ישראל

בקשה למתן צו ביניים

בשם המבקשות: עוה"ד א' עציץ

בשם המשיבים: עוה"ד ע' ספדי

החלטה

לפניי בקשה למתן סעד זמני לפיו ימנעו המשיבים מהרחקת המבקשת 1 או מהשמתה במשמורת עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב (כבוד השופטת ר' רונן) בעת"ם 8640-11-09 מיום 3.3.2010.

1. המבקשת 1 (להלן: המבקשת), אזרחית נפאל, נכנסה לישראל על מנת לעבוד כמטפלת סיעודית של גב' רחל גבריאלי (להלן: גב' גבריאלי), על פי אשרה שניתנה לה על ידי המשיבים. המשיבים החליטו להרחיק את המבקשת מישראל, לאחר שנקבע כי הפרה את תנאי האשרה שלה, שכן לא שימשה כמטפלת סיעודית של גב' גבריאלי אלא עבדה בעבודות משק בית בבית בנה. החלטתם זו התבססה על מידע אנונימי שהתקבל אצלם לפיו המבקשת עובדת בביתו של הבן; על מעקבים נוספים על בית הבן שהעלו כי המבקשת לנה בבית, עושה שימוש במפתח שלה, מבשלת, מנקה ומקבלת את ילדי הבן בחזרתם אל הבית; על מכתב נוסף שהתקבל אצלם בו נטען כי המבקשת עובדת אצל הבן; ועל הודאותיה של המבקשת בכך שעבדה אצל הבן בעבודות משק בית בשימוע שנערך לה לאחר מעצרה ובדיון בבית הדין למשמורת.

2. המבקשות הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים על החלטתם זו של המשיבים ובה טענו כי המבקשת לא עבדה בביתו של הבן אלא שימשה במהלך ארבע השנים האחרונות כמטפלת של גב' גבריאלי באופן צמוד, הן בביתה שבאשקלון והן בבית הבן במבשרת ציון כאשר גב' גבריאלי שהתה שם. כן טענו המבקשות כי אין בעובדה כי היה למבקשת מפתח לבית הבן במבשרת ציון או בעובדה כי "העמידה סירים" וקיבלה את בני הבית כדי ללמד כי הועסקה על ידי הבן בעבודות בית, אלא רק ללמד על היותה בת בית ועל תחושתה כבת משפחה. עוד טענו המבקשות כי אין להסתמך על אמירות המבקשת בדיון בבית הדין למשמורת שכן הדיון נערך בשפה האנגלית שהיא שפתה השנייה של המבקשת בה היא לא שולטת באופן מלא, וכי אין להסתמך על אמירותיה של המבקשת בשימוע שנערך לה שכן זה לא נערך בשפתה. כן עמדו המבקשות על הקושי של גב' גבריאלי הזקוקה למבקשת.

3. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה בקובעו כי החלטתם של המשיבים, לאור הראיות המנהליות שהיו בפניהם, הייתה החלטה סבירה. בהקשר זה עמד בית המשפט לעניינים מנהליים על כך כי קיימות ראיות כי המבקשת עבדה בבית הבן תמורת שכר ובכלל אלה הודאותיה של המבקשת עצמה בשתי הזדמנויות שונות. עוד נקבע, כי עצם העובדה שהדיון בבית הדין למשמורת התקיים בשפה האנגלית, אין בה כדי לשלול את ההנחה כי המבקשת הבינה את הדברים שנאמרו לה וכי אישרה שעבדה אצל הבן.

המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין ובד בבד את הבקשה שלפניי.

4. במסגרת הערעור חוזרות המבקשות על טענותיהן לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וטוענות כי בית המשפט טעה כשקבע כי החלטת המשיבים סבירה. בבקשתן, טוענות המבקשות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתן.

5. המשיבים טוענים כי סיכויי הערעור אינם גבוהים נוכח פסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט לעניינים מנהליים וכי הטענות המועלות בערעור הועלו בעתירה ונדחו. כן טוענים המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן לא ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך כתוצאה מהרחקתה מישראל.

6. לאחר עיון בהודעת הערעור, בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו [ראו למשל: עע"ם 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסם, 24.9.2007); עע"ם 6336/09 ריו נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.8.2009)].

7. מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, על פניו נראה כי המשוכה שעל המבקשות לעבור הינה משוכה גבוהה: החלטתם של המשיבים להרחיק את המבקשת מישראל נשענת על מספר ראיות מנהליות שונות, ובפרט על שתי הודאות של המבקשת כי הפסיקה לעבוד אצל גב' גבריאלי ועברה לעבוד אצל בנה תמורת שכר. טענות המבקשות באשר לתוקפן של הודאות אלה נבחנו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים ונדחו. לכאורה, אין בעצם עריכת השימוע והדיון בבית הדין למשמורת בשפה האנגלית כדי לאיין את תוקף הודאותיה של המבקשת. אף אלמלא הודאות אלה, דומה כי טענותיהן לפיהן המבקשת לא עבדה בבית הבן מעוררות קושי, נוכח העובדה כי המבקשת נצפתה מבשלת ומקבלת את ילדי הבן בבית במבשרת ציון ונוכח טענתה כי הבן חייב לה סכום כסף.

8. באשר למאזן הנוחות, הרי שככל שיתקבל ערעורן של המבקשות תוכל המבקשת לשוב לישראל. אין מחלוקת כי מהלך זה, ככל שתבחר המבקשת לעשותו, טומן בחובו לא מעט קשיים וכרוך בהוצאת כספים, ואולם נוכח סיכויי הערעור סבור אני כי אין לתת לשיקול זה משקל מכריע [השוו: עע"ם 7982/09 אלמהאדוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.2009), פסקה 10 להחלטתי; עע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים (לא פורסם, 14.5.2008), פסקה 4 להחלטתה של השופטת א' חיות; עע"ם 2167/09 איבנצוק נ' משרד הפנים (לא פורסם, 26.3.2009), פסקה 9 להחלטתו של השופט ח' מלצר].

9. סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ‏ח' אייר תש"ע (22.4.2010).


מעורבים
תובע: מאיה טמאנג
נתבע: שר הפנים
שופט :
עורכי דין: