ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זהבה קיסרי נגד מוסד הטכניון ל :


בתי המשפט

בית הדין הארצי לעבודה

עע 000233/09

זהבה קיסרי


המערערת

-

מוסד הטכניון למחקר ולפיתוח בע"מ

המשיבה

בפני: השופט שמואל צור, השופטת רונית רוזנפלד, השופט אילן איטח

נציגת עובדים גב'' אתי פרץ, נציג מעבידים מר זאב רפואה

בשם המערערת – עו"ד אילן קיסרי

בשם המשיבה – עו"ד שחר הופמן

פסק דין

השופט אילן איטח

1. ביום 29.10.06 נתן בית הדין קמא (כבוד השופט חיים ארמון; עב (נצ'') 1121/06) פסק דין חלקי בתובענה שהגישה המערערת, בין היתר כנגד המשיבה. לאחר מתן פסק הדין החלקי נמשך הדיון בבית הדין קמא ברכיבי התובענה שנותרו: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הכללת תוספת ''שליש משרה'' בשכר הקובע לפנסיה, הפרשות לקופות גמל בתקופת ''ההסתגלות'', ושערוך ריאלי של החזרי הפחתות שכר. ביום 8.3.09 ניתן פסק דינו המשלים של בית הדין קמא ובו נדחו שלושת רכיבי התביעה הראשונים והתקבל רכיב התביעה הרביעי. הערעור שבפנינו מכוון כלפי רכיבי התביעה שנדחו.

המסגרת העובדתית

2. אלה עובדות המסגרת שנקבעו על ידי בית הדין קמא:

2.1. המשיבה היא חברה בת של הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל. המערערת החלה לעבוד אצל המשיבה, ביום 1.7.78, בתפקיד עוזרת מרכז מחלקת משאבי אנוש (שנקראה אז "יחידת המנגנון"). בשנת 1986, מונתה המערערת לתפקיד ראש המחלקה למשאבי אנוש. פחות משנה לאחר מכן, בחודש פברואר 1987, החליטה המערערת להתפטר מתפקיד ראש מחלקת משאבי אנוש ולחזור לתפקידה הקודם כעוזרת ראש המחלקה. לאחר זמן מה (שבו המערערת תפקדה למעשה כעוזרת ראש המחלקה בלא שהיה ראש למחלקה) מונה מר איתן מורג למנהל המחלקה. בין המערערת לבין חלק מעמיתיה במחלקת משאבי אנוש התפתחו חיכוכים, על רקע זה נשקלה, בשנת 1988, אפשרות הפסקת עבודתה של המערערת. אולם, בפועל - עבודתה של התובעת נמשכה.

2.2. ביום 26.11.89 זכתה המערערת במכרז פנימי לתפקיד מנהלת מרכז חיפה של היחידה ללימודי המשך ולימודי חוץ של המשיבה (להלן – היחידה). כעבור כשנה קיבלה המערערת קביעות בתפקיד. ליחידה היה מרכז נוסף בתל אביב. בעקבות הזכייה במכרז נחתם בין הצדדים ביום 15.12.89 "זכרון דברים" שנועד להסדיר את תנאי העסקתה של המערערת בתפקידה החדש כמנהלת מרכז חיפה. בסמוך לאחר שהמערערת נכנסה לתפקידה התגלעה מחלוקת בין הצדדים בקשר למהותו של רכיב השכר שכונה ''תוספת 1/3 משרה''. הדברים אף הגיעו לכך שבשנת 1992 הכינה התובעת כתב תביעה בעניין זה. כתב התביעה לא הוגש והתכתובת בעניין המשיכה. באותה תקופה בשל החרפת היחסים דובר על הפסקת עבודתה של המערערת במשיבה.

2.3. בשנת 1993 מונתה גב'' דורית כהן לתפקיד מנהלת מרכז תל אביב. המערערת הדריכה את גב'' כהן בתחילת עבודתה.

2.4. במהלך השנים התעוררה בין המערערת לבין גורמים במשיבה מחלוקת בקשר לתוצאות העסקיות של עבודת המערערת. מחלוקת זו קיבלה ביטוי בתכתובת. ביום 23.3.95, נערכה ישיבה שבה השתתפו: המערערת, מר מורג, ד"ר ראובן אשל (שהחל סמוך לפני כן לכהן בתפקיד מנהל המשיבה) ופרופ'' אקשטיין - ראש היחידה. נציגי המשיבה הודיעו למערערת שיש כוונה לפטר אותה, נוכח התוצאות העסקיות של פעילות היחידה. כוונה זו לא יצאה אל הפועל בשל התנגדות ועד העובדים ובשל השיפור שחל בחודשים שלאחר מכן בתוצאות העסקיות של היחידה.

2.5. בשנת 1996 נערכה אצל המשיבה תוכנית לארגון מחודש, אשר כללה תוכנית להוזלת עלויות העסקת העובדים. לשם מימוש התוכנית, נערך ביום 14.8.96 הסכם קיבוצי מיוחד בין הטכניון והמשיבה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה וועדי העובדים בטכניון (מספרו 781/97; להלן – ההסכם הקיבוצי) הקובע תנאי פרישה וכן הוראות בקשר להפחתות שכר מוגבלות בזמן. במסגרת הארגון מחדש נקבע כי שני המרכזים של היחידה – בחיפה ובתל אביב, ינוהלו על ידי מנהל אחד. בשל חוסר שביעות הרצון מהמערערת - העדיפה המשיבה להשאיר את גב'' כהן בעבודה ולפטר את המערערת.

2.6. ביום 2.9.96, שלח פרופ'' ארנון בנטור, שהיה אז המשנה לנשיא למחקר ומנהל המשיבה, מכתב אל המערערת, שבו הודיע לה על הפסקת עבודתה (בהתאם לתנאים שפורטו בהסכם הקיבוצי). המערערת שלא השלימה עם החלטת המשיבה על פיטוריה, נפגשה ביום 11.9.96 עם פרופ'' בנטור, בנוכחות פרופ'' הרשקוביץ – מי שמונה כראש היחידה תחת פרופ'' אקשטיין. עמדתה של המשיבה בעניין פיטורי המערערת לא השתנתה בעקבות הפגישה הנ"ל, אולם בעקבות שיחות נוספות שערכה המערערת עם פרופ'' הרשקוביץ שמצדו שוחח עם פרופ'' בנטור, נקבע מועד סיום עבודתה של המערערת ליום 28.2.97.

2.7. המערערת המשיכה לעבוד בפועל עד יום 15.12.96, ולאחר מכן - שוחררה מחובת ההתייצבות לעבודה. יחסי העבודה בין הצדדים נותקו ביום 28.2.97.

2.8. המערערת החלה לקבל מהמשיבה פנסיה (תקציבית) בעבור התקופה שמיום 1.3.97.

פסק דינו של בית הדין קמא

3. תביעת המערערת הוגשה ביום 29.2.04. טענות המשיבה לסילוק על הסף עקב התיישנותם של רכיבי התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, להפרשות לקופות גמל בתקופת ''ההסתגלות'', ולשערוך ריאלי של החזרי הפחתות שכר – נדחו בפסק הדין החלקי. על סוגיית ההתיישנות אין בפנינו ערעור. במסגרת פסק הדין המשלים קבע בית הדין קמא לגופו של עניין כדלהלן:

3.1. התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין

א) לא הוכח כי נפל פגם בעילת הפיטורים, קרי – לא התקבלה טענת המערערת לפיה פיטוריה נעשו באופן שרירותי, בחוסר תום לב וכחלק מ''קנוניה'' שנועדה להביא לכך שגב'' כהן - שנטען כי הייתה מקורבת למי שהיה אז נשיא הטכניון - תחליף את המערערת בניהול המרכז בחיפה. לעניין זה קבע בית הדין קמא בסעיף 25 לפסק דינו כך:

"איני יכול לראות את התובעת כמי שעלה בידיה להוכיח את הקנוניה הנטענת. אמנם, אין אפשרות לשלול את טענותיה של התובעת; ייתכן שאכן גב'' כהן היתה מקורבת לפרופ'' תדמור וענין זה הוסתר מהתובעת, וייתכן שגם היתה כוונה עוד מלכתחילה למנות את גב'' כהן לתפקיד מנהלת המרכז גם בחיפה (ובשל כך נרמז לפרופ'' הרשקוביץ, שהיה מיועד לנהל את המוסד, שיחולו שינויים), אולם אם היתה כוונה מוקדמת להציב את גב'' כהן גם כמנהלת המרכז בחיפה, הרי שהסבירות שהדבר נעשה בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה של התובעת או לפחות מהיחסים עמה, אינה ברמה פחותה מהסבירות שהדבר נעשה בדרך של ''קנוניה'' רק כדי להתפטר מהתובעת בדרך מתוחכמת ומתוכננת מראש הנובעת ממניעים שאינם ענייניים.

על כן, אני נמנע מלקבוע קיומה של קנוניה כלשהי. סביר בעיני שהיתה שביעות רצון מתפקודה של גב'' כהן כמנהלת המרכז בחיפה, וכי היה חוסר שביעות רצון מהיחסים עם התובעת (ענין זה עולה במפורש מההתכתבויות הרבות), וכשבסופו של דבר (במסגרת הצמצומים) הוחלט לאחד את ניהול שני המרכזים, הפערים בשביעות הרצון הביאו לכך שהעדיפו אצל הנתבעת שגב'' כהן תנהל את המרכזים במקום שהתובעת תעשה זאת." (ההדגשה במקור – א.א.).

ובהמשך מסכם בית הדין קמא בסעיף 43 לפסק דינו כך:

"...... התובעת פוטרה במסגרת מהלך כולל של ארגון מחדש, מהלך שכלל פיטורי עשרות עובדים ואשר למענו גם נכרת ההסכם הקיבוצי. ברור שאין להניח שאותו מהלך כולל נעשה כולו כחלק מהקנוניה לפיטורי התובעת.

לדעתי, על סמך העובדות שנקבעו לעיל, נכון גם לקבוע שלא הוכחה שרירות ולא חוסר תום לב. הכללתה של התובעת בין עשרות המפוטרים על פי ההסכם הקיבוצי, נעשתה על רקע חוסר שביעות הרצון מהתנהגותה. אף אם התוצאות העסקיות של עבודתה הלכו והשתפרו, אין ספק שהיו חיכוכים בינה לבין גורמים אחרים אצל הנתבעת, וכשהנתבעת החליטה שדווקא גב'' כהן ולא התובעת היא זו שתנהל את שני המרכזים - היה לגיטימי מצדה להביא בחשבון את חוסר שביעות הרצון מהתובעת. אין מדובר בשרירות אלא בהעדפה להפסיק דווקא את עבודתה של התובעת, העדפה שנעשתה מתוך מניעים הקשורים לעבודתה, ולא בשל שיקולים זרים כלשהם.

על כן, אין מקום לקבוע שעילת הפיטורים נגועה בשרירות ובחוסר תום לב."

ב) נדחתה הטענה כי נפל פגם בפיטורים בשל העדר זכות שימוע. לעניין זה קבע בית הדין קמא כך:

"..... אכן היה פגם בכך שההחלטה על הכללת התובעת בין העובדים שפוטרו על פי ההסכם הקיבוצי, התקבלה בטרם שמיעת התובעת.

עם זאת, לדעתי, הפגם האמור תוקן בעת הפגישה שנערכה ביום 11/9/96. בפגישה זו, כפי שפורטה באריכות במכתבה של התובעת מיום 17/12/96, העלתה התובעת טענות כנגד פיטוריה והתרשמה שפרופ'' בנטור נכון לשמוע אותן ואולי אף לקבל אותן. ישיבה זו גם הביאה להמשך המו"מ בענין תנאי הפרישה של התובעת, ובעקבותיה, אף השתנה מועד ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.

לפיכך, לדעתי, אף שהיה פגם באי-מתן זכות הטיעון בטרם הכללת התובעת בין המפוטרים, הרי שבישיבה מיום 11/9/96 תוקן הפגם; טענות התובעת הועלו ונשמעו, וכפי הנראה - גם נשקלו. העובדה שבסופו של דבר לא שונתה החלטת הנתבעת בענין עצם פיטורי התובעת (בניגוד לענין המועד) - אינה מאיינת את תיקון הפגם בשימוע, תוקן [צ"ל: תיקון – א.א.] אשר אפשרי על פי ההלכה הפסוקה.

אשר על כן, אין לקבוע שהפיטורים היו שלא כדין בשל העדר שימוע, שכן בסופו של דבר, היה ''שימוע'', שקויים ביום 11/9/96."

ג) לעניין הטענה של פגם הנובע מאי קיום הוראות ההסכם הקיבוצי, קבע בית הדין קמא כי אמנם בניגוד לקבוע בהסכם הקיבוצי המשיבה לא פרטה בצד שמה של המערערת ברשימת המפוטרים את הסיבה לכך. אך פגם זה אין לו משמעות מבחינת פיצוי המערערת, וזאת משלושה טעמים:

"א.אילו ארגון העובדים היה מעוניין לדעת מה הסיבה להכללת התובעת בין המפוטרים, הוא היה יכול לפנות לנתבעת ולקבל הסבר על כך (ייתכן שאכן כך נעשה). אילו היו נותרים חלוקי דעות בענין זה, היה ארגון העובדים יכול לפנות לועדת המעקב שהוקמה לפי סעיף 15 להסכם הקיבוצי, ואף לערער על עצם פיטורי התובעת.

ב. מאחר שכפי שכבר נקבע לעיל, היו לנתבעת סיבות לגיטימיות להכליל את התובעת בין המפוטרים - אין משקל רב לשאלה אם הנתבעת קיימה את הפרוצדורה של ציון הסיבות ליד שמה של התובעת.

ג. החשיבות העיקרית בהעברת הנימוקים להכללת התובעת בין המפוטרים אינה בכך שהנימוקים יועברו לארגון העובדים, אלא בכך שהתובעת עצמה תדע את הנימוקים. התובעת עצמה - ידעה את הסיבות, וזאת לפחות מאז הישיבה ביום 11/9/96 (כמשתמע ממכתבה מיום 17/12/96), וכנראה גם קודם לישיבה זו."

3.2. הכללת תוספת ''שליש משרה'' בשכר הקובע לפנסיה

לטענת המערערת, תוספת השכר שכונתה ''שליש משרה'' הייתה למעשה חלק משכרה הרגיל, בהיותה תוספת קבועה, ששולמה ללא כל תנאי מלבד ביצוע עבודתה הרגילה של המערערת. לפיכך, טענה המערערת כי נכון לקבוע שהשכר הקובע לצרכי הפנסיה יהיה כזה הכולל את אותה תוספת.

בית הדין קמא, קבע כי העובדה שהתוספת שולמה באופן קבוע אינה מלמדת שמדובר ברכיב שהוא "חלק אינטגרלי מהשכר". לאחר שסקר את התכתובות השונות בקשר לרכיב זה קבע בית הדין קמא כי התוספת שולמה כבר מתחילת הדרך בשנת 1982 כתמורה לעבודה בשעות נוספות ובמקום הגשת דו"ח מפורט בעניין זה. בית הדין קמא מציין כי טענותיה של המערערת בעניין הרכיב החלו רק בשנת 1989, ובמשך כל השנים שבה המשיבה והבהירה כי התוספת משולמת כתמורה לעבודה בשעות נוספות, שאין מחלוקת כי בוצעו בהיקף של שעות רבות.

בית הדין קמא קבע כי אין רלוונטיות לעובדה שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, לא חל על המערערת, שהייתה בתפקיד הנהלה. שכן, גם כאשר יש עובד ש

אילן איטח, שופט

רונית רוזנפלד, שופטת

שמואל צור, שופט

נציג מעבידים מר זאב רפואה

נציגת עובדים גב'' אתי פרץ



[1] דב"ע (ארצי) נא/7 - 4 מדינת ישראל – זכאי, פד"ע כד 194; עתירה לבג"צ נדחתה ברוב דיעות: בג"צ 5572/92 זכאי נ'' בית הדין הארצי לעבודה ואח'', פ"ד מז(3) 602 (1993).

[2] ע"ע (ארצי) 659/07 צים חב'' השייט הישראלית בע"מ – לוי, (לא פורסם, 17.5.2009).

[3] דב"ע (ארצי) נא/9 –6 חברת מייסון בע"מ – קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פד"ע כ"ג 430 (1994); ע"ע (ארצי) 727/05 קרייזמן – חברת מלונות דן בע"מ, (לא פורסם 30.1.2007).