ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין - תורג''מן פלוצקי נגד עיריית צפת :


בית הדין הארצי לעבודה

עע 000350/06

עע 000256/07

המערערת בעע 350/06

המשיבה בעע 256/07

חגית תורג''מן פלוצקי

-

המשיבה בעע 350/06

המערערת בעע 256/07

עיריית צפת

בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופטת ורדה וירט-ליבנה, השופטת לאה גליקסמן

נציג מעבידים מר דני בר סלע

בשם גב'' תורג''מן פלוצקי – עו"ד יורם פלוצקי

בשם עיריית צפת – עו"ד שגיא כהן

פסק דין

1. הערעורים בפנינו סבים על פסק דינו (החלקי והמשלים) של בית הדין האזורי בנצרת (עב 1429/04; השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר סאלח נימר באדר ומר שמעון כהן).

הרקע לערעור:

2. גב'' תורג''מן (להלן – העובדת) עובדת בעיריית צפת (להלן – העירייה) במחלקה לשירותים חברתיים, כעובדת סוציאלית, החל מחודש מרץ 1997.

3. עד חודש ספטמבר 1997 היקף משרתה של העובדת היה 50%, והחל מחודש אוקטובר 1997 עמד היקף משרתה על 75%.

4. בתביעתה בבית הדין האזורי טענה העובדת כי לא שולמו לה כל הזכויות המגיעות לה על פי הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי – דירוג עובדים סוציאליים שבין איגוד העובדים הסוציאליים לבין מרכז השלטון המקומי (להלן – ההסכם הקיבוצי). בין היתר תבעה העובדת תוספת דרגה; הגדלת תוספת ותק; גמול השתלמות; תשלומים בעד דמי הבראה, תוספת מעונות וביגוד; הוצאות נסיעה; קצובת ק"מ; החזר הוצאות ביטוח ורישוי רכב; הוצאות נסיעה ללימודים באוניברסיטה; הפרשות לקרן השתלמות ולקופת גמל; פיצויי הלנת שכר בגין שכר עבודה שלא שולם, שכר עבודה ששולם באיחור ותשלומים שלא הועברו לקופת גמל/קרן השתלמות. העירייה טענה מנגד כי שילמה לעובדת כל מה שהגיע לה על פי הדין והוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, וכי עקב טעות שולמו לעובדת כספים ביתר, אותם יש לקזז מכל סכום שתחויב לשלם לעובדת.

5. בפסק דין חלקי קיבל בית הדין האזורי חלק מתביעותיה של העובדת, ודחה את חלקן.

6. לאחר מתן פסק הדין החלקי ועל יסוד האמור בו, שילמה העירייה לעובדת הפרשי שכר.

7. משהצדדים לא הגיעו להסכמה בנוגע לכל הכספים המגיעים לעובדת מכוח פסק הדין החלקי, מינה בית הדין האזורי חשב שכר על מנת שיחשב את הסכומים המגיעים לעובדת על פי פסק הדין. בפסק הדין המשלים קבע בית הדין האזורי כי יש לאמץ את חוות דעתו של חשב השכר שמונה על ידו. עם זאת, קבע בית הדין כי אין לקזז מהסכום המגיע לעובדת על פי פסק הדין סך של 2,509 ₪, אשר על פי קביעת חשב השכר העירייה שילמה לעובדת ביתר, בנימוק שלא הייתה על כך הוראה בפסק הדין ולא נתקבלה טענת קיזוז.

8. ערעור העובדת סב על חלק מרכיבי תביעתה שנדחו, וערעור העירייה סב על דחיית טענתה שיש לקזז מהסכום המגיע לעובדת על פי פסק הדין את הסכום ששולם לה ביתר על פי חוות דעתו של חשב השכר.


ערעור העובדת:

9. כאמור, בית הדין האזורי קיבל חלק מתביעותיה של העובדת ודחה את חלקן. ערעור העובדת סב על חלק מעילות תביעתה שנדחו, אי פסיקת פיצויי הלנה ושיעור ההוצאות שנפסק לזכותה. להלן, נתייחס לכל אחד ממרכיבי הערעור, על פי סדר הטענות בסיכומי העובדת.

אחוזי משרה:

10. בהתאם לסעיף 27.3 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, עובד רשות מקומית המועסק על פי דרישת הרשות המקומית במשרה חלקית, והרשות אינה יכולה להעסיקו במשרה מלאה, ואשר אינו עובד בעבודה אחרת המשלימה את עבודתו, זכאי לשכר מוגדל מעבר לחלקיות משרתו בפועל, ועליו לעבוד בפועל את מספר השעות המפורטות בטבלה. על פי הטבלה, עבודה בהיקף משרה של 50% מחייבת עבודה של 21.25 שעות בשבוע, ומזכה בשכר בעד היקף משרה של 60%, ועבודה בהיקף משרה של 75% מחייבת עבודה של 32 שעות בשבוע, ומזכה בשכר בעד היקף משרה של % 80.

11. בית הדין האזורי דחה את תביעתה של העובדת מנימוקים אלה: העובדת עבדה 29 שעות בשבוע ולא 32 שעות בשבוע, כמתחייב מחוקת העבודה; לא הוכח כי העובדת ביקשה לעבוד בהיקף של משרה מלאה במהלך כל התקופה; העובדת עבדה בעבודה נוספת – הדרכת סטודנטים.

12. לטענת העובדת היא זכאית לקבל שכר על בסיס היקף משרה בשיעור של 80% מנימוקים אלה: על פי סעיף 29 להסכם הקיבוצי שבוע העבודה של עובד סוציאלי העוסק בטיפול ישיר הוא בן 39 שעות, ולכן שבוע עבודה של עובד סוציאלי בהיקף משרה של 75% הוא 29.25 שעות. אין לשלול מהעובדת את זכויותיה בשל רבע שעה, ובכל מקרה העובדת עבדה שעות נוספות רבות ללא שקיבלה בעדן שכר; בית הדין האזורי שגה בקובעו כי העובדת לא ביקשה לעבוד בהיקף של משרה מלאה במהלך כל התקופה; העובדת החלה לעבוד בהדרכה רק בשנת 2004, לאחר הגשת התביעה, ולכן עניין זה אינו רלוונטי לזכאותה לשכר בהיקף של 80% משרה בעד התקופה שעד להגשת התביעה. כמו כן, הדרכת סטודנטים אינה עבודה אלא שירות של עובדים סוציאליים ותיקים לטובת הדור הבא, היא נעשית בתגמול סמלי, ויש לראות בה פעילות התנדבותית; בכל מקרה, כל הטענות עליהן מבוסס פסק דינו של בית הדין האזורי לא הועלו על ידי העירייה בכתב ההגנה ובתצהיר אלא רק בסיכומים, ולכן הן בגדר הרחבת חזית ולא היה מקום להתייחס אליהן בפסק הדין.

13. אין בידינו לקבל את טענות העובדת, מנימוקים אלה:

13.1. נטל ההוכחה כי מתקיימים התנאים לתשלום שכר בעד משרה בהיקף של 80% מוטל על העובדת. לפיכך, יש לדחות את הטענה בדבר "שינוי חזית", שכן על העובדת היה להוכיח כי מתקיימים בה כל התנאים לתשלום שכר בעד משרה בהיקף של 80%.

13.2. עיון בסעיף 29 להסכם הקיבוצי (נספח מ(1) לסיכומי העובדת) מעלה כי לא נקבע בו, כנטען על ידי העובדת, ששבוע העבודה של עובד סוציאלי העוסק בטיפול ישיר הוא בן 39 שעות. ההיפך הוא הנכון. בסעיף 29(א) להסכם הקיבוצי נקבע במפורש כי שבוע העבודה הוא בן 42.5 שעות, ומתוכן יקדיש העובד הסוציאלי 39 שעות לטיפול ישיר ו- 3.5 שעות לקריאת חומר מקצועי והשתלמויות עצמיות, בהתאם לבחירתו. כל אשר נקבע בסעיף 29(ה) להסכם הקיבוצי הוא שככל שעובד סוציאלי זכאי על פי תנאי עבודתו לתשלום בעבור שעות נוספות, יראו את שעת העבודה ה- 40 כשעה הנוספת הראשונה. לאור האמור, משהעובדת לא עבדה 32 שעות בשבוע, היא אינה זכאית לקבל שכר בעד משרה בהיקף של 80%.

13.3. מעבר לנדרש נוסיף כי לא מצאנו כל עילה להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לפיה לא הוכח שהעובדת ביקשה לעבוד בהיקף משרה מלאה במשך כל התקופה.

14. כללו של דבר: הערעור בעניין הזכאות לשכר על פי היקף משרה בשיעור של 80% נדחה.

תוספת ותק:

15. העובדת תבעה הגדלת תוספת ותק וזאת על בסיס מספר עילות: היותה "עובדת בעלת השכלה אקדמית מושלמת אשר עברה הסבה לעבודה סוציאלית" על פי סעיף 23(ד) להסכם הקיבוצי; תוספת וותק על פי "מסלול נמרץ א''" ו"מסלול נמרץ ב", על פי סעיפים 15 ו- 16 להסכם הקיבוצי; תוספת שנת ותק עבור עבודה באזור עדיפות לאומית א''. להלן, נתייחס לכל אחת מהעילות.

16. ותק בשל לימודי הסבה לעבודה סוציאלית:

16.1. לעובדת תואר ראשון במדעי הרוח משנת 1988. העובדת השלימה את הלימודים בעבודה סוציאלית בחודש יוני 1996. כאמור, העובדת החלה לעבוד בעירייה בחודש מרץ 1997, דהיינו לאחר השלמת לימודיה בעבודה סוציאלית. עם קבלתה לעבודה, הוכר לעובדת וותק של 8.2 שנים.

16.2. סעיף 23(ד) להסכם הקיבוצי קובע כי "עובדים בעלי השכלה אקדמית מושלמת אשר עברו הסבה מקצועית לעבודה סוציאלית, יחושב ותקם המקצועי על פי כל שנות עבודתם, בין בארץ ובין בחו"ל, מיום קבלת התואר הראשון". סעיף 23(ה) להסכם הקיבוצי קובע כי "תקופת הלימודים בהסבה תיראה כתקופת ותק לכל דבר ועניין". על יסוד הוראות אלה בהסכם הקיבוצי, טענה העובדת כי יש להכיר לה בותק של שלוש שנים נוספות, שלוש השנים בהן למדה לתואר ראשון בעבודה סוציאלית.

16.3. העירייה טענה כי לנוכח סעיף 22 להסכם הקיבוצי, הקובע כי "הוראות פרק זה יחולו על עובדים בלתי כשירים המועסקים בטיפול ישיר (להלן – עובד אקדמאי)", הוראות הפרק, לרבות סעיף 23, חלות רק על עובד אקדמאי בלתי כשיר אשר עסק בעבודה סוציאלית ואשר עבר הסבה מקצועית לעבודה סוציאלית בתקופת עבודתו אצל המעביד. הוראות הפרק אינן חלות על העובדת, אשר בעת שהתחילה את עבודתה בעירייה הייתה עובדת סוציאלית כשירה.

16.4. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי יש לפרש את ההסכם הקיבוצי כך שהוא חל על העובדת, אולם קבע כי על יסוד האישורים שהוצגו על ידי העובדת היא הייתה זכאית בתחילת עבודה להכרה ב- 7.6 שנות ותק, ומשהוכרו לה 8.6 שנות ותק לא הייתה זכאית להכרה בוותק נוסף עם תחילת עבודתה מכוח הוראת סעיף 23 להסכם הקיבוצי. נציין, כי העירייה לא ערערה על קביעה זו בפסק הדין, כיון שלא הייתה לה משמעות אופרטיבית, אולם עובדה זו אינה מונעת ממנה לטעון בתשובה לטענות העובדת כי בית הדין טעה בקביעתו כי סעיף 23 להסכם הקיבוצי חל על העובדת.

16.5. אנו סבורים, כי יש לקבל את טענת העירייה כי סעיף 23 להסכם הקיבוצי לא חל על העובדת, כמוסבר להלן. בסעיף 2(א) להסכם הקיבוצי נקבע כי ההסכם הקיבוצי חל על העובדים הסוציאליים הכשירים, ובסעיף 2(ב) להסכם הקיבוצי נקבע כי ההסכם יחול על "עובדים שאינם כשירים המועסקים בעבודה סוציאלית ואשר הם בעלי השכלה אקדמית מושלמת, במגבלות הקבועות בסעיף 23". בסעיפים 23 (א) עד 23(ג) להסכם הקיבוצי נקבעו הוראות מיוחדות לעניין אופן החלת המסלול הנמרץ על פי סעיף 15 להסכם הקיבוצי על עובד אקדמאי אשר הסכים לעבור קורס הסבה לעבודה סוציאלית, וכאמור בסעיפים 23(ד) ו- 23(ה) להסכם הקיבוצי נקבעו הוראות לעניין חישוב תוספת ותק לעובדים בעלי השכלה אקדמית מושלמת אשר עשו הסבה לעבודה סוציאלית. ממכלול הוראות ההסכם הקיבוצי כמפורט לעיל עולה כי הוראות ההסכם הקיבוצי המתייחסות לעובד שאינו כשיר בעל השכלה אקדמית חלות על עובדים שבעת העסקתם בעבודה סוציאלית היו עובדים לא כשירים ועברו הסבה לעבודה סוציאלית במהלך תקופת עבודתם. זאת, מתוך מגמה לעודד עובדים אלה לעבור קורס הסבה לעבודה סוציאלית. הוראות אלה אינן חלות על עובדים שעסקו בעיסוק אחר לפני שהחלו לעסוק בעבודה סוציאלית. לפיכך, הוראות סעיף 23 להסכם הקיבוצי אינן חלות על העובדת והיא לא זכאית לתוספת ותק נוספת מכוחו.

17. ותק מכוח מסלול נמרץ א'' ומסלול נמרץ ב'':

17.1. בסעיפים 15 ו- 16 להסכם הקיבוצי נקבעו הוראות בדבר "מסלול נמרץ [א]" ו"מסלול נמרץ ב''", בהתאמה. בסעיף 15 להסכם הקיבוצי נקבע, בין היתר, כי עובד שמתחייב לעבוד בטיפול ישיר במשך שתי שנים רצופות יקודם בשתי שנות ותק והוא יהיה זכאי לכל התשלומים הצמודים לשנת הוותק אליה קודם. כן נקבע שעובד שהשלים חמש שנות עבודה בעבודה סוציאלית יקבל קידום של שתי שנות ותק גם ללא התחייבות. בסעיף 16 להסכם הקיבוצי נקבע כי עובד אשר סיים שנת עבודה בעבודה סוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים והתחייב לשלוש שנות עבודה בנוסף למחויבות על פי מסלול נמרץ א'' (ובסך הכול חמש שנות התחייבות) יהיה זכאי להגדלת התוספת המיוחדת לעובדים בלשכות ל- 9.5% ולקידום של שתי שנות ותק נוספות משנת העבודה השלישית.

17.2. בית הדין האזורי קבע כי העובדת לא הוכיחה כי חתמה על התחייבות על פי מסלול נמרץ א'' ולכן אינה זכאית לתוספת ותק נוספת מכוח סעיף 15 להסכם הקיבוצי מראשית תקופת עבודתה. עם זאת, העובדת זכאית לתוספת ותק של שנתיים החל מחודש אפריל 2002, מועד בו מלאו חמש שנים לעבודתה בעירייה. כן קבע בית הדין האזורי כי הוכח שהעובדת חתמה על התחייבות על פי מסלול נמרץ ב'' ולכן היא זכאית לשתי שנות ותק נוספות החל משנת העבודה השלישית.

17.3. העובדת טענה בערעורה כי לנוכח העובדה שהעירייה הכחישה את חתימתה של העובדת על התחייבות על פי מסלול נמרץ ב, וכן לנוכח העובדה כי על פי הוראות ההסכם הקיבוצי לא ניתן לחתום התחייבות על פי מסלול נמרץ ב'' ללא חתימה על התחייבות על פי מסלול נמרץ א'', יש להתערב בקביעה עובדתית זו של בית הדין ולקבוע כי העובדת חתמה על התחייבות על פי מסלול נמרץ א'', ולכן הייתה זכאית לתוספת של שתי שנות ותק החל משנת עבודתה הראשונה.

17.4. אין בידינו לקבל את טענתה של העובדת לעניין החתימה על התחייבות על פי מסלול נמרץ א''. מדובר בקביעה עובדתית של בית הדין האזורי, ולא מצאנו לנכון כי יש מקום לסטות מהכלל ולהתערב בה, על יסוד טענותיה של העובדת. בהקשר זה יודגש כי טענותיה של העובדת אינן מצביעות על ראייה כלשהי התומכת בטענה שהעובדת חתמה על ההתחייבות, אלא הן טענות שניתן להגדירן כ"טענות נסיבתיות", שלטענת העובדת מובילות למסקנה כי חתמה על התחייבות על פי מסלול נמרץ א''.

17.5. באשר לתביעה להגדלת התוספת המיוחדת לעובדים בלשכות ל- 9.5%: עיון בכתב התביעה מעלה כי תביעה זו לא הועלתה בו, ואין להתיר הוספת עילת תביעה בשלב הערעור. מה גם, שלא ברור כלל אם תוספת זו שולמה לעובדת.


18. תוספת ותק בעד עבודה באזור עדיפות א'':

18.1. לטענת העובדת, טעה בית הדין בקובעו כי צפת היא באזור עדיפות ב'', וזאת בשל העובדה שהעמוד בו מופיע שם הישוב "צפת" מוקם בנספחים לתצהיר העירייה בין העמודים של רשימת הישובים שהם באזור עדיפות ב'', אולם ניתן לראות כי הוא שייך לאזור עדיפות לאומית א'', לנוכח העובדה שפירוט הישובים ברשימה הוא לפי הא'' – ב''.

18.2. אכן, לנוכח העובדה שפירוט הישובים ברשימה הוא לפי א'' –ב'' צודקת העובדת בטענה כי הן יסוד המעלה והן צפת הם ישובים באזור עדיפות א''. נוסיף, כי גם בפרסום של החלטת הממשלה בנושא משנת 1998 (שניתן לאתרה באינטרנט) יסוד המעלה וצפת הן באזור עדיפות לאומית א''. לפיכך, העובדת זכאית להכרה בותק של שנה אחת נוספת (4 שנים במקום 3 שנים במועד תחילת עבודתה) בעד עבודה באזור עדיפות לאומית א''.

19. כללו של דבר: הערעור בענייו תוספת ותק מתקבל חלקית, כך שהעובדת זכאית להכרה בותק של שנה אחת נוספת (4 שנים במקום 3 שנים במועד תחילת עבודתה) בעד עבודה באזור עדיפות לאומית א''.


תוספת בגובה 3.3% ו- 3.6% לשכר המשולב והמענק החד פעמי:

20. העובדת טענה בכתב התביעה כי לא שולמו לה תוספות שכר בגובה 3.3% ו- 3.6% לשכר המשולב. בית הדין האזורי קבע כי העובדת לא הוכיחה שתוספות השכר בשיעור 3.3% ו- 3.6% לא שולמו לה.

21. העובדת טענה כי לנוכח קבלת התביעה לתוספת דרגה והכרה בשנות ותק נוספות, משתנה סכום השכר המשולב, וכפועל יוצא מכך צריך לגדול סכום התוספות האחוזיות הנגזר מהשכר המשולב.

22. העירייה טענה כי טענות אלה של העובדת הן בגדר "שינוי חזית", כאשר בתביעתה בבית הדין האזורי טענה העובדת כי תוספות אלה לא שולמו לה כלל. מעבר לאמור, ככל שמתעדכן השכר המשולב מתעדכנות אוטומאטית התוספות האחוזיות. כן טענה כי התוספות מתעדכנות אוטומאטית על פי התוכנה המחשבת את השכר המגיע ככל שחל שינוי בדרגה או בותק המקצועי.

23. דין טענת העירייה להתקבל. עיון בכתב התביעה מעלה כי התביעה הייתה לתשלום תוספות השכר, כאשר העובדת טענה כי אלה כלל לא שולמו לה, ולא נטען כי יש להגדילן עקב קבלת התביעה לתוספת דרגה ולהכרה בשנות ותק נוספות. לא ניתן בשלב הערעור לעתור לסעד אחר ושונה מהסעד שנתבע בכתב התביעה, כאשר לא הובאו ראיות בעניין זה בבית הדין האזורי.

24. כללו של דבר: הערעור בעניין תוספות שכר בשיעור של 3.3% ו- 3.6% מהשכר המשולב נדחה.


פיצויי הלנת שכר:

25. בית הדין האזורי דחה את התביעה לפיצויי הלנת שכר, בקובעו כי הזכות לפיצויי הלנה התיישנה ככל שמדובר בשכר שהיה צריך להיות משולם עד שנה לפני הגשת התביעה; אין לחייב את העירייה בתשלום פיצויי הלנת שכר לנוכח העובדה שהשכר לא שולם עקב טעות כנה ועקב מחלוקת של ממש בדבר עצם החבות.

26. העובדת טענה כי יש לחייב את העירייה בתשלום פיצויי הלנת שכר הן בגין שכר שלא שולם, הן בגין שכר ששולם באיחור והן בגין כספים שלא הופקדו בקרנות השונות. לעניין ההתיישנות טענה העובדת כי יש לתת לסעיף 17א לחוק הגנת השכר פרשנות לפיה תקופת ההתיישנות היא בת שלוש שנים גם כאשר מדובר בפיצויי הלנת שכר שלא שולם בכלל ולא רק כאשר מדובר בפיצויי הלנת שכר ששולם באיחור.

27. אין בידינו לקבל את טענות העובדת, וצדק בית הדין האזורי בדחיית התביעה לפיצויי הלנה.

28. לעניין ההתיישנות: בית דין זה בחן לאחרונה שנית את השאלה אם תקופת ההתיישנות המוארכת על פי סעיף 17א לחוק הגנת השכר חלה רק על שכר ששולם באיחור או גם על שכר שלא שולם כלל, והגיע למסקנה כי לשון החוק מחייבת את התוצאה לפיה התביעה לפיצויי הלנה בגין שכר שלא שולם כלל מתיישנת כעבור שנה [עע 402/07 ניצנים – חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ –
חודאדי,
מיום 19.1.2010]. לפיכך, צדק בית הדין האזורי בקובעו כי התביעה לפיצויי הלנה התיישנה ברובה.

29. לעניין החיוב בפיצויי הלנה בשל כספים שלא הועברו לקרנות השונות: בהתאם לסעיף 19א לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, זכות התביעה לפיצויי הלנה בגין כספים שלא הופקדו בקופת גמל נתונה לקופת הגמל בלבד [דב"ע
נא/2 – 3 צח – דחף בע"מ, פד"ע כב'' 462]. לפיכך, יש לדחות גם את התביעה לפיצויי הלנה בגין כספים שלא הועברו לקופת גמל או לקרן השתלמות.

30. לעניין התביעה לפיצויי הלנת שכר שלא התיישנה: ככלל, פסיקת פיצויי הלנה נתונה לשיקול דעתו של בית הדין האזורי, על יסוד התרשמותו מהעדויות ומהראיות בפניו וממכלול נסיבות המקרה. לא מצאנו כי המקרה הנדון מצדיק חריגה מהכלל והתערבות בשיקול דעתו של בית הדין האזורי.

31. כללו של דבר: הערעור בעניין פיצויי הלנת שכר נדחה.

דמי הבראה:

32. בית הדין האזורי קבע כי העובדת לא הוכיחה את זכאותה להפרשים בגין דמי הבראה, ביגוד ותוספת מעונות, אלא הסתפקה בהפניה לטבלאות שנערכו על ידי המומחה מטעמה, אשר לא בדק זכאויות, שניתנו על ידי ב"כ העובדת, אלא רק ערך חישובים.

33. לא מצאנו כי נפלה טעות בקביעתו של בית הדין האזורי כי העובדת לא הוכיחה את זכאותה להפרשי דמי הבראה וגם לא הוכיחה את שיעור ההפרשים להם היא זכאית. נציין, כי גם בסיכומי המערערת בפני בית דין זה, מעבר לטענה כללית ללא פירוט כי בשל הגדלת הוותק הרשום העובדת זכאית לדמי הבראה בסך של 20,000 עד 25,000 בעד תקופת עבודתה, לא ניתן כל פירוט ולא הוצג תחשיב ההפרשים.

34. כללו של דבר: הערעור בעניין דמי הבראה נדחה.


החזר הוצאות ביטוח ורישוי והחזר הוצאות נסיעה:

35. העובדת טענה כי על פי מכתב מנכ"ל מרכז השלטון המקומי (נספח מ/9 לסיכומי העובדת) עובד הזכאי לאחזקת רכב של 500 ק"מ בחודש זכאי גם להחזר הוצאות ביטוח ורישוי .

36. בית הדין האזורי דחה את תביעתה של העובדת להחזר הוצאות ביטוח ורישוי בקובעו כי העובדת לא הביאה ולו ראשית ראיה לכך שהיא זכאית להחזר בגין ביטוח ורישוי רכב ואף לא הפנתה להוראה כלשהי בחוקת העבודה המקנה לה זכות כאמור. לעניין מכתבו של מנכ"ל מרכז השלטון המקומי קבע בית הדין האזורי כי לא הוסבר ולא הוכח מה הבסיס והמעמד המשפטי של אותו מסמך בכל הנוגע לזכאות העובדת. בנוסף, העובדת לא הגישה כל ראייה באשר לבעלות על רכב ועלות הביטוח ורישיון רכב בתקופה הרלוונטית.

37. תמימי דעים אנו עם בית הדין האזורי גם בעניין זה. בהתאם לסעיף 32 להסכם הקיבוצי "עובדים סוציאליים בעלי רכב יהיו זכאים להשתתפות בהוצאות רכב על פי הקריטריונים הנהוגים לכך בכל רשות מקומית ועל פי החלטתה". לפיכך, היה על העובדת להוכיח כי על פי הקריטריונים הנהוגים בעירייה היא הייתה זכאית להחזר הוצאות ביטוח ורישוי. מעבר לטענה כי מכתב מנכ"ל מרכז השלטון המקומי הוא מסמך מחייב "ממהותו ומהאופן בו הוא מנוסח ועל פי המכותבים אליהם הוא מופנה" לא הציגה העובדת כל ראיה ואפילו הסבר מכוח מה מכתב זה מחייב את העירייה לפעול על פיו. יתר על כן. דוקא מנוסח המכתב עולה כי קיימים חילוקי דעות בעניין הזכאות להחזר הוצאות ביטוח ורישוי, שכן הוא נשלח "לאור פניות חוזרות ונשנות בנושא". העובדת גם לא הצביעה על מקור אחר המעניק לה זכאות לתשלום החזר הוצאות ביטוח ורישוי.

38. לאור המסקנה אליה הגענו, אין צורך שנתייחס למכתבו של מר נחמני, סגן בכיר (אכיפה) לממונה על השכר בעניין, שצורף על ידי העירייה לסיכומיה, למרות שלא הוגש כראיה בבית הדין האזורי.

39. נציין, כי בהודעת הערעור ובמבוא לסיכומים נטען כי הערעור סב גם על דחיית התביעה להחזר הוצאות נסיעה מהבית לעבודה ובחזרה, אולם בסיכומי העובדת לא נטען דבר לעניין זה.

40. כללו של דבר: הערעור בעניין החזר הוצאות ביטוח ורישוי ובעניין החזר הוצאות נסיעה מהבית לעבודה נדחה.


הוצאות ושכ"ט עו"ד:

41. בפסק הדין החלקי קבע בית הדין האזורי כי "בהתחשב בקבלה החלקית של התביעה אנו לא רואים לנכון לעשות צו להוצאות". בפסק הדין המשלים חייב בית הדין האזורי את העירייה בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 1,300 ₪ בצירוף מע"מ, וזאת "לאור תוצאות המשפט".

42. העובדת טענה כי במקרה הנדון יש לחרוג מהכלל לפיו ערכאת הערעור לא מתערבת בשיעור ההוצאות שפוסקת הערכאה הדיונית, לנוכח העובדה כי חלק מתביעות העובדת (דרגה וגמול השתלמות) התקבלו במלואן וחלק (תוספת ותק) התקבלו ברובן.

43. העירייה טענה כי אין לחרוג מהכלל לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. במקרה הנדון, העובדת העלתה שלל טענות חסרות בסיס כנגד העירייה, ובסופם של ההליכים נפסקו לזכות העובדת סכומים מזעריים ביחס לסכומים אותם תבעה.

44. דין הערעור בעניין הוצאות ושכ"ט עו"ד להידחות. עיון בכתב התביעה מעלה כי סכום התביעה (קרן) ללא ריבית והצמדה או פיצויי הלנה עמד על סך של
209,065 ₪, ובנוסף נתבעו הפרשי ריבית והצמדה/פיצויי הלנה בסך של
929,140 ₪, בעוד שהסכום שנפסק לזכות העובדת עמד על סך של 12,309 ₪. בקביעת שיעור ההוצאות על בית הדין להביא בחשבון גם את היחס בין הסכום שנפסק לבין סכום התביעה. ככל שסכום התביעה גבוה משמעותית מהסכום שנפסק, יש מקום לשקול להפחית או לא לפסוק כלל הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת התובע, ובמקרים קיצוניים בהם התובע זוכה בחלק מזערי מתביעה בסכום גבוה במיוחד יש מקום לשקול לחייב את התובע בהוצאות. במקרה הנדון, לנוכח הפער המשמעותי בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לזכות העובדת, לא היה מקום לחייב את העירייה בתשלום שכ"ט עו"ד בשיעור גבוה יותר, ואין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין זה.

ערעור העירייה:

45. כאמור, בית הדין מינה מומחה מטעמו, רו"ח מר א. דיין, על מנת שייתן חוות דעת בנוגע לסכומים המגיעים לעובדת על פי פסק הדין. עוד לפני קבלת חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, שילמה העירייה לעובדת הפרשי שכר, על יסוד פסק הדין החלקי. על פי חוות דעתו של המומחה, שולמו לעובדת הפרשי שכר ביתר בסך של 2,509 ₪.

46. בפסק הדין המשלים קבע בית הדין האזורי כי אין לקזז מהסכום המגיע לעובדת על פי חישובי המומחה את הסכום ששולם לעובדת ביתר, כיון שלא הייתה על כך הוראה בפסק הדין ולא נטענה טענת קיזוז.

47. העירייה טענה כי יש לקזז את הסכום ששולם ביתר מסכומים המגיעים לעובדת על פי פסק הדין, מנימוקים אלה: מדובר בתשלום ששולם בטעות (ככל נראה עקב טעות חשבונאית בתוכנת האוטומציה של הרשויות המקומיות אליה מוזנים נתוני השכר), ועל כן וללא קשר להוראות פסק הדין קוזז באופן מתמטי על ידי המומחה; העירייה העלתה טענת קיזוז בנוגע לכספים ששולמו לעובדת ביתר בכתב ההגנה; הקיזוז שנערך על ידי חשב השכר בוצע אך ורק בשל הטעות בתשלום, ואין בו כדי לפגוע ו/או לשנות את הוראות פסק הדין.

48. העובדת טענה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי בעניין הקיזוז.

49. לאחר בחינת טענות הצדדים, אנו קובעים כי דין ערעור העירייה להתקבל. כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה, אין מדובר בקיזוז סכומים משכר עבודה ששולם לעובדת ביתר בעבר לפני מתן פסק הדין החלקי, אלא המומחה ערך תחשיב הסכומים המגיעים לעובדת על פי הקביעות בפסק הדין החלקי, ומצא כי העירייה שביצעה חלק החלקי מפסק הדין עוד לפני קבלת חוות דעת המומחה שילמה כספים ביתר, מעבר לכספים שהגיעו לעובדת על פי פסק הדין החלקי. אילו העירייה לא הייתה משלמת לעובדת תשלום כלשהו על חשבון פסק הדין החלקי אלא ממתינה לחוות דעתו של המומחה, לא היה נוצר המצב של תשלום ביתר בגין הפרשי השכר. אנו סבורים, כי העירייה לא צריכה להיפגע מכך ששילמה חלק מהפרשי השכר שהגיעו לעובדת על פי פסק הדין החלקי בסמוך לאחר מתן פסק הדין ולא המתינה עד להשלמת חוות דעתו של המומחה. לפיכך, יש לקזז מהסכומים המגיעים לעובדת על פי פסק דינו של בית הדין האזורי ועל פי פסק דין זה סך של 2,509 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.3.07 ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר:

50. ערעור העובדת מתקבל חלקית, כך שהעובדת זכאית לתוספת ותק של שנה אחת נוספת (4 שנים במקום 3 שנים במועד תחילת עבודתה) על בסיס עבודה באזור עדיפות לאומית א''.

51. ערעור העירייה מתקבל, כך שמהסכומים להם זכאית העובדת על פי פסק דינו של בית הדין האזורי ופסק דין זה יש לקזז סך של 2,509 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.3.07 ועד למועד התשלום בפועל.

52. לאור התוצאה – קבלה חלקית של ערעור העובדת וקבלת ערעור העירייה, אין צו להוצאות.

53. פסק דין זה ניתן במותב חסר, על יסוד הסכמת הצדדים, לנוכח העובדה שנציג עובדים היה מנוע מלשבת במותב, בשל העובדה שניהל הליך גישור בין הצדדים.

ניתן היום,כח'' בניסן תש"ע, 12 באפריל 2010, בהעדר הצדדים.

_________________ ___________________ ________________

השופט עמירם רבינוביץ השופטת ורדה וירט-ליבנה השופטת לאה גליקסמן

____________________

נ.צ (מעבידים) מר דני בר סלע