ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רבאח חג''וג - המל"ל :


1

בית הדין הארצי לעבודה

עבל000414/09

רבאח חג''וג''

המערער

המוסד לביטוח לאומי

המשיב

לפני: הנשיא סטיב אדלר, השופט יגאל פליטמן, השופטת ורדה וירט-ליבנה

נציג עובדים מר אלי וייץ, נציג מעבידים מר אתגר עמיהוד

בשם המערער - עו"ד אמיר ח''טיב

בשם המשיב - עו"ד רמי יפרח

פסק דין

הנשיא סטיב אדלר

ערעור זה עניינו בעתירתו של המערער להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה.

2. המערער, יליד 1966, עובד מאז שנת 1998 ועד היום כמפעיל מקרצפת בחברת מובילי המרכז כוכב בע"מ. המערער עובד 6 ימים בשבוע, במשך 8 שעות ביום. במסגרת עבודתו, נחשף המערער לרעש מזיק כהגדרתו בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד-1984. ביום 17.4.2007 הגיש המערער למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון כבתאונת עבודה. במכתב מיום 26.10.2007, דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעתו של המערער על שני ראשיה. זאת מן הטעם שלא התקיים במערער התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) בדבר ירידה של 20 דציבל בכושר השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים.

3. בהסכמת הצדדים מינה בית הדין האזורי מומחה רפואי לבחינת התקיימותם של תנאי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי במערער.

על פי הסכמת הצדדים, הונחו לפני המומחה מסמכים רפואיים אלה:

[א] בדיקת שמיעה של מכון "גל" מיום 12.6.2007 (להלן: בדיקת השמיעה ממכון גל).

[ב] בדיקת שמיעה של מכון "סונומיד" מיום 6.10.2006 (להלן: בדיקת השמיעה ממכון סונומיד).

[ג] בדיקת הדים קוכלאריים מיום 15.6.2007.

[ד] תעודה ראשונה לנפגע בעבודה מיום 1.4.2007.

4. בחוות דעתו מיום 23.3.2009 קבע המומחה הרפואי, ד"ר א'' ברקו, כי המערער סובל מליקוי שמיעה שנגרם עקב חשיפה לרעש, אולם "כושר שמיעתו הממוצע של התובע [המערער – ס.א] בתדירויות הדיבור לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים". עוד קבע, כי הטנטון ממנו סובל המערער הינו "בעקבות חשיפתו לרעש מזיק בעבודתו", אולם "כושר שמיעתו בתדירויות KHZ3 ו – KHZ4 לא פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים".

לאחר מתן חוות הדעת, הפנה בית הדין האזורי למומחה שאלות הבהרה בהתייחס לבדיקת השמיעה ממכון "סונומיד". במענה לשאלות הבהרה אלה השיב המומחה כזאת:

"נכון שבבדיקת שמיעה זו כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל בתדירויות הדיבור, אולם בדיקת שמיעה שנעשתה אח"כ, בתאריך 12.6.2007 (גל), ושתוצאותיה מתבססות גם על בדיקת OAE, שהיא בדיקה אובייקטיבית, מראה ששמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור לא פחתה בשיעור של 20 דציבל, אלא פחות ובכל תדירויות הדיבור".

בהתייחס לשאלה האם בבדיקת השמיעה ממכון "סונומיד" פחת כושר שמיעתו של המערער ב - 25 דציבל בכל אחת מהאוזניים בתדירויות הגבוהות, השיב המומחה כזאת:

"גם לשאלה זו התשובה היא חיובית אולם בבדיקת השמיעה ממכון גל (12.6.2007) כושר שמיעתו של התובע [המערער – ס.א.] לא פחת בשיעור של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות (KHZ3 ו – KHZ4) אלא פחות".

פסק דינו של בית הדין האזורי

5. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער להכרה בליקוי השמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. על יסוד פסיקתנו בעניין דוד אלון (עבל 188/08 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי – דוד אלון, ניתן ביום 17.11.2008) (להלן: פסק דין אלון) וחוות דעתו של ד"ר ברקו קבע בית הדין האזורי, כי יש ליתן משקל רב יותר לבדיקה ממכון גל, הנסמכת על בדיקת OAE, ולקבוע ממצאים על פיה. בית הדין האזורי דחה את טענת המערער לפיה יש לקבוע ממצאים על פי הבדיקה המיטיבה עם המבוטח, וקבע כי כלל זה יוחל רק מקום בו מדובר בבדיקות שמיעה שמידת מהימנותן דומה. עוד קבע, כי העובדה שבדיקת השמיעה ממכון "סונומיד", שהיא מוקדמת יותר כרונולוגית, תוצאותיה חמורות יותר, מעידה על כך שבדיקה מוקדמת זו אינה משקפת את מצב שמיעתו של הנבדק. שכן בהתאם לנפסק בעניין דוד אלון, ניתן להניח "שאדם שאינו שומע לא יאמר בבדיקת השמיעה שהוא שומע...".

על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש הערעור שלפנינו.

6. לבקשת הצדדים ניתן פסק דיננו על יסוד טיעוני הצדדים בכתב וכלל החומר המצוי בתיק בית הדין.

טיעוני הצדדים בערעור

7. לטענת המערער, המומחה שמונה מטעם בית הדין קבע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הנזק בשמיעתו והטנטון ממנו הוא סובל, ואישר כי מתקיימים בו תנאי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, פרט לעניין הירידה בכושר השמיעה בשיעור 20 דציבל.

בכל הנוגע לירידה בכושר שמיעתו טען המערער, כי בהתאם לנפסק בפסק דין דוד אלון, יש לקחת בחשבון את בדיקת השמיעה הטובה ביותר עבור המבוטח, במידה וזו נעשתה במכון מוכר ורשמי. לטענתו, מכון "סונומיד" עומד באמות מידה אלו, באשר מדובר במכון מוכר המעניק שירותים לקופת חולים והמערער הופנה אליו על ידי רופא הקופה. עוד הוסיף, כי המומחה מטעם בית הדין אישר בתשובותיו כי בהתאם לתוצאות בדיקת מכון "סונומיד" כושר שמיעתו של המערער ירד ב – 20 דציבל בממוצע בתדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים, וב – 25 דציבל בתדירויות הגבוהות לעניין הטנטון. לגישתו, ההלכה בפסק דין אלון נועדה ל"רכך" את ההלכה ששררה קודם לכן בעניין הדרישה לירידה בשמיעה ב"תדירויות הדיבור" מאחר ומדובר בתנאי סף להכרה בליקוי שמיעה כבתאונת עבודה.

בכל הנוגע לבחינת הירידה בשמיעה בתדירויות הגבוהות טען המערער כי יש לבחון את הירידה בשמיעה על פני הרצף של תדירויות 3,000 ו – 4,000 הרץ, ולא באופן נקודתי בכל אחת מתדירויות אלה.

המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וטען כי לא מתקיימת בעניינו של המערער הוראת סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי. עוד הוסיף, כי מכון "סונומיד" הוא מכון פרטי, לא רשמי, העוסק בהתאמת מכשירי שמיעה, בעוד מכון "גל" הוא מכון מוכר המספק שירותים לקופות החולים ולבתי חולים. משכך ובהתאם לנפסק בפסק דין אלון אין לקבוע ממצאים על פי הבדיקה של מכון "סונומיד".

הכרעה

8. סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי שנכנס לתוקף באפריל 2005, קובע תנאי סף להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. אין חולק על כך שהמערער נחשף לרעש התקפי ומתמשך העולה על המותר לפי פקודת הבטיחות בעבודה כנדרש בסעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי. דעותיהם של הצדדים לפנינו נחלקו באשר להתקיימותו במערער של התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, שזה לשונו:

"כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים".

תנאי זה פורש על ידנו בהרחבה בפסק דין דוד אלון. באותה פרשה קבענו, כי גם לאחר תיקון 79 לחוק, יש לבחון את הירידה בשמיעה כאמור בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, בממוצע תדירויות הדיבור, לאמור, 500 - 1000 - 2000 מחזורים בשנייה בכל אחת מהאוזניים.

חברי השופט פליטמן קבע בפסק דין דוד אלון אמות מידה להכרעה בסוגיית הירידה בכושר השמיעה כנדרש בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי. קריטריונים אלה נקבעו על דעת כל חברי המותב. בין אלה, קבע חברי כך:

"יש לקבוע, כי בדיקת שמיעה עליה ניתן להסתמך, הינה בדיקה שאינה ארכאית ואשר עולה ממנה שהנבדק לא התחזה, ואשר בוצעה במכון רשמי מוכר הנותן שירות, למשל לקופות החולים, או במסגרת בתי החולים. זאת, להבדיל למשל ממכון פרטי המעוניין רק למכור מכשירי שמיעה"

9. בענייננו, הניח המערער לפני בית הדין האזורי שתי בדיקות שמיעה. האחת של מכון "גל", ולפיה לא היתה ירידה של 20 דציבל בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מאוזניו של המערער, והאחרת של מכון "סונומיד" המצביעה על ירידה של 20 דציבל כנדרש בחוק. לטענת המערער, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסק דין דוד אלון, יש להעדיף את הבדיקה של מכון "סונומיד" מאחר ומדובר בבדיקה המיטיבה עם המבוטח. בנסיבות העניין, אין בידנו לקבל את טענתו. נבאר:

הכלל של העדפת תוצאות בדיקת השמיעה "הטובה ביותר" אליה התייחס חברי השופט פליטמן בפסק דין דוד אלון, נכון וישים בנסיבות בהן קיימות בדיקות שמיעה סותרות בעלות מהימנות דומה. לאמור, במקרה של בדיקות שמיעה בעלות ערך רפואי זהה, שיש ליתן להן משקל דומה, ניתן להפעיל את כלל "הבדיקה הטובה ביותר". בענייננו אין הדברים כך. המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין ציין בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי בדיקת השמיעה של מכון "גל" היא בדיקה אובייקטיבית - המתבססת על בדיקת הדים קוכלאריים – OAE, בעוד הבדיקה ממכון "סונומיד" היא בדיקה סובייקטיבית המבוססת על תשובותיו של הנבדק. מטעם זה, סמך המומחה את חוות דעתו על תוצאות בדיקת השמיעה ממכון "גל".

בנסיבות אלה, כבית הדין האזורי, סבורים גם אנו, כי בנסיבות העניין יש לקבוע ממצאים על פי בדיקת השמיעה ממכון "גל", שהיא בדיקה אובייקטיבית של מכון מוכר, ולא על פי בדיקת השמיעה ממכון "סונומיד".

לכך נוסיף, כי העובדה שתוצאות הבדיקה המאוחרת יותר שעשה המערער במכון "גל" מצביעות על כושר שמיעה גבוה יותר של המערער, מעלה חשש כי תוצאות בדיקת מכון "סונומיד" אינן משקפות נאמנה את מצב שמיעתו של המערער.

10. לאור האמור, אנו קובעים כי לא התקיים במערער התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי בדבר ירידה בכושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

11. לאור התוצאה, משלא הוכרה תביעתו של המערער לליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה על פי סעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי, איננו נדרשים לעתירתו להכרה בטנטון כבתאונת עבודה. זאת, נוכח הוראת סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי, על פיה, הכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה הוא תנאי להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.

מכל מקום גם לעניין הטנטון קבע המומחה, כי כושר שמיעתו של המערער בתדירויות הגבוהות (KHZ3 ו – KHZ4) לא פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, כנדרש בסעיף 84א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי.

12. סוף דבר – הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

השופט יגאל פליטמן

מסקנתו של חברי הנשיא בדעתו, כי דין הערעור להידחות, באשר המערער לא עמד בתנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק בדבר ירידת כושר שמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, מקובלת אף עלי.

מצאתי מקום להדגיש, כי בשורה התחתונה – בסופו של דבר – על המבוטח הטוען שליקוי השמיעה ממנו הוא סובל הינו בגדר פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק – לענות על תנאי החוק. דהיינו, צריכה להיגרם לו ירידה בכושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. משבית הדין קמא מינה לעניין זה מומחה מטעמו ותשובת המומחה היתה כי "כושר שמיעתו הממוצע של התובע בתדירויות הדיבור לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים" – אזי דין התביעה להידחות, משהמערער לא ענה על תנאי סעיף 84א(א)(2) לחוק שבית הדין לא יכול לפטור אותו מעולו.

השופטת ורדה וירט-ליבנה: אני מצטרפת לחוות דעתו של הנשיא אדלר.

נציג העובדים מר אלי וייץ: אני מסכים לתוצאת פסק הדין.

נציג המעבידים מר אתגר עמיהוד: אני מסכים לתוצאת פסק הדין.

סוף דבר

הערעור נדחה כאמור בפסק דינו של הנשיא אדלר.

אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ז בניסן התש"ע (11.4.2010) בהיעדר הצדדים וישלח אליהם.

הנשיא סטיב אדלר

השופט יגאל פליטמן

השופטת ורדה וירט-ליבנה

נציג עובדים מר אלי וייץ

נציג מעבידים מר אתגר עמיהוד


מעורבים
תובע: רבאח חג'וג'
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: בשם המשיב