ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל-משרד נגד סוזי ורטה :


בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

עב 010498/09

בפני:

כב'' השופטת טרכטינגוט חנה

12/04/2010

בעניין:

מדינת ישראל-משרד הבריאות

ע"י ב"כ

פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי

המערערת

נ ג ד

סוזי ורטהיים

ע"י ב"כ

עו"ד רחמני רבינוביץ רינה

המשיבה

פסק - דין

1. לפני ערעור שהגישה המדינה כנגד החלטת הועדה הרפואית לערר חוזרת לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד - 1994 מיום 30/6/2009 (להלן - ועדת הערר), אשר קבעה למשיבה נכות בגין טיפולי הגזזת בשיעור של 70%.

2. אלה העובדות הרלבנטיות :

א. ועדת ערר מיום 22/9/1999 קבעה למערערת 46% נכות משוקללים מיום 1/1/1995 בגין רדיודרמטיטיס, התקרחות וסבל נפשי.

ב. ביום 6/6/2002 הגישה המערערת בקשה להחמרת מצב. ועדה מיום 12/2/2003 קבעה למערערת נכות משוקללת בשיעור 52% מתוכם 10% בגין כאבי ראש, בשל מנינגיומה.

ג. ביום 17/2/2008 הגישה המערערת בקשה נוספת להחמרה.

ד. ועדה מיום 16/5/2008 קבעה למערערת 43% נכות משוקללים.

ה. ועדה לעררים מיום 18/8/2008 קבעה למערערת 66% נכות משוקללים.

ו. על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בתיק עב'' 12046/08.

הצדדים הגיעו בתיק זה לפשרה לפיה עניינה של המערערת יוחזר לדיון בפני הועדה וידון שנית. הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין.

ז. ועדה לעררים מיום 30/6/2009 אשר התכנסה בעקבות פסק הדין קבעה למערערת 70% נכות משוקללים.

הועדה קבעה כי האחוזים בגין הליקויים הנובעים מה מהמנינגיומה יחולו רטרואקטיבית מיום 1/1/1995.

ח. החלטה זו הינה מושא דיוננו.

2. ערעור המדינה מכוון כנגד מועד תחילת אחוזי הנכות ולא כנגד גובה האחוזים.

3. טענות המדינה -

א. הועדה חרגה מסמכותה כאשר קבעה בהליך החמרה אחוזי נכות בעד תקופה שקדמה למועד הגשת הבקשה לבדיקה מחדש, וזאת בניגוד לתקנה 9 (ב) לתקנות לפיצוי נפגעי גזזת (הגשת תביעה, הכרה בנפגע, קביעת דרגת נכות, הרכבת ועדות וסידרי עבודתן), תשנ"ה-1995 (להלן - התקנות).

ב. המדינה עותרת לכך כי בית הדין יקבע את מועד תחילת תוקף אחוזי הנכות שניתנו בגין המנינגיומה באופן הבא:

עבור חסר עצם, הפרעות ביציבות וצלקת ניתוחית מיום הגשת הבקשה להחמרה ודהיינו 17/2/2008, עבור כאבי הראש מיום 6/6/2002 כפי שנקבעו ע"י ועדת ההחמרה הקודמת.

4. טענות המשיבה -

א. הערעור אינו מכוון כנגד החלטת ועדה רפואית להחמרה אלא כנגד החלטות קודמות משנת 1997, או החלטת ועדה לעררים משנת 1999, שכן מדובר בפגיעה ישנה משנת 1980.

ב. אין מדובר בהליך של החמרת מצב, מדובר כאמור בפגיעה משנת 1980 אשר לא היתה ידועה למשיבה והדבר נודע לה רק לאחר שבחודש יוני 2008 הוצא תיקה מבית חולים בלינסון ואז התברר כי מדובר בניתוח שבו הוצא גידול מסוג מנינגיומה.

ג. אין מדובר בהחמרת מצב אלא בתיקון טעות ישנה אשר נגרמה למשיבה.

ד. לאור הסכם הפשרה אשר ניתן לו תוקף של פסק דין בתיק עב'' 12046/08, טענת המדינה לחוסר סמכות הועדה לקביעת נכות רטרואקטיבית הינה טענה שיש בה חוסר תום לב.

טענת המשיבה באשר לזכאותה לנכות רטרואקטיבית הועלתה אז בתיק עב'' 12046/08 ולפיכך בהחזרת עניינה של המשיבה לועדה יש משום הסכמה מטעם המדינה לדון בנכות לתקופה הרטרואקטיבית.

5. ההכרעה -

תקנה 9 ב'' לתקנות קובעת:

"קבעה ועדה רפואית או ועדה רפואית לעררים לפי הענין בעקבות בדיקה מחדש כאמור בתקנת משנה (א), כי חלה החמרה במצבו הבריאותי של הנפגע, תקבע לו אחוזי נכות חדשים, ואולם לא יקבעו אחוזי נכות חדשים בעד התקופה שקדמה למועד הגשת הבקשה לבדיקה מחדש".

לפיכך חרגה הועדה מסמכותה בכל הנוגע לקביעת דרגת נכות בעד התקופה שקדמה ליום 17/2/2008, הוא מועד הגשת הבקשה.

6. הועדה מושא דיוננו התכנסה מכוח פסק דין. פסק דין זה ניתן בערעור על החלטת ועדה לעררים בעקבות בקשה להחמרה מיום 17/2/2008, ולפיכך חלה על קביעתה תקנה 9 (ב) הנ"ל.

טוענת המשיבה כי מאחר ומדובר בפגימה ישנה ודהיינו משנת 1980 הרי שאין מדובר בהליך של החמרת מצב, שכן משמעותו של הליך החמרת מצב הוא שינוי לרעה או החמרה במצב הבריאות לעומת המצב שהיה קיים במועד הדיון בועדה האחרונה.

המשיבה מסתמכת על לשון סעיף 9 (א) לתקנות ועל תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956.

לטענת המשיבה משמצבה של המשיבה בענין המנינגיומה לא השתנה מאז קביעת הועדה לעררים משנת 1999 הרי שאין מדובר בהחמרת מצב.

אין בידי לקבל טענה זו, משמעות המונח החמרת מצב לצורך תקנה 9 (א) הנ"ל הינו כי מצבו של הנפגע הוחמר לעומת המצב שנקבע בועדה קודמת.

משמדובר בעניננו בליקויים אשר לא נקבעו ע"י הועדות הקודמות הרי שמדובר בהחמרת מצב.

לפיכך בדין פעלה המשיבה אשר הגישה את בקשתה להחמרה, ביום 17/2/2008 וכך ביום 6/6/2002.

אין לקבל כי מדובר בערעור על החלטת ועדה מ-1997 או מ-1999.

הגם שאין בחוק לפיצוי לנפגעי גזזת תשנ"ד-1994 או בתקנות מועד קבוע להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים הרי שהחלטת הועדה משנת 1999 הפכה חלוטה. במיוחד מתחזקים הדברים לאור העובדה כי המשיבה פנתה פעמיים לאחר מועד זה בהליכי החמרה וזאת כאמור הן בשנת 2003 והן ביום 17/2/2008.

7. המערערת עותרת לכך כי בית הדין יקבע את מועד תחילת הנכות.

הכלל הוא כי קביעת אחוזי הנכות לרבות מועד תחילתם היא בסמכותה של הועדה הרפואית ולפיכך ככל שקיימת טעות יש להחזיר את הענין לועדה.

אלא שעניינו נמנה על המקרים החריגים בהם הטעות גלויה על פניה ותיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי.

לפיכך אני קובעת כי אחוזי הנכות בגין המנינגיומה יקבעו כדלקמן:

חוסר עצם בשיעור 20% מיום 17/2/2008.

הפרעות ביציבות בשיעור 15% מיום 17/2/2008.

צלקת ניתוחית בשיעור 10% מיום 17/2/2008

כאבי ראש בשיעור 10% מיום 6/6/2002.

אין שינוי ביתר אחוזי הנכות אשר נקבעו על ידי הועדה, או במועד תחילתם.

8. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ז בניסן, תש"ע (11 באפריל 2010) במעמד הצדדים.

__________________

חנה טרכטינגוט, שופטת

קלדנית: תורתי אסתר



מעורבים
תובע: מדינת ישראל-משרד הבריאות
נתבע: סוזי
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ,ע"י ב"כ