ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קרן זרוג נגד בטוח לאומי-סניף :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב – יפו

בל 001223/08

בפני:

כב'' השופט שמואל טננבוים

12/04/2010

בעניין:

קרן זרוג

ע"י ב"כ עו"ד

קוגן

התובעת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

אהרון

הנתבע

פסק דין

1. ביום 14.10.07 דחה פקיד התביעות של הנתבע את תביעתה של התובעת לתשלום גמלת שארים עקב פטירת בן זוגה מר אסי זרוג ז"ל ביום 20.5.05 (להלן: "המנוח").

במכתב הדחייה נכתב כי התביעה נדחתה, בהסתמך על סע'' 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), שכן התביעה הוגשה באיחור ולאחר שחלפו 12 חודשים מיום העילה ועד להגשתה.

רקע עובדתי

2. התובעת, בת 31 שנים, הינה אלמנתו של אסי זרוג ז"ל , אשר הלך לעולמו ביום 20.5.05 בעקבות תאונת דרכים קטלנית.

3. ביום 12.9.05 הגישה התובעת תביעה לגמלת שארים (להלן: "התביעה הראשונה").

4. ביום 26.9.05 וביום 14.11.05 נשלחו לתובעת מאת הנתבע מכתבים בדרישה להשלמת נתונים. משמכתבים אלו לא נענו על ידי התובעת, נדחתה תביעתה במכתב מיום 1.12.05 בשל אי המצאת מסמכים.

5. ביום 27.3.07 פנה בא כוחה של התובעת עו"ד קוגן, לנתבע (במענה למכתב הנתבע מחודש 9/05) ובצירוף המסמכים שנדרשו.

בתגובה ביקש הנתבע כי התובעת תגיש טופס תביעה במלואו.

6. ביום 26.6.07 הגישה התובעת תביעה חדשה לקצבת שארים (להלן: "התביעה השנייה").

ביום 2.8.07 פנה ב"כ התובעת לנתבע, בניסיון לברר מה עלה בגורל התביעה.

7. ביום 9.8.07 נשלח ע"י הנתבע מכתב בו נאמר כי התביעה נדחית בהתבסס על סעיף 297 לחוק, בנימוק : "לא נמסרו כל הנתונים הנדרשים על מנת להחליט בתביעה".

באותו היום נתקבל מכתב נוסף מאת הנתבע בו נתבקשה להמציא מסמכים המעידים על מגורים משותפים עם המנוח. בסיום המכתב נאמר כי: "אם תשובתך לא תגיע בתוך 15 ימים, נדחה תביעתך".

8. ביום 14.8.07 נשלחה תשובת התובעת בעניין מגוריה המשותפים עם המנוח. ובתגובה קיבלה הודעה כי הנושא נמצא בבדיקה.

9. ביום 14.10.07 נתקבלה החלטת הנתבע, מושא דיונינו ולפיה תביעתה של התובעת נדחית מהסיבה שחלף המועד להגשתה.

טיעוני הצדדים

10. התובעת טוענת כי תביעתה הראשונה הוגשה בטרם חלוף המועד הקבוע בחוק ולפיכך טענת השיהוי בעניינה איננה ראויה, כאשר אין לומר שזנחה את זכות התביעה אשר עמדה לה.

מעבר לכך העיכוב בהגשת המסמכים והטיפול בתביעה הינם תוצאה של מצב נפשי קשה בו הייתה מצויה עקב מותו הפתאומי של בעלה, חודשיים בלבד לאחר שנפטר אביה. (ייאמר כי בכתב התביעה לא אוזכר כלל עניינה של התביעה הראשונה ונטען כי התביעה השנייה מיום 26.6.07 היא למעשה התביעה הראשונה שהוגשה, כאשר העובדה שהוגשה באיחור נעוצה במצבה הנפשי הקשה של התובעת וכן בעובדה שכלל לא הייתה מודעת לזכויותיה המשפטיות בעקבות פטירת המנוח).

התובעת טענה עוד כי מקום שאין מחלוקת באשר לזכאותה לגמלה, ומשלא שינה הנתבע מצבו לרעה ולא נגרם נזק כתוצאה מהאיחור בהגשת התביעה, הרי שיש לקבל תביעתה.

11. הנתבע טען כי לבית הדין אין נתונה סמכות להאריך את המועד להגשת תביעות מעבר למועד שנקבע בחוק ולחילופין טען כי לא הוכח שהתובעת הייתה במצב נפשי כזה אשר מנע בעדה מלפעול למיצוי זכויותיה.

דיון והכרעה

12. באשר לתביעה הראשונה – תביעה זו נדחתה כדין ביום 1.12.05 עקב אי המצאת פרטים ובהתאם לסע'' 297 לחוק והוראות תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998, הקובעת:

" 8. השלמת פרטי התביעה

(א) ראה פקיד התביעות שהתביעה אינה כוללת את כל הפרטים שנדרשו

בטופס התביעה, שלא צוין בתביעה מספר חשבון הבנק לתשלום הגמלה, שלא צורפו לתביעה מסמכים הדרושים לבירור הזכות לגמלה או לקביעת שיעורה, או שנתגלו אי-התאמות בין המסמכים והנתונים שהגיש התובע לבין הנתונים שבמאגר המידע שברשותו של המוסד -יודיע על כך המוסד לתובע ויבקשו להשלים את החסר בתוך 21 ימים מיום מתן ההודעה; לא השלים התובע את החסר בתוך המועד האמור, תישלח לו בתום התקופה האמורה, הודעה נוספת שעליו להשלים את החסר בתוך 15 ימים נוספים (להלן - מועד אחרון להשלמת פרטים).

(ב) השלים התובע את החסר עד למועד האחרון להשלמת הפרטים, ייחשב

המועד שבו נתקבלה התביעה לראשונה כמועד הגשת התביעה.

(ג) לא השלים התובע את החסר עד למועד האחרון להשלמת הפרטים תידחה התביעה; ואולם לא תידחה תביעה כשהמעביד הוא החייב במסירת הפרטים ולא מסר אותם".

כאמור, התובעת קיבלה שני מכתבים בהם נתבקשה להשלים פרטים ומשלא נתקבלה תגובתה , נדחתה התביעה.

בגין החלטת דחיית התביעה לא הוגשה לבית הדין תובענה במועד והיא התיישנה.

13. טוענת התובעת כי לא הייתה מודעת כלל לזכויותיה וכי עקב מצבה הנפשי הקשה לא זכרה כלל כי חתמה על מסמכי התביעה בשנת 2005 וכי לא זכור לה מי הביא לה את המסמכים.

אין בידינו לקבל טענות אלה. עיון במסמכי התביעה הראשונה שהוגשה מראה כי כבר בשלב זה טיפל בענייניה של התובעת עו"ד קוגן (ראה סעיף 4 לתביעה : "שם העו"ד המייצג אותי בתביעה רמי קוגן").

התובעת אף אישרה את הדברים , וכך העידה:

"זה כתב ידי על הטופס. את זה מילאתי במשרדו של עו"ד קוגן, כך אני חושבת... דיברו איתי שמגיעים לי זכויות... " (עמ'' 14 ש'' 28-29).

ובהמשך –

"אריאל הביא אותי למשרדו של עו"ד קוגן" (עמ'' 15 ש'' 10).

אף ידידה הטוב של התובעת אריאל פרנג''י העיד:

" ... אחרי תקופה קצרה שאסי נפטר עדיין בשנת אבל אני מדבר על הביטוח לאומי שאחרי תקופה קצרה באנו לרמי והוא התחיל ללוות אותה... הבאתי אותה לעו"ד קוגן אני חושב שזה קרה בסמוך מאד לפטירה אולי חודש או חודשיים. אני הבאתי לעו"ד קוגן למטרה של הכל וכל היעוץ המשפטי שצריך..." (עמ'' 13 ש'' 23-28).

רואים אנו כי התובעת קיבלה יעוץ משפטי כבר בראשית הדרך עת הגישה את התביעה הראשונה לנתבע ועל כן לא הוכחה סיבה של ממש לאי מתן מענה לדרישה למכתבי הנתבע להשלמת פרטים.

14. באשר למצבה הנפשי של התובעת – התובעת הגישה מטעמה חוו"ד פסיכיאטרית של ד"ר גיא אור. בחוות הדעת כותב ד"ר אור:

"מדובר בבת 32, אשר בשנת 2005, זמן קצר לאחר מות אביה, נהרג בעלה בתאונת אופנוע. הנבדקת, שהייתה קשורה מאד לבעלה פיתחה בעקבות מותו הפתאומי תגובת אבל קשה ומתמשכת שהתבטאה בתסמינים דיכאוניים בעוצמה של הפרעה דיכאונית מאז''ורית (MDD) ובתסמיני חרדה המתאימים לאבחנות של הפרעות בעתה (PANIC DUSORDER) והפרעה טורדנית כפייתית (OCD). על רקע הפרעות נפשיות אלו נפגע תפקודה באופן ניכר כמתואר לעיל למשך שנתיים ויותר. רק לקראת אמצע שנת 2007 החלה להתאושש, תפקודה השתפר ובסוף שנת 2007 חזרה לעבוד ".

15. מנגד הוגשה חוות דעתו של ד"ר אייל שמיר מטעם הנתבע. בחוות הדעת כותב ד"ר שמיר:

"ע"מ לקבוע הפרעה נפשית כמו דיכאון מז''ורי צריך להתקיים תנאי חשוב של הפרעה תפקודית. בניגוד לדבריו בעמ'' 3 לחוות הדעת: " במשך כשנה לא יצאה מהבית, ולא עשתה דבר, למעט הליכה לבית הקברות"....

קיים תיעוד ברור שעבדה באותה תקופה. כמו כן קיים תיעוד ברור לכך שנסעה לחו"ל- לפחות פעמיים בתקופה זו".

עוד מציין ד"ר שמיר את העובדה כי פניה ראשונה לפסיכיאטר ד"ר קוסוב נעשתה רק בתאריך 1.11.07 ואין תיעוד לטיפול נפשי קודם לכן.

16. בחקירתו הנגדית העיד ד"ר אור כי בחוות דעתו הסתמך בעיקר על דיווחה של התובעת, וכשנשאלה זו אם יש בידה חומר נוסף השיבה בשלילה. כמו כן העיד כי לא סיפרה לו על כך שטופלה אצל הפסיכיאטרית רינה כפיר (כפי שמתואר בסע'' 20 לתצהירה). בהמשך מציין העד כי בנוגע לנסיעותיה לחו"ל וחזרתה לעבודה במועד מוקדם יותר, הרי שהדברים לא היו ידועים לו (עמ'' 11 ש'' 18-20).

17. מהנתונים המפורטים בתעודת עובד הציבור שהגיש הנתבע ביום 23.2.09, עולה כי התובעת עבדה במספר מקומות החל מחודש יולי 2005 ועד לחודש מרץ 2008. בחלק מהמקומות עבדה התובעת תקופות קצרות בלבד ובאחד המקומות תקופה בת 16 חודשים. עוד למדים אנו מפרטי הביקורת הגבולות שצורפה לאותה תעודת עובד ציבור, כי התובעת יצאה את הארץ מספר פעמים החל מיום 30.10.05. בחקירתה הנגדית מציינת התובעת, כי זו היתה נסיעה לגרמניה שקשורה לגלריה לאומנות שנפתחה על שם המנוח.

סבורים אנו שנתונים אלו סותרים את עמדת התובעת ולפיה, לא תיפקדה כלל בתקופה הרלוונטית.

אנו לוקחים בשיקולינו אף את העובדה, כי התובעת העלימה פרטים עת נבדקה על ידי הפסיכיאטר ד"ר אור וכן העדר תיעוד רפואי קודם מזמן אמת ואשר למצבה הנפשי באותה תקופה.

אנו דוחים איפוא את טענתה של התובעת, כי לא תיפקדה בתקופה הרלוונטית באופן אשר מנע ממנה לטפל בענייניה אצל הנתבע.

18. באשר לתביעה השנייה אשר ההחלטה לדחותה הינה מושא דיונינו, נקדים ונציין, כי סבורים אנו שאין מנוס מדחייתה על הסף מחמת שיהוי. זאת לאור לשונו המפורטת של 296(ב) לחוק ובשים לב לפסיקה אשר פרשה את הסעיף הנ"ל כשולל למעשה את שיקול הדעת, הן של הנתבע והן של בית הדין.

19. סעיף 296 לחוק קובע:

"(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום

שבו נוצרה עילת התביעה;

(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה".

בעב"ל 1281/00 אבו גאמע נ'' המוסד לביטוח לאומי, פד'' לח'' 853 נקבע, כי לאחר תיקון סעיף 296 לחוק, קיים מחסום קשיח בפני המבוטח המתמהמה בהגשת תביעתו למוסד כך שגם המוסד וגם המבוטח כבולים יחדיו בהוראות השיהוי על פי חוק תוך שניטל מהמוסד שיקול הדעת בקביעת פרק הזמן של תקופת השיהוי. בעב"ל 140/08 עו"ד דוד ליבוביץ נ. המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 18.1.09), נאמר כי הוראות אלה אינן מתחום הפרוצדורה או סדרי המינהל, אלא הן בעלות אופי מהותי המגבילות את הזכות לגמלה לתקופה הקבועה בחוק.

נוכח פסיקה זו, לא ניתן להיעתר לתביעה.

סיכום

20. בנסיבות אלו ונוכח הוראות החוק והפסיקה, אין מנוס מדחיית התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ה באדר, תש"ע (11 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.

נ.צ. מר בן גל (מ)

שמואל טננבוים, שופט

אתי/



מעורבים
תובע: קרן זרוג
נתבע:
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ עו"ד