ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין "סאבר גבראין נגד קבלייר 2000 בע :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

עב 002712/06

בפני:

דיתה פרוז''ינין – נשיאה

נציגת עובדים – גב'' רבקה לוי

נציג מעבידים – מר מאיר ברלך

12/04/2010

בעניין:

מעתסם סאבר גבראין

ע"י ב"כ עו"ד

ז. ארנסטי

התובע

נ ג ד

קבלייר 2000 בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

י. חברוני

הנתבעת

פסק דין

1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה ופדיון חופשה.

2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א. התובע עבד אצל הנתבעת עד שנת 2005. מועד תחילת עבודתו של התובע שנוי במחלוקת בין הצדדים.

ב. הנתבעת הינה מסעדה. בשנת 1993 התאגדה הנתבעת תחת השם י.ב.א ניהול מסעדות בע"מ (ת/2).

ג. בחודש 12/2000 התאגדה הנתבעת בשמה הנוכחי "קבלייר 2000 בע"מ".

3. האם פוטר התובע או התפטר

הצדדים חלוקים בשאלה האם פוטר התובע או התפטר, והתובע מוסיף וטוען כי אף אם ייקבע כי התפטר, הרי התפטר בדין מפוטר, והוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. עיון בגרסאות התובע ומנהל הנתבעת מגלה כי אין מחלוקת של ממש ביניהם לגבי האירועים שארעו ביום האחרון לעבודת התובע אצל הנתבעת. התובע טוען כי פוטר על ידי מנהל הנתבעת ביום 1.11.05, ובתצהירו פירט התובע בהרחבה את האירועים בארעו באותו יום (סעיפים 1-7, וראו גם עדות התובע ע'' 8-9). כך אמר מנהל הנתבעת בעניין זה:

”ש. באותו היום שהסתיימו יחסי העבודה ביניכם, מה בדיוק קרה?

ת. בהמשך למה שציינתי קודם, הבחור הצעיר הזה, ככל שהוא התקדם, הוא התנהג בצורה לא יפה, הוא לקח את זה למקום של כוחניות. הוא הגיע למצב שהיה טבח, היה סידור עבודה רשום מראש באותו יום, ואישרתי לעובד אחר חופש והוא ידע שבאיזה שהוא מקום אנו תלויים בו באותו יום, ואני לבשתי חלוק ונכנסתי למטבח, אבל הוא עשה ברז והוא בא עצבני והתנהג בכוחניות והתנה את המשך עבודתו בזה שהוא רוצה תוספת שכר, וזה דבר שלא יעשה. הוא יכל לשבת איתי ולבקש תוספת שכר, אבל הוא נכנס והתנה את זה, והלך לאמיר, ואמיר בא אלי, ואמרתי שהוא לא מעמיד תנאים, ואפשר לשבת ולדבר על זה, אבל כרגע שילבש את החלוק ויכנס לעבודה, והוא אמר שלא, אמרתי לו חביבי זה מה יש וזה השכר המוצע, ואם לא מתאים לו, הוא יכול לקום וללכת. מאחר והוא היה גיבור גדול באותו יום, וידע שהעובד השני בחופש, הוא הוריד את החלוק ואמר שהוא הולך, אחרי כמה שניות הבין שהוא טעה כי הבין שאף אחד לא זרק אותו, הוא פנה לחבר שלו, שבא וביקש ממני להחזיר אותו, ואמרתי שהגיעו מים עד נפש, לא פעם ראשונה ולא פעם שנייה ולי נמאס מהסיפור הזה וגם אם אבא שלו יבוא זה לא יעזור" (פ'' מיום 19/4/09 פסקה אחרונה, ההדגשה הוספה ד.פ.).

תיאור זה זהה במהותו לזה שתואר בתצהיר התובע ובעדותו. הן מדברי התובע והן מדברי מנהל הנתבעת עולה כי התובע ביקש העלאה בשכרו, ומנהל הנתבעת סירב לבקשתו, ואמר לו כי זה השכר המוצע, ואם הוא אינו מרוצה הוא יכול ללכת. התובע אכן יצא מן המסעדה, היינו נהג כמי שמתפטר מן העבודה, אך חזר בו מיד לאחר מכן, ואולם מנהל הנתבעת סירב להמשיך להעסיקו. אין חשיבות לשאלה אם התובע החליף את בגדיו כאשר יצא מן המסעדה אם לאו, שכן התובע חזר בו מהתפטרותו זמן קצר מאד לאחר ה"התפטרות". אמנם מנהל הנתבעת שינה את גרסתו בעניין זה, ובהמשך עדותו אמר כי אינו לא יודע איפה היה התובע כאשר חזר בו, וכי הדבר קרה בסוף המשמרת (ע'' 44, 5 שורות אחרונות), אולם מעדיפים אנו את גרסתו הראשונית והספונטנית, המתיישבת היטב גם עם גרסתו של התובע, וגם עם דבריהם של העדים האחרים, כי התובע חזר בו זמן קצר ביותר לאחר שהתפטר, לדברי מנהל הנתבעת. הן גרסתו הראשונה של מנהל הנתבעת והן גרסתו המאוחרת מתיישבים היטב עם מה שמכונה "פיטורים או התפטרות בעידנא דריתחה". כך, נפסק כבר לפני שנים רבות כי:

”כשם שלא ייתפס עובד בדיבור שבעידנא דריתחא כי מתפטר הוא ועל ידי כך יפסיד פיצויים כך לא ייתפס מעביד בדיבור במצב נפשי דומה כי מפטר הוא את עובדו ויחוייב בפיצויים" (דב"ע נד/220 -3 רחל גולן – אבינועם לוי, פד"ע כח 387, וראו גם: ע"ע 1333/04 בלויו טריסטה – יוסף לוגסי, לא פורסם).

מכאן, שפעולות הנעשות הן על ידי העובד והן על ידי המעביד במהלך סערת רגשות, אינן מעידות על כוונה אמיתית וחד משמעית לסיים את יחסי העבודה. מאחר שהתובע חזר בו מכוונתו להתפטר מיד לאחר מכן, לדברי מנהל הנתבעת לאחר כמה שניות, אין מדובר בהתפטרות, שכן לא היתה לתובע כוונה אמיתית ובת תוקף להתפטר. משחזר בו מיד לאחר מכן, היה על הנתבעת לאפשר לו להמשיך את עבודתו, ובמיוחד כאשר גם מדברי מנהל הנתבעת עולה כי הדבר קרה כבר בעבר, וכי הוא הכיר היטב את התנהגותו זו של התובע (סעיף 19טז לתצהיר מנהל הנתבעת). משלא אפשר מנהל הנתבעת לתובע לחזור בו מדבריו זמן קצר לאחר שנאמרו, יש לראות במעשיו אלה של מנהל הנתבעת פיטורים לכל דבר ועניין. מנהל הנתבעת הביע בכך כוונה חד משמעית להפסיק את יחסי העבודה בין הצדדים, למרות שהתובע ביקש להמשיך לעבוד אצל הנתבעת. גם אם נאמץ את גרסת מנהל הנתבעת כי התובע חזר בו רק בסוף המשמרת, גם אז מדובר עדיין בהתפטרות "בעידנא דריתחא" (דב"ע תשן/6 -3 ניהול רשת חניונים – ז''ק לוי, פד"ע כא 309).

נוסיף עוד כי אמנם הטענה כי מדובר בהתפטרות ב"עידנא דריתחה" לא הועלתה על ידי התובע,, ואולם הדבר עולה באופן ברור מחומר הראיות שהוצג לפנינו.

לפיכך, משקבענו כי למעשה פוטר התובע מעבודתו אצל הנתבעת, התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

4. תקופת עבודתו של התובע

בין הצדדים שנויה מחלוקת בשאלה מתי החל התובע את עבודתו אצל הנתבעת. התובע טוען כי החל לעבוד בשנת 2000, כאשר היה בן 14 (התובע הינו יליד 1986), וכי החל לקבל תלושי שכר רק שנתיים לאחר מכן. מנגד טוענת הנתבעת כי התובע החל לעבוד בשנת 2002. טענתה זו של הנתבעת מסתמכת על מועד תחילת עבודתו של התובע המצויין בתלושי השכר – 10/2002. ואולם מתלושי השכר של העובד מוחמד דלאל אנו למדים כי לא ניתן להסתמך על האמור בתלושי השכר של הנתבעת בעניין זה. עיון בתלושי השכר של עד זה (ת/2) מעלה כי בחלק מתלושי השכר צויין כי החל את עבודתו בחודש 6/99, ואילו באחרים צויין 1/01. די בכך כדי לערער את נכונות האמור בתלושי השכר של הנתבעת לצורך קביעת מועד תחילת עבודתו של התובע.

יש לדחות את טענת הנתבעת כי בחלק מתלושי השכר מצויין שמו של מעביד אחר, וכי מדובר בהרחבת חזית אסורה. אכן, על חלק מתלושי השכר מופיע שם המעביד: י.ב.א ניהול מסעדות בע"מ (ת/2), ואולם אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע, כמו גם העד מוחמד דלאל, עבדו באותו מקום עבודה, וגם אם הנתבעת התאגדה רק בשנת 2000, זכויות העובדים נצברות מכוח מקום העבודה שבו עבדו, והתנהלותה של חברת י.ב.א מחייבת גם את הנתבעת. בנוסף לכך עדות התובע כי החל לעבוד כאשר היה בן 14 היתה משכנעת ומהימנה (ע'' 4). נדגיש כי למסקנה כי רישומי הנתבעת אינם מהימנים, ואינם משקפים את המצב לאשורו, ניתן להגיע גם בדרך אחרת. בעניין העד מוסטפא מוחמד טענה הנתבעת כי לא עבד אצלה, וכי הוא אינו מופיע כלל ברישומיה. רק משהציג העד תלוש שכר של הנתבעת (ת/3) חזרה בה מטענתה זו (ראו עדות מנהל הנתבעת בע'' 37).

נוסיף עוד כי אין בדברי העד גיא סלוק (ע'' 30 ש'' 20-25) כדי לערער את מסקנתנו כי התובע החל לעבוד בשנת 2000. הנתבעת לא הביאה עדים נוספים התומכים בגרסה זו, אף כי במהלך הדיון הועלו שמותיהם של עובדים אחדים אשר עבדו במסעדה משנת 2000 ועד 2002 (ע'' 46). עובדה זו פועלת לחובת הנתבעת.

לפיכך אנו קובעים כי התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת בשנת 2000. משכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים, כפי שנתבעו בתצהיר התובע, בסך של 18,780 ש"ח. מאחר שבין הצדדים היתה שנויה מחלוקת של ממש, איננו רואים מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי הלנת פיצויי פיטורים. הסכום ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.05. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,756 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.05.

5. גמול עבודה בשעות נוספות

לפני שנפנה לדון בטענות הצדדים בעניין זה, נציין כי יש לקבל במלואה את טענת הנתבעת בעניין הרחבת חזית לגבי גובה הסכום שנתבע. בכתב התביעה נתבע גמול שעות נוספות בסך של 53,064 ₪, זה הסכום שנתבע גם בתצהיר התובע (סעיף 30), והתביעה כולה הועמדה על סך של 87,256 ₪. למרבה הפלא בסיכומי התובע הועמד הסכום שנתבע בגין גמול עבודה בשעות נוספות על סך של 237,282 ₪. לא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה ולהגדלת הסכום באופן כה משמעותי, כתב התביעה לא תוקן, והנתבעת לא נערכה להתמודד עם סכום זה בהליך כולו. לפיכך נתייחס אנו לסכומים שנתבעו בתצהיר התובע בלבד.

זאת ועוד. בסיכומיה הרחיבה ב"כ התובע את היריעה לגבי העבודה בשעות נוספות באופן שאינו עולה כלל מתצהיר התובע, וטענה כי יש לחלק את תקופת עבודתו של התובע לשתי תקופות, לפני הפעלת הבר ולאחריה (ע'' 56 לסיכומים). גם זו טענה חדשה שלא הועלתה לא בכתב התביעה ולא בתצהיר התובע, וגם היא בגדר הרחבת חזית אסורה. יש להדגיש כי התובע תיקן את כתב התביעה, וגם בכתב התביעה המתוקן לא פורטו טענותיו אלה.

6. התובע טוען כי עבד במתכונת שעות קבועה הכוללת אף עבודה בשעות נוספות, וכי לא קיבל תשלום עבור שעות נוספות אלה. על פי גרסת התובע הוא עבד 5 ימים בשבוע משמרת אחת בכל יום, ופעם בשבוע משמרת כפולה (סעיף 6 לתצהירו). על העובדה שעובדי הנתבעת עבדו במשמרות כפולות אנו למדים גם מעדותם של מנהל הנתבעת (ע'' 43), ושל עד הנתבעת גיא סלוק (ע'' 31 ש'' 6-7). התובע לא נחקר בחקירה הנגדית על עבודתו במשמרת כפולה, והאמור בתצהירו לא נסתר.

7. יתר על כן, גרסת הנתבעת בעניין העבודה בשעות נוספות היתה בלתי אחידה ובלתי משכנעת. בכתב ההגנה המתוקן טענה הנתבעת כי שולמה לתובע תוספת בגין שעות נוספות ככל שביצע אותן. בתצהיר מנהל הנתבעת נכתב כי שכרו של התובע כלל עבודה בשעות נוספות בין אם התובע ביצע אותן ובין אם לאו (סעיף 8), ואולם בהמשך הצהיר מנהל הנתבעת כי:

”12. טענות התובע כי נהג לעבוד באופן קבוע אחת לשבוע משמרת כפולה, בת 18 שעות, כנגד היום החופשי שלו, שקריות לחלוטין.

נוכח הזמן הרב שחלף, 6 שנים משנת 2002 – תחילת העסקתו של התובע, הרי שאינני זוכר ימים בהם עבד התובע מהבוקר עד חצות, וככל שהדבר קרה ממילא היו אלה ימים נדירים ביותר.

מקרים אלו יכלו להתרחש כאשר אנטוניו, הטבח הבכיר, היה חולה ו/או היה בחופשה, והתובע נתבקש להחליפו.

13. ככל שהתובע עבד ימים/שעות נוספות בפועל – בנוסף למשמרות אליהן שובץ, הרי שהוא קיבל על ימי עבודה אלו, שהיו ארוכים יותר ממה שסוכם עמו בתחילה, תוספת מיוחדת שסוכמה עימו, וזאת בנוסף לתגמול שעות נוספות קבועות ששולם לו מידי חודש בחודשו” (ס'' 12-13 לתצהיר יגאל בן הרוש).

מדובר למעשה בטענת "פרעתי", הנתבעת טוענת כי לתובע שולם עבור השעות הנוספות שבהן עבד. משכך מוטל הנטל על הנתבעת להוכיח כי התובע אכן קיבל תשלום עבור השעות הנוספות שבהן עבד. בתלושי השכר של התובע לא מופיע תשלום כלשהו עבור עבודה בשעות נוספות, ולא הובא לידיעתנו כי שכר זה שולם לתובע באופן אחר. עדות מנהל הנתבעת בעניין זה היתה תמוהה ביותר. תחילה התכחש מנהל הנתבעת לאמור בתצהירו, וטען כי שכרו של התובע לא כלל תשלום עבור שעות נוספות, וכי:

"הוא היה מקבל שעות נוספות בהתאם לשעות הנוספות שהיו לו".

אך מיד לאחר מכן חזר בו העד מדבריו אלה ואמר:

”ת. אם היו שעות נוספות שידענו שהן קבועות מראש אז זה היה כלול במשכורת שלו, ואם הוא היה צריך להישאר יותר על בסיס קבוע, והיינו אמורים לסגור לדוגמה כמו יום חמישי שהוא היה עובד טיפה יותר מאוחר, אז היינו כוללים את זה בשכר יסוד, אם היינו קובעים מראש (פרוטוקול מיום 19/4/09, ע'' 39).

בהמשך ציין העד כי התוספת שקיבל התובע רשומה בתלושי השכר, וכי היתה משמרת קבועה נוספת בימי חמישי, אך מדבריו אלה חזר בו והוסיף כי התשלום עבור שעות נוספות כלול בשכר (ע'' 41-42). לנוכח חוסר העקביות בדבריו של העד, והסתירות הרבות שנתגלו בהם, ומאחר שלא הובאה אף לא ראשית ראיה לגבי תשלום עבור שעות נוספות שניתן לתובע, יש לקבל במלואה את גרסת התובע כפי שהיא מופיעה בכתב התביעה המתוקן ובתצהירו אשר לא נסתר, כי עבד משמרת כפולה מידי שבוע.

ב"כ הנתבעת מציינת בסיכומיה כי שולמו לתובע סכומים שונים עבור שעות נוספות (ע'' 15), וכי גם אם היה שכרו של התובע גבוה משכר המינימום, אין לראות את ההפרש כגמול עבודה בשעות נוספות שכן הדבר לא צויין בתלושי השכר של התובע, ומכל מקום מדובר בשכר כולל, המנוגד להוראות בסעיף 5 לחוק הגנת השכר, התש"יח-1958. נדגיש עוד כי הנטל המוטל על העובד להוכיח את שעות עבודתו הוקל מאד לאחרונה (ע"ע 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ – אלי אפריים ואח'', ניתן ביום 12.11.08). וגם בכך יש להתחשב בענייננו, במיוחד כאשר הנתבעת לא הציגה רישום שעות עבודה של התובע.

לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע גמול עבודה בשעות נוספות בסך של 53,064 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.05.

8. פדיון חופשה ודמי הבראה

הנתבעת לא הציגה פנקס חופשות ולא ציינה את התאריכים שבהם שהה התובע בחופשה. הנתבעת אף לא טרחה לציין מהם התאריכים המדוייקים שבהם נעשה שיפוץ במסעדה, ובמשך כמה ימים היתה המסעדה סגורה, אף כי נראה כי דבר זה ניתן היה לברר. גם עד הנתבעת מר מוטי זגדון לא ידע כמה ימים המסעדה היתה סגורה בשל שיפוצים, אך בניגוד לאמור בתצהיר מנהל הנתבעת כי המסעדה היתה סגורה בחגים, ואף בחול המועד פסח, ציין העד כי המסעדה היתה סגורה רק בערבי החג, וכי לא היו חופשות מרוכזות (ע'' 29).

מן האמור לעיל עולה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, לא הציגה פנקס חופשה, ולא הוכיחה כי התובע אכן שהה בחופשות בתקופת עבודתו. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה עבור 3 שנות עבודתו האחרונות, כפי שנתבע בתצהירו, בסך של 5,947 ₪, והפרש דמי הבראה בסך של 232 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.05.

סוף דבר – על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

פיצויי פיטורים בסך של 18,780 ₪

דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,756 ₪

גמול עבודה בשעות נוספות בסך של 53,064 ₪

פדיון חופשה בסך של 5,947 ₪

והפרש דמי הבראה בסך של 232 ₪.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.111.05. כמו כן תשלם הנתבעת הוצאות התובע בגין שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק תוך 30 יום. אם לא ישולמו הסכומים במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום שצויין לעיל ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום 12/4/10 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נציג עובדים

גב'' לוי

ד. פרוז''ינין - שופטת

אב"ד

נציג מעבידים

מר ברלך

002712/06עב 730 אילנית ג''והרי



מעורבים
תובע: מעתסם סאבר גבראין
נתבע: קבלייר 2000 בע"מ
שופט :
עורכי דין: י. חברוני,ז. ארנסטי