ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הרמולין שפירא נגד בטוח לאומי-סנ :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 011206/07

בפני:

דיתה פרוז'ינין – נשיאה

דן-יחיד

07/04/2010

בעניין:

ליהי הרמולין שפירא

ע"י ב"כ עו"ד

ג. קופרשמידט

התובעת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

ע. סמואל

הנתבע

פסק דין

1. התובעת, שהינה עורכת דין, נחבלה בראשה ביום 25.4.06 ממשקוף דלת מכוניתה, כאשר נכסה לרכב בדרכה מן העבודה לביתה. ביום 15.5.06 אובחנה היפרדות רישתית אצל התובעת בעין ימין, ולאחר מכן גם בעין שמאל. התובעת נותחה בשתי העיניים במחצית השניה של חודש 5/06. בתקופה הנ"ל היתה התובעת בהריון, וביום 22.5.06 ילדה התובעת בן.

2. התובעת טוענת כי היפרדות הרשתית נגרמה בשל המכה שקיבלה בראשה ממשקוף הדלת עת נכנסה לרכבה. לפיכך מדובר בתאונת עבודה. לחלופין מבקשת התובעת למנות מומחה רפואי אשר יחווה את דעתו בשאלה האם יש קשר סיבתי בין המכה שקיבלה בראשה לבין הליקוי בעיניה. מנגד טוען הנתבע כי לא הוכח שארע לתובעת אירוע תאונתי בדרכה מן העבודה לביתה, וגם אם ייקבע כי הארוע הנטען אכן ארע, לא גרם האירוע כל נזק, ואין קשר סיבתי בין המכה שקיבלה התובעת בראשה לבין הליקוי בעיניה.

  1. לאחר שמיעת ראיות ניתנה, ביום 23.3.09, החלטה הקובעת כי התובעת אכן נחבלה ממשקוף מכוניתה כנטען, והתמנה מומחה-יועץ רפואי, כדי שיחווה את דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין הליקוי בעיניה של התובעת לבין המכה שקיבלה בראשה. בחוות דעתו מיום 26.4.09 קבע הד"ר פרידלנדר כי: " התשובה לשאלה האם קיים קשר ישיר או סיבתי היא שלילית ולדעתי לא קיים כל קשר שכזה. במיקרים רבים של דיונים בבתי הדין עולה השאלה הזאת ולעיתים קיימת התלבטות אמיתית אבל זהו אחד המיקרים שלדעתי נתן לענות בוודאות כי לא קיים כל קשר ישיר או עקיף בין הארוע להפרדות. ראשית לכל אורך המהלך הרפואי שתועד היטב לא היתה כל תלונה על מכה ואו חבלה לראש ולא נמצא כל ממצא שיכול להצביע לכיוון שכזה.

מעבר לכך התובעת סובלת מקוצר ראיה גבוה של מינוס 8.5 דיופטריות בשתי עיניה ומן הידוע כי קוצר ראיה שכזה הוא הוא הגורם הראשון במעלה והשכיח היותר להופעה של שינויים ניוניים ברשתית במשך שנים ועם תוצאה פרוגרסיבית של הופעת הפרדות רשתית ביום מן הימים כתוצאה ישירה ומובהקת של המיופיה קוצר הראיה הפרוגרסיבית המהווה מחלת עינים לכל דבר וענין.

ההוכחה כי המיופיה היא שגרמה להפרדות במיקרה שלפנינו עולה גם מן העובדה כי גם בעינה השמאלית של התובעת (עין שלא היתה סימפטומטית כלל וכלל) אובחנה הפרדות רשתית עם חורים, וזהו הכלל שבאנשים עם קוצר ראיה גבוה בבדיקות רשתית שיגרתיות עולים על ממצאים כאלו ומטפלים מניעתית למנוע הפרדות.

ככלל עמדת איגוד רופאי העינים בישראל נוסחה והוצגה בצורה בהירה והחלטית הקובעת כי עמדת האיגוד היא שאין כל קשר בין הופעת הפרדות רשתית לכל סוג של חבלה שאיננו ישיר לעין עצמה! ובטח שלא לחבלה מיזערית שכזו לראש שלא הותירה כל סימן בעקבותיה...

מן הידע הרפואי עולה גם כי הריון הוא גורם סיכון לכשעצמו להופעת הפרדות רשתית בנשים עם קוצר ראיה גבוה כמו התובעת שלפנינו.

לסיכום נתן לקבוע כי הפרדות הרשתית בשתי עיניה של התובעת היא תוצאה של גורמי הסיכון הטבועים בה לאור שנים (מיופיה גבוהה) אולי גם בשילוב השפעת ההריון אבל לבטח לא תוצאה ישירה או עקיפה של חבלה מיזערית לגולגולת ושלא לעין עצמה".

4. לאחר קבלת חוות דעת המומחה ביקשה ב"כ התובעת דאז, עו"ד דקל גרינבלט, לפסול את המומחה משום שהוא שולל קשר סיבתי בין חבלה בלתי ישירה בעין להיפרדות רישתית באופן קבוע, בכל חוות הדעת שהוא נותן. כמו כן ביקשה ב"כ התובעת לשלוח למומחה את מכתבו של פרופ' מרין, שצורף לכתב התביעה, ולהפנות אליו שאלה נוספת. הבקשה לפסילת המומחה נדחתה שכן לא התקיימו בענייננו העילות לפסלת מומחה, ואולם התקבלה הבקשה לצירוף מכתבו של הפרופ' מרין, ולהפניית שאלת הבהרה (החלטה מיום 21.7.09). המומחה שב וקבע כי לתובעת היה קוצר ראיה גבוה עם שינויים ניוונים ברישתית העין, וזו הסיבה להיפרדות הרישתית, וכי הסיבורת שמכה או חבלה שיחקה תפקיד כלשהו בעניין זה שואפת לאפס. המומחה הוסיף עוד כי אין תיעוד לא אוביקטיבי ולא סוביקטיבי על החבלה, וכי גם הפרופ' מרין במכתבו מאשר כי מקובל שחבלה אינה גורמת להיפרדות הרישתית, אלא אם כן מדובר בחבלה ישירה.

לאחר החלפת הייצוג ביקשה ב"כ התובעת להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה. המומחה חזר על קביעותיו הקודמות, ובאשר לנייר העמדה של איגוד רופאי העיניים הוסיף המומחה כי: " ברצוני לצטט מובאה מתוך נייר העמדה של איגוד רופאי העינים בישראל מיום 24.4.2004 . "הנושא אליו התיחסה הועדה נוגע לקשר בין חבלת ראש וגוף ומאמץ גופני ללא חבלה ישירה לגלגל העין לבין הופעת הפרדות רשתית.

הנתונים בסיפרות הם חד משמעים. כבר בסיפרו של SCHEPENS הוא מציין באופן ברור שחבלה לא ישירה (כמו מכה בראש) לא גורמת להפרדות רשתית. הוא מדווח כי בדק למעלה מ – 1000 חולים עם הפרדות רשתית רגמטוגנית וסיפור של חבלה לא ישירה לעין ולא מצא כל עדות קלינית לנזק עיני הקשור לטראומה! לדעתו במיקרים בהם היה סיפור של חבלה לא ישירה לעין הפרדות הרשתית נגרמה מגורמי הסיכון הרגילים ואיננה קשורה לחבלה.!!

בעבודה שבוצעה באחרונה בארנבות גרמו למכה חזקה ביותר במצח. באף לא אחת מהארנבות לא נגרם קרע או הפרדות רגמטוגנית של הרשתית!!

בדיון בועדה התברר כי אף אחד מחברי הועדה לא ניתקל במיקרה בו חבלת ראש ללא חבלה ישירה לגלגל העין עצמו או חבלה או זעזוע לחלקים אחרים בגוף, או מאמץ גופני גרמו לקרע או הפרדות רשתית.

לאור כל אילו מסקנת הועדה היא כדלקמן: הסיפרות הרלונטית והנסיון הקליני שוללים קשר אפשרי בין חבלה לראש או לגוף או מאמץ גופני ללא חבלה ישירה לגלגל העין לבין התפתחות הפרדות רישתית."

  1. כעולה מן אמור לעיל קבע המומחה כי היפרדות הרישתית אינה נגרמת בשל חבלה בראש, ובמקרה דנן נגרמה ההיפרדות בשל קוצר הראיה הגבוה שממנו סובלת התובעת, כי חבלה שאינה ישירה לעין אינה גורמת להיפרדות רישתית, ובוודאי שלא חבלה מזערית, שלא הותירה כל סימן בעקבותיה. בסיכומיה מלינה ב"כ התובעת על קביעתו זו של המומחה, ומציינת כי בתצהירי בעלה של התובעת ואביה נכתב כי נגרמה לה נפיחות שנמשכה מספר ימים. ואולם עובדה זו, כי לתובעת נגרמה נפיחות בעקבות המכה, אינה מופיעה לא בכתב התביעה, לא בתצהירה של התובעת עצמה. גם בעדותה לא ציינה התובעת כי היתה נפיחות. התובעת ציינה רק כי ראתה נקודה לבנה (ע' 3). לראשונה הובאה לידיעת בית הדין עובדה זו לאחר שנסתיימה ישיבת ההוכחות, והתובעת ביקשה להגיש תצהירים נוספים. בנסיבות אלה, אין בטענה זו כדי לערער את קביעת המומחה כי מדובר בחבלה מזערית, מה גם שנפיחות קלה אינה שוללת זאת.

לכל אלה יש להוסיף כי התובעת גם לא הזכירה את החבלה כאשר פנתה לרופא עיניים ביום 15.5.06. משמע, שמדובר אכן בחבלה קלה, שאם לא כן יש להניח שהתובעת היתה מזכירה זאת. התובעת לא מצאה כלל לנכון לפנות לרופא בעקבות המכה שקיבלה, וגם עובדה זו תומכת במסקנה שהיה מדובר בפגיעה מזערית.

6. מוסיפה התובעת וטוענת כי מדובר ב"גולגולת דקה", כי אכן לתובעת גורמי סיכון – קוצר ראיה גבוה – ואולם שילוב גורמי הסיכון עם החבלה, הם שגרמו להיפרדות הרשתית. כמו כן טוענת התובעת כי המומחה הסתמך על האמור בנייר העמדה של רופאי העיניים, מבלי להתחשב בנסיבותיו של המקרה, ולא הפעיל את שיקול דעתו העצמאי לגביו.

המומחה הסתמך בחוות דעתו על כך שמחד גיסא התובעת סובלת מקוצר ראיה גבוה, ומאידך גיסא כי מדובר בפגיעה קלה. לגבי היותה של הפגיעה קלה כבר הרחבתי בסעיף 4 לעיל. המומחה הדגיש עוד כי שהתובעת אובחנה כסובלת מהיפרדות רישתית גם בעין שמאל, למרות שהמכה היתה בצד הימני של הראש (סעיף 5 לכתב התביעה). מכאן, שהמומחה התייחס למקרה הספיציפי שהונח לפניו, ולא שלל את קיומו של קשר סיבתי רק בשל נייר העמדה של רופאי העיניים. זאת ועוד. למרות טענת התובעת כי דעתו של הד"ר פרידלנדר "נעולה", והוא פוסק באופן עיוור על פי האמור בנייר העמדה, הרי בעניינו של עוזי אברהם קבע הד"ר פרידלנדר כי הגם שאין הוא סבור שהסיכוי כי היפרדות רשתית תופיע בעקבות מאמץ פיזי הינו גדול, בהתחשב בסמיכות הזמנים של התלונות והפניה לחדר המיון, הוא מסכים שהרמת המשא הכבד תרמה באופן חלקי להיפרדות הרשתית בעין, שהיתה בעלת גורם סיכון מובהק (בל 5644/02 עוזי אברהם – המל"ל, ניתן ביום 26.6.05).

7. חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה הינן מפורטות, מנומקות, וחד משמעיות, ולא מצאתי כל סיבה שלא להסתמך עליהן. המומחה בחן את עניינה של התובעת והגיע למסקנה כי במקרה דנן לא קיים קשר סיבתי בין המכה שקיבלה לפין היפרדות הרשתית, וכי זו נגרמה בשל קוצר הראיה הגבוה של התובעת, והשינויים והניוונים בעיניה. כידוע המומחה הינו ה"אורים והתומים" של בית הדין בענייני רפואה, ואי קבלת חוות דעתו תיעשה רק במקרים יוצאי דופן ביותר. המקרה דנן אינו נמנה עמהם. אוסיף עוד כי גם במכתבו של המומחה מטעם התובעת, הפרופ' מרין, שצורף לכתב התביעה, לא נכתב באופן חד משמעי כי כי המכה שקיבלה התובעת היא שגרמה להיפרדות הרישתית. כל שנכתב הוא כי: "במצב זה יכולה מכה לא ישירה לגרום להיפרדות רישתית". כבר נפסק לא אחת כי ניסוח מעין זה אין די בו לקביעת קשר סיבתי. על כן גם את תתקבל טענת התובעת כי מדובר ב"גולגולת דקה", לא הובאה ראיה התומכת במסקנה כי המכה שקיבלה התובעת היא שגרמה בסופו של דבר להיפרדות הרשתית, גם אם בתובעת היו גורמים שהכינו את הקרקע לליקוי זה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום כ"ג בניסן, תש"ע (7 באפריל 2010) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

דיתה פרוז'ינין, שופטת

011206/07בל 730 אילנית ג'והרי



מעורבים
תובע: ליהי הרמולין שפירא
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: ע. סמואל,ג. קופרשמידט