ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שטריק נגד ויסלדר :

1

בתי-המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

הפ 200218/08

לפני:

כבוד השופט עודד מאור

תאריך:

25/09/2008

בעניין:

שטריק אסתר

ע"י ב"כ עו"ד

צורי בן תורה

המבקשת

נ ג ד

1 . ויסלדר מרדכי

ע"י ב"כ עוה"ד מאיר מור ואהרון מרגלית

2 . בנק לאומי סניף יד אליהו

המשיבים

פסק דין

הבקשה

1. בקשה למתן צו הצהרתי הקשור לחשבון מספר 244441/87 בסניף יד אליהו בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "החשבון הבנק") הכוללת שלושה סעדים עיקריים:

א. כי המבקשת היא הבעלים היחיד בחשבון ולמשיב 1 (להלן: "המשיב") אין כל זכות בכספים והנכסים שבחשבון.

ב. כי המבקשת רשאית למשוך ולהעביר את כל הכספים מהחשבון הנ"ל לכל חשבון שתבחר, ללא צורך בחתימת המשיב או בהסכמתו.

ג. כי זכות החתימה שהעניקה המבקשת למשיב בחשבון הנ"ל – בטלה ומבוטלת.

גדר המחלוקת

2. המבקשת טוענת שלאחר שבן זוגה לקה באירוע מוחי ואושפז והתיר אותה בודדה, צורף המשיב על ידה לחשבון הבנק וזאת על מנת לסייע לה בחשבון הבנק , והיא ולא התכוונה להקנות לו זכות כלשהי בחשבון.

3. לעומתה, טוען המשיב, כי המבקשת צרפה אותו מיוזמתה ומרצונה החופשי לחשבון הבנק, ובעצם ההקנייה במחצית הזכויות בחשבון הבנק, הרי המדובר במתנה שהושלמה, והיא בלתי הדירה.

טענות הצדדים

4. בתצהירה פירטה המבקשת, ילידת 1932, ניצולת שואה, שבן זוגה ב-40 השנה האחרונות, צבי הארי רוסט (להלן: "הארי") לקה לפני כ-3 שנים בארוע מוחי ומאז מאושפז בבית חולים.

5. לטענתה, לאחר שלקה הרי בארוע המוחי, נתקפה בהלה וחרדה גדולה, לאחר שלא נותר לה איש קרוב מלבדו, לאור העובדה שהקשר עם בנה היחיד נותק לפני שנים רבות, ובמצבה זה פנתה אל המשיב, שהינו אחיינה, והזמינה אותו בדחיפות לביתה. לטענתה, משהגיע המשיב מסרה לו במזומן סך של 215,000 $ במזומן וכן 2 ק"ג זהב במטבעות שאותם חששה להמשיך ולשמור בביתה עת נותרה בגפה ללא בן זוגה.

6. טוענת המבקשת שהמשיב הצליח לגרום לכך שהוא יצורף ביום 15.2.05 לחשבון הבנק, והיא אף העניקה לו זכות חתימה בחשבו הבנק, אולם כל כוונתה היתה, על מנת שיסייע לה לפעול בחשבון הבנק למקרה ולא תוכל לנהל אותו בעצמה.

7. בשלב מאוחר יותר, כך טוענת המבקשת, הלכה עם המשיב לבקשתו למשרד עורכי דין שם חתמה על מסמכים שפשרם וטיבם אינו ידוע לה.

8. המבקשת החלה לחשוש, כך לטענתה, כי המשיב מנסה להשתלט על כספה ורכושה ודרשה ממנו להשיב לה את הזהב והכספים במזומן שנתנה לו כאמור, ודרשה כי יחדל להיות שותף בחשבון, אולם המשיב סירב.

9. לאחר שהמשיב 2, הוא סניף הבנק, סירב לבקשתה למשוך את כל הכספים שבחשבון הבנק לחשבון אחר שעל שמה, פנתה בעתירה זו.

10. בתשובתו לבקשה, מאשר המשיב כי לאחר שהארי אושפז בבית החולים פנתה אליו המבקשת וביקשה ממנו כי יבקרה, וכך נהג לפחות פעם אחת בשבוע מאז ועד עתה.

11. המשיב טוען כי בפברואר 2005 אמרה לו המבקשת כי היא מרגישה כלפיו כאילו היה בנה, ולכן רצונה היה לצרפה כשותף לחשבון הבנק, וביום 15.2.05 הלכו יחדיו לסניף הבנק ושם חתמה המבקשת על טפסי הבנק להוסיף אותו כשותף בחשבון הבנק.

12. המשיב הצהיר כי המבקשת הוסיפה ואמרה לו כי היא מתכוונת שהכספים שבחשבון יוקנו לו 'אחרי 120' ולטענתו, המבקשת אף אמרה לו שהיא ערכה צוואה המשקפת כוונה זו. בכך, טוען המשיב כי המבקשת "העניקה לי את מחצית מהזכויות בחשבון הנ"ל במתנה, מתנה שהושלמה ואין היא הדירה עוד".

13. לגבי הביקור אצל עורך הדין, טען המשיב כי המדובר בנסיעה לעורך דין לאחר שאמרה לו המבקשת כי היא מתכוונת לערוך צוואה. המשיב מאשר כי הוא הסיע את המבקשת לעורך הדין, שאינו זוכר את שמו, אולם הפגישה עם עורך הדין היתה שלא בנוכחתו.

14. על רצון המבקשת למשוך את הכספים שבחשבון נודע לו מאת מנהל סניף הבנק שהודיע לו על כך. המשיב מציין: "מאחר והייתי שותף מלא בחשבון, מחצית הזכויות והכספים שנצברו בו היו שייכים לי. על מנת למנוע מהמבקשת למשוך את כל הכספים שהיו בחשבון, הודעתי לבנק, בכתב, כי אני דורש למשוך את הכסף ולהעבירו לחשבון אחר שלי".

15. המשיב שב וטען כי אין פניו מועדות לעבר כספה ורכושה של המבקשת – "היא זו שביקשה את קרבתי, היא שיזמה את הפנייה אלי, היא שהודיעה לי כי ערכה צוואה לפיה היא מקנה לו את רכושה והיא שצרפה אותו לחשבון כשותף שווה זכויות" (סעיף 15 לתצהיר).

16. להשלמת התמונה - הכחיש המשיב את קבלת הכספים במזומן את הזהב מידי המבקשת.

17. המשיב עותר כי הבקשה תדחה וכי יקבע כי החשבון הוא בבעלות משותפת של המבקשת ושלו, ולפיכך הוא זכאי למשוך בכל עת מחצית מהזכויות שנצברו בו ויצברו בו.

18. התקיים דיון בעל פה במסגרתו נחקרו המבקשת והמשיב על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם בתכב.

הכרעה

19. אין מחלוקת שביום 15.2.05 הלכו המבקשת והמשיב צוותא חדא לסניף הבנק, וחתמו על מסמכים לפיהם המשיב צורף כבעלים נוסף, במשותף לחשבון הבנק של המבקשת.

20. יש לבחון עתה, מכלל התצהירים והעדויות בעל פה, ונסיבות הדברים – מה גרם למבקשת לצרף את המשיב כשותף בחשבונה, ומה היתה כוונתה בעת צירופו לחשבון:

המפגש לאחר הארוע המוחי של הארי

21. הארי, בן זוגה של המבקשת מזה 40 שנה, סבל ממחלקת פרקינסון ולפני 3 שנים עבר אירוע מוחי, בעקבותיו אושפז בבית החולים איכילוב, ובחלוף זמן מה אושפז בבית חולים סיעודי שם הוא נמצא עד היום.

המבקשת לא ציינה מתי עבר הארי את האירוע המוחי (למעט ציון כללי "לפני כ- 3 שנים"), אולם בתצהירו של המשיב עולה כי המדובר בתחילת שנת 2005 (ראה סעיף 6 לתצהירו).

מציינת המבקשת בסעיף 7 לתצהירה:

"בעת שהארי אושפז בבית החולים עקב האירוע המוחי, נתקפתי בהלה וחרדה גדולה באשר לא היה לי איש קרוב מלבד הארי... בני היחיד חזר בתשובה והקשר עמו נותק לחלוטין מזה שנים רבות. במצב זה פניתי אל המשיב, שהוא בן אחותי, והזמנתי אותו בדחיפות לביתי...";

בתצהירו מציין המשיב את גרסתו לארוע הנ"ל כדלהלן:

"בתחילת שנת 2005 - המבקשת נותרה מתגוררת בגפה בדירתה, לאחר שהרי, אושפז בבית חולים שיקומי – התקשרה אלי המבקשת וביקשה ממני כי אבקרה בביתה וכך היה. במהלך הביקור בביתה אמרה לי המבקשת כי היא רואה בי את קרובה המועדף (הגם שיש לה בן, חוזר בתשובה שהפך לדתי-חרד וניתק מגע איתה כבר לפני שנים רבות). בהמשך לאותה השיחה באותו ביקור , הבטחתי למבקשת כי, אסייע לה בכל שתבקש, אנסה להקל על אורחות חייה, ואבקר אותה בביתה – חרף המרחק הפיזי בין ביתי ומרכז חיי לבין ביתה המצוי בתל אביב – לפחות פעם אחת בשבוע – וכך עשיתי בפועל, מאז אותו ביקור ועד היום".

הפנייה לסניף הבנק וצירוף המשיב לחשבון

22. טוענת המבקשת בסעיף 8 לתצהירה:

"לאחר שהמשיב נתוודע למצבי הצליח המשיב לגרום לכך שאני אצרף אותו בתאריך 15.2.05 לחשבון הנ"ל ואף הענקתי לו זכות חתימה בחשבון לבדו, לצד זכותי לחתום לבד בחשבון, כל זאת מבלי שהמשיב הנכיס מאומה לחשבון. אני מבקשת להדגיש כי הסכמתי לצרף את המשיב לא נעשתה מתוך כוונה לעשותו שותף בנכסים שלי שבחשבון אלא אך ורק כדי שיסייע לי לפעול בחשבון למקרה שבו לא אוכל לנהל בעצמי את החשבון".

לעניין זה הצהיר המשיב כדלהלן :

"בחודש פברואר 2005 המבקשת אמרה לי כי היא מרגישה כלפי כאילו אני הייתי בנה, לפיכך, ברצונה לצרף אותי כשותף הנ"ל, וכך עשתה. בתאריך 15.2.05, הלכתי עם המבקשת לסניף הבנק ביד אליהו ושם חתמה המבקשת על טופסי הבנק להוסיפני כשותף בחשבון... המבקשת הוסיפה ואמרה לי כי היא מתכוונת, שהכספים שבחשבון יוקנו לי 'אחרי 120', וכי היא אף ערכה צוואה, המשקפת את כוונותיה כלפיי".

23. במסגרת חקירתה הנגדית התברר כי המבקשת אינה יודעת קרוא וכתוב. המבקשת אישרה שהמשיב הגיעה לביתה פעם בשבוע ואז היו יוצאים לקניות. לשאלה מי שילם עבור הקניות ענתה: "אני, בכסף של הארי בשבילי. ביקשתי מהמשיב לכתוב את השיקים. הייתי איתו בבנק".

מהחקירה התרשמתי כי בעת ההיא רחשה המבקשה אמון רב למשיב.

24. להשלמת התמונה, ולהבנת גרסתה של המבקשת ראוי לצטט חלק מעדותה במסגרת החקירה הנגדית:

"ש. אמרת לו שאת רוצה לתת לו מתנה...

ת. זה לא. חתמתי ואז הוא לקח ממני את העט... הלכתי איתו לבנק כי היתה לי אמונה בו... לא ידעתי מה שנעשה איתי, כי לקחו את הארי ואנחנו 50 שנה, ועובדה שהוא כתב הכל עלי.

...

ש. אז לקחת אותו לבנק...

ת. ישבנו מול פקיד והוא בחור ישר...

ש. ני אגיד לך מה הפקיד דיבר איתך: הוא אמר לך שאת מבקשת לצרף את המשיב לחשבון ואז הוא שאל למה...

ת. זה שקר וכזב. לא ידעתי מה שנעשה איתי, והוא (המשיב) תיכף לקח לי את העט והוא חתם ... הוא חתם על הכסף שלי, מה שהארי נתן לי...

...

ש. ביקשת ממנו שיסיע אותך לבנק. למה?

ת. לא ביקשתי. הוא אמר לי לבד 'בואי ניסע לבנק'...

...

ש. בשביל מה הוא הסיע אותל לבנק?

ת. הוא הלך איתי לכל מקום... אני חוזרת ואומרת שלא ידעתי מה נעשה איתי באותה תקופה...

שאלת בימ"ש: הסכמת לצרף אותו לחשבון?

ת. לא, רציתי שהוא יעזור לי... חתמתי שזה הכסף שלי כי הוצאתי מבנק לאומי סניף הרצל והכנסתי שמה את הכסף של הארי, לי אין כסף...

...

ש. היית בבנק כדי לחתום על מה?

ת. הוצאתי או הכנסתי כסף והוא חתם. אני לא יודעת על מה, כי הייתי מטומטמת כשלקחו את הארי...

ובהמשך החקירה הנגדית, בשלב מאוחר יותר העידה:

ש. מה בעצם את רוצה מהמשיב?

ת. שהוא יצא מהחשבון שלי.

ש. את הכנסתו אותו

ת. לא ידעתי מה נעשה איתי אז

ש. הלכת אז לרופא?

ת. אם יש לי בעל חולה שאני הולכת אליו כל יום, יש לי זמן בשבילי? לקחתי את המשיב איתי, נכון.

...

ש. את יודעת מה קורה איתך עכשיו.

ת. כן. זו כמעט אותה תחושה כמו שהיתה לי עם האשפוז של הארי...

ש. את רוצה שהוא ייצא מהחשבון. למה?

ת. זה כסף שלי ולא ידעתי מה נעשה איתי. הוא הלך איתי כדי לצרף אותו לחשבון ועכשיו אני רוצה שהוא ייצא. זה כסף שלי. הוא עבר את הגבול".

25. לעניין עדות המבקשת נאמר על ידי המבקש בסיכומיו, בין היתר, כך: "... במסגרת החקירה הנגדית נתברר כי אין למבקשת כל מושג אודות הטענות שנטענו בשמה, כשם שאין לה כל מושג אודות תוכנו של התצהיר עליו היא הוחתמה, לאישוש טענות התביעה וכי, לכן, כל שנותר מגרסתה הכתובה של המבקשת... הוא גרסה מגומגמת, הזויה המחייבת מסקנה כי דין התביעה להדחות."

26. בסעיף 10 לסיכומיו מציין המשיב: "כאמור, עדות המבקשת – היתה עדות יחידה, נעדרת כל סיוע. בחקירתה הנגדית, המבקשת סתרה לחלוטין את הנטען בשמה בתצהירה – עדותה הראשית. הפועל היוצא מחקירתה הנגדית, הוא כי האמור בתצהיר, אינו משקף את גרסתה של המבקשת. אלא את שאיפות הלב של באי-כוחה. וכל שנותר לנו – הוא עדות הנתבעת בחקירתה הנגדית, אלא שהדברים שאמרה – בצד היותם בגדר עדות מגומגמת, מבולבלת, סתמית – לא הרימו את הנטל הרובץ על המבקשת להוכיח את טענות תביעתה..."

עוד מוסיף המשיב ומציין בסעיף 17 לסיכומיו כי "תשובות המבקשת לשאלות שנשאלה, אינן קוהורנטיות. הן אינן עקביות או הגיוניות. תשובותיה לא היו בהתאמה לשאלות שנשאלה. היא בחרה, משום מה, להצמד לטיעון כי במועד מתן המתנה, לאמור: צירופו של המשיב לחשבון הבנק הנ"ל, כבעלים משותף, - היא היתה מטומטמת, או מבולבלת, או עצובה. כך על שום מה? – על שום שהארי עבר להתגורר בבית חולים שיקומי. על טיעון זה, המבקשת חזרה כמנטרה. ברם יהא רושם עדות המבקשת במועד מתן עדותה (בתאריך 24.7.08), אשר יהא – והוא רושם גרוע מאוד – לא ניתן להקיש ממצבה כיום, אודות מצבה של המבקשת, אודות אומד דעתה ואודות גמירות דעתה וכוונותיה שלוש שנים וחתי לפני מועד זה, בתאריך 15.2.05, עת החליטה לצרף את המשיב כשותף שווה זכויות בחשבון".

המשיב מסכם בסעיף 19 כך: "לעניות דעתנו, לא בלבול בלבד הוביל את המבקשת להעיד באופן שהעידה. עדותה היתה מניפולטיבית, טקטית שנוצרה לצורך שכנועו של בית המשפט כי במועד צירופו של המשיב לחשבון, כשותף שווה זכויות, היינו שלוש שנים וחצי לפני מתן עדותו בפני בית המשפט, - היא היתה 'מסכנה', 'מבולבלת', 'מי שלא ידעה מה נעשה עמה' ולכן – מעשיה היו, כביכול, נעדרי גמירות דעת. אלא שמניפולטיביות זו – יש לדחות".

27. אכן, עדותה של המבקשת במסגרת הדיון לפניי היתה מבולבלת,לא בהכרח ישירות לשאלות שנשאלה, ולא תמיד רציפה, אולם יש לקחת בחשבון את מצבה של המבקשת, ובמידת מה למצוקה אליה נקלעה לאור החקירה הנגדית, ולעיתים אף סגנונה, שלא עשתה חסד עם המבקשת (בסופו של דבר, אחרי חקירה לא קלה, העידה המבקשת במילותיה שלה, שיש בהם כדי לתאר אותה: "אין לי כבר כוח" ).

28. מה לו כי ילין המשיב כי עדותה היתה מבולבלת ומבוהלת – המדובר באישה לא צעירה, חולנית, חשדנית וזאת לאור הן לאור אובדן האמון במשיב והן לאור החקירה הנגדית המתישה שעברה.

29. בניגוד לסיכומי טענות המבקש, התרשמתי אני באופן בלתי אמצעי מהמבקשת. שמעתי את המבקשת מספרת את האמת שלה – האמת שלא באה עלֵי כתב בניסוח משפטי – את האמת הפרטית שלה – עליה חזרה פעם אחר פעם.

התמונה שהצטיירה לפניי היא' כי עולמה של המבקשת חרב עליה עת בן זוגה מזה למעלה מ- 40 שנים עבר ארוע מוחי ואושפז בבית החולים. המבקשת הצהירה, וכל עדותה היתה אמינה ומהימנה עלי, שפקדה את מיטתו של הארי יום ביומו, ואפילו לרופא עבורה לא הלכה ("אם יש לי בעל חולה שאני הולכת אליו כל יום, יש לי זמן בשבילי?").

המבקשת, שאינה צעירה, נשארה לפתע לבדה. ואז, במצבה זה, פנתה לקרוב משפחתה, הוא המשיב על מנת שיהיה לצדה ויסייע לה.

עדותה זו בעל פה במסגרת החקירה הנגדית של המבקשת אינה סותרת כלל את האמור בתצהירה. נהפוך הוא - היא מתיישבת עם התצהיר ועם השכל הישר.

אינני מתעלם מכך המבקשת לא אישרה במסגרת החקירה הנגדית באופן מיידי את חתימתה על גבי התצהיר או את עצם חתימתה על מסמכי הבנק – אין הדבר מעיד על חוסר אמינותה. המדובר בעדה שאינה צעירה שהלך מחשבתה בוגד בה, זכרון השואה והחרדה לרכושה ולכספה גורמים לה להיות חשדנית, והחקירה הקשה לא סייעו לשלוות נפשה של המבקשת.

30. לעומת זאת, תצהירו של המשיב עצמו מעורר תהיות של ממש: אם לשיטתו, בראשית שנת 2005 אושפז הארי, רק מאז החל לבקר את המבקשת בתדירות של יום בשבוע, כיצד לא תמה עת כבר בחודש פברואר 2005 הודיעה לו כי היא רואה בו כבן וברצונה לצרפו כשותף בחשבון הבנק שלה. כיצד לא עורר עניין זה, בשלב כה מוקדם, ספקות או תהיות. גם אם תמיהות כאלו היו למשיב, הוא בחר שלא לשתף את בית המשפט בהן.

31. לא זו אף זו; המשיב מצהיר היא המבקשת הוסיפה ואמרה לו כי היא מתכוונת שהכספים בחשבון הבנק יוקנו לו "אחרי 120", וכי היא ערכה צוואה המשקפת את כוונותיה כלפיו – האם לא היה בכך כדי לעורר את התהייה מדוע יש לצרפו כבר בשלב מוקדם זה כשותף בחשבון?!

32. המשיב מודה כאמור שהמבקשת אף אמרה לו שהכספים בחשבון יוקנו לו אחרי מותה. יש בכך כדי לתמוך בגרסת המבקשת עצמה שלא היתה לה כל כוונה להפוך את המשיב כשותף בחשבונה, או לתת לו מתנה כבר בעת ההיא.

33. טוען המשיב שביקר את המבקשת פעם בשבוע והקל על אורחות חייה. לעניין זה השיב בחקירתו הנגדית שהלך איתה כל מקום שהיא היתה צריכה, ולרופאים בעת הצורך.

מתצהיר המשיב עולה כי זכרונו צלול בכל הקשור לארועים הקשורים לחתימה על חשבון הבנק, זכרונו בגד בו עת נשאל בחקירה נגדית אם נסע לחו"ל עם אשתו והמבקשת לחו"ל על חשבונה של המבקשת, והוא השיב: "לא זוכר. יכול להיות שזה היה על חשבונה".

34. טענת המשיב בסעיף 15 לתצהירו כי אין פניו מועדות לעבר כספה ורכושה של המבקשת, אינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 14 בו: "... מאחר והייתי שותף מלא בחשבון, מחצית הזכויות והכספים שנצברו בו היו שייכים לי. על מנת למנוע מהמבקשת למשוך את כל הכספים שהיו בחשבון, הודעתי לבנק, בכתב, כי אני דורש למשוך את הכסף ולהעיבורו לחשבון אחר שלי". מדוע טרח המשיב לדרוש מהבנק את העברת הכספים לחשבון בנק על שמו שעה שליטתו שלו רק מחציתם בבעלותו? מדוע לא דרש אך את חלקו? רק למשיב הפתרונים.

35. אמנם חקירת המשיב היתה קצרה. אולם, לאור התרשמותי מהעד, המשקל שניתן לייחס לעדותו אינו רב.

36. המבקשת ביקשה כי המשיב יסייע לה בתקופה הקשה שלאחר אישפוזו של הארי. המבקשת נתנה במשיב אמון. נתנו לה "לכתוב את השיקים", אבל כל כוונתה היתה, כפי שציינה המבקשת בבית המשפט במילים, שיש בהם מידה של תום, "איפה שאשה הולכת לבד לא מסתכלים עליה".

כוונת המבקשת לקחת את המשיב לבנק לא על מנת להקנות לו במתנה את הנכסים שבחשבון (שאינם אלא כספיו של הארי שניתנו לה על ידו), אלא על מנת שיסייע בידה, התרשמתי שכוונתה האמיתי היא ליפות את כוחו בבנק, כפי שעשתה עבר עם בנה.

37. לא ניתן לראות את צירוף המשיב לחשבון המבקשת ככוונה לתת למשיב מתנה. בעת הרלוונטית, גם לדברי המשיב עצמו, לא היתה למבקשת כל כוונה לתת לו את הנכסים בחשבון, אלא אך לאחר "120". משלא היתה הסכמה פוזיטיבית מטעמה של המבקשת ליתן למשיב מתנה – אין לראות בכך מתנה.

38. מכל חומר הראיות שלפני עולה בבירור כי בעת הרלוונטית לא היתה למבקשת כל כוונה לתת למשיב מתנה כעת, או לשתפו בדרך שהיא בחשבון הבנק שלה, אלא הכוונה היחידה היתה כי יסייע לה בימיה הקשים, וכי הפכה אותו למיופה הכח בחשבונה. כך הבינה את הדבר ולכך התכוונה. כפי שעלה, בעבר בנה היה מיופה כח בחשבון, ובעת שהחליטה שהיא מבקשת לבטל את יפוי הכח ביטלה אותו. כך המבקשת עותרת גם היום – לבטל את יפוי הכח שהתכוונה לתת למשיב בחשבון הבנק שלה.

39. אני סבור שנטל ההוכחה בתיק זה עבר לכתפי המשיב לאור טענת ההודאה וההדחה, והוא לא עמד בה, אולם גם ללא היפוך נטל הראיה המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה. עדותה של המבקשת היתה אמינה ומהימנה והיא השתלבה יחד עם העדויות האחרות בתיק.

40. לאור האמור אני מבקש את התובענה וניתן בזה צו הצהרתי כמבוקש וכמפורט בסעיף 1 לפסק דין זה.

אני מחייב את המשיב בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪ + מע"מ.

ניתן והודע היום, כ"ה אלול תשס"ח (25.9.08), בלשכתי בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

עודד מאור, שופט