ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גלעד גיאת ואח' נגד האגף לאיגוד מקצועי ואח' :


בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

עב 010814/07

בפני:

כב' השופטת טרכטינגוט חנה

נ.צ. מר דוד קמאי

נ.צ. מר שמואל זיסקינד

08/03/2010

בעניין:

1. גלעד גיאת
2. שושי אפלבוים
3. רחל גבר

ע"י ב"כ

עו"ד איתי סבירסקי

תובעים

נ ג ד

1. האגף לאיגוד מקצועי - הההסתדרות הכללית החדשה הסתדרות עובדי המדינה.

2. הוועדה לתיאום וביצוע - ההסתדרות הכללית החדשה

3. אריאל יעקובי - מזכיר הסתדרות עובדי המדינה.

4. רחמים לניאדו - מ"מ יו"ר הסתדרות עובדי המדינה.

5. יחזקאל מועלם - יו"ר ועד עובדי המנהל במשרד החינוך מחוז ת"א והמרכז

ע"י

הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי

הנתבעים

פסק דין

1. ענייננו בבקשה לביטול פסק בוררות של רשות השיפוט בהסתדרות העובדים הכללית החדשה שניתן ביום 7.10.07 [להלן- פסק הבוררות], על ידי כבוד השופט (בדימוס) נחמיה גוטמן.

2. אלה הן העובדות על פי חומר הראיות אשר הונח בפנינו

2.1. התובעים הנם עובדי מנהל במשרד החינוך במחוז תל אביב והמרכז, הנמנים על קבוצה המונה כ-80 עובדים (מתוך 210) המועסקים באמצעות חוזה מיוחד [להלן- קבוצת ה-80], לפי פסקה 16.412 לתקשי"ר.

2.2. הנתבע 1 הנו האגף המרכזי בהסתדרות הכללית החדשה [להלן – ההסתדרות] הקובע מדיניות בנושאי איגוד מקצועי ו-ועד עובדים ואמון על תקנון ועדי עובדים בהסתדרות [להלן – תקנון ועדי עובדים או התקנון].

2.3. הנתבעת 2 הִנה מוסד בנתבע 1 והיא שנתנה את ההחלטה שלא לאפשר לתובעים לבחור ולהיבחר לוועד העובדים.

2.4. הנתבעים 3, 4 הם בעלי תפקידים בהסתדרות וקיבלו החלטה ראשונית שלא לאפשר לתובעים לבחור ולהיבחר לוועד העובדים.

2.5. נתבע 5 הוא יו"ר ועד העובדים המכהן.

2.6. תחילת העסקתם של רוב קבוצת ה-80 במשרד היתה לפני כ-10 שנים באמצעות חברות כח אדם.

2.7. החל מחודש פברואר 2004 בעקבות מאבק נקלטו התובעים מחדש כעובדי המשרד ובמעמד של "חוזה מיוחד".

2.8. הזכות לבחור ולהיבחר לוועד עובדים מוסדרת בסעיפים 5-3 לתקנון:

"3. הזכות לבחור נתונה לכל עובד, המועסק בשליש משרה לפחות ואשר השלים שלושה חודשי עבודה עד למועד הקובע, למעט עובד בחוזה אישי אלא אם נקבע במפורש בתקנון זה אחרת.

4. (א) הזכות להיבחר היא לכל עובד המועסק בהיקף של חצי משרה או, באישור הועדה לתיאום וביצוע – בהיקף שלא יפחת משליש משרה ואשר במועד הקובע הינו במעמד קבוע, למעט עובד בחוזה אישי אלא אם נקבע במפורש בתקנון זה אחרת.

עובד שאינו קבוע במקום העבודה בו קיים מעמד של קביעות וחל עליו ההסכם הקיבוצי ואינו בעל חוזה אישי, תעמוד התקופה אשר לאחריה תינתן לעובד זכות להיבחר על חמש שנות עבודה במועד הקובע.

(ב) בהעדר מעמד של קביעות במקום העבודה, הזכות להיבחר תהיה לעובד שהשלים שתי שנות עבודה עד למועד הקובע בכפוף לקיום יתר הוראות סעיף זה.

5. עובד בחוזה אישי יהיה זכאי לבחור ולהיבחר על פי ובכפוף להוראות החוקה ותקנון זה, ובלבד שהתקיים אחד מהתנאים הבאים:

(א) במקום העבודה בו נערכות הבחירות לראשונה כאמור בסעיף 6 להלן.

(ב) ניתן אישור הוועדה לתיאום וביצוע."

2.9. בסוף חודש ינואר 07' התפרסמה הודעה על בחירות לוועד העובדים שייערכו ביום 8.2.07.

2.10. במכתב מיום 23.1.07 פנתה תובעת 2, גב' שושי אפלבוים, ליו"ר ההסתדרות, מר עופר עיני ולמ"מ יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, מר רחמים לניאדו (הוא נתבע 4) בבקשה לאפשר לחברי קבוצת ה-80 לממש את הזכות לבחור ולהיבחר לוועד העובדים.

2.11. באסיפה מיום 24.1.07 נערכו בחירות לוועדת הבחירות ונבחרה גם גב' אורית צברי, המועסקת בחוזה מיוחד ונמנית על קבוצת ה-80.

2.12. ביום 29.1.07 נתכנסה וועדת הבחירות והוחלט על ביטול מינויה של גב' צברי שכן היא איננה בעלת זכות בחירה.

2.13. ביום 6.2.07 פנו התובעים לרשות השיפוט בהסתדרות בבקשה להוציא צו מניעה כנגד קיום הבחירות במועדן; לאפשר להם את הזכות לבחור ולהיבחר; ולבחון את תקינות הליך הבחירות, לרבות בחירת וועדת הבחירות.

2.14. ביום 7.2.07 נערך דיון ברשות השיפוט והוצא צו המונע את קיום הבחירות במועדן והמפנה את התובעים לוועדת התיאום והביצוע בהסתדרות.

2.15. ביום 11.3.07 התקיים דיון בוועדה לתיאום וביצוע והוחלט לאפשר לתובעים מינוי משקיף מטעמם בוועד העובדים. מר יוסי מרציאנו, חבר וועדת התיאום והביצוע הסביר כי כך יוכלו העובדים לבחון את התנהלות הוועד אך לא יהיו חלק ממנו. אולם, משהסתבר לתובעים כי המשקיף לא יורשה להיות נוכח בכל ישיבות הוועד, סירבו להצעה.

2.16. ביום 12.3.07 פנו התובעים שוב לרשות השיפוט, וביום 7.10.07 ניתן פסק הבורר אשר ביטל את החלטת וועדת הבחירות מיום 29.1.07 באשר לביטול מינויה של גב' צברי והותיר על כנו את מינויה של האחרונה, והורה כי וועדת הבחירות היא שתחליט באופן פרטני בדבר זכותם של התובעים לבחור ולהיבחר בבחירות לוועד העובדים במקום העבודה. ההחלטה תהיה נפרדת לגבי הזכות לבחור והזכות להיבחר.

2.17. הצדדים הגישו בקשות רשות ערעור לרשות השיפוט כערכאת ערעור. רשות ערעור ניתנה ובדיון מיום 4.2.08 הסכימו הצדדים להמתין עד לתוצאות ההליך דנן.

3. תמצית טענות התובעים –

3.1. במהלך הדיונים ברשות השיפוט, הועלתה הצעה מטעמו של הבורר כי קודם ליתר הטענות תוכרע הטענה הגורסת כי חברי קבוצת ה-80 כלל לא עונים על הגדרת עובד בחוזה אישי במובנה על פי תקנון ההסתדרות. במקרה שהטענה תידחה, יימשך הדיון ביתר הסוגיות. התובעים הסכימו להצעה, ועל אף התנגדות ההסתדרות, החליט הבורר על יישום ההצעה.

3.2. בהתאם לכך, הגישו התובעים את עמדתם בנושא [נספח ג' לכתב התביעה] וממנה עלה בין היתר כי ההכרעה במחלוקת רלוונטית לעשרות אלפי עובדים.

3.3. לאחר הגשת עמדת ההסתדרות בנושא, ציפו התובעים להכרעה בסוגיה. אלא שהבורר ביקש פעם נוספת לקבל את עמדת הצדדים בסוגיה והפעם בעל פה וזאת מן הטעם כי לא נמצאה תשובה של ממש בעמדות הצדדים כפי שהוגשו.

3.4. ביום 19.9.07 התקיים דיון ברשות השיפוט ובו הציגו הצדדים כנדרש את עמדותיהם. באותו דיון ציין הבורר את התלבטותו משהתחוור לו כי ההכרעה בסוגיה תשפיע על עניינו של ציבור עובדים גדול.

3.5. פסק הבוררות העביר את ההכרעה בסוגיה לפתחה של וועדת הבחירות ולגופים נוספים בהסתדרות, למרות שאלו כבר הביעו באופן חד משמעי את עמדתם. בפסק הבוררות לא ניתנו קביעות או הנחיות שעשויות לשנות את עמדתה העקרונית של ההסתדרות.

3.6. רצונם של התובעים לבחור ולהיבחר לוועד העובדים נובע מאופן העסקתם הארעי ורצונם להיות מעורבים בהחלטות שעשויות להשפיע על מקור פרנסתם.

3.7. הזכות לבחור ולהיבחר היא חלק מחירות ההתארגנות שכבר הוכרה כזכות יסוד, ולא אחת נקבע כי חברות בוועד עובדים היא חלק ממימושה של חירות זוֹ.

3.8. לאור אופיו החוקתי של הסכסוך שנתגלע בין הצדדים הרי שפסק הבוררות בטל מכוח סעיפים 3 ו-24(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 [להלן- חוק הבוררות או החוק], שכן עניינו בשאלות חוקתיות שאינן יכולות להיות נתונות להכרעה בבוררות.

3.9. אין בהתדיינויות שקיימו התובעים ברשות השיפוט משום מניעה להעלות טענה בדבר בטלות פסק הבוררות בהתאם לסעיפים 3 ו-24(1) הנ"ל. במקרה שבו מלכתחילה לא הייתה סמכות לבורר, טענת המניעות נדחית.

3.10. פסק הבוררות בטל אף מכוח סעיפים 24(4) ו-24(5) לחוק הבוררות, שכן הוא חרג מההחלטה כי קודם תוכרע טענה מסוימת ובמקרה שזו תידחה יימשך הדיון ביתר הסוגיות. בכך אף נמנע מהצדדים לטעון את מלוא טענותיהם ולהביא את כל ראיותיהם ביתר הסוגיות.

4. תמצית טענות הנתבעים –

4.1. לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בתובענות שבין עובד לבין ארגון עובדים הקשורות בחברות בארגון. פסק הבוררות אינו מתייחס לשאלות הקשורות בחברות בהסתדרות אלא לזכות לבחור ולהיבחר לוועד העובדים במקום העבודה. מכאן, יש לסלק את התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות.

4.2. רשות השיפוט היא ערכאת שיפוט פנימית של ההסתדרות ובוררות דו שלבית. התובעים לא טענו בשום שלב של הדיונים כי רשות השיפוט אינה מוסמכת לדון בעניינם. הטענה בדבר היעדר הסמכות עלתה לראשונה רק לאחר מתן פסק הבוררות.

4.3. זאת ועוד: בפני רשות השיפוט נערכו כמה דיונים שבהם נשמע היטב קולם של התובעים. היינו, לא רק שהתובעים לא ערערו על סמכותה של רשות השיפוט הם אף הקנו לה את הסמכות בעצם פנייתם אליה.

4.4. לפיכך, אף מכוח עיקרון ההשתק שבדיני הבוררות מנועים התובעים מלעתור לביטולו של פסק הבוררות מחמת שניתן בחוסר סמכות.

4.5. מסקנה זו מתבקשת אף לאור סעיף 26(א) לחוק הבוררות שכן לתובעים אשר הופיעו בפני רשות השיפוט, שטחו את טענותיהם והביאו את ראיותיהם, לא נגרם כל עיוות דין.

4.6. התובעים טרם מיצו את הליכי הבוררות ודלתה של ערכאת הערעור ברשות השיפוט פתוחה בפניהם. בחירתם של התובעים שלא למצות את ההליכים עד תום מצדיקה אף היא את סילוק התביעה על הסף.

4.7. לגופו של עניין, אין עניינו של פסק הבוררות בשאלות חוקתיות כי אם בשאלות הנוגעות להחלטה מקצועית פנים הסתדרותית. הטענה כי עסקינן בסוגיה בעלת אופי חוקתי משמעותה כי ההסתדרות אינה מוסמכת לקבוע בתקנוניה סייגים לזכות לבחור ולהיבחר לוועד העובדים במקום העבודה.

4.8. וועד העובדים אינו מוסד הסתדרותי העומד לבחירה בבחירות הכלליות להסתדרות כי אם אורגן אחר של ההסתדרות שהבחירה אליו מוסדרת בפרק ו' לחוקת ההסתדרות אשר מפנה להוראות תקנון וועדי עובדים.

4.9. טענתם של העובדים כי מכוח חברותם בהסתדרות יש ליתן להם את הזכות לבחור ולהיבחר לוועד העובדים במקום העבודה, אין לה על מה שתעמוד שכן תקנון וועדי עובדים אינו מתייחס לחברות העובד בהסתדרות ואף מציין מפורשות כי גם חבר בארגון עובדים אחר רשאי לבחור ולהיבחר לוועד העובדים. חוקת ההסתדרות כלל לא אסרה על הצבעתם של התובעים בבחירות הכלליות לכל מוסדות ההסתדרות.

4.10. לתובעים ניתנה ההזדמנות לשטוח את מלוא טענותיהם. בתום הדיון מיום 19.9.07 סיכם הבורר ואמר כי פסק הבוררות יישלח לצדדים בדואר. התובעים לא טענו כי הם מתנגדים למתן פסק בוררות בשלב זה של הדיון, וטענה זו עלתה רק לאחר מתן פסק הבוררות. מכאן, התובעים מנועים מלהעלות טענה זו כעת.

4.11. כמו כן, אין לקבל את הטענה לפיה הבורר לא הכריע בעניין שנמסר להכרעתו. עניינו של פסק הבוררות הוא החלטת הוועדה לתיאום וביצוע מיום 11.3.07. פסק הבוררות ביטל החלטה זו, וכנגד קביעה זו הוגש ערעור מטעם ההסתדרות לערכאת הערעור של רשות השיפוט. גם אם תתקבל הטענה כי הבורר לא הכריע בעניין שנמסר להכרעתו, הרי שהסעד הראוי הוא החזרת הפסק לבורר כדי שישלימוֹ ולא ביטול הפסק כליל.

5. מטעם התובעים הוגש תצהיר ותצהיר משלים של גלעד גיאת (תובע 1), ומטעם הנתבעים הוגש תצהיר של רחמים לניאדו (נתבע 4). מר לניאדו נחקר על תצהירו בדיון מיום 15.9.08. הנתבעים ויתרו על חקירתו של גלעד גיאת.

6. דיון והכרעה –

ראשית, טוענים הנתבעים כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.

לטענתם, לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בתובענות הקשורות בחברות בארגון עובדים, ואינה משתרעת על תחום בחירות לועדי עובדים במקום העבודה, שהוא מושא פסק הבוררות.

אין בידינו לקבל טענה זו.

סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 [להלן- חוק בית הדין לעבודה] קובע כי במקרה שבו נושא הבוררות היחיד הוא עניין שיש לבית הדין בו סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור.

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה קובע את גדרי סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, כשבסעיף 24(א)(4) נקבע כי לבית הדין לעבודה תהא הסמכות הייחודית לדון "בתובענות שבין עובד לארגון עובדים הקשורות בחברות או בתחום פעילותו של הארגון בענייני עבודה".

אם כן, לבית הדין אכן הסמכות לדון בתביעות הקשורות בחברות בארגון עובדים אך בד בבד גם בתביעות הקשורות בתחום פעילותו של הארגון בענייני עבודה.

לא יכולה לקום מחלוקת כי סוגיית האפשרות לבחור ולהיבחר לועד העובדים ופרשנות תקנון וועד העובדים הינן סוגיות הנמצאות בתחום פעילותו של ארגון העובדים בענייני עבודה.

לפיכך, לבית הדין לעבודה קמה הסמכות לדון בתביעה דנן לביטולו של פסק הבוררות.

7. התובעים העלו שני טעמים עיקריים לביטול פסק הבוררות: האחד עניינו בשאלת סמכותו של הבורר לדון בתביעה בכללותה בהיותה - כך לטענת התובעים – תביעה העוסקת בשאלות חוקתיות; והשני עניינו בשאלת הפגיעה בזכות הטיעון, עילה הנובעת מכך שהבורר חרג מהחלטה קודמת שלו לפיה תוכרע קודם כל שאלה משפטית אשר אותה הוא הגדיר כמקדמית.

בטרם נתחיל בבחינת עילות הביטול, נזכיר מושכלות ראשונים לפיהן בית המשפט איננו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות, אלא בוחן את הבקשה לביטול פסק הבוררות. התערבות הערכאה השיפוטית מוגבלת לעילות שנקבעו בסעיף 24 לחוק הבוררות, ולאור ההלכה הפסוקה הנטייה הברורה היא להימנע ככל האפשר מהתערבות בפסק בורר [ע"ע (ארצי) 381/99 טרנסגלובו (ישראל) בע"מ-הרשטיק, עבודה ארצי לג (81), 35 (2003); ע"א (עליון) 318/85 כוכבי נ' גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 265, עמ' 274 (1988)].

8. העדר סמכות

התובעים טוענים כי עניינה של התביעה היא הזכות לבחור ולהיבחר לועד העובדים, ושלילת הזכות היא פגיעה בזכות חוקתית.

על פי התקנון היה על הועדה לתאום וביצוע להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהסיר את שלילת הזכות מהתובעים.

התובעים מסתמכים על ההלכה הפסוקה לפיה אין למסור לבוררות הכרעה בענינים קונסטיטוציונלים.

לעומתם טוענים הנתבעים כי הפסיקה עליה מסתמכים התובעים עוסקת בבחירות למוסדות ההסתדרות ולא בזכות לבחור ולהיבחר לועד עובדים, זכות המוסדרת בתקנון פנימי.

מדובר לטענת הנתבעים בסכסוך פנימי בשונה מהזכות לבחור ולהיבחר למוסד הסתדרותי הנושא אופי פוליטי, וכי מכח היות הסכסוך פנימי הרי שההכרעה בו נתונה לועדה לתאום וביצוע וזכות התביעה לרשות השיפוט. גופים אלה אמונים על סכסוכים מסוג זה.

בטענתם זו נסמכים הנתבעים בין היתר על הוראות תקנון ועדי עובדים לפיהן עובד הנוטל חלק בבחירות מסכים לתחולת הוראות התקנון וכי כל חלוקי דעות באשר לפירוש או יישום הוראות אלה ידונו ברשות השיפוט (סעיף 2ב' בפרק הראשון ופרק 11 לתקנות).

9. סעיף 24(1) לחוק הבוררות מאפשר את ביטולו של פסק הבוררות במקרה שבו –

"לא היה הסכם בוררות בר-תוקף";

כבר נקבע כי סעיף 3 לחוק הבוררות לפיו "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים" יכול שיעמוד בבסיסה של עילת הביטול שבסעיף 24(1) שכן רואים את הסכם הבוררות כאילו כלל לא נכנס לתוקף [בג"צ 816/98 אמינוף נ' אלטלף, פ"ד נב(2) 769, 804 (1998) כפי שנזכר בה"פ (ת"א) 213/03 סיעת הליכוד במרחב השפלה, הסתדרות העובדים נ' סיעת "עם" בהסתדרות, פס' 14 (לא פורסם, ניתן ביום 10.6.03)].

בפסק הדין אשר ניתן לאחרונה בעניין הסתדרות המהנדסים [רע"א (עליון) 9048/05 הסתדרות המהנדסים, האדריכלים והאקדמאיים במקצועות הטכנולוגיים נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (לא פורסם, ניתן ביום 20.10.09)] סוכמה ההלכה באשר לעניינים בעלי אופי חוקתי אשר אינם ניתנים לדיון ולהכרעה בבוררות:

"בהקשר להוראה זו, כלל הוא, כפי שהתפתח בפסיקה, כי עניינים בעלי אופי חוקתי אינם ניתנים לדיון ולהכרעה בבוררות, אלא אם הדבר נקבע במפורש אחרת בחוק (סמדר אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל, כרך א', עמ' 186 (מהדורה רביעית, 2005) (להלן – אוטולנגי)). מקום שמדובר בעניין חוקתי כאמור, גם הסכמת הצדדים להתדיין בבוררות לא תועיל להכשיר את הבוררות. מנגד, הכרעה אינצידנטלית בשאלה קונסטיטוציונית העולה בבוררות אינה נשללת ולא תקים עילה לפסילת הבוררות.

שאלת סיווגו של עניין כחוקתי לצורך הליכי בוררות היא קשה, ומלווה את הפסיקה כבר ימים רבים. שאלה זו עשויה להתעורר בהיבט הרחב, הנוגע למשפט המדינה, ועשויים לעלות בהיבט צר יותר, בקשר לגופים וולונטריים למיניהם.

ברקע סיווגו של עניין כ"חוקתי" לצורך עניין של בוררות טמון מתח פנימי בין ערך כיבודם של הסכמי בוררות מצד אחד, לבין הצורך לייחד את ההכרעה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית כללית לערכאות השיפוט הרגילות, וזאת בשל מורכבותם, חשיבותם, והשפעתם על ציבור גדול של בני אדם, מעבר לבעלי הדין הנוגעים בדבר".

ובהמשך:

"הפסיקה נמנעה לאורך השנים מהגדרה ממצה של המושג "עניין חוקתי" לצורך בוררות. עם זאת, ניתן לדלות מתוכה קווים מנחים כלליים המכוונים בענייננו: כך, למשל, הוגדרו כ"ענינים חוקתיים" נושאים הנוגעים ישירות לפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות, או עניינים חוקתיים כלליים אחרים הנובעים ממשפט המדינה: כן נכללים בכך עניינים עקרוניים המצויים בליבת המשטר הכללי כגון נושאים הקשורים לבחירות, ושיטות בחירות. "עניין חוקתי" הוחל גם על גופים משפטיים שונים בכל אותם נושאים הקשורים לליבה של מעמדם המשפטי. כך, למשל, סווגה טענה מרכזית לפיה תקנון אגודה נוגד את חוקי המדינה כעניין חוקתי שיש להכריע בו בערכאת שיפוט רגילה (רע"א 8670/99 עמותת שערי ציון נ' בניטה (לא פורסמה, 8.12.99)) הוא הדין ביחס לטענות בדבר ניגוד לערכי זכויות אדם בתקנון אגודה (ע"א 89/85 בית חרות – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' גלזמן, פד"י מא(3) 526, 531 (1987) (להלן – עניין בית חרות): וכן בעניינים הנוגעים לגוף משפטי, היורדים לשורש קיומו ובסיס משטרו – כגון הרכב האורגנים שלו, חוקיות פעולתו, חוקיות תקנונו, וחוקיות החלטות הגופים המנהלים, אשר סווגו לא אחת "כעניינים חוקתיים" (אוטולנגי, שם, בעמ' 192); עניין נוה אטיב, שם, בעמ' 166; המ' 554/64 הלוואה וחסכון חיפה, אגודה הדדית בע"מ נ' גלר, פד"י יט (1) 319 (1965); ע"א 55/59 עולש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פיין, פד"י יג' 856, 859 (1959); ע"א 314/69 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' גולדמן, פד"י כג' (2) 733, 735 (1969))".

10. על מנת להכריע האם מדובר בסכסוך חוקתי יש לאבחן בינו לבין סכסוך הנוגע לעסקיו הפנימיים של התאגיד.

על אבחנה זו נאמר:

"אבי ההבחנה הוא השופט זוסמן ... בהסתמכו על הפסיקה האנגלית ייחד השופט זוסמן את הדיבור "סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה" לסכסוכים "פנימיים", שהם סכסוכים הנובעים מניהול העסקים, במובן הרחב ביותר, של האגודה עם חבריה. לעומת סכסוכים "חוקתיים" הם המקרים המיוחדים המעוררים שאלות של חוקיות, כגון חוקיותם של מוסדות האגודה, חוקיות פעולותיה של האגודה או שאלת תוקף בחירתם או מינוים של חברי מוסדות באגודה ..." [רע"א (עליון) 1139/99 כפר מחולה – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ נ' בית שאן חרוד – אגודה שיתופית של משקי עובדים לתובלה בע"מ, פ"ד נד(4) 262, 276 (2000). להלן- עניין מחולה].

האבחנה האמורה מקובלת בבוררות באגודות שיתופיות, אלא שמעצם מהותה מדובר באבחנה בעלת תחולה כללית וכאשר מדובר באיסור הכרעה בעניינים חוקתיים בבוררויות, אין הדבר מצטמצם לתחום האגודות השיתופיות בלבד [פרופ' סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל (כרך א', מהדורה רביעית) 187 (2005). להלן- אוטולנגי].

לעניין הרחבת המושג "סכסוך חוקתי" יפים דבריו של כבוד השופט אנגלרד בעניין מחולה:

"נמצא, כי הפסיקה הרחיבה את המושג "סכסוך חוקתי" מעבר לגדריו הצרות המסורתיות. התוצאה היא כי מושג זה, כפי שפורש על ידי הפסיקה, מכיל בתוכו שני מצבים שונים: האחד, עניינים המעוררים שאלות לגבי חוקיותן של פעולות האגודה, כולל שאלת תקפותן של נורמות שנוצרו על ידה, כגון תקפותן של הוראות תקנוניות. עניינים אלה נתפסים על ידי הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות, ואין לגביהם תוקף להסכם הבוררות...

המצב האחר נוגע לסוגי סכסוכים שהוגדרו כעניינים חוקתיים על ידי הפסיקה בהקשר של אגודות שיתופיות, אך, כמוסבר לעיל, אין הם נתפסים על ידי הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות. עניינים אלה מוצאים מגדר חובת הבוררות בשל הוראות סעיף 52(1) לפקודה, משום שהם נתפסים כסכסוכים שאינם נוגעים לעסקי האגודה במובן הרישה, ואף אינם נופלים תחת הריבוי שבסיפה. דא עקא, גדריו של סוג שני זה של סכסוכים "חוקתיים" אינן מבוררות די צורכן. ..."

11. אשר לבחירות להסתדרות כבר נאמר:

"מוסדותיה ופעילותה של ההסתדרות הכללית שהיא ארגון העובדים הגדול במדינה, נוגעים לציבור רחב של החברים בה ואף לאלו שאינם חברים בה. ההסתדרות משמשת בין השאר כגוף משמעותי במשאים ומתנים הנוגעים לזכויות עובדים, בהסכמים קיבוציים, במעשי חקיקה הנוגעים לציבור העובדים הכללי וכיוצא באלו. ההסתדרות הכללית החדשה הינה גורם רב משקל במשק המדינה במישורים רבים. (ראה בענין זה http://www.histadrut.org.il תחת הערך "אודות ההסתדרות"). על כן בחירות למוסדותיה אינן דבר של מה בכך. בחינת חוקתיות חוקתה, תקנונה, כמו גם הסכמיה הפנימיים, החלטות מוסדותיה לרבות פעילות מועצותיה ואופן ישום החוקה והתקנון אינו יכול להיות באמת מידה פחותה מבחינת פעילותה של אגודה שיתופית. כמאמר כבוד השופט אנגלרד בפרשת מחולה הנ"ל בהקשר של אגודות שיתופיות, יש להרחיב את המושג עניין חוקתי שאינו בריר כהוראת סעיף 3 לחוק הבוררות גם בהקשר של ההסתדרות והתנהלות מוסדותיה באשר מן הראוי שנורמות אלה ייקבעו במסגרת בתי המשפט הגם שמדובר בגוף וולנטרי וראה בענין זה ה"פ 141/02, 107/02, 138/02 מפלגת העבודה הישראלית ואח' נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, דינין מחוזי, כרך לג (3) 513 והאסמכתאות שם.

הוצאת חבר נבחר מסיעתו בכלל ובפרט כאשר הוצאה זו גוררת עמה הרחקתו מתפקידיו במועצה ממועצות ההסתדרות, צריך שתבחן בשני פנים. אחת, בחינת מקור הסמכות להוצאתו – האם מקור זה אינו נגוע בחוסר חוקתיות. שתיים, בחינת אופן הוצאתו – האם הוצאתו נעשתה על פי אמות מידה סבירות וראיות הקבועות במקור המסמיך את ההוצאה אך גם בכללי הצדק הטבעי, בהלימה להוראות הדין בכללותו ולחקיקת היסוד". [הפ (ת"א) 213/03 סיעת הליכוד במרחב השפלה הסתדרות העובדים נ' סיעת "עם" בהסתדרות (לא פורסם, ניתן ביום 10.6.03)]

על הלכה זו חזר בית המשפט המחוזי כאשר ביטל פסק בוררות אשר עסק בזכות לבחור ולהיבחר למוסדות ההסתדרות מהטעם שמדובר בעניין אשר יש לסווגו כחוקתי שכן "ענייני בחירות חורגים מדלת האמות של המתדיין האינדיוידואלי, ומכאן סווגם כעניינים חוקתיים במהותם. ... השאלות הנכבדות שבפנינו עוסקות באושיות המשטר הדמוקרטי, בזכות לשויון ובזכות לבחור ולהבחר". [הפ (ת"א)107/02 מפלגת העבודה הישראלית נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (לא פורסם, ניתן ביום 10.2.02)]

12. טוענים התובעים כי עצם הוראת תקנון המגבילה את זכותם לבחור ולהיבחר והן אופן ישומה, הם עניינים שבמישור החוקתי.

ישום הפסיקה על נסיבות המקרה מוביל למסקנה כי הדין עם התובעים וזאת מבלי להביע בשלב זה כל דעה בדבר תוצאות בחינת החוקתיות שכן נושא זה אינו נתון להכרעתנו בשלב זה.

13. הנתבעים טוענים כי יש להבחין בין בחירה למוסדות ההסתדרות הנושאת אופי פוליטי לבין בחירות לוועד עובדים הנושאות אופי של סכסוך פנימי.

לא מצאנו מקום לאבחנה זו בעניין סיווגה של הזכות ולטעמנו אף מניעת זכות להיבחר לוועד עובדים היא פעולה בתחום הקונסטיטוציוני בין שמדובר בעצם התקנת התקנה ובין שמדובר באופן ישומה וזאת בשונה מניהול עניינים פנימיים.

ערים אנו לכך כי סמכותה של רשות השיפוט מעוגנת במסגרת חוקת ההסתדרות אשר מחייבת את כל חברי ההסתדרות מכח חברותם, וכן לקביעת תקנון וועדי עובדים לפיה כל מחלוקת הנוגעת להליכי בחירות לוועדי עובדים במקום העבודה תידון על ידי רשות השיפוט.

כמו כן ערים אנו לכך כי בידי רשות השיפוט הידע והנסיון להכריע בסכסוכים הקשורים בבחירות לוועדי עובדים.

עוד ערים אנו לחשש כי הרחבת הגדרת עניינים קונסטיטוציונליים בכל הנוגע לזכות לבחור ולהיבחר לוועד עובדים יכול ותביא להצפת בתי הדין לעבודה במחלוקות שמלכתחילה מצויות בתחום ניהול ענייני וועד העובדים ומקומן במוסדות ההסתדרות. [ראה בענין זה: ס' אוטולנגי איסור על בוררות בעניינים קונסטיטוציוניים באגודות שיתופיות – גולם המאיים לקום על יוצרו ספר לובנברג (תשמ"ח) 208].

יחד עם זאת לטעמנו ההנמקות אשר הכריעו בסיווג הסוגיה של בחירתם או מנויים של חברי מוסדות אגודה שיתופית או מוסדות ההסתדרות כעניינים קונסטיטוציונליים, יפים אף לעניננו.

מדובר בעניינים היורדים לשורש מבנה והרכב וועד עובדים, בין אם מתיחסים להתקנת התקנה ובין אם מתיחסים לישומה. לשאלה זו השלכה על זכויות יסוד כגון הזכות להתארגנות, זכות ליצוג וזכות לשוויון. כמו כן, הכרעה בשאלה זו חורגת מדלת אמות של מתדיין איניבידואלי וכוחה יפה כלפי יתר העובדים, 80 העובדים הטוענים לפגיעה בזכותם וכן כל העובדים האחרים אשר הרכב הוועד ישפיע גם על יצוגם.

לפיכך, מסקנתנו היא כי אין המדובר בסכסוך פנימי אלא חוקתי.

14. מניעות –

הנתבעים טוענים כי התובעים מנועים מלעתור לביטולו של פסק הבוררות בעילה של חוסר סמכות וזאת מכח עקרון ההשתק.

הכלל הוא כי עניינים בעלי אופי חוקתי אינם ניתנים לדיון ולהכרעה בבוררות ובענין זה גם הסכמת הצדדים להתדיין לא תועיל להכשיר את הבוררות [רע"א 9048/05 לעיל].

יחד עם זאת כאשר טענת חוסר הסמכות נטענה לראשונה בבית המשפט על ידי מי שהפסיד בבוררות ואשר היה מיוצג בבוררות, נדחתה הטענה. ההנמקה לדחיה היתה מניעות ואף חוסר תום לב.

וכך נפסק לגבי טענת חוסר סמכות בקשר עם בוררות שעניינה זכויות מגן של עובד:

"העקרון שלפיו בוררות אינה מסגרת מוכרת לדון בזכויות שמקורן ב"חוקי מגן" אינו כלל נוקשה, ונסיבות מיוחדות מצדיקות חריגה ממנו. ראשית, מחדל בעל דין לטעון להעדר סמכות הבורר במהלך הבוררות והעלאת טענת העדר סמכות רק לאחר שניתן פסק בורר יהיו בעוכריו ויכשילו את נסיונו לבטל את הפסק (ע"א 816/88 מועצה אזורית מעלה אפרים נ' תושבא בע"מ, פ"ד מה (3) 124, 130; רע"א 300/89 ולקו חב' לבניין ולעבודות עפר בע"מ נ' חברה לפיתוח חוץ אילת פד"י מה (4) 497, 516). שנית, בענייני בוררות תיבחן טענת חוסר סמכות הבורר העולה במסגרת בקשה לביטול פסק על רקע השאלה האם השארת הפסק על כנו, חרף העדר סמכות, עלולה לגרום עיוות דין למי מן הצדדים". [רע"א (עליון) 4710/00 גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פד"י נה(2) 426, 431 (2001)]

בענין זה ציינה פרופ' אוטלונגי כי:

"ברם דומה כי ישנו מעט חוסר עקביות בגישתם של בתי הדין לנושא יחסי עובד-מעביד ולבלעדיותם לדון בסכסוכים בנושא זה; ואולי נתן לראות בפסיקתם מעין ראשיתו של שינוי כיוון. כך למשל כאשר הבוררות התנהלה תוך ייצוג מלא, בלא שנטען דבר אודות חוסר סמכות הבוררים לדון בעניין – העלאת הטענה לאחר מכן, כעילה לביטול פסק הבורר, תידחה בשל מניעות ואף תיחשב להתנהגות שלא בתום לב. אכן, כאשר הבוררות התנהלה תוך ייצוג משפטי מלא, ולא נטען לחוסר סמכות הבוררים לדון בעניין, והפניה לבית משפט בטענת חוסר סמכות היתה רק משהפסיד העותר – עמדת בית המשפט המסתמכת על חוסר תום לב ומניעות יכולה להיות מובנת. ברם, אין ספק כי הדבר מהווה שינוי מובהק של ההלכה.

בשעתו ויתור על זכויות מגן לא היה תופס כלל. כיום מודעות העובד לויתור על זכויותיו היא שתהווה הגורם לדחיית טענתו" [לעיל, אוטולנגי, ע' 175-176].

דברים אלה נאמרו בהקשר עם זכויות קוגנטיות אשר אינם נושאים ברירים. אך ההנמקה בדבר מניעות וחוסר תום לב יפה אף בנושאים בעלי אופי חוקתי דוגמת עניינה של הבוררות מושא דיון זה.

בענייננו התובעים הם שהביאו את עניינם לרשות השיפוט. אמנם בתחילת ההליך לא היו מיוצגים, אך ביום 17.6.07 הוגש באמצעות בא כוחם כתב תביעה מתוקן והם יוצגו על ידי בא כוחם במהלך שלוש ישיבות בתאריכים: 29.5.07, 17.7.07 ו-17.9.07.

אין מקום לטענת התובעים כי לא היו מודעים להלכה לפיה עניינים בעלי אופי חוקתי אינם ברירים, ולכן אין ליחס להם חוסר תום לב ֹבהעלאת הטענה לראשונה בבית משפט.

לטעמנו משהתובעים הם שבחרו להתדיין בפני רשות השיפוט, הופיעו וטענו במשך שש ישיבות כשמתוכן בשלוש אף היו מיוצגים, יש להחיל את ההלכה כי אין מקום להורות על ביטול פסק הבוררות אם לא גרם הדבר עיוות דין.

15. האם נגרם עיוות דין –

סעיף 26 (א) לחוק הבוררות מאפשר לבית משפט על אף קיומה של עילת ביטול, שלא לבטל פסק בוררות "אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין":

"לכאורה, בחינת קיומו של עיוות דין מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, לאור לשון הסעיף המורה כי ביהמ"ש "רשאי" לבדוק אם נגרם עיוות דין. אולם, יש לפרש את הסעיף כמטיל חובה על ביהמ"ש לבחון, בטרם יחליט על ביטול הפסק, אם אכן נגרם עיוות דין (אוטולנגי ע' 1165). מן המפורסמות, כי עיוות דין כשלעצמו אינו מהווה עילת ביטול, אלא מהווה שיקול נגדי, שעל ביהמ"ש לשקול במקרה שקיימת עילה המצדיקה את ביטול הפסק (הפ (י-ם) חברת הכשרת הישוב בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל)" [הפ (ת"א) 1019/09 לבנה נ' מרדכי עמק (לא פורסם, ניתן ביום 11.11.09)].

אשר להגדרת "עיוות דין", על פי הפסיקה הכוונה היא להליך הבוררות בכללותו:

"בעניין זה קבע בית המשפט כי עצם ההופעה בפני הבורר, הבאתן של הראיות במלואן ושקילתן, די בה לשלול עיוות דין בניהול הבוררות ולהביא לדחית הבקשה לביטול פסק הבורר בהתאם לסעיף 26(א) לחוק. זאת אפילו שעה שמבקש הביטול כפר בסמכות הבורר בהזדמנות הראשונה והופיע בפניו מתוך מחאה, ואפילו נמצא כי אכן היה בורר נעדר סמכות (ר' ע"א 660/70 פרנץ נ' ישראל פד' כה (2) 172 The Law of Arbitration ע' 452-455, וכן עניין מרציאנו ע' 735).

עמדה זו לפיה, לא יבוטל פסק הבורר שניתן בחוסר סמכות וכל עוד שניתנה למבקש הזדמנות ראויה לשטוח את ראיותיו וטענותיו עולה גם מפסק הדין בענין גושן שם נטען כזכור ובדומה למקרה שבפנינו כי הבורר פעל בחוסר סמכות ואף הכריע בעניינים שאין ניתן להביאם להכרעת בורר". [עב (ת"א) 2887/01 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית - אג'ובל (לא פורסם, ניתן ביום 22.5.02)]

16. מן הכלל אל הפרט –

התובעים טוענים כי מאחר שמתקיימות בעניינן עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24 (4) ו- 24 (5) לחוק הבוררות, הרי שלא ניתן לומר כי לא נגרם עיוות דין.

סעיף 24 (4) לחוק הבוררות קובע:

"לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו".

סעיף 24 (5) לחוק הבוררות קובע:

"הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו".

בסיומה של ישיבת הבוררות מיום 17.7.07 הורה הבורר כי הצדדים יטענו לעניין השאלה האם חוזה העבודה המיוחד שעליו חתומים התובעים עולה בקנה אחד עם המונח חוזה אישי שבתקנון וועדי עובדים [ע' 22 לפרוטוקול שסומן ת/1], וציין כי "ההחלטה או פסק הבורר בנושא זה יינתנו בהיעדר הצדדים..." [ע' 23 ש' 1].

היינו, עם תום הישיבה ציפו הצדדים להכרעה בנושא ספציפי בלבד.

לטענת התובעים, לאחר שהגישו את עמדתם בסוגיה ולאחר שהסתבר לבורר כי הכרעה בשאלה תשפיע על ציבור רחב של עובדים, נקבע דיון נוסף ליום 19.9.07 ובו הביע הבורר את התלבטויותיו. בפסק הבוררות לא התייחס הבורר לשאלת סיווגם של חוזי העבודה של קבוצת ה-80, והעביר את ההכרעה בדבר מתן הזכות לבחור ולהיבחר לוועדת הבחירות. לאור עמדתה הידועה של ההסתדרות, העברת ההחלטה שוב לידי אורגן אחר של ההסתדרות אין בה כדי להכריע בסכסוך שהועבר לידי הבורר.

עוד טענו התובעים כי פסק הבוררות ניתן מבלי שניתנה להם ההזדמנות לפרוש את כל מסכת ראיותיהם שכן כל שנדרשו על ידי הבורר בדיון מיום 17.7.07 הוא לטעון בהתייחס לסוגיה ספציפית אחת.

מנגד, טוענים הנתבעים כי את הישיבה מיום 19.9.07 סיים הבורר במילים "תודה רבה לכם, פסק הבורר יינתן בהיעדר הצדדים וישלח אליהם באמצעות הדואר". לפיכך, משהתובעים לא הביעו התנגדותם, הם מנועים מלטעון בדבר בטלות הפסק.

הפרוטוקולים אשר הונחו בפנינו התיחסו לישיבות מיום 17.7.07 ומיום 19.9.07 (זאת רק לאחר החלטה מיום 9.11.09).

עיון בפרוטוקול מיום 17.7.07 מעלה כי הבורר החליט להכריע ראשית בשאלה מקדמית שהיא האם חוזה העבודה המיוחד עולה בקנה אחד עם המונח חוזה אישי שבתקנון וועדי עובדים, כשהבורר קבע כי ככל שהשאלה תוכרע בשלילה יסתיים ההליך וככל שהשאלה תוכרע בחיוב יהיה מקום לדון ביתר טענות התובעים.

הצדדים התבקשו להגיש טיעוניהם בכתב.

בהתאם לכך הגישו התובעים עמדתם בשאלה האם הינם בגדר "עובד בחוזה אישי" [נספח ג' לכתב התביעה].

לאחר מכן הוזמנו הצדדים לישיבה נוספת ליום 19.9.07.

עיון בפרוטוקול מיום 19.9.07 מעלה כי הנושא שלשמו הוזמנו הצדדים לדיון היה שאלת סיווגם של עובדי קבוצת ה-80 כעובדים בחוזה אישי [ע' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 19.9.07, וכמו כן - ע' 4, ש' 3]. אלא שבדיון ציין הבורר את התלבטותו באשר להכרעה בשאלה האמורה, זאת לאור ההשלכה רבת ההיקף [ע' 4, ש' 9-16]. משכך, פנה הבורר לאפיק חדש והסב את הדיון לנושאים אחרים כמו למשל לשאלת סמכותה של הוועדה לתיאום וביצוע. ניסיונו של בא כוח התובעים להשיב את הדיון לאפיק הקודם ולסוגיית ההגדרה של חוזה אישי, לא צלח [ע' 15]. מפרוטוקול הדיון עולה בבירור כי בא כוחם של התובעים לא היה מוכן לדיון ביתר הנושאים שהועלו [ע' 16, ש' 24-26]. זאת ועוד: אף בא כוחה של ההסתדרות עת נשאל אם סיים את טיעוניו, הגביל את תשובתו וענה כי סיים "בשלב זה" [ע' 18, ש' 7].

בפסק הבוררות נדרש הבורר לפרשנות המונח חוזה אישי שבתקנון ועדי עובדים וכך נקבע:

"עצם כינוי של החוזה החל על התובעים כ"חוזה מיוחד" מכח הסכם קיבוצי אינו משנה את מהותו כ"חוזה אישי" כמשמעותו בתקנון".

עוד נקבע כי "אין בעצם העובדה שהתובעים מועסקים במסלול של "חוזה מיוחד" כדי לשלול מהם את זכות היסוד מניה וביה".

יחד עם זאת, לא מצא הבורר כי יש בקביעה זו כדי להכריע את המחלוקת בדבר זכותם של התובעים לבחור ולהיבחר בניגוד להחלטתו מיום 17.7.07. על אף הקביעה בדבר החוזה המיוחד, קבע הבורר כי ועדת הבחירות היא שתחליט בדבר זכותם של התובעים לבחור ולהיבחר בבחירות לועד העובדים תוך מתן זכות טיעון לכל אחד מן העובדים (עוד הורה פסק הבוררות על ביטולה של ההחלטה לבטל את מינויה של גב' צברי לועדת הבחירות, אך להחלטה זו אין רלבנטיות בשלב זה לדיוננו).

יש מקום לטענת התובעים כי זכות הטיעון שלהם נפגעה משנדרשו לסכם טענותיהם רק בשאלת סיווגם כ"עובד בחוזה אישי" כפי שעלה מהחלטת הבורר מיום 17.7.07 ומהטיעונים שהוגשו על ידם.

הבורר הכריע בשאלות נוספות לרבות סמכותה של ועדת הבחירות להכריע בזכותם לבחור ולהיבחר מבלי שניתנה להם האפשרות לטעון טענותיהם.

טענת הנתבעים לפיה העובדה כי ישיבת יום 19.9.07 נחתמה במשפט כי פסק הבורר ישלח לצדדים בדואר, מלמדת כי היה ברור לצדדים כי פסק הדין יכריע בכל השאלות אין לה על מה שתסמוך וזאת לאור קביעתו הברורה של הבורר מיום 17.7.07 בדבר פיצול הדיון ולאור הערות הצדדים במהלך הישיבה מיום 19.9.07.

משלא ניתנה לתובעים הזדמנות לטעון כל טענותיהם, לא חל הסייג לפיו על אף הפגם של חוסר סמכות לא חל עיוות דין.

17. משזו מסקנתנו אין לנו עוד צורך לדון בקיומה של עילת הביטול הנוספת אותה מעלים התובעים והיא כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו.

לטענתם, תקפו בכתב תביעתם את החלטת ועדת התיאום והביצוע מיום 11.3.07 וביקשו כי שאלת זכותם לבחור ולהיבחר תוכרע על ידי הבורר אך פסק הבוררות לא הכריע בשאלה, אלא העבירהּ לוועדת הבחירות שעל פי קביעתו היא הגוף המוסמך להכרעה ולא ועדת התיאום והביצוע.

18. סוף דבר

התביעה לביטול פסק הבוררות - מתקבלת.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ח באדר, תש"ע (4 במרץ 2010) בהיעדר הצדדים.

נ.צ. מר דוד קמאי

נ.צ. מר שמואל זיסקינד

חנה טרכטינגוט, שופטת

קלדנית: תורתי אסתר



מעורבים
תובע: גלעד גיאת
נתבע: האגף לאיגוד מקצועי - הההסתדרות
שופט :
עורכי דין: ע"י,ע"י ב"כ