ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף שרקאוי נגד מטיילי עייט :


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת

בש"א 000413/10

בתיק עיקרי: ע"א 000287/09

בפני:

כב' השופט יונתן אברהם

תאריך:

02/03/2010

בעניין:

יוסף שרקאוי

ע"י ב"כ עוה"ד

פאיז שרקאוי ואח'

המבקש

נ ג ד

1. מטיילי עייט חברה להסעות ומכון רישוי ד'יב עלימי בע"מ

2. ג'מיל עלימי

3. ג'מאל עלימי

4. חליפה עלימי

5. נאדיה עלימי

6. סאלם כאמל דוח'אן

7. ראאד דרובי

ע"י ב"כ עו"ד דניאל ברדוגו

8. מחמוד יונס (ניתן נגדו פס"ד)

9. ראובן אואקנין (ניתן נגדו פס"ד)

10. אריה חברה לביטוח בע"מ (התביעה נגדה נמחקה)

המשיבים

משיבים פורמליים

החלטה

רקע

ביום 13/10/09 הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת, בת.א. 5168/06 מיום 05/08/08, לפיו, דחה בית משפט קמא את התביעה הכספית שהגיש המבקש כנגד המשיבים וחייב את המערער (המבקש) בתשלום הוצאות משפט.

עניינה של התביעה בפני בית משפט קמא, נגע לנזקים שנגרמו למבקש לטענתו, בגין התרשלות המשיבים בבדיקת הרכב, אשר רכש המערער ממשיב מס' 8 (מחמוד יונס).

בית משפט קמא דחה את טענת המבקש, כי הרכב זויף טרם בדיקתו, וקבע כי לא הוכחה התרשלות המשיבים בפניו, ועל כן נדחתה התביעה.

על פסק דינו של בית משפט קמא הוגש הערעור שבפניי.

בפניי בקשה להבאת ראיה נוספת בפני ערכאת ערעור, בהתאם לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").

הראיה הנוספת המבוקשת, הינה עדות הגב' רינת ארביב, אשר מבוקש שתישמע בפני ערכאת הערעור.

טענות המבקש

לטענת המבקש, הטענה העיקרית בערעור היא טעותו של בית משפט קמא שלא נתן כל משקל למוצג ת/1 (תיק החקירה המשטרתי - י.א.), ולעדות השוטר לוגסי והתעלם מהם על אף היות העדות רלוונטית ומכרעת למחלוקת המרכזית במשפט (העד לוגסי הציג בפני בית משפט קמא את ההיסטוריה של הרכב, וקבע כי הרכב המקורי נותר כל העת בידי בעליו, משמע כי הרכב שהוצג במכון הבדיקה היה מזויף).

כן נטען כי קיימת סתירה מהותית העולה מפסק הדין. שכן, הכרעתו של בית משפט התבססה על מהימנות עדים, חרף זאת, ציין בית משפט בפסק דינו את עדות השוטר לוגסי מבלי לתת לה כל משקל ומבלי לבחון את מהימנותה.

לטענתו, שני האלמנטים הללו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת שכן קביעת בית משפט קמא כי הרכב אשר הגיע לבדיקה אצל המשיבה מס' 1 הנו רכב מקורי, סותרת את עדותו של השוטר לוגסי לפיה, הרכב המקורי היה כל הזמן בידי בעליו המקוריים, הגב' רינת ארביב.

היינו, מתבקשת המסקנה, כי הרכב שהגיע לבדיקה לא היה הרכב המקורי, ומכאן נחיצות עדותה של הגב' ארביב.

לטענת המבקש, עדותה של הגב' ארביב נחוצה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לבית המשפט הנכבד לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין ולמנוע עיוות דין ויש לבית המשפט סמכות להורות על הבאתה מכוח תקנה 457 לתקנות.

לטענתו, הגב' ארביב לא הוזמנה למתן עדות בפני בית משפט קמא מתוך אמונה כנה כי בית המשפט ייתן משקל לעדות השוטר לוגסי אשר הוגשה יחד עם תיק החקירה ת/1 אך בית משפט קמא לא עשה כן ועל כן הפכה עדותה של ארביב למכרעת.

עוד נטען, כי המבקש ער להלכה כי לא ניתן להביא בפני בית משפט של ערעור את הראיות החדשות כדרך השגרה ברם, המבקש אינו מפתיע את הצד שכנגד בראיה חדשה משום שבתיק המוצגים קיימת עדותו של השוטר לוגסי, אשר דומה לעדות ארביב.

עוד נטען, כי על אף קביעת בית משפט קמא באשר למהימנות עדי התביעה רשאי בית המשפט להורות על זימון ארביב לעדות וזאת בשל השגיאה הבולטת בפסק דינו של בית משפט קמא.

לטענתו, המערער נהג בתום לב כאשר לא ביקש להביאה בפני בית משפט קמא ואף לא ניסה להעלימה מעיני בית משפט קמא מאחר שהגיש את ת/1 באמצעות השוטר לוגסי.

המבקש הפנה להלכה כי בית משפט שלערעור עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי הגשתה נובעת ממחדלו של בעל הדין ובנסיבות מסוימות אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור.

תגובת המשיבה

לטענת המשיבה יש לדחות בקשה זו על הסף.

לטענתה, בעל דין אינו רשאי להציג ראיות חדשות ואינו רשאי לסמוך ערעורו על ראיות חדשות

אשר לא היו בפני בית משפט קמא, אלא אם כן התיר לו זאת בית המשפט שלערעור.

כלל זה מושתת על תקנות 437 ו- 457 לתקנות ועל ההלכה הפסוקה בעניין.

לטענתה, יש לשאול מדוע לא העיד המערער בבית משפט קמא את הגב' ארביב, בעלת הרכב. עוד נטען, כי נחיצות עדותה של הגב' ארביב וחשיבות עדותו של השוטר לוגסי לא עלו כלל במהלך הסיכומים שהוגשו לבית משפט קמא (העניין הוזכר רק בעיקרי הטיעון).

לטענתה, ערכאת הערעור אינה משמשת כ- "מקצה שיפורים" ואין לאפשר זאת.

כן טענה כי עדותו של השוטר לוגסי עמדה בפני בית משפט קמא אשר התייחס אליה.

עוד נטען כי עדותו של השוטר הייתה חלקית והמשטרה לא סיימה חקירתה ולא הגיעה למסקנה בעניין.

כמו כן נטען, כי אם הגב' ארביב הייתה מעידה לא היה בכך כדי לתמוך בטענות המערער שכן הגב' ארביב לא יודעת איזה רכב נבדק ע"י המשיבה, היא לא נכחה בבדיקה ועל כן אין היא יכולה לטעון כי הרכב שנבדק זהו הרכב שנשאר ברשותה.

לטענתה, עדות השוטר הייתה בפני בית משפט קמא והוזכרה בפסק הדין ואינה רלוונטית לתובענה כלל שכן השוטר וגב' ארביב לא נכחו בזמן הבדיקה ועל כן אינם יכולים להעיד עליה. הנוכחים בבדיקה היו הנתבע 8 והתובע שנמצאו כעדים בלתי אמינים וכן המשיב 7, הבוחן מטען המשיבה, שבית המשפט האמין לעדותו.

כן נטען כי המבקש חתם על הזמנת הבדיקה אצל המשיבה ובה נאמר במפורש שהמשיבה בודקת מכאנית את הרכב ולא אחראית לזיופים בשלדה ובמנוע ועל כן, בית משפט קמא האמין לעמדת המשיבה ולגרסת המשיב 7, הבוחן, שטען כי התאים את מס' השלדה למספר הרשום ברישיון הרכב ותו לא.

לבסוף נטען, כי תקנה 457 קובעת כי בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית משפט שלערעור.

כן נטען כי על פי ההלכה הנוהגת, אם בעלי הדין אינם רשאים להביא ראיות נוספות, ממילא אינם רשאים להסתמך עליהם בטיעוניהם.

כמו כן, נטען כי מוצג ת/1 עמד כראיה בפני בית משפט קמא ולפיכך, אין להביאו שוב כראיה ואין לתמכו היום בעדות נוספת.

בדיון מיום 22/02/10 חזר ב"כ המבקש על האמור בבקשתו.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, סבורני כי דין הבקשה להידחות.


על - פי תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ניתן להתיר הגשת ראיה נוספת בערעור משתי עילות: האחת, "אם בית המשפט שבערכאה הקודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן", במקרה זה הטעות משמשת ממילא נימוק ערעור. העילה השנייה לקבלת ראיות נוספות בערעור היא "אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד".


הלכה היא כי הגשת ראיות בשלב ערעור תעשה במשורה. ככל שהמדובר בעובדות שקדמו למתן פסק הדין, ניתן להתיר הגשתן אם המבקש לא ידע עליהן ולא יכול היה לגלותן בשקידה ראויה, ובהנחה שנהג בתום לב (ע"א 801/89 כהן נ' שבאם, פ"ד מו(2) 136, 142, ע"א 3911/01 כספי נ' נס, פ"ד נו(6) 752, 767 - 768, י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה 7, 1995, סעיף 661 בעמ' 849-848).

כמו כן נקבע כי אין להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור, אם הייתה קיימת אפשרות להגישן לפני בית המשפט בערכאה הקודמת (ראה ע"א 488/83 צנעני נגד אגמון, פ"ד לח 147) ובעל הדין איננו נותן טעם משכנע על שום מה לא הגיש את הראיה (ראה: ע"א 44/84 גלבוע נגד גלבוע, פ"ד מא(179 ,174 (1).

בלשון אחר, בית המשפט לא יתיר הגשת ראיה נוספת בערעור, כל אימת שהמהלך נועד כדי לאפשר לבעל - דין לנהל מחדש הליך שאותו ניהל באופן לקוי בערכאה הראשונה (ראה ע"א 48/88 ברזל נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, דינים עליון, כרך כא, 789 - בסימן 2 לפסק הדין).

במקרה דנן, מבקש המערער להעיד עדה (הגב' רינת ארביב), שמסרה הודעה במשטרת ישראל, הודעה אשר הוגשה כראיה בבית משפט קמא במסגרת תיק החקירה המשטרתי, ת/1.

המבקש לא הציג כל הסבר מדוע לא ביקש להעיד את העדה הנ"ל בפני הערכאה הדיונית.

עצם העובדה כי לבעל הדין הייתה אפשרות להביא את הראיה בפני הערכאה הדיונית (כל עוד לא ניתן פסה"ד) אך הוא נמנע מלעשות כן וחיכה לשלב הערעור מהווה שיקול נכבד בדחיית הבקשה.

שכן הערכאה הדיונית רשאית גם לאפשר, במקרים מסוימים, הבאת ראיות לאחר סיום שלב ההוכחות (ראה בעניין זה: ע"א 714/88 נירה שנצר נ' יובל ריבלין, פ"ד מה(2) 89).

במקרה דנן, מהותית, עמדה בפני בית משפט קמא עדות העדה (שנמסרה במשטרה) אף ללא חקירה נגדית.


לא למיותר לציין כי בית משפט זה אינו המקום לערוך מקצה שיפורים ואין לאפשר כבדרך שגרה, הגשת ראיות נוספות בשלב הערעור ובכך לאפשר לבעל הדין לנהל מחדש הליך שנוהל באופן לקוי בערכאה הראשונה שאז נמצא כי בית המשפט שלערעור נותן ידו להארכת ההליך הפלילי שלא לצורך.

למעלה מן הצורך אציין, כי קיים ספק רב בשאלה אם יש בהעדת העדה כדי לעזור למבקש, שכן עדותה מצויה בפני בית משפט קמא במסגרת ההודעה שמסרה במשטרת ישראל, ואשר הוגשה כבר כראיה.

כמו כן, עדותו של השוטר לוגסי לפי טענת המבקש, זהה לעדותה של הגב' ארביב ועמדה לעיונו של בית משפט עת פסק את דינו והוא בחר ליתן משקל לעדויות אחרות שהיו בפניו. על כן איני רואה כל חשיבות להתיר הבאת עדות זו מקום שתוכנה כבר הונח בפני בית משפט קמא, והוא לא מצא ליתן לה משקל.

לא יהיה מיותר לציין, כי הבקשה שבית משפט זה הוא שישמע את העדה ויעריך את משקל עדותה, תמוהה למדי, שעה שאת העדויות האחרות, הסותרות, שמע בית משפט קמא.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.


המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ ומע"מ כחוק.

באשר להמשך ההליך

טיעוני הצדדים בערעור הוגשו בכתב ואף נשמעו.

אני מאפשר לצדדים להשלים טיעוניהם, לאחר דחיית הבקשה להבאת ראיה נוספת, באופן הבא (ככל שרצונם בכך).

1. טיעוני השלמה של המערער עד ליום 21/03/10.

2. טיעוני השלמה של המשיבים עד ליום 15/04/10.

ימי פגרת הפסח במניין הימים.

טיעוני כל צד לא יעלו על 2 עמודים.

תוך המועדים הנ"ל, אף ימציא לצדדים זה לזה טיעוניהם.

התיק יובא לעיוני ביום 16/04/10.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז באדר, תש"ע (2 במרץ 2010), בהעדר הצדדים.

יונתן אברהם, שופט

סימי