ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אבו טיר :

67

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

פ"ח 8065/07

לפני:

כבוד השופט יעקב צבן

כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ

כבוד השופט רפי כרמל

22/09/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י עו"ד גאולה כהן מפרקליטות מחוז ירושלים

המאשימה

נ ג ד

1. מאמון אבו-טיר ת.ז. 086017993

2. עטאללה אבו-טיר ת.ז. 300501368

ע"י עו"ד כיואן

3. סעיד עמירה ת.ז. 086005022

הנאשמים

גזר דין (נאשם 2)

1. נאשם 2, עטאללה אבו- טיר, הורשע על פי הודאתו בעבירה של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה – עבירה לפי סעיף 99(א) ו-92 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

ואלה המעשים:

בסוף שנת 2006 הכיר נאשם 2 את נאשם 1 והם נפגשו כידידים ושוחחו על נושאים הקשורים לג'יהאד העולמי. בשנת 2007 הציע נאשם 1 לנאשם 2 לבצע בצוותא פיגועים נגד יהודים בירושלים עם חומר נפץ, ונאשם 2 הסכים להצעה.

כמו כן, השניים סיכמו ביניהם שיפעלו להכניס מחבל מתאבד לישראל.

נאשם 2 הכיר את נאשם 3 עוד בשנת 2000, בימי בית הספר והם דיברו על פעילות במסגרת הג'יהאד האיסלמי. בתחילת 2007 שוחחו השניים על התגייסות לחוליית טרור וכאשר נפגשו סיכמו לבצע פיגועי טרור נגד מטרות יהודיות בירי או חומר נפץ.

2. נאשם 2 ילידת 1987, סיים 12 שנות לימוד, עבד בגבס, עברו נקי. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הוא נוטל אחריות חלקית למעשיו, מודה בפגישות ובשיחות, אך אינו מתייחס אליהן כעניין רציני או כביצוע עבירה ולפיכך אין בו חרטה כלשהי.

3. ב"כ המאשימה טען, כי נאשם 2 וחברי החוליה האחרים, התכוונו לממש את הסכמתם ועל רצינותם יש ללמוד מהנסיבות, קרי שרשרת פגישות והסכמות המצביעות על נכונות לבצע פיגועים. מדובר בעבירת קשר שדינה כדין עבירה מושלמת והחומרה מקורה גם בעובדה שמדובר בתושב מזרח ירושלים, היכול לנוע בחופשיות בישראל.

4. ב"כ נאשם 2 טען כי מעשיו וכוונותיו של נאשם 2 לא היו רציניים, אולם דווקא עקב הליך זה הוא הבין כי בענייני ביטחון "לא משחקים", אפילו אם זה "משחק לא רציני". נטען, כי נאשם 2 לא רצה בתוצאה, ולא עשה מעשה קונקרטי. עוד טען, כי יש ליתן משקל לגילו הצעיר, עברו הנקי, נסיבותיו האישיות המיוחדות והעובדה כי אביו הינו נפגע פעולות איבה. נוכח נתונים אלה, עתר הסנגור לעונש מאסר שיחפוף את תקופת המעצר (הנאשם עצור מיום 6.10.2007). נאשם 2 הביע חרטה בבית המשפט ואמר כי טעה.

5. כפי שנאמר בגזר הדין ניתן בעניינו של נאשם 1, עבירת קשירת קשר לסיוע לאויב היא עבירה חמורה ביותר בייחוד נוכח המציאות הביטחונית. בפסיקה ענפה נקבע, כי במקרים כגון דא, בהם תושבי המדינה יוצרים קשר עם ארגוני טרור הנלחמים וקוראים תיגר על קיום המדינה, יש לשים דגש על שיקולי גמול והרתעה על פני שיקולי שיקום או שיקולים אישיים (ע"פ 11328/03 מ"י נ' מוסא נאצר (פורסם במאגר נבו), שם הורשעו הנאשמים בעבירות של סיוע לאויב במלחמה, ונידונו ל-7.5 עד 14 שנות מאסר).

יפים לענייננו דברי השופטת פרוקצ'יה בע"פ 3289/05 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם נאמר כי "יש להדגיש בעוצמה הנדרשת את מסר ההרתעה מפני כל סוג של שותפות בתכנון וביצוע של מעשי דמים, פרי מניעי טרור, המכוונים כלפי כל אדם בישראל". בע"פ 2131/03 לטיפה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נאמר מפי השופט לוי "התקופה בה אנו חיים היא עקובה מדם, והכל, ובעיקר אלה החייבים נאמנות למדינת ישראל, מצווים לנקוט בכל אמצעי אשר עשוי לצמצם את היקפם של מעשי הטרור. לאותה מטרה מצווים גם בתי המשפט להרים את תרומתם...".

וכן דברי בית המשפט בע"פ 5755/04 מחמד מדחת נ' מ"י (תק-על 2005(4), 1135):

"בתקופה בה רבים הם אלה החורשים מזימות רצחניות כנגד אזרחי ישראל, בנסיבות אלו תגובתו העונשית של בית המשפט צריכה להיות קשה וכואבת."

העבירה בה הורשע הנאשם מחייבת הטלת עונש משמעותי, אשר ירתיע אחרים מלתכנן או מלבצע עבירות דומות. יתר על כן, נקבע כי יש לקבוע יחס הולם בין העונש לבין חומרת העבירה שלשמה נקשר הקשר, הפוטנציאל וחומרת הפגיעה הצפויה מהוצאת הקשר אל הפועל וכן בשלותו ורמת תכנונו של הקשר.

נוכח החומרה המופלגת של מעשים מעין אלה, קבע המחוקק בסעיף 99(א) לחוק העונשין כי העובר עבירה של סיוע לאויב במלחמתו נגד ישראל, דינו לעונשים החמורים ביותר. בסעיף 92 לחוק נקבע, כי "קשר או ניסיון לעבור עבירה לפי פרק זה (וסעיף 99(א) בכללו) – דינם כדין מעשה העבירה". אין המחוקק מעוניין בעיסוק בשאלה ההיפותטית מה היה אילו המשיך הנאשם במסכת המעשים, אלא דווקא בהשוואת הקשר או הניסיון לעבירה המושלמת, להדגשת החומרה של העבירה. המעשים והעבירה בהם הורשע הנאשם דוחקים שיקולי שיקום או היבט של נסיבות אישיות, שכן מדובר בעבריינות המונעת ממניעים "אידיאולוגיים" ואשר גלום בה פוטנציאל סיכון.

יש ליתן משקל לטענת ב"כ הנאשם לפיה יש לאבחן בין עוברי עבירות אלו ברמת הדיבורים בלבד, טרם התכנון המעשי, ובין אלו המתכננים קונקרטית והמבצעים בפועל, ולפיכך אין למצות עם נאשם 2 את מלוא חומרת הדין.

בגזירת הדין יש להביא במניין השיקולים גם את העונשים שהוטלו על הנאשמים 1, 3. נאשם 3 נדון על-פי הסדר טיעון לשנת מאסר בפועל.

נאשם 1, שמעשיו רבים וחמורים מאלה של נאשם 2 ואשר עבר בעצמו גם לשלב התכנון, נדון ל-6 שנות מאסר בפועל.

מעשיו של נאשם 2 "קרובים" יותר לאלה של נאשם 3, ואף כי קשר קשר עם נאשם 1, הרי מעשיו פחות חמורים באופן משמעותי.

בהתחשב במכלול השיקולים, אנו גוזרים על נאשם 2 העונשים הבאים:

א. שלושים חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו – 6.10.2007.

ב. שנים עשר חודשי מאסר על תנאי, אשר ירוצו אם הנאשם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה מעבירות פרק ז' לחוק העונשין.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ב באלול התשס"ח (22 בספטמבר 2008), במעמד הצדדים.

______________ ____________________ ______________

י' צבן, שופט ג' כנפי-שטייניץ, שופטת ר' כרמל, שופט