ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד יצחק בן יוסף כהן ואח' :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע

פ 008062/07

בפני:

כב' השופטת מיכל ברנט

תאריך:

02/03/2010

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

נ ג ד

1. יצחק בן יוסף כהן

2. שמעון אדיר בן אלי בן-ישי

3.יעקב אמיר

הנאשמים

ב"כ המאשימה עו"ד צברי

הנאשם 1 וב"כ עו"ד רונן ליאור

הנאשם 2 וב"כ עו"ד אורון שוורץ

הנאשם 3 וב"כ עו"ד אורון שוורץ

נוכחים:

גזר דין

הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות:

נאשם 1 הורשע בעבירות של מסירת הודעה כוזבת על עבירת פשע, עבירה לפי סעיף 243 סייפא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, סיוע לגניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413 (ב) + 31 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977,וגניבת רכב ,עבירה לפי סעיף 413ב(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

נאשם 2 הורשע בעבירות של של מסירת הודעה כוזבת על עבירת פשע, עבירה לפי סעיף 243 סייפא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, וסיוע לגניבת רכב ,עבירה לפי סעיף 413 (ב) + 31 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

נאשם 3 הורשע בעבירה של גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413ב(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

ההסדר לא כלל הסדר לעניין העונש.

על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, המיוחסות לנאשמים1 ו – 3 , במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, קרי: בחודש אוקטובר 2006 , הופעל סוכן על ידי משטרת ישראל ביחד עם שוטר אשר פעלו בהנחיית המשטרה במסגרת מבצע שכוון נגד פשיעה בתחום עבירות הרכב.

הנאשם 1 החזיק כדין ברכב מסוג פורד פוקוס השייך לחברת ההשכרה "אוויס" ואשר נשכר עבורו על ידי מעסיקו. בתאריך 11.10.2006 התקשר הנאשם 3 אל הסוכן המשטרתי והציע לו לקנות את הרכב.

לאחר תיאומים טלפוניים בין הנאשם 3 לסוכן, נפגשו הנאשמים 1 ו – 3 עם הסוכן והשוטר ביום 12.10.2006 בחניון קניון באשדוד, מסרו להם את הרכב עם ממסמכים ומפתח מקוריים תמורת 10,000 ₪. בין הנאשמים לסוכן ולשוטר סוכם כי הנאשמים ידאגו להעברת הרכב לרשות הפלשתינית, לאחר מכן המפתחות יוחזרו לנאשם1 וכך פעל הסוכן משהשיב המפתחות לנאשם 1.

ביום 13.10.2006 , בתחנת משטרת אילון, מסר הנאשם 1 הודעה כוזבת על עבירת פשע לפיה נגנב ממנו הרכב ערב קודם לכם עת חנה בקניון הזהב בראשון לציון ביודעו כי הדבר אינו אמת.

על פי עובדות האישום השני, המיוחסות לנאשמים 1 ו – 2 , במועדים הרלבנטיים לכתב האישום החזיק הנאשם 2 ברכב מסוג ניסן לארגו השייך לחברת ההשכרה אוויס ואשר הושכר עבורו על ידי מעסיקו.

בתאריך 11.10.2006 התקשר הנאשם 1 אל הסוכן המשטרתי והציע לו לקנות את הרכב.

בתאריך 13.10.2006 נפגש נאשם 1 עם הסוכן והשוטר בחניון קניון באשדוד, מסר להם את הרכב עם ממסמכים ומפתח מקוריים תמורת 9,100 ₪ וסיכם עם הסוכן והשוטר כי הם ידאגו להעברת הרכב לרשות הפלשתינית ולאחר מכן המפתחות יוחזרו לנאשם1.

באותו יום החזיר הסוכן את המפתחות לנאשם 1.

ביום 13.10.2006 , בתחנת המשטרה בראשון לציון , מסר הנאשם 2 הודעה כוזבת על עבירת פשע לפיה נגנב ממנו הרכב עת חנה ברחוב האורגן בראשון לציון ביודעו כי הדבר אינו אמת.

הוגשו תסקירים של שירות המבחן לגבי כל אחד מן הנאשמים.

נאשם 1 יצחק כהן:

בן 48, יליד הארץ, גרוש, אב לשלוש בנות, מתגורר עם בת זוג ועובד כנהג בחברת הסעות. מצוי בחופשת מחלה עקב ניתוח שעבר באוזנו.

ביצע את העבירות על רקע משבר כלכלי שפקד אותו. שירות המבחן התרשם כי אורח חייו אופיין באי יציבות ובקשיי התמודדות לאורך השנים.

נחשף בילדותו לחוסר האונים של הוריו, אבי שהיה נוקשה ודורש ואשר בתקופות מסויימות נטה להימורים והיה ממוקד בעצמו ומרוחק מבנו, הנאשם, רגשית ואמו שעסקה בניקיון לפרנסת המשפחה, אינה יודעת קרוא וכתוב והתקשתה לעמוד במשימות של גידול הילדים.

למד 11 שנים , גוייס לצה"ל והשלים שירות מלא אך בעת שירותו הורשע בהוצאת רכוש מרשות הצבא ונדון לחודשיים מאסר.

בשנת 94 הורשע בעבירה של גניבת רכב ונדון ל – 4 חודשי מאסר אותם ריצה בעבודות שירות, בשנץ 2000 הורשע בביצוע עבירה של זיוף ונדון לעונש של מאסר על תנאי וקנס כספי.

בשל שקיעתו בחובות גבוהים נאלץ ליטול הלוואה בשוק האפור, משלא הצליח לעמד בהחזרי ההלוואה ולאחר שלא הצליח לעמוד בתשלום עבור דירה אותה רכש, נותר חסר כל ומונה לו כונס נכסים על ידי בית המשפט.

בשנת 2005 הוכרז כפושט רגל, לא הצליח לעמוד בהסדר התשלומים וההסדר עימו בוטל.הקשר עם ילדיו מרוחק עקב כעסיהם עליו על עזיבת אמם ועל הסתבכויותיו בפלילים.

שירות המבחן התרשם כי בשיחות עימו בלטה הכרה בחומרת מצבו, התרשם מחרטתו הכנה וחרד מעונש מאסר בפועל. כיום משולב כנהג במסגרת תעסוקתית חדשה ועל פי דברי מעסיקו תפקודו חיוני וחיובי.בונה זוגיות.ההתרשמות הינה כי עורך נסיון לתפקוד תקין ולשיקום חייו.

שירות המבחן המליץ לשקול להמיר מאסר , אם יושת עליו, בעבודות שירות, על מנת לאפשר לו להמשיך ולהתמודד עם קשייו והחובות הכספיים בהם הוא נתון.

הממונה על עבודות השירות מצאו מתאים לעשות עבודות שירות במרכז הרפואי לבריאות הנפש "אברבנל".

הנאשם 2 שמעון בן ישי:

רווק בן 26. עובד כמחסנאי מזה כשנתיים, נעדר הרשעות קודמות, שירת שירות מלא בצה"ל ועם שחרורו השתלב במסגרת תעסוקתית .

לאחר שנתפס בביצוע העבירה ניתק את קשריו על חברו הטוב הוא בנו של נאשם 1.

מנהל אורח חיים תקין, בעל דפוסי חשיבה והתנהלות נורמטיביים, מתמודד עם חרדה ופגיעה בבטחונו העצמי ומעורבותו בביצוע העבירה גרמה לטלטלה משמעותית בחייו.

שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה ולהעמידו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

הנאשם 3 יעקב אמיר:

בן 40, נשוי ואב לשלוש בנות.מובטל מזה חצי שנה ומקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי.

נטל אחריות על מעורבותו בעבירה וביטא חרטה. הדגיש חריגות הסתבכותו בפלילים.

לחובתו הרשעה אחת משנת 2008 בעבירה של איומים והעלבת עובד ציבור.

סובל מחרדות, שירת שירות חלקי בצה"ל, סבל בעבר מהתקפי חרדה ונזקק לאשפוז פסיכיאטרי , מטופל תרופתית ונמנע מסיטואציות מעוררות חרדה.

שירות המבחן התרשם כי המדובר באדם המתפקד באורח תקין ברך כלל, מחוייב רגשית למשפחתו, דואג לפרנסתה וללא דפוסי חשיבה או התנהגות עברייניים.

ההליכים המשפטיים הרתיעו אותו והוא מתאמץ לשמור על חיים נורמטיביים.

המלצת שירות המבחן היתה כי במידה ויושת על הנאשם עונש מאסר, הוא יומר בעבודות שירות וזאת לאור החשש כי מאסר של ממש עלול להגביר חרדתו.

הממונה על עבודות השירות מצא את הנאשם מתאים לרצות עונשו בעבודות שירות בחברת "המשקם".

טיעוני ב"כ המאשימה לעונש:

ב"כ המאשימה טען כי המדובר בפרשייה רחבה במסגרתה הפעילה משטרת ישראל סוכנים על מנת לנסות ולצמצם את תופעת עבירת גניבות הרכב והסחר בהם על ידי אנשים להם גישה חוקית לכלי הרכב.

הנאשמים פגעו בבטחון הציבור וניצלו את הקושי בתפיסתם. לא מדובר במעידה אלא בעבירה שדרשה תכנון קפדני ובהתנהגות עבריינית.

לפיכך עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשמים עונשים של מאסר בפועל.

טיעוני ב"כ הנאשם1 לעונש:

ב"כ הנאשם1 טען כי לאחר תיקון כתב האישום היו הנאשמים אמורים להישפט בבית משפט השלום.

הנאשם הודה בעבירה מייד עם חקירתו וקשר עצמו ואת האחרים, יש לו בעיות כלכליות קשות, ביתו נלקח ממנו הוא התגרש. כיום עובד במקום מסודר ומחזיר חובות.

מדובר בעבירה של גניבת רכב אשר הושב לבעליו.

עונש של עבודות שירות יאפשר לו לשלם חובו לחברה ולתרום ומאידך לא לסתום את הגולל על עתידו.

טיעוני ב"כ הנאשם2 לעונש:

לטענת ב"כ של נאשם 2, הוא לא עבר את העבירה למען בצע כסף ולא קיבל כל תמורה. הוא היה לעת ביצוע העבירה חבר של בנו של הנאשם 1 , נתבקש על ידי הנאשם 1

למסור לו את מפתחות הרכב ומסמכי הרכב והודיע למשטרה הודעה כוזבת על גניבתו.

ב"כ הנאשם עתר לבטל את ההרשעה של הנאשם 2. לטענתו, הנאשם נעדר עבר פלילי אשר מעד חד פעמית, הוא נרשם ושילם עבור השלמת בגרויות על מנת ללמוד משפטים. הוא שירת שירות צבאי מלא , עדיין משרת במילואים, עובד ומתפקד,

טיעוני ב"כ הנאשם 3 לעונש:

לטענת ב"כ הנאשם 3, מצבו הנפשי של הנאשם 3 אינו קל, בעבר טופל במרכז לבריאות הנפש ולאחרונה פנה שנית להתחיל בטיפול נוסף.

הוא מנהל תא משפחתי, מפרנס את משפחתו, ויש להשית עליו עונש שיקומי בצורה של מאסר על תנאי , תקופת מבחן ופיצוי.

ב"כ הצדדים הגישו פסיקה התומכת בעמדתם לעניין העונש.

דיון והכרעה:

בגזר דין שניתן על ידי כבוד השופט ביתן אשר השית על נאשם באותה פרשה 24 חודשי מאסר בפועל הורשע הנאשם בשתי עבירות של גניבת רכב, לפי סעיף 413 ב' (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), בשלוש עבירות של מסחר ברכב גנוב, לפי סעיף 413 יא' לחוק, בעבירה של קבלת רכב גנוב, לפי סעיף 413 י' לחוק ובעבירה של נסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיפים 415 רישא וסעיפים 25 ו- 29 לחוק.

כבוד השופט ביתן קבע כי הנאשם היה חלק מהתארגנות עבריינית שעסקה, באופן שיטתי, בגניבת כלי רכב ובסחר בהם, כי חלקו של הנאשם בעשיה עבריינית זו, מרכזי ומשמעותי. הוא נטל חלק פעיל בכל השלבים. תיכנן, סיכם את הדברים עם הסוכן המשטרתי, שיכפל – בחלק מהמקרים, מפתחות הרכבים, גנב בעצמו את כלי הרכב, או קיבלם לרשותו בידיעה שהם גנובים, העבירם לסוכן המשטרתי בידיעה שהם יועברו לשטחי הרש"פ וקיבל אלפי שקלים על כל רכב.

כן קבע כי אין המדובר בכשלון חד פעמי. העבירות בוצעו, זו אחר זו, במשך תקופה של למעלה מחודשיים, כשהנאשם לא בחל אף בגניבת כלי רכב השייכים, האחד לשכניו והאחר לדודתו.

אכן, כפי שקבע כבוד השופט ביתן , הפיתוי לעבור עבירות מסוג העבירות שעבר הנאשם, גדול והסיכון להיתפס, קטן. לולא המבצע המשטרתי, בו, מדרך הטבע, נדרשת המשטרה להשקיע מאמצים מיוחדים, שלא ניתן לעשותם כשגרה, לא היו מעשי הנאשמים מתגלים.

על כן, כפי שנקבע באותו מקרה, במקרים בהם נתפסים העבריינים, יש להטיל עליהם עונש ראוי, שיהלום את חומרת מעשיהם ויהווה אזהרה לאחרים.

בע"פ 10070/07 נדון ערעורו של נאשם שהורשע אף הוא באותה פרשה ונדון ל – 24 חודשי מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי.

כבוד השופט לוי, (19.12.07) קבע כדלהלן :

"המערער חטא בעבירות נפוצות, כאשר השתתף בפועל בפריצה לכלי רכב וגניבתם במטרה לסחור בהם. על עבירות אלה, הנעשות מתוך מניע של בצע כסף, יש להגיב בחומרה, וקל וחומר שכך יש לעשות מקום שמדובר במי שחטא ושב וחטא באותם מעשים תוך זמן קצר".

עם זאת, בשני המקרים, הן זה אשר נדון על ידי כבוד השופט ביתן והן זה אשר נדון על ידי כבוד השופטת צפת וגזר הדין אושר על ידי בית המשפט העליון, דובר בנאשמים אשר העבירות שיוחסו להן חמורות מאלה אשר יוחסו לנאשמים דכאן ומשכך, יש לאבחן בין אלה לאחרים.

עוד יש להדגיש כי חלף זמן ניכר מעת ביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים, כארבע שנים, ולמן מועד ביצוע העבירות, לא נרשמה לחובת מי מן הנאשמים הסתבכות נוספת בפלילים.

באשר לנאשם 2, הוריתי, לבקשתו, על הגשת תסקיר שירות המבחן אשר יתייחס, בין השאר, לסיום ההליך ללא הרשעה.

לעניין זה, הכלל הוא שנאשם יורשע בביצוע עבירה והימנעות מהרשעה היא החריג.

בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ב(3), 337 קבע בית המשפט העליון את הקווים המנחים לאיזון בין שיקולי האינטרס הציבורי לאינטרס הנאשם והחברה בשיקום הנאשם ואלה הם:

האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם?

מהי חומרת העבירה והנסיבות בהן בוצעה?

מעמדו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד.

מידת הפגיעה של העבירה באחרים.

הסבירות שהנאשם יבצע עבירות נוספות.

האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית האו המדובר בהתנהגות מקרית.

יחסו של הנאשם לעבירה, האם הוא נוטל אחריות ומתחרט עליה

משמעות ההרשעה על דימויו העצמי של הנאשם.

השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, מחד – חומרת העבירות המיוחסות לנאשמים ומאידך, הודאתם אשר חסכה זמן שיפוטי, עברם הפלילי הלא מכביד של הנאשמים 1 ו – 3 וחלוף הזמן למן ביצוע העבירות, הנני משיתה על הנאשמים 1 ו – 3 את העונשים הבאים:

1. 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות.

2. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שתוך 3 שנים מיום סיום ריצוי עבודות השירות לא יעברו עבירה מן העבירות בהן הורשעו או כל עבירה לפי סימן ה' 1 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

3. הנאשם 1 יתייצב בפני הממונה על עבודות השירות ביום 7.3.2010 בשעה 08:00 לביצוע עבודות השירות ואילו הנאשם 3 יתייצב בפני הממונה על עבודות השירות ביום 14.3.2010 בשעה 08:00 לביצוע עבודות השירות.

באשר לנאשם 2, התחבטתי רבות האם להותיר ההרשעה על כנה אם לאו.

המדובר בעבירה ראשונה ויחידה בה מעורב הנאשם 2, לא נראה כי הנאשם ישוב ויבצע עבירה נוספת, ביצועה של עבירה זו אינו משקף דפוס של התנהגות כרונית אלא המדובר הוא בהתנהגות מקרית פרי חברותו של הנאשם עם בנו של הנאשם 1, עימו ניתק קשריו לאחר ביצוע העבירה, הנאשם נטל אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה, הוא מתכוון להשלים בחינות הבגרות וללמוד משפטים.

בנסיבות אלה, ולא בלי היסוס, הנני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם 2 ומעמידה את הנאשם 2 בפיקוח שירות המבחן למשך שנה מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום ט"ז באדר, תש"ע (2 במרץ 2010) במעמד הצדדים.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק גזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

________________

מיכל ברנט - שופטת