ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בוקובזה נגד נען דן השקייה אגודה :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

עב 6058/04

עב 6059/04

עב 3543/05

בפני:

כב' השופטת מיכל לויט

נ.צ. מר שאול שני

נ.צ. גב' כרמלה נקש

02/03/2010

בעניין:

בוקובזה משה

ע"י ב"כ

עו"ד רוני מנשה לוי

התובע

נ ג ד

נען דן השקיה אגודה שיתופית חדשה בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד פסי יונתן ועו"ד עמיר ליבוביץ

הנתבעת

פסק דין

1. התביעה שבפנינו עניינה עתירתו של התובע לתשלום הפסדים שנגרמו לו, לטענתו, עקב הפרשות בחסר לקרן הפנסיה, לקופת הגמל ולקרן ההשתלמות, לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הודעה מוקדמת, הוצאות רכב ואחזקת טלפון.

הרקע העובדתי

2. התובע הועסק אצל הנתבעת מיום 1.6.84 ועד ליום 23.1.04.

תחילה עבד התובע כפועל ייצור. בשנת 87' מונה לסגן מנהל מחלקת הייצור (ענף ממטרות מתכת) ובשנת 97' הפך למנהל המחלקה.

ביום 30.3.03 יצא התובע לחופשת מחלה שנמשכה כעשרה חודשים. במשך כל תקופת המחלה קיבל התובע מהנתבעת משכורת מלאה.

ביום 18.8.03 עמד התובע בפני ועדה רפואית של קרן הפנסיה "מבטחים" אשר אישרה לו תקופת אי כושר מיום 30.3.03 ועד ליום 23.1.04 (המועד בו הסתיימו ימי המחלה שצבר) וממועד זה ואילך אושרה לו קצבת נכות של 100%.

ביום 30.3.04 קיבל התובע מהנתבעת הודעה על סיום עבודתו החל מיום 23.1.04, בשל הכרתו כנכה ואישור קצבת נכות החל מיום 24.1.04 (ר' נספח א' לתצהיר התובע).

על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין "נען מפעלי השקיה" לבין ההסתדרות ביום 17.11.93 (צורף כנספח ד' לתצהיר מר להב).

טענות הצדדים

3. התובע טען כי עם פרישתו התגלה לו כי הנתבעת לא הפרישה את מלוא הכספים אשר היה עליה להפריש עבורו לקרן הפנסיה, לקופת הגמל ולקרן ההשתלמות.

לטענתו, בסיס השכר ממנו היה על הנתבעת להפריש כספים עבורו לקרנות השונות צריך היה לכלול תוספות "פיקטיביות" ששולמו לו במשכורתו וביניהן "שעות נוספות גלובליות", "אחזקת רכב קבועות" ו"אחזקת ק"מ נטו", אשר שולמו לו ללא כל תנאי.

לטענת התובע, עקב ההפרשה בחסר לקרן הפנסיה נגרמו לו נזקים בסך של 1,585,040 ש"ח הכוללים הפסדי פנסיה עתידיים וכן נגרמו לו הפסדים ניכרים בקרנות ההשתלמות על שמו.

עוד טען התובע כי בנסיבות סיום העסקתו הוא זכאי לפיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתו שנמשכה 19 שנים ו 7.5 חודשים.

התובע טוען כי ביום 16.9.03 נערך לו גמר חשבון (ר' נספח ט' לתצהירו) על בסיס משכורת של 7,857 ש"ח במסגרתו הוצעו לו פיצויי השלמה מעבר להפרשות שהופרשו למבטחים בשיעור של 28% מהשכר בתוספת 36% מהשכר מכוח ההסכם הקיבוצי, פיצויי השלמה מוגדלים מכוח הסכם עם ועד העובדים בשיעור של 37% ופיצוי בגין 20 שעות נוספות גלובליות בסך כולל של 172,962 ש"ח. בנוסף, לטענתו, התחייבה הנתבעת לשלם לו פדיון חופשה בשיעור של 476 שעות בסך של 19,273 ש"ח ודמי הודעה מוקדמת בסך של 7,857 ש"ח.

לאחר שהתובע העיר לנתבעת כי את החישובים יש לערוך על בסיס שכר הכולל שעות נוספות גלובליות ואחזקת רכב, נערך חישוב חדש של פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי לפי שכר חודשי של 9,531 ש"ח ועבור כל תקופת עבודתו בסך של 186,657 ש"ח.

לטענת התובע, עם הודעת הנתבעת מיום 30.3.04 על סיום העסקתו הועברה לו המחאה על סך 78,000 ש"ח בגין פיצויים, פדיון חופשה, הבראה יחסית, 3 ימי מחלה ואחרים, בניכוי תשלומי סלקום, הלוואת בל"ל לחודש 02/04, יתרת הלוואה בל"ל ואחרים, אשר על אף בקשותיו לא הוסברה לו דרך חישובם.

לטענת התובע, הנתבעת אינה יכולה לגרוע מהתחייבותה הראשונית מחודש ספטמבר 03' הן לתשלום 37% נוספים ממשכורתו בגין פיצויי פיטורים והן באשר לתשלום דמי הודעה מוקדמת. בנוסף, טען כי אף מחישוביה של הנתבעת עצמה עולה כי יש להביא בחשבון את רכיב השעות הנוספות הגלובליות ואת גילום הוצאות הרכב בבסיס השכר לתשלום זכויותיו.

לטענתו, את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי יש לחשב על בסיס שכר של 11,857 ש"ח הכולל שעות נוספות גלובליות, אחזקת רכב וגילום. על בסיס שכר זה זכאי הוא, לטענתו, לפיצויי פיטורים בסך 235,021 ש"ח ובניכוי הסכומים ששולמו לו ביום 30.3.04 בגין פיצויי פיטורים, זכאי הוא לסך של 117,487 ש"ח.

בנוסף לטענתו, הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בגובה משכורתו האחרונה בסך של 11,857 ש"ח.

כמו כן, זכאי התובע, לטענתו, לפדיון חופשה בשיעור של 562 שעות, כפי שמופיע בתלוש השכר האחרון שלו, בסך של 19,862 ש"ח.

עוד טען התובע לזכאות מכוח ההסכם הקיבוצי ולקיומו של נוהג בנתבעת לתשלום אחזקת טלפון, ביטוח חובה, רשיון רכב והוצאות רכב משתנות וקבועות למנהלי מחלקות. התובע טען כי על אף שפנה לנתבעת מספר פעמים הן בכתב והן בעל פה בדרישה לתשלום ההטבות האמורות, לא שילמה לו הנתבעת את ההטבות.

משכך, טען לזכאותו לתשלום ההטבות שלא שולמו לו עבור שבע השנים האחרונות בסך של 166,516 ש"ח.

4. לטענת הנתבעת, תביעותיו של התובע בכל הקשור לתקופת עבודתו בנתבעת עד לתאריך 6.6.97 התיישנו. גם תביעות התובע לפיצויי הלנת שכר ו/או לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנו, על פי הנטען.

הנתבעת טוענת כי התובע החל לנהל מו"מ עמה באשר לסיום עבודתו ותנאי פרישתו כבר בסוף שנת 03', במהלך תקופת מחלתו. לטענתה, המסמך אליו מתייחס התובע כ"גמר חשבון" (נספח 1 לכתב התביעה) הינו נייר עמדה פנימי שהוכן על ידי חשבת השכר לבקשת מנהל הכספים לצורך בדיקת חלופות ואין מדובר בנייר רשמי של הנתבעת.

הנתבעת אינה מכחישה כי התובע קיבל הצעת פרישה במסגרת המו"מ שהתקיים בין הצדדים לפיה בנוסף ל- 100% פיצויי הפיטורים על פי חוק ועל פי ההסכם הקיבוצי המעניק תוספת של 36%, יקבל התובע סכום נוסף בשיעור של 37% משכרו וזאת לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב.

לטענת הנתבעת, הצעה זאת הוצעה לתובע על מנת שיזכה לתנאי פרישה דומים לאלו של עובדי הנתבעת שפרשו במסגרת הסכם הבראה שנערך בנתבעת בתחילת שנת 03' בעקבות מו"מ פרטני לגבי כל עובד ועובד, וכנגד הסכמתו לויתור תביעות כולל כנגד הנתבעת, אולם כבר במעמד ההצעה הודיע התובע על סירובו להתחייב לויתור תביעות.

לאחר שבמסגרת פגישה שנערכה בין מנהל הכספים בנתבעת לתובע בחודש מרץ 04' סירב התובע לקבל הצעה דומה שהוצעה לו, החליטה הנתבעת לשלם לו את מלוא זכויותיו בהתאם להסכם הקיבוצי והדין ותו לא.

על פי הנטען, לא קיים בנתבעת נוהג אוטומטי לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים לעובד מפוטר, אלא כל מקרה נבחן לגופו על ידי ההנהלה. משהתובע סירב להצעת הנתבעת לשלם לו מענק פרישה נוסף בתמורה לויתור על תביעות, לא ראתה הנתבעת לנכון לשלם לו את המענק הנוסף, החלטה שהינה, לטענתה, בתחום סמכותה הניהולית.

לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת כיוון שלא פוטר מעבודתו אלא הפסיק עבודתו בדרך של פרישה לנכות. הנתבעת טוענת כי מעולם לא הסכימה לשלם לתובע הודעה מוקדמת ומשכך, לא ניתן לטעון כי ביטלה תשלום שלא התחייבה לשלם.

עוד טוענת הנתבעת כי לתובע שולם עם סיום עבודתו מלוא פדיון ימי החופשה שעמדו לזכותו ומשכך, אין הוא זכאי לתשלום הנתבע על ידו בגין פדיון חופשה. הנתבעת הסבירה כי במהלך תקופת המחלה של התובע היא המשיכה בטעות לצבור בתלושי שכרו 17.2 שעות חופשה מדי חודש, על אף שהתובע לא עבד כשלמעשה היא שימשה בתקופה זו כצינור של "מבטחים" להעברת כספי המחלה אליו. משהתבררה הטעות הפחיתה הנתבעת 172 שעות חופשה שנצברו לתובע בטעות ושילמה לו במשכורת חודש מרץ 04' פדיון חופשה של 390 שעות להן היה זכאי.

לטענת הנתבעת, במשך כל תקופת עבודתו עמד התובע על זכויותיו, דרש תוספות שכר שונות, לרבות אחזקת רכב וביטוח רכב והמשיך בעבודתו בנתבעת גם לאחר שקיבל ממנה תשובה שלילית לגבי תוספות השכר האמורות. יתרה מכך, לטענתה, התובע קיבל מדי חודש בחודשו תשלומי "אחזקת רכב קבועות" ו"אחזקת רכב ק"מ נטו", אשר שולמו לו מעבר למתחייב בהסכם הקיבוצי.

על פי הנטען, לא קיים בנתבעת נוהג לתשלום החזרי הוצאות למנהלי מחלקות. לטענת הנתבעת, ישנם עובדים בנתבעת, לאו דווקא מנהלים, המקבלים באופן אישי ולפי שיקול דעתה, החזרי הוצאות בגין אחזקת טלפון, ביטוח רכב ואגרת רישוי בסכומים שונים והכל כהטבה, מעבר למתחייב בהסכם הקיבוצי, לפי הישגיו של כל עובד ועובד.

לטענת הנתבעת, ביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה ולקרן השתלמות של התובע ושל כל העובדים המועסקים על פי ההסכם הקיבוצי בנתבעת, נעשה מ"השכר הכולל", כהגדרתו בסעיף 1 להסכם הקיבוצי, היינו מ"שכר בסיס בצירוף תוספת ותק ותוספת יוקר בלבד ולמעט תוספות אישיות והמגיע על פי חוק". על פי הנטען, התובע ידע ולכל הפחות היה עליו לדעת משך כל שנות העסקתו, מאילו רכיבי שכר היא מבצעת הפרשות סוציאליות וזאת מתוך תלושי השכר והדיווחים השנתיים שהועברו אליו על ידי הקרנות.

הנתבעת טוענת כי לתובע שולמו כל הכספים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה הן מכוח ההסכם הקיבוצי והן מכוח הדין ואף מעבר לכך.

לאור האמור ביקשה הנתבעת לדחות את תביעת התובע במלואה ולחילופין לדחות את התביעה להפרשי שכר בכל הנוגע לתקופת עבודתו של התובע בנתבעת עד לתאריך 6.6.97 בשל התיישנותה, ולמחוק את רכיבי התביעה להלנת שכר ו/או הלנת פיצויי פיטורים מחמת התיישנותם ו/או מחמת טעות כנה ו/או חילוקי דעות של ממש ו/או מחמת שאינם נושאים פיצויי הלנה.

תצהירים ועדויות

5. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית. כן הוגשו מטעמו תצהירים של מר יוסף גרושי, ששימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנהל מחלקה בנתבעת ושל מר יעקב שמש, ששימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כיו"ר ועד העובדים בנתבעת.

התובע ומר שמש נחקרו על תצהיריהם במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית וכן תצהיר משלים של מר עדי להב, אשר שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנהל הכספים בנתבעת.

מר להב נחקר על תצהירו במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו.

דיון והכרעה

התביעה להפרשים כספיים בקצבה הפנסיונית ובקרנות הגמל וההשתלמות

6. התובע טען כי עם פרישתו התגלה לו כי הנתבעת לא הפרישה את מלוא הכספים אשר היה עליה להפריש עבורו לקרן הפנסיה, לקופת הגמל ולקרן ההשתלמות, כאשר לטענתו, בסיס השכר ממנו היה על הנתבעת להפריש כספים עבורו לקרנות השונות צריך היה לכלול תוספות "פיקטיביות" ששולמו לו במשכורתו וביניהן "שעות נוספות גלובליות", "אחזקת רכב קבועות" ו"אחזקת ק"מ נטו", אשר שולמו לו ללא כל תנאי.

לטענת הנתבעת, ביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה ולקרן השתלמות של התובע ושל כל העובדים המועסקים על פי ההסכם הקיבוצי בנתבעת, נעשה מ"השכר הכולל", כהגדרתו בסעיף 1 להסכם הקיבוצי, כאשר לטענתה שולמו לתובע כל הכספים המגיעים לו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי.

7. בכל הנוגע להגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של עובד יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק לבין זכויות המגיעות לעובד מכוח הסכם (הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או הסכם אישי).

הלכה היא כי בכל הנוגע להגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של עובד, יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח החוק לבין זכויות המגיעות לעובד מכוח הסכם קיבוצי או הסכם אישי. ככל שמדובר בזכות המגיעה לעובד מכוח החוק – קובע החוק אם רכיב שכר מסוים יובא בחשבון לצורך אותה זכות; ככל שמדובר בזכות המגיעה לעובד מכוח הסכם (הסכם/הסדר קיבוצי או הסכם אישי) – קובעות הוראות ההסכם אם רכיב שכר מסוים יובא בחשבון לצורך אותה זכות.

[ר' דב"ע שנ/42- 3 ז'אק פרחי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (עבודה ארצי כרךא(1) 621; דב"ע מג/85 – 3 רשות הנמלים בישראל נ' גוניק, פד"ע יט 21; אושר בבג"צ 567/87 גוניק ואח' נ' בית הדין הארצי, פ"ד מב(4) 693].

8. זכותו של התובע להפרשה לפנסיה ולגמל, כמו גם זכותו לקרן השתלמות, לא הוסדרו בחוק כי אם בהסכם הקיבוצי ובהסכם הפנסיה שצורף כנספח להסכם הקיבוצי, כך שמדובר בענייננו בזכויות מכוח הסכם ולא בזכויות מכוח החוק.

לפיכך, לצורך הכרעה בתביעתו של התובע להכללת תוספות השכר בשכרו לצורך חישוב הזכויות השונות, יש לבחון האם על פי הוראות ההסכמים שהם מקור הזכות, היה על הנתבעת לכלול את תוספות השכר ב"משכורת הקובעת" לפנסיה, לגמל ולקרן ההשתלמות.

9. סעיף 2ב. להסכם הפנסיה (צורף כנספח ו'2 לתצהיר מר להב) קובע כי "המפעל ישלם למבטחים דמי גמולים עבור עובד כנ"ל בשיעורים הקבועים בתקנות פנסיה מקיפה ובתקנות דמי מחלה מבטחים, אשר כיום הינם בשיעור 15.5% מהשכר הכולל כמפורט להלן..."

סעיף 18 להסכם הקיבוצי שכותרתו "קרן השתלמות" קובע:

"ב. המפעל יפריש עבור העובד לקרן ההשתלמות מדי חודש 7.5% מהשכר הכולל של העובד כנגד הפרשת העובד לקרן ההשתלמות 2.5% מהשכר הכולל שינוכה ע"י המפעל ממשכורתו של העובד."

סעיף 1(15) להסכם הקיבוצי מגדיר את המונח "שכר כולל" כדלקמן:

""שכר כולל" - שכר בסיס בצירוף תוספת ותק ותוספת יוקר בלבד ולמעט תוספות אישיות והמגיע על פי חוק". (ההדגשה לא במקור).

סעיף 9 להסכם הקיבוצי שכותרתו "תשלום שכר ותוספות" קובע כדלקמן:

"(ז) כל תשלום אחר מעבר לשכר הבסיס וותק ותוספת יוקר המשולמים לעובד לא ייחשב כחלק מהשכר הכולל.

(ח) למען הסר כל ספק, השכר הכולל בלבד יילקח בחשבון לצורך חישוב יתר התנאים הנלווים המגיעים לעובד עפ"י ההסכם ו/או עפ"י דין, לרבות ענין חישוב הפרשות למבטחים ו/או לקרן השתלמות ו/או לתשלום פיצויי פיטורים וכיו"ב." (ההדגשות אינן במקור).

10. בענייננו, הצדדים להסכם הקיבוצי הבהירו אפוא, באופן ברור, מפורש ונחרץ את כוונתם כי ההפרשות לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות יהיו על בסיס "השכר הכולל" שהינו, בהתאם להגדרתו בסעיף 1(15) להסכם הקיבוצי, "שכר בסיס בצירוף תוספת ותק ותוספת יוקר בלבד ולמעט תוספות אישיות והמגיע על פי חוק".

הצדדים הבהירו מפורשות במסגרת ההסכם הקיבוצי מה נכלל באותו "שכר כולל", כך שלמעשה לא נותרה כל פרצה או אפשרות לפרש את כוונתם כמתייחסת להפרשות על רכיבים נוספים מעבר להפרשות על בסיס "השכר הכולל" והוא בלבד. פרשנות אחרת מאיינת למעשה את תוכן ההסכמה בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים.

11. התחייבותה של הנתבעת לרכוש לעובדיה זכויות פנסיה בעד תקופת עבודתם ניתנה אפוא בהתייחס להגדרת "השכר הכולל" כפי שמופיעה בהסכם הקיבוצי, ללא תשלומים בעד שעות נוספות או אחזקת רכב.

בעניין ע"ע 1148/01 יריב נ' בנק הפועלים (2002), בו נדונה השאלה האם יש לכלול את הרכיבים "דמי ניהול" ו"אחזקת רכב" במשכורת הקובעת לצורך תשלום הפנסיה, נקבע על ידי כב' הנשיא אדלר כך:

"כלל יסודי בדיני הפנסיה הוא, כי העובד מקבל פנסיה המורכבת מאותם רכיבים עבורם התחייב מעסיקו להפריש לקרן הפנסיה או לקופת הגמל. משלא התחייב הבנק להפריש לקג"מ עבור הרכיבים ואכן לא הפריש בפועל עבור הרכיבים לקג"מ, לא קמה חובה לכלול אותם בין רכיבי הפנסיה." (פסקה 5ה' לפסק הדין) (ההדגשה אינה במקור).

דברים אלו יפים אף לענייננו, מקום בו הנתבעת התחייבה להפריש לטובת התובע, כמו גם לטובת יתר העובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי, כספים לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות, מהשכר הכולל בלבד, ללא כל רכיבים נוספים ואין מקום כיום לחייבה לשלם כספים כלשהם מעבר לאלו שלהם התחייבה.

12. מעדויות הצדדים עולה כי בהתאם לפרשנות זו יושם גם ההסכם הקיבוצי במשך כל השנים שלאחר חתימתו לגבי כל העובדים, כאשר רק לאחר שהתובע פרש, התערב יו"ר הועד בנושא ולמעשה נפתח הדיון בשאלת הכללת התוספות ב"שכר" לצורך הפנסיה וקרן ההשתלמות.

כעולה מעדותו של מר להב, בשנת 2003 פרשו מספר עובדים במסגרת הסכם הבראה שנעשה בנתבעת וסביר כי במשך השנים שחלפו ממועד החתימה על ההסכם הקיבוצי פרשו עובדים נוספים מהנתבעת.

הצדדים לא טענו ואף לא הוכח בכל אופן כי נציגות העובדים העלתה טענה כלשהי בעניין הכללת התוספות בשכר הכולל עד לפנייתו של התובע, וגם לאחריה, לא ננקט כל הליך קיבוצי, אלא לכל היותר נערכה התכתבות בין יו"ר הועד לבין הנתבעת בעניינו של התובע.

חזקה כי נציגות העובדים הייתה פועלת בנדון לו סברה שזכויות עובדיה קופחו במשך השנים.

13. לנוכח מסקנתנו בדבר פרשנות ההסכם הקיבוצי, השאלה האם התוספות הנתבעות הינן בגדר "תוספת" או "שכר" על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך כך, אינה רלוונטית ואינה דרושה להכרעה בשאלה אם יש לכלול את תוספות השכר במשכורת הקובעת לפנסיה או לקרן ההשתלמות (ר' לעניין זה עע (ארצי) 594/06 ‏אברהם בתיה ואח' נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פסק דין מיום 23.9.09).

14. לאור האמור, אנו קובעים כי תוספות השכר השנויות במחלוקת אינן חלק מ"השכר הכולל" לפנסיה, לגמל ולקרן ההשתלמות על פי הוראות ההסכם הקיבוצי והסכם הפנסיה.

כפועל יוצא מכך, התובע אינו זכאי להכללת התוספות "שעות נוספות גלובליות", "אחזקת רכב קבועות" ו"אחזקת ק"מ נטו" במשכורתו הקובעת לפנסיה, לגמל ולקרן ההשתלמות.

התביעה להפרשי פיצויי פיטורים

15. התובע טען כי גם את חישוב פיצויי הפיטורים היה על הנתבעת לערוך על בסיס שכר הכולל שעות נוספות גלובליות, אחזקת רכב וגילום, כאשר לטענתו מדובר היה בתוספות פיקטיביות המהוות חלק משכרו.

16. כפי שכבר קבענו לעיל, בכל הנוגע להגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של עובד יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק לבין זכויות המגיעות לעובד מכוח הסכם.

גם הזכות ל"השלמת פיצויי פיטורים" או ל"פיצויי פיטורים" בעניינו של התובע, אינה זכות לפיצויי פיטורים מכוח החוק, שכן אין חולק כי התובע פרש לפנסיית נכות.

כידוע, בהתאם לפסיקה, בעת סיום עבודה בדרך של פרישה לגמלאות, כאשר קיים הסדר פנסיוני מלא ומקיף, העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים (דב"ע שם/ 139 – 3 מועצת פועלי חיפה נ' ירחמיאל ואח', פד"ע יב', 365). הלכה זו חלה גם כאשר עובד פורש לפנסיה מוקדמת תוך הסדר פנסיוני מלא ומקיף (דב"ע מד/18-3 גקט נ' מקורות בינוי ופיתוח בע"מ, פד"ע טו', 294). מכאן, כי התשלום שאליו התייחסו הצדדים כאל "פיצויי פיטורים" או "השלמת פיצויי פיטורים" אינו פיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, אלא הוא מענק פרישה אשר התובע זכאי לו מכוח הסכם. (ר' לעניין זה גם ע"ע 594/06 אברהם בתיה הנ"ל).

התובע, אשר פרש לפנסיית נכות, לא היה זכאי לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים. מכוח ההסכם הקיבוצי ו/או הסכם הפנסיה בהם נקבעו תנאי הפרישה, התובע היה זכאי לקבל את הכספים שהצטברו לזכותו מהפרשות הנתבעת כזכות חוזית.

לאור האמור לעיל, גם בעניין פיצויי הפיטורים אין צורך להכריע אם על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לאבחנה בין "שכר" לבין "תוספת", רכיבי השעות הנוספות ואחזקת הרכב הינם חלק מהמשכורת הקובעת על פי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963.

17. התובע טען בנוסף כי הנתבעת התחייבה בחודש ספטמבר 03' לתשלום 37% נוספים ממשכורתו בגין פיצויי פיטורים בהתאם להסכם עם הועד וכי היא אינה יכולה לגרוע כיום מהתחייבותה זו.

הנתבעת לא הכחישה כי התובע קיבל הצעת פרישה במסגרת המו"מ שהתקיים בין הצדדים לפיה בנוסף ל- 100% פיצויי הפיטורים על פי חוק ו- 36% נוספים על פי ההסכם הקיבוצי יקבל התובע סכום נוסף בשיעור של 37% משכרו, אולם לטענתה הצעה זאת ניתנה כמחווה של רצון טוב וכנגד הסכמתו לויתור תביעות כולל כנגד הנתבעת, ומשסירב התובע להצעה – שולמו לו זכויותיו בהתאם לדין ולהסכם הקיבוצי בלבד.

הנתבעת טענה כי המסמך אליו מתייחס התובע כ"גמר חשבון" (נספח ט' לתצהיר התובע) המחייב אותה בתשלום תוספת 37%, הינו נייר עמדה פנימי שהוכן על ידי חשבת השכר לבקשת מנהל הכספים לצורך בדיקת חלופות וכי אין מדובר בנייר רשמי של הנתבעת.

18. עיון במסמך שצורף כנספח ט' לתצהיר התובע מעלה כי על אף שכותרתו הינה "גמר חשבון", אין מדובר במסמך רשמי ממנו ניתן ללמוד על התחייבות של הנתבעת לתשלום סכומים כלשהם.

ראשית, אין מדובר במסמך שהופנה לתובע אלא מסמך שנכתב "לעדי – מזהבה", דבר התואם את גרסת הנתבעת לפיה מדובר היה במסמך פנימי שנערך על ידי חשבת השכר לבקשת מנהל הכספים.

שנית, על גבי המסמך נכתבו הערות נוספות בכתב יד שאינו כתב ידה של חשבת השכר, כאשר אף לטענת התובע עצמו, לאחר כתיבתו של המסמך מיום 16.9.03 הוא העיר הערותיו לנתבעת באשר לבסיס שכרו ובעקבות הערותיו שינתה הנתבעת חישוביה.

מעבר לאמור, אין זה הגיוני כי כבר בחודש ספטמבר 2003 נערך לתובע גמר חשבון בעוד רק כחצי שנה מאוחר יותר, בחודש מרץ 2004, הוא סיים עבודתו בנתבעת.

לאור האמור, מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה אין מדובר ב"גמר חשבון" שנערך לתובע אלא לכל היותר מסמך פנימי המפרט חלופות שונות.

משכך, אין לראות בפירוט הסכומים המפורטים בנספח ט' משום התחייבות של הנתבעת לתשלומם.

19. התובע צירף לתצהירו מסמך נוסף שכותרתו "חישוב פיצויי פיטורין בוקובזה משה" בו נעשה תחשיב שונה של פיצויי הפיטורים ללא התוספת בשיעור 37% (ר' נספח י' לתצהיר התובע).

הן על פי עדותו של התובע והן על פי עדותו של מר להב, נספח י' לתצהיר הינו מסמך שנמסר לתובע במסגרת פגישה שנערכה בינו לבין מר להב בחודש מרץ 2004 ובו הצעת פיצויי פיטורים לתובע, כאשר במסגרת הפגישה הוצעו לתובע גם הפיצויים המוגדלים בשיעור 37% כנגד הסכמתו לויתור תביעות והתובע סירב לכך (ר' סעיף 17 לתצהיר מר להב, עדות מר להב, עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 26 – עמ' 21, ש' 12, עדות התובע, עמ' 11,ש' 28 – עמ' 12,ש' 12).

הנתבעת הסבירה כי משסירב התובע להצעתה, היא החליטה לשלם לו רק את הסכומים להם היתה מחוייבת על פי דין ועל פי ההסכם הקיבוצי, ללא המענק הנוסף.

לא מצאנו כי מדובר בהחלטה המצדיקה התערבות בה.

20. הנתבעת הבהירה כי לא קיים בה נוהג אוטומטי לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים לעובד שמפוטר, אלא כל מקרה נבחן לגופו. על פי עדותו של מר להב, אין כל הסכם עם הועד לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 37% נוספים, אלא מדובר בממוצע של פיצויי פיטורים מוגדלים שהוענקו לעובדים שפרשו במסגרת הסכם הבראה שנערך בנתבעת בשנת 2003, כאשר כמחווה של רצון טוב, ביקשה הנתבעת גם לתיתם לתובע (סעיפים 14-16 לתצהיר מר להב).

יצויין כי על אף שהתובע ביסס תביעתו לתשלום הפיצויים המוגדלים בשיעור 37% על הסכם נטען עם הועד, התובע הודה בחקירתו כי אין בידיו כל הסכם כאמור (ר' עדותו, עמ' 12, ש' 14 – עמ' 13, ש' 4), כאשר לכל היותר הצביע במהלך החקירה על מסמך המאשר תשלום פיצויי מוגדלים לחמישה עובדים, כל אחד בשיעור אחר (ר' מוצג נ/5).

ממסמך זה לא ניתן ללמוד על קיומו של הסכם עם הועד לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 37%.

על כן, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת שלא נסתרה, לפיה ההצעה לתשלום הפיצויים המוגדלים בשיעור 37% היתה על בסיס ממוצע הפיצויים שהוענקו לעובדים שפרשו במסגרת הסכם הבראה שנערך בנתבעת בשנת 2003, כאשר למעשה לא היתה לה כל מחוייבות לתיתם לתובע.

21. לאור האמור, משהתובע לא הוכיח קיומו של הסכם לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 37% ומשלא הוכח כי הנתבעת התחייבה לשלם לו פיצויים מוגדלים כאמור, לא מצאנו כל מקור לחיוב הנתבעת בתשלום זה ודין התביעה ברכיב זה – להידחות.

פדיון חופשה

22. התובע טען לזכאותו לפדיון חופשה בשיעור של 562 שעות, בהתאם ליתרה המופיעה בתלוש השכר האחרון שלו, בסך של 19,862 ש"ח.

הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לתשלום פדיון חופשה מעבר לסכום ששולם לו. הנתבעת הסבירה כי במהלך תקופת המחלה של התובע היא המשיכה בטעות לצבור בתלושי שכרו 17.2 שעות חופשה מדי חודש, על אף שהתובע לא עבד בתקופה זו. משהתבררה הטעות הפחיתה הנתבעת 172 שעות חופשה שנצברו לתובע בטעות ושילמה לו במשכורת חודש מרץ 04' פדיון חופשה של 390 שעות.

23. מטרת החופשה השנתית היא ליתן לעובד לנוח ולנפוש מעבודתו על מנת לאגור כוחות מבלי לגרוע משכרו (ר' דב"ע מו/10-3 זכריה טרוטס מדינת ישראל הרשות לפיתוח אמצעי לחימה פד"ע יח 442).

משכך, בתקופה בה עובד מצוי בתקופת אי כושר ואינו עובד בפועל, אין כל הגיון בהמשך צבירת ימי חופשה לזכותו.

24. אין חולק כי התובע הפסיק לעבוד בפועל ושהה בתקופת אי כושר החל מיום 30.3.03 ועד לסיום עבודתו ביום 23.1.04, היינו במשך כעשרה חודשים. בגין תקופה זו, אפוא, לא היה זכאי התובע להמשיך ולצבור ימי חופשה.

הנתבעת הסבירה כי עקב טעות המשיכה לצבור לזכות התובע שעות חופשה גם בתקופה בה היה באי כושר ומתלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע עולה כי אכן גם בתקופה בה לא עבד נצברו לזכותו מדי חודש 17.2 שעות חופשה.

משכך, כדין הפחיתה הנתבעת משעות החופשה שנצברו לזכות התובע עם סיום העסקתו (562 שעות) את שעות החופשה שנצברו לזכותו בתקופת אי הכושר (172 שעות).

25. על פי תלוש השכר לחודש אפריל 03', יתרת החופשה שעמדה לזכות התובע בתום חודש מרץ 03', המועד בו החל את תקופת אי הכושר והפסיק לעבוד בפועל, היתה של 390 שעות.

עם סיום העסקתו, בתלוש השכר לחודש מרץ 04', שולם לתובע פדיון חופשה של 390 שעות בסך 15,963 ש"ח (ר' נספח ז' לתצהיר מר להב). משכך, שולם לתובע פדיון מלוא שעות החופשה להן היה זכאי.

26. אשר על כן, התביעה לתשלום פדיון יתרת חופשה – נדחית.

דמי הודעה מוקדמת

27. התובע טען כי ביום 30.3.04 הודיעה לו הנתבעת על סיום העסקתו באופן רטרואקטיבי מבלי שנתנה לו הודעה מוקדמת טרם סיום העסקתו. משכך טען לזכאותו לדמי הודעה מוקדמת בגובה משכורתו האחרונה בסך של 11,857 ש"ח.

התובע טען כי הנתבעת עצמה התחייבה במסגרת "גמר החשבון" מחודש ספטמבר 03' לשלם לו דמי הודעה מוקדמת, אם כי בסכום נמוך יותר, וכי אין היא יכולה לחזור בה מהתחייבותה זו.

הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת כיוון שלא פוטר מעבודתו אלא הפסיק עבודתו בדרך של פרישה לנכות. בנוסף טענה הנתבעת כי מעולם לא הסכימה לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת וכי "גמר החשבון" עליו מבסס התובע תביעתו הינו נייר עמדה פנימי בלבד ולא נייר רשמי של הנתבעת אשר בו התחייבה לתשלום זכות כלשהי.

28. הלכה היא כי פרישה מהעבודה בקשר עם הסדר יציאה לפנסיה, אינה מהווה פיטורים או התפטרות אלא סיום יחסים חוזיים בדרך מיוחדת ומוסכמת (ר' דב"ע שם/3-139 מועצת פועלי חיפה נ' ירחמיאל, פד"ע יב 365 (1981), דב"ע מד/3-18 גקט נ' מקורות הנזכר לעיל).

כמו כן, על פי הפסיקה החובה לתת הודעה מוקדמת אינה חלה כאשר יחסי העבודה מסתיימים שלא בדרך של פיטורים או התפטרות, כגון בפרישה לגמלאות (ר' עניין גקט שלעיל).

29. בענייננו, התובע פרש לפנסיית נכות מלאה. הנתבעת אמנם הודיעה לתובע ביום 30.3.04 באופן רטרואקטיבי על סיום יחסי עובד-מעביד החל מיום 23.1.04, אולם ההודעה על סיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים ניתנה לתובע לאחר שנשלחה לנתבעת הודעת "מבטחים" לפיה התובע הוכר כנכה ואושרה לו קצבת נכות של 100% החל מיום 24.1.04.

יש לזכור כי מטרת ההודעה המוקדמת הינה לאפשר שהות לצד השני שנודע לו על סיום יחסי העבודה להכין עצמו למצב של סיום עבודה, כלומר, כשמדובר בפיטורים - לאפשר לעובד לחפש מקום עבודה חלופי תוך כדי תשלום הכנסה מהמעסיק הנוכחי. כאשר עובד פורש לפנסיית נכות בשיעור של 100%, לאחר ששהה בתקופת אי כושר בת 10 חודשים וידע או לכל הפחות היה עליו לדעת כי הוא עומד למצות את ימי המחלה בתשלום להם הוא זכאי מכוח חוק, לא מתקיים הרציונל של מתן הודעה מוקדמת שתאפשר לו למצוא מקום עבודה חלופי.

30. באשר לטענת התובע בדבר התחייבות הנתבעת לשלם לו דמי הודעה מוקדמת, הרי כפי שכבר קבענו לעיל, אין במסמך מיום 16.9.03 המכונה על ידי התובע כ"גמר חשבון" כדי לחייב את הנתבעת בתשלום זכות כלשהי, מששוכנענו כי מדובר בנייר עמדה פנימי ולא בנייר רשמי של החברה המחייב אותה.

31. לאור האמור, התובע אינו זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת ודין תביעתו ברכיב זה – להידחות.

תביעה להחזרי הוצאות

32. התובע טען בנוסף לזכאותו לתשלום אחזקת טלפון, ביטוח חובה, רשיון רכב והוצאות רכב משתנות וקבועות, הן מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי והן מכוח קיומו של נוהג בנתבעת לתשלום החזרי הוצאות אלו למנהלי מחלקות.

הנתבעת טענה כי לזכויות הנתבעות על ידי התובע אין זכר בהסכם הקיבוצי וכי לא קיים בה נוהג לתשלום החזרי הוצאות למנהלי מחלקות. כן טענה כי התובע ביקש בעבר לקבל את הזכויות הנתבעות וקיבל תשובה שלילית ואף על פי כן המשיך בעבודתו אצלה. בנוסף טענה הנתבעת כי התובע קיבל בשכרו תשלומי אחזקת רכב מעבר למתחייב בהסכם הקיבוצי.

33. עיון בהוראות ההסכם הקיבוצי (נספח ד' לתצהיר מר להב) מעלה כי החזרי ההוצאות הנתבעים על ידי התובע אינם מופיעים כחלק מתנאי העבודה בהסכם הקיבוצי ומשכך, לא קמה לתובע זכאות להחזרי ההוצאות הנתבעים על ידו, מכוח ההסכם הקיבוצי.

התובע אף לא השכיל להוכיח קיומו של נוהג בנתבעת לתשלום החזרי ההוצאות הנתבעים למנהלי מחלקות.

34. הלכה היא כי רמת ההוכחה לקיומו של נוהג חייבת להיות גבוהה ואין בעדות על מקרים מסוימים בלבד כדי להוכיח קיומו של נוהג.

וכך נפסק לעניין זה בע"ע 465/03 כהן נ' פלסטיין פוסט בע"מ (2005).

"זכויות במשפט העבודה נקבעות ברגיל בהסכמים אישיים והסכמים או הסדרים קיבוציים. עם זאת הכירה הפסיקה בנוהג כמקור לקיומן של זכויות במשפט העבודה. נוהג – מעצם טיבו – הינו בן חריג בעולם יחסי העבודה והוא פועל יוצא ממציאות מסוימת במקום העבודה שאינה מעוגנת בדרך כלל בהסדרים בכתב. בשל כך נפסק כי נוהג טעון הוכחה, הן לעניין קיומו והן לעניין פרטי תוכנו ... פשיטא, שהנטל להוכחת קיומו של נוהג מוטל על כתפי הטוען לו, הוא התובע. רמת ההוכחה חייבת להיות גבוהה וברורה ונדרשת לצורך כך תשתית ראייתית רחבה ומסודרת. עדות על מקרים מסוימים בלבד בהם נקט המעסיק דפוס פעולה מסויים, אינה מספקת כדי להוכיח קיומו של נוהג רחב ומחייב." (פסקה 8 לפסק הדין).

35. לשם הוכחת קיומו של נוהג לתשלום החזרי הוצאות למנהלי מחלקה צירף התובע לתצהירו תלוש שכר של מנהל מחלקה בנתבעת בו מצויינים תשלומי אחזקת רכב משתנה, הוצאות רכב קבועות ואחזקת טלפון (ר' נספח יא' לתצהיר), פניות של התובע למנהל כוח האדם ולמנכ"ל הנתבעת בבקשה לקבל הטבות שלטענתו מקבלים מנהלי מחלקות (נספח יב' לתצהיר), תוספת להסכם קיבוצי משנת 76' בדבר השתתפות בהוצאות רכב למנהלי עבודה (נספח יג' לתצהיר), פרוטוקולים של ישיבות משנת 96' לפתיחת ההסכם הקיבוצי (נספח יד' לתצהיר) ומכתב משנת 74' בעניין תוספת לאחזקת רכב למנהלי עבודה (נספח טו' לתצהיר).

מהמסמכים הנ"ל לא ניתן ללמוד על קיומו של נוהג לתשלום החזרי הוצאות למנהלי מחלקה. התובע הצביע על מנהל מחלקה אחד בלבד שקיבל את ההחזרים הנתבעים והציג מסמכים משנת 74' ו- 76' לגבי עובדים שקיבלו השתתפות בהוצאות רכב, בעוד הוא עצמו החל לעבוד בנתבעת בשנת 84' וההסכם הקיבוצי הרלוונטי בין הצדדים נחתם בשנת 93'.

מפניותיו של התובע לגורמים בנתבעת בבקשה לקבל את ההחזרים הנתבעים ודאי שלא ניתן ללמוד על קיומו של נוהג לתשלומם וכך אף משיחות שנוהלו בנוגע לפתיחת ההסכם הקיבוצי.

יודגש כי הנתבעת לא הכחישה כי היו בה עובדים, לאו דווקא מנהלים, שקיבלו החזרי הוצאות בגין אחזקת טלפון, ביטוח רכב ואגרת רישוי בסכומים שונים, אלא שלטענתה הדבר נעשה באופן אישי, בהתאם לשיקול דעתה ולגודל האחריות, המחלקה המנוהלת והיכולות האישיות של כל עובד ועובד.

בתשלום החזרי הוצאות לחלק מהעובדים בנתבעת אין כדי להצביע על דפוס פעולה מסוים העולה כדי נוהג רחב ומחייב.

36. לאור האמור, התובע לא הוכיח זכאותו לתשלום החזרי הוצאות רכב וטלפון, לא מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי ולא מכוח קיומו של נוהג בנתבעת לתשלומם ומשכך, תביעתו ברכיב זה – נדחית.

סוף דבר

37. התביעה נדחית, על כל רכיביה.

38. נתנו דעתנו לכך שהתובע היה עובד הנתבעת קרוב ל-20 שנה ופרש לגמלאות מוקדמות בגין מצב בריאות לקוי. בשים לב לכך החלטנו שלא לחייבו בהוצאות הנתבעת, על אף דחיית התביעה במלואה.

ניתן היום, 1.3.10, בהעדר הצדדים.

מיכל לויט - שופטת,

נ.צ. גב' נקש

נ.צ. מר שני

אב"ד

קלדנית: צביה אברהם



מעורבים
תובע: בוקובזה משה
נתבע: נען דן השקיה אגודה שיתופית חדשה בע"מ
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ,ע"י ב"כ