ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גורביץ גיל נגד ניזרי אברהם )אבי :


בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

דמ 006379/07

בפני:

כבוד הרשמת מוניקה מרגלית

תאריך:

25/02/2010

בעניין:

גורביץ גיל

ע"י ב"כ עו"ד

לאה פורת

התובע

נ ג ד

ניזרי אברהם

ע"י ב"כ עו"ד

אמיר לירן

הנתבע

פסק - דין

1. רקע כללי

התובע, בן 17 בעת הרלבנטית, התקשר עם הנתבע לביצוע עבודת צילום ועריכה של שני סרטים.

בתביעתו עותר התובע לתשלום שכר מינימום על-פי חוק בגין 4 חודשי עבודתו ולהחזר הוצאות.

בשלב ראשון ניתן פסק-דין על סמך כתב התביעה בהעדר הגנה. פסק-הדין בוטל לבקשת הנתבע לאחר דיון במעמד הצדדים.

בשלב שני, הועבר התיק לפישור בפני נציגי ציבור, ואולם הפישור לא צלח.

אין מחלוקת כי התובע ביצע עבודה ולא שולם לו שכר.

השאלה העומדת לדיון – האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, לאור טענת הנתבע לפיה הועסק התובע כ"פרילנס" בחברה וכפועל יוצא, האם זכאי התובע לשכר עבודה ובאיזה שיעור.

2. חומר הראיות

התובע העיד כי יצא לאתר הצילום יחד עם הנתבע לאחר שקרוב משפחה קישר בין הצדדים. הוסכם ביניהם כי התובע יערוך עבור הנתבע סרט וקטעים מסרט נוסף. התובע קיבל מהנתבע הוראות מה לצלם באתר, היקף עבודתו באתר השתנה, עריכת הסרטים בוצעה לאחר מכן בביתו במשך שעות והמוצר המוגמר נשלח על ידו במייל לנתבע. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלת איכות הסרטים. בעקבות כך דרש הנתבע מהתובע להוסיף קטעים למרות שלא סוכם על כך מראש. בעקבות התערבות אביו של התובע המשיך התובע לבצע צילומים עבור הנתבע. התובע הודה בעדותו כי דואר אלקטרוני ששלח לנתבע היה באיכות גרועה, הדבר אינו מצביע לטענתו על האיכות הסופית של הסרט בדיסק, לראיה הנתבע משתמש בסרטים שצילם התובע. אשר לתשלום עליו הוסכם העיד התובע כי בסיכום המקורי דובר על סך -.1,000 ₪ תמורת העבודה. לאחר שהתובע ביצע כתוביות באנגלית לבקשת הנתבע, הובטח לו סך -.1,400 ₪. מתוך דחף לעצמאות המשיך התובע בעבודתו למרות שלא שולם לו השכר. התובע הוסיף כי חברת סאן היתה מעורבת, ואולם עמד על גירסתו לפיה צילם וערך הסרטים עבור הנתבע עצמו.

מטעם התובע העיד גיא לוין, חברו, מי שעבד אצל הנתבע באריזות מוצרים. לטענתו לא שולם לו שכר ע"י הנתבע.

אביו של התובע העיד כי בנו השתמש ברכבו לצורך ביצוע הצילומים עבור הנתבע. עוד ציין כי הנתבע הבטיח לשלם לבנו אך לא עשה כן.

הנתבע העיד מנגד כי הינו בעלים ומנהל של עסק משותף לביצוע סרטים. שותפתו בעסק הפנתה אליו את התובע לעבוד על סרטים. העסק פועל במסגרת חברת סאן. מדובר בשני סרטים בענין תרסיסים למניעת החלקה ולעיכוב בעירה לצורך הצגתם בחנויות השווק. התובע הכין את התסריט והבימוי, צילם במשך שעה ו-20 דקות בעוגן חלק אחד, והמשיכו בביתו של הנתבע. עוד ציין כי התובע צילם אמבט במשך יום נוסף בהתאם לדרישותיו, ולאחר מכן צילם בחורשה אש חיה. העריכה היתה מאוד חובבנית לטענתו, הסאונד היה גרוע, ולא ניתן היה להציג את הסרטים בשל איכותם הגרועה ב- 44 סניפי החנות בהם היו אמורים להופיע. הנתבע נאלץ, לטענתו, להעביר הסרטים לעורך לצורך תיקון. השימוש שנעשה בסרטים היה באתר האינטרנט בלבד. משכך, לא שולם לתובע הסכום המוסכם בסך -.1,000 ₪.

3. המצב המשפטי

קביעת מעמדו של תובע כ"עובד" נעשית על פי מבחנים שונים ויישום התשתית העובדתית. אין הגדרה אחת ויחידה המשמשת אמת מידה לקביעת יחסי עובד ומעביד, אלא הגדרות רבות ומגוונות.

קיומם של יחסי עובד מעביד יסודם, בדרך כלל, בקשר חוזי שבין העובד לנותן העבודה, אשר מטרתו העיקרית היא ביצוע עבודה, כמטרה בפני עצמה ולא כמטרה נלווית להשגת מטרה אחרת. יחסי העבודה מצמיחים זכויות וחובות שמקורן, בין היתר, בחוזה עצמו (ע"ע 1270/00 אהובה פרידמן נ' אליעזר הוז, פד"ע ל"ח (39)).

בקביעה אם קיימים יחסי עובד – מעביד יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים להתקשרות בדין, עליה ניתן ללמוד מביטויים חיצוניים שניתנו. אחד הביטויים המובהקים לאותה כוונתה היא התמורה.

קיומה מצביע על רצון הצדדים ליצור יחסים חוזיים (דב"ע לט/112-3, שמואל זבורובסקי נ' אגודת בית הכנסת הגדול ע"ש גיבורי ישראל, פד"ע י"א, 309).

המבחן הנהוג כיום בפסיקת בתי הדין לעבודה להגדרת "עובד" הינו מבחן תכלית ההסכם, המעניק משקל רב יותר לאוטונומיה של רצון הצדדים ולכוונתם הסובייקטיבית, בצידו של מבחן ההשתלבות אשר שלט בעבר, על מבחני המשנה הנלווים כגון כפיפות, התלות האישית, אופן התשלום , הפיקוח והתנהגות הצדדים, המכונים במקובץ "המבחן המעורב", תוך ייחוס חשיבות רבה יותר לעקרון תום הלב הכרוך בכוונת הצדדים בהסכם ההעסקה (ראה ספרו של השופט י. לובוצקי/חוזה עבודה וזכויות עובד, פרק 2 עמ' 5 והאסמכתאות).

חוק שכר מינימום קובע כי עובד שהועסק במשרה מלאה כנהוג במקום עבודתו, זכאי לתשלום שכר המינימום. משרה מלאה היא "כנהוג במקום העבודה" או פועל יוצא מהסכמה אליה הגיעו הצדדים ומנסיבות הענין (דב"ע נה/153-3 תמר קריצלר – מלכה אוחיון, פד"ע כ"ט, 192). "...ברור שמשרה היא מושג מפעלי – תקני ומה שבמפעל מסויים או במקום עבודה מסויים ייחשב בתור "משרה אחת", יכול ובאחר לא יחשב כך או שכלל אין בו מושג מוגדר וברור של משרה" (דב"ע מא/ 152-3 התזמורת הקאמרית הישראלית - רובין, פד"ע יג', 198). קביעה זו מתיישבת עם מציאות חיי העבודה בישראל ועם ההגדרות המשתנות של "משרה מלאה" במגזרי העבודה השונים (ר' ע"ע 664/08 אשרף עבאסי – חברת החשמל המזרח ירושלמית בע"מ, מיום 21.2.10).

על-פי הוראת סעיף 32 לחוק בתי הדין לעבודה, בית הדין אינו קשור בדיני הראיות בהליכים אזרחיים. אף על פי כן ההלכה היא שבית הדין קשור בעקרונות שבדיני הראיות, ביניהם נמנה הכלל ש"המוציא מחבירו עליו הראיה". על פי כלל זה נפסק כי "נטל ההוכחה מהי תקופת העבודה בה הועסק התובע ומהו גובה שכרו מוטל על העובד –התובע" (דב"ע נד/23-3 חיים פרינץ נ. נתי גפן ואח', פד"ע כ"ו, 547), והכוונה היא כי עליו להרים את נטל השכנוע או לעמוד בחובת הראייה או שניהם גם יחד.

4. דיון והכרעה

במקרה דנן, מדובר בתלמיד בית ספר בן 17, שהתקשר עם הנתבע על מנת לצלם ולערוך עבורו סרטים בתשלום, הכל בהתאם לכישוריו ונסיונו.

התובע פעל בהתאם להוראות הנתבע בשלב הצילומים, העריכה והתיקונים. אין ספק כי התובע אינו עוסק מורשה בעל עסק עצמאי משלו, כפי שסביר לנער בגילו, עובדה שהיתה בידיעת הנתבע. אפילו לא סופקו לתובע "כלי עבודה" ע"י הנתבע, כטענת הנתבע, אין בכך לשלול את השתלבותו בעסק הנתבע במשך תקופת עבודתו הקצרה יחסית. הפעלת העסק ע"י הנתבע במסגרת חברה בניהולו ובבעלותו אינה מונעת תביעה אישית כנגד הנתבע, הרוח החיה בחברה, בנסיבות הענין ומי שהתקשר באופן אישי עם התובע כפי שניתן להתרשם.

מדובר בהתקשרות שתכליתה ביצוע סרטים בתמורה. מקום ביצוע העבודה היה צילומים באתרי חוץ ובביתו של הנתבע, ועריכה בביתו של התובע. שלב העריכה נעדר פיקוח הנתבע. אין בעבודה האמורה מושג ברור ומוגדר של משרה.

אף כי לא הובאה גירסה ברורה בענין היקף המשרה מטעם הנתבע, אין בידי לקבל את גירסת התובע במלואה, לפיה עבד 4 חודשים, משתחילת ההתקשרות על-פי כתב התביעה היתה באמצע חודש 4/06, העבודה הסתיימה לטענתו לאחר חודש ואז ביקש ממנו הנתבע באמצע 5/06 לצלם סרט נוסף, ובתום החודש השני נדרש לבצע כתוביות, ובחודש 8/06, משהתקרב מועד גיוסו של התובע נותק לטענתו הקשר בין הצדדים. לכך יש להוסיף כי ביצוע העבודה היה במקביל ללימודיו של התובע.

לאור האמור, יש להעמיד את משך עבודתו של התובע על שלושה חודשים. איכות העבודה אינה רלבנטית לזכאות העובד לתשלום שכרו, שכן המעסיק אינו רשאי לבצע ניכויים משכרו של העובד אלא בהתאם להוראות הדין. בהתאם לתקנות שכר מינימום (נוער עובד וחניכים) התשמ"ח-1987 זכאי התובע לשיעור 83% משכר המינימום. הסכום ייפסק לו.

אשר להוצאות שכירת מצלמה ודלק – התובע לא ביסס תביעתו על מקור חוקי או הסכמי לעצם הזכאות, ולא תמך תביעתו ברכיבים אלה בראיות לשיעור הנתבע, הנושא נזנח בדיון. התביעות ברכיבים אלה תידחנה.

5. סוף דבר

לאור האמור, אני קובעת כי הנתבע, ניזרי אברהם, ישלם לתובע שכר עבודה בסך -.9,238 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה 7.8.07 עד מועד התשלום תוך 14 יום.

הנתבע ישא בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך -.1,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין תוך 14 יום.

ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין.

פסק-הדין ישלח לצדדים ע"י המזכירות.

ניתן היום י"א באדר, תש"ע (25 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים

___________________
מוניקה מרגלית, רשמת

קלדנית: שרי חדד



מעורבים
תובע: גורביץ גיל
נתבע: ניזרי אברהם
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ עו"ד,ע"י ב"כ עו"ד