ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אירן כהן נגד בטוח לאומי-סניף :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

בל 005777/07

בפני:

כבוד השופטת חנה טרכטינגוט

נ.צ. מר אליאב יארניצקי

נ.צ. גב' אלה בלאס

02/03/2010

בעניין:

אירן כהן

התובעת

ע"י ב"כ עו"ד ספינרד אלכנסדר

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

הנתבע

ע"י ב"כ עו"ד דלית מילוא

החלטה

1. לפנינו תביעה של אירן כהן (להלן- התובעת) להכיר באירוע מוחי בו לקתה ביום 4/12/2003 כפגיעה בעבודה כמשמעותה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

2. נקדים ונאמר כי עקב מצבה הרפואי של התובעת מונתה ביתה כהן קורינה כאפוטרופוסית לתובעת. (להלן -האפוטרופוסית). התביעה הוגשה על ידי האפוטרופוסית אשר אף הגישה תצהיר.

לא ניתן היה לגבות הודעה או עדות מהתובעת.

3. אלה העובדות העולות מכתב התביעה ותצהיר האפוטרופוסית:

א. התובעת הינה קלינאית תקשורת אשר עבדה הן בי"ח בלינסון והן במכון כמטפלת וכמנהלת וזאת החל מיום 1/1/1990 ועד ליום 4/12/2003 מועד בו לקתה אירוע מוחי.

ב. תביעה לתשלום דמי פגיעה הוגשה ביום 24/9/2005 והוחזרה לצורך השלמת פרטים.

ג. ביום 5/1/2006 נשלחה התביעה פעם נוספת.

ביום 25/1/2007 נדחתה התביעה משלא הופיעה התובעת בסניף המל"ל.

ד. האירוע החריג מתואר בסעיף 11 לתצהיר האפוטרופוסית:

"11.1 בימים האחרונים לעבודתה של אימי התגלעו חילוקי דעות קשים בינה לבין בעלי המכון הנוספים, וזאת על רקע ניהול כספים, כאשר אמי הואשמה בניהול כספים כושל ובחובותיו של המכון, ואיימו על אמי בסגירת המכון.

11.2 על מנת להפעיל לחצים נוספים על אמי, בעלי המכון (השותפים) הפסיקו לספק למכון שירותים באמצעות חברה אחרת בבעלותם; יוער כי למכון אסור היה לקבל שירותים מכל חברה אחרת פרט לחברה שבבעלות השותפים.

11.3 זמן קצר לפני האירוע, מזכירת אמי היתה עדה לאמירות אמי כגון: "הם מעמידים אותי בפנה ולוחצים עליי חזק", "אני עוד אקבל התקף לב", "אשר ומוטי (בעלי החברה השותפים) עוד יהרגו אותי", "עלי לדבר עם אבי (אברהם בכר-מבעלי החברה) ולראות את כל הנושא לכאן או לכאן.

11.4 בתאריך 3/12/2003 בשעות הערב המוקדמות הייתה מזכירת אמי עדה לשיחת טלפון בין אמי לאחד משותפים, אשר נוהלה בצעקות ואמי יצאה מהעבודה נסערת מאד.

11.5 בתאריך 3/12/2003 (יום לפני האירוע) בשעות הערב התקיימה פגישה בין אמי לאחד משותפיה בה כנראה נדונה שאלת סגירת המכון.

11.6 לאחר קרות האירוע, נמסר לי מאשתו של אחד השותפים, אשר ראתה את אמי באותה הפגישה (03/12/2003) כי היה נראה לה כי כבר בזמן הפגישה נראה היה שאמי התקשתה בדיבור וכי דבורה היה כבד, מכאן אני מאמינה כי האירוע המוחי החל כבר בזמן פגישת עבודה של אמי עם השותף, אשר התקיימה בשעות הערב המאוחרות ביום 03/12/2003.

11.7 יצויין כי אמי הקדישה את כל כולה להקמת המכון והצלחתו, והמכון היווה חלק בלתי נפרד מחייה".

ד. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה הן מחמת שיהוי והן לגופו של עניין.

בסיכומיו זנח הנתבע את טענת השיהוי.

ה. המחלוקת איפוא האם אירע לתובעת אירוע חריג בסמוך למועד בו אובחן האירוע המוחי.

4. מטעם התובעת העידה האפוטרופוסית.

ב"כ התובעת ביקש להזמין לעדות את גב' אורלי גרנדר אשר שימשה כמזכירה במכון אך משלא התיצבה לעדות ויתר על עדותה.

בתום חקירת האפוטרופוסית הודיעה ב"כ הנתבע, לאחר שניתנה הסכמת ב"כ התובעת, כי הנתבע יבצע חקירות נוספות בהתאם לשיקול דעת פקיד התביעות.

ביום 30/8/2009 הודיעה ב"כ הנתבע כי נסיונות רבים לאתר את גב' גרנדר לא צלחו וכי מר אפרתי שהינו אחד מהשותפים במכון עבר תאונת דרכים ולא יכול היה להחקר.

5. האפוטרופוסית הבהירה בחקירתה הנגדית כי הפרטים המצוינים בסעיף 11 לתצהירה נדלו ברובם מהמזכירה של התובעת, והאמור בסעיף 11.5 נמסר ממי שהיתה אשתו של אחד השותפים.

עוד הוסיפה כי בין השותפים לבין התובעת מתנהל הליך נוסף בו התובעת תובעת פיצויי פיטורים וחופשה כאשר השותפים מאשימים את התובעת בניהול כושל.

האפוטרופוסית הבהירה כי לאחר האירוע המוחי התקיימה פגישה בינה לבין השותפים ביוזמת השותפים בה כל אחד העלה את טענותיו.

האפוטרופוסית לא ידעה לומר האם באותה פגישה קדמה דרישת השותפים, לדרישת התובעת, אם לאו.

גם מאותה פגישה הבינה האפוטרופוסית כי השותפים העלו את טענותיהם כלפי התובעת בדבר ניהול כושל בטרם לקתה באירוע המוחי.

6. טענות התובעת -

א. התובעת הוכיחה קיומו של אירוע חריג.

ב. ימים ספורים לפני האירוע אמרה המערערת למזכירתה: "אני עוד אקבל התקף לב; אשר ומוטי עוד יהרגו אותי".

ג. יום טרם האירוע (3/12/2003) היתה לתובעת שיחה עם שותפיה בה אמורה היתה להידון שאלת סגירת המכון.

התובעת עמדה בפני לחץ אדיר שכן מפעל חייה עמד בסכנת סגירה.

ד. סמיכות הזמנים בין האירוע התאונתי החריג לבין האירוע המוחי יוצרת חזקה לגבי הקשר הסיבתי ביניהם.

7. טענות הנתבע -

א. מלבד האפוטרופוסית אשר לא נכחה בעת האירוע, אין כל עדות אוביקטיבית על ידי מי מהעדים אשר נכח באירוע.

ב. לפי תצהיר האפוטרופוסית לא היתה זו הפעם הראשונה בה נתגלעו ויכוחים במישור הכספי בין התובעת לבין שותפיה.

ג. המזכירה של התובעת לא הובאה לעדות ולכן הפנית בית הדין בסיכומים לדברים שכביכול מסרה המזכירה הם בבחינת הטעיה.

ד. עדות האפוטרופוסית הינה בבחינת עדות שמיעה שמשקלה אפסי. גם תצהיר האפוטרופוסית מבוסס על שבבי מידע חלקיים.

ה. על אף האמור בתצהיר בעדותה לא ידעה האפוטרופסית לומר מה קדם למה בשיחה, דרישות השותפים או דרישתה שלה.

ו. המנעות מהבאת ראיות פועלת לחובת הנמנע.

8. דיון והכרעה -

הכלל הוא כי על התובע להביא ראשית ראיה שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה. מקום בו לא עלה בידי התובע להביא ראשית ראיה שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו כקשור סיבתית באוטם הווי אומר אירוע חריג המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר, תדחה התביעה על הסף אף מבלי להזקק למומחה רפואי.

[דב"ע מו/139-0 דן יצחק נ' המוסד פד"ע יח' 315].

יחד עם זאת נקבע כי -

"כשמדובר בישום חוק מחוקי הביטחון הסוציאלי, ההלכה היא כי קיימת האפשרות לפסוק במקרה של ספק לאו דווקא תוך מיצוי מלא של הכלל של חובת ההוכחה, אלא תוך הזדקקות למידת הסבירות, לכלל חומר הראיות, כולל חומר החקירה שבתיק המוסד לביטוח לאומי שכנגד עיני הפוסק גם השיקול של "עוול" מול "עוול".

[דב"ע ל/10-0 דוידיאן נ' המוסד לביטוח לאומי, דב"ע נא/108-0 עבדאללה עודה נ' המוסד לביטוח לאומי].

[עב"ל 62/96 המוסד נ' נפתלי אדרי פד"ע לב 185].

אין באמור כדי לשנות את סדרי הראיות ויש לבחון בכל מקרה את הנסיבות ואת יכולת הנפגע לאורן להניח תשתית לראשית ראיה לקיומו של אירוע חריג.

9. מן הכלל אל הפרט -

אין חולק כי התובעת לקתה באירוע מוחי ועד היום יכולת ההתקשרות עמה מוגבלת ביותר, אם בכלל, ולפיכך בתה משמשת אפוטרופוסית. לפיכך לא היתה לתובעת היכולת למסור את גרסתה.

אכן תצהירה ועדותה של האפוטרופוסית מבוססים על רסיסי מידע שנמסרו מפי המזכירה ומפי אשת השותף.

המשקל אשר ליחס לעדות שמיעה תלויה בנסיבות.

בנסיבות המקרה משהאפוטרופוסית עשתה עלינו רושם מהימן נתנו משקל לעדות השמיעה.

הנתבע טוען כי ב"כ התובעת נמנע מלהביא ראיות ישירות והמנעות זאת פועלת לרעתו.

אלא שבמקרה זה הראיות הישירות הן המזכירה גב' אורלי גרנדר והשותפים אשר אחד מהם נפטר.

בענין זה יש לציין כי אף הנתבע עצמו הודיע ביום 30/8/2009 כי לא הצליח לאתר את גב' גרנדר וכי השותף מר אפרתי עבר תאונת דרכים וטען כי אינו יכול להחקר בזמן הקרוב.

משמע כי גם אליבא דנתבע מדובר בעדים אשר מטעמיהם אינם משתפים פעולה.

יתירה מכך האפוטרופוסית העידה כי בין התובעת לשותפים מתנהל הליך משפטי לפיכך לא מדובר בעדים אשר נקיים מאינטרסים משניים לעדות.

10. הנתבע מוסיף וטוען כי נמצאה סתירה בעדות האפוטרופוסית וכי בכל מקרה לא היה זה הפעם הראשונה בה נתגלעו ויכוחים במישור הכספי בין התובעת לבין שותפיה.

אשר לסתירה מפנה ב"כ הנתבע לעדות האפוטרופוסית אשר לא ידעה לומר מתי הועלו טענות השותפים כלפי התובעת.

אלא שלטעמי מבקש הנתבע ללמוד מעדות האפוטרופוסית את מה שלא נאמר בה.

האפוטרופוסית העידה כי לאחר האירוע נערכה פגישה בינה לבין השותפים ביוזמת השותפים בה כל אחד העלה את טענותיו.

משנשאלה האפוטרופוסית בחקירה החוזרת באשר לפרטי הפגישה ומי העלה לראשונה את טענותיו לא זכרה. אלא שתשובה זו מנותקת מההקשר הכללי ואין ספק כי הפגישה שיזמו השותפים היתה על רקע הטענות ההדדיות כאשר טענת התובעת בקשר זכויותיה הנובעות מהפסקת העבודה יכולות היו להתעורר רק לאחר שעבודתה הופסקה בעקבות האירוע המוחי.

אשר לעובדה כי יום 3/12/2003 לא היה הפעם הראשונה בה נתגלעו הויכוחים במישור הכספי, אכן דברים אלה עולים מסעיף 11.1 לתצהיר האפוטרופוסית אך אין בהם כדי לשלול את הגירסה בדבר פגישה נוספת מיום 3/12/2003 אשר נוהלה בצעקות ובעקבותיה יצאה התובעת נסערת.

לפיכך בנסיבות המקרה משנתנו אמון בעדות האפוטרופוסית ימונה מומחה יועץ רפואי.

עובדת חילוקי הדעות בימים האחרונים תובא גם כן לידיעתו.

החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי תשלח לצדדדים בנפרד, וזאת לאחר שיוזמן החומר הרפואי על ידי הנתבע.

לעיוני ביום 25/3/2010.

ניתנה היום י"א באדר, תש"ע (25 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.

נ.צ. מר אליאב יארניצקי

נ.צ. גב' אלה בלאס

חנה טרכטינגוט, שופטת

קלדנית: אסתר תורתי



מעורבים
תובע: אירן כהן
נתבע:
שופט :
עורכי דין: