ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בשארה ארשיד נגד ביטוח לאומי :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בל 002696/08

בפני:

כב' השופט מירון שוורץ

נציג ציבור (עובדים): מר שרון בצלאל

נציג ציבור (מעבידים): מר אסעד עזאיזה

תאריך:

02/03/2010

ע"י ב"כ

עו"ד אברהים

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ

עו"ד לובנא תלחמי-סוידאן

הנתבע

נוכחים:

מטעם התובע: בעצמו בליווי עו"ד אברהים

מטעם הנתבע: עו" לובנא תלחמי-סוידאן

פרוטוקול

ב"כ הנתבע:

אני מבקשת להגיש לבית הדין את אסופת המסמכים שהעתק ממנה נמסר כרגע לחברי. אמנם חלק מהמסמכים הללו הוגשו במסגרת כתב ההגנה, אולם על מנת לייעל את הדיון ועל מנת להביא בפני בית הדין את כל המסמכים על פי סידרם הכרונולוגי, אני מגישה את כולם כעת.

ב"כ התובע:

הגם שחלק מהמסמכים האלה לא הובאו לידיעתי מבעוד מועד ובמיוחד התחקיר שנעשה ע"י חוק המל"ל, אולם אצמצם את התנגדותי ואבקש להוציא מאסופת המסמכים את שתי חוות הדעת של פרופ' פרדיס מילו, הואיל ואין מדובר בפרוטוקול של ועדה רפואית מטעם המל"ל, אין מדובר בתביעה שהוגשה למל"ל וגם לא חוות דעת של יועץ פנימי וגם לא החלטה של המל"ל ובנסיבות אלה יש להוציא אותם. אילו ידעתי על קיומה של חקירה בתיק זה, הייתי בנסיבות אלו עומד על חקירת חוקר המל"ל, אך כאמור לא ידעתי אודותיה אולם אסכים להגשת הדו"ח.

יודגש כי החלטת בית הדין לעניין התצהירים לרבות הגשת מסמכים כלשהם, אשר הנתבע רוצה להסתמך עליהם, היה אמור להגישם 30 יום ממועד הגשת התצהירים מטעמי ולא בפתח ישיבת ההוכחות הקבועה להיום. בנוסף הנתבע לא הגיש תצהיר המתייחס להשתלשלות העניינים ב-בל 2410/06 לרבות הצהרת ב"כ המשיב בזמנו –עו"ד וירג'ינה מנסור-ג'בארין.

ב"כ הנתבע:

חוות הדעת שחברי מבקש שלא יוגשו, הן חוות דעת שהוגשו מטעם התובע עצמו לוועדות הרפואיות שהתכנסו בעקבות ההליכים שהוא פתח ובעקבות העררים שהוא הגיש. ומפליא אותי שבעצם אין התנגדות להגשת הפרוטוקולים שהתייחסו לאותן חוות דעת אבל יש התנגדות, והיא מובנת לי מאוד, לגבי חוות הדעת שאותן ועדות דנו בהן. אין שום הצדקה להתנגדות שבפנינו, מדובר במסמכים שהוגשו מטעם התובע ולגביהם נתבקשה התייחסות של אותן ועדות ולכן יש לדחות את ההתנגדות.

החלטה

לצורך הכרעה בהליך זה, יתכן ויהיה צורך בהבנת מכלול האירועים שקדמו להחלטתו האחרונה של פקיד התביעות נשוא תביעה זו, לרבות בחינת הטיעונים אשר הועלו על ידי התובע בפני טריבונלים קודמים.

מאחר שחוות הדעת שניתנו ע"י ד"ר פרדיס, הוגשו מטעם התובע בפני אותן ועדות, הרי שיתכן ויהיה בהן כדי לסייע לנו להבין את טיעוניו של התובע ביחס לעניינים השנויים במחלוקת.

אשר על כן, אין מקום להתנגדות כפי שהועלתה ע"י התובע כעת ולפיכך גם חוות הדעת הללו, כמו יתר המסמכים, יובאו בפני בית הדין בהליך זה.

ניתנה היום ט"ז באדר, תש"ע (2 במרץ 2010) במעמד הצדדים.

מירון שוורץ, שופט

התובע מוזהר לומר אמת ומעיד בחקירה ראשית:

אני מאשר חתימתי על התצהיר מיום 6/1/10.

חקירה נגדית לב"כ הנתבע:

אין לי חקירה נגדית לתובע.

ב"כ התובע: אלו עדיי.

ב"כ התובע מסכם:

עניינו של התובע נדון בפני שלושה שופטים בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, כאשר התביעה דנן מתייחסת להחלטתו האחרונה של הנתבע. בתחילת דרכו של התובע הוגש ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בתביעת החמרה שהוגשה על ידו. אותו ערעור ולאחר הצהרת ב"כ הנתבע לפרוטוקול מיום 21/2/07 ואשר לפיה נרשם ש"ההכרה העיקרית בשנת 2003 הייתה רק באוזן שמאל ולכן הועדה מחוייבת למה שהוכר ע"י פקיד התביעות". אבהיר שאותו ערעור התייחס לשתי האוזניים לרבות אוזן ימין, אולם הנתבע סירב לדון באוזן ימין לגופו של ערעור בהסתמכו על כך שהועדה הרפואית לעררים גם אם התייחסה לאוזן ימין בדרך אגב, אולם אין בהתייחסות זו כל התחייבות המחייבת את הנתבע שהכיר באוזן שמאל. לפי אותה גישה ולאור הצהרה זו של ב"כ הנתבע, ובהמלצת כב' השופטת עידית איצקוביץ הוחלט למחוק את הערעור תוך מתן דגש בפסק הדין שהנתבע ידון בתביעת התובע באוזן ימין לכשתוגש, לגופה. אני מפנה את בית הדין לפסק הדין מיום 21/2/07. התובע שעשה הכל על מנת לקדם את עניינו, חרף הטענות כבדות המשקל שהועלו בערעור כנגד הועדה הרפואית לעררים, שכוונו בעיקרם לאוזן ימין, הסכים לאותה המלצה שקיבלה תוקף של פסק דין, הגיש תביעה למל"ל בגין אוזן ימין. לא עבר הרבה זמן עד שהנתבע דחה תביעתו של התובע להכרה באוזן ימין ככזו הנובעת והקשורה לעבודתו, הכל בהתאם להחלטה מיום 24/5/07 – דחייה לפי סעיף 84. שוב התובע פנה לבית הדין כנגד החלטת הנתבע מיום 24/5/07, מהר מאוד הנתבע חזר בו מהחלטתו הדוחה את תביעתו בגין אוזן ימין וכב' הנשיאה שפר התירה לנתבע לחזור בו וקיבלה בעצם תביעת התובע בבל. 2529/07. לא עבר זמן והתובע קיבל החלטה נוספת. בהחלטתו האחרונה מיום 13/4/08, החליט הנתבע "לבטל" את תביעת התובע בגין אוזן ימין. מכאן התביעה שבפנינו. אקדים ואציין, כי אין בחוק המל"ל או בהוראות הדין עיגון להחלטת הנתבע ולא ברור מקורה של אותה החלטה המורה על ביטול "אין חיה כזו". המל"ל יוכל לאשר או לדחות תביעות מסוג זה. בהחלטת הנתבע מיום 13/4/08 הוספה ולא בכדי מילה "שמאל בלבד", המילה "בלבד" לא הופיעה בהחלטה הראשונה של המל"ל אשר אישרה את התביעה שהגיש התובע להכרה במחלתו כקשורה לעבודה. ועל מנת להבהיר נקודה זו, כשנתקבלה החלטת הנתבע בשנת 2003 המאשרת פגיעה באוזן שמאל, סבר התובע לתומו שהחלטה בגין אוזן ימין תבוא בהמשך. התובע מעולם לא קיבל החלטה הדוחה את תביעתו בגין אוזן ימין. שוב, בהחלטה משנת 2003 , הראשונה, לא נאמר לו אודות זכויותיו כנגד הדחייה כביכול בגין אוזן ימין, אשר לא נדחתה בפועל, על פי החלטה רשמית. הנתבע מחוייב ליידע את התובע על פי כללי הצדק והפרוצדורה את זכויותיו במקרים כגון אלה. משלא נדחתה תביעת התובע בגין אוזן ימין, אבקש מבית הדין לראות אותה ככזו שעד היום לא ניתנה בה החלטה. המילה "בלבד" שהוספה בהחלטת המל"ל משנת 2008 לא הייתה בהחלטה הראשונה. נימוק נוסף – העובדה כי ב"כ הנתבע מצהיר לפרוטוקול כי הועדה הרפואית מחוייבת רק להחלטת הפקיד ומטעם זה מבקש מבית הדין לא לדון בערעור שמתייחס לאוזן ימין, מחייבת את הנתבע שכן המדובר בהצהרה של בא כוחו. וזאת חרף הפסיקה שקובעת אולי אחרת. התובע יטען כי גם אם ההלכה היא שמסמכותה של ועדה רפואית לעררים לדון בשתי האוזניים ובכך יצאה היא לידי חובה ועניינו של התובע זכה כביכול להתייחסות עניינית, אולם לאור ההצהרה של ב"כ הנתבע, מתבקש בית הדין להתעלם מפסיקה זו שכן ההצהרה היא שמחייבת. עו"ד פועל כשלוח של הנתבע והצהרתו מחייבת את הצהרת הנתבע וגוברת על אותם פסקי דין.

בפני בית הדין מונח פרוטוקול ועדה רפואית ראשונה של המל"ל מיום 14/7/03 כאשר בפרק ממצאים ונימוקים צויין בשורה השמינית מלמטה "עקומת השמיעה מימין לא קשורה כלל לחשיפה לרעש אלא למחלה ככל הנראה" מחלה הנקראית מחלה מנייר. כשביקש התובע לחלוק בפני בית הדין בסיבוב הראשון שהתנהל בפני כב' השופטת איצקוביץ על הקשר הסיבתי בין האמירה בעלמא שגררה אחריה את כל פרוטוקולי הועדות של המל"ל, נמנע מהתובע לדון בשאלת הקשר הסיבתי מפאת אותה הצהרה של באת כוח הנתבע. התובע אינו סובל ממחלת מנייר ועל כך גם הצהיר. התובע לא נחקר נגדית כך שעדותו אמינה ומקובלת על בית הדין. הימנעותו של הנתבע מחקירת התובע תפעל לרעתו והימנעותו של הנתבע מהבאת תצהיר שיתייחס להצהרת באת כוחו דאז, גם היא תפעל לרעתו. מתוך אסופת החומר שצורפו ע"י הנתבע, אין מסמך רפואי אחד המגדיר או קובע את המחלה ממנה סובל התובע באוזן ימין, דבר התומך בהצהרתו, לפיה אין הוא חולה במחלת מנייר. בתצהירו של התובע פירט הוא השתלשלות העניינים וכן היחשפותו לרעש מזיק, כאשר צויין שם כי חשיפתו בשנת 1999 - 1998 נוסף לחשיפתו השוטפת הייתה באותה תקופה חשיפה לרמות רעש גבוהים. כן הצהיר התובע כי נחשף במסגרת עבודתו לגז שקוראים לו CO. מחלת המנייר שתוכרע בסופו של יום ע"י מומחים מטעם בית הדין, תיקבע לאחר שיונח בסיס עובדתי שיתייחס גם לחשיפה למפלסי רעש גבוהים וגם לחשיפה ל-CO. גם אם יקבע שהתובע חלה במחלת מנייר, כי אז מחלתו תהיה קשורה לעבודתו. לסיכום, אבקש מבית הדין לקבל את התביעה במובן זה, לראות את החלטת הנתבע מיום 13/4/08 כבטלה ומבוטלת, וכן לקבוע כי הנתבע עד ליום זה לא דחה את תביעת התובע בגין אוזן ימין ובמידה וכן, היינו הנתבע כן דחה את תביעת התובע לאוזן ימין, כי אז מתבקש בית הדין למנות מומחה מטעם בית הדין שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת המנייר הנרכשת לבין סביבת עבודתו של התובע, כאשר על המומחה גם לקבוע האם התובע סובל ממחלה זו על פי המסמכים הקיימים. באשר לחוות הדעת של ד"ר פרדיס, חוות דעת אלו הוצאו לבקשת עו"ד אבו זלאף, בא כוחו של התובע דאז, על פי חוות הדעת, שלא מהוות ראיות מטעם התובע בהליך זה, שכן לא צורפו לתצהירו, נקבע כביכול שהתובע סובל ממנייר, אולם אין בסיס כלשהו בחוות הדעת לקביעה זו ורק אמירה בעלמא. אילו ידע התובע כי הנתבע עומד להגיש חוות דעת אלה, כי אז היה מגיש בקשה מנומקת לזימונו של ד"ר פרדיס לחקירה בבית הדין. וב"כ הנתבע לא חקר את התובע אודות חוות דעת אלה, למה ביקש אותן ומה מטרת הגשתן, כאשר העדר חקירת התובע גם הוא יהיה לרעתה.

לבסוף, אבקש מבית הדין לקבוע שצדק צריך להיראות ולהיעשות, כאשר נסיבותיו של תיק זה זועקות לשמיים, התובע חרף כל ההליכים שהגיש לבית הדין, נופל קרבן כביכול להחלטות והבטחות סרק של הנתבע ואני שוב מפנה להצהרת ב"כ הנתבע. אל לו לבית הדין ליתן יד להטעייה של הנתבע להליכים, אל לו לבית הדין לקפח זכות של התובע כנגד מוסד סוציאלי, כאשר ההחלטות וההצהרות שניתנו על ידי הנתבע מהוות הבטחה שלטונית.

אבקש לחייב את הנתבע בהוצאות בגין ישיבת 7/7/09 שהייתה ישיבת סרק ובגין ישיבת היום שכן יכולנו לחסוך מבית הדין וגם מעצמנו את ישיבת היום ולהגיש סיכומים בכתב.

ב"כ הנתבע מסכמת:

אתחיל מהסוף – שמבחינה אופטימאלית גם אם כל טענות התובע יתקבלו היום, לפני שאתייחס אליהן, בית הדין מוסמך אך ורק להחזיר את התיק לפקיד התביעות ולהורות לו לדון בתביעה שהוגשה ביום 25/4/07, כי בעצם פקיד התביעות באותה החלטה באפריל 2008, אמר לתובע שהוא בעצם כבר דן בעניין והוא לא ידון בו שוב.

אין סמכות לבית הדין לדון בטענת התובע אם הוא סובל או לא סובל ממחלת המנייר. כשבעצם אותה תביעה מאפריל 2007 מתייחסת לטענה זו שכביכול פקיד התביעות סירב לדון בה. אני אתייחס גם תחילה לטענות התובע בסעיפים 22-24 בתצהירו ובעצם אני מפנה את תשומת הלב לעובדה שהתובע טוען שתי טענות חלופיות. הטענה הראשונה היא שהוא לא סובל מהמחלה אבל הטעה החלופית היא שהוא סובל מהמחלה אבל זה כתוצאה מתנאי העבודה שהוא מפרט בסעיפים 23 ו-24. כשהסעיפים הללו והטענות הללו הם חדשים לחלוטין. הטענות מועלות בפעם הראשונה בתצהיר, כב' בית הדין מופנה לטופס התביעה מאפריל 2007 ואין בטופס התביעה לפקיד התביעות שום טענה עובדתית של גורמים סביבתיים או אפילו של אירוע מסוף שנת 98 כפי שנטען. אם כי גם לי היום לא ברור אם מדוע באירוע אחד בשנת 98 או בחשיפה ממושכת. אבל בכל מקרה, טענות אלו לא הועלו בפני פקיד התביעות ומכאן אין סמכות בכלל לבית הדין לדון בהן ולהכריע לגביהן.

הנתבע מפנה את כב' בית הדין להודעה לפגיעה בעבודה שהוגשה בינואר 2003, לטופס התשאול שבוצע לגביה ולהחלטה מיום 6/5/03. טופס התביעה מינואר 2003 הוגש לגבי ליקוי שמיעה דו צדדי, התובע בעצמו מפרט בטופס התשאול לגבי הליקוי שהוא סובל ממנו בשתי אוזניו. אכן, ההחלטה מיום 6/5/03 התייחסה רק להכרה בליקוי שמיעה באוזן שמאל, ואפילו התובע קיבל תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, אך מהשלב הזה והבא, בפועל, הנתבע בדק את הליקוי ממנו סובל התובע במסגרת הוועדות הרפואיות לגבי שתי אוזניו, בית הדין מופנה לתביעה לקביעת דרגת נכות מאותו חודש, מכתב ממאי 2003, שוב התובע מתאר את הפרטים של הפגיעה "ליקוי בשתי האוזניים", שוב הוא מתאר את המגבלות ואת ההפרעות שיש לו לגבי שתי האוזניים ואכן ההליך הוועדות הרפואיות מתחיל בדרג הראשון שהתכנס ביום 14/7/03 ומתייחס לשתי האוזניים. התובע כמובן לא מקבל את קביעת הוועדה של יולי 2003 ומגיש ערר, הערר שלו נשמע בפני וועדת העררים ביום 24/3/04, לאותה וועדה, התובע מיוזמתו, מגיש חוות דעת מטעמו של ד"ר פרדיס, כשבית הדין מתבקש לדחות את הטענות מי ביקש את חוות הדעת. מדובר בחוות דעת שהוגשה על ידי התובע או בא כוחו, והוועדה התבקשה להתייחס אליה, כמצוות הפסיקה. לפי חוות דעתו זו, של ד"ר פרדיס, התובע סובל ממחלת המנייר באוזן ימין. לאחר בירור מקיף, אני מפנה לעמ' השני של חוות הדעת, לשורה 12 ו-13 מלמטה, זאת הקביעה של הרופא מטעם התובע. עם אבחנה זו ועם חוות דעתו זו, התובע מבקש מוועדה לעררים לדון בעניינו, אשר עשתה זאת ודחתה את עררו, תוך התייחסות לאוזן ימין ולמחלת המנייר.

התובע מקבל את החלטת וועדת העררים ולא מערער עליה לבית הדין, אבל בחודש 2/05 הוא פונה לנתבע בבקשה להחמרת מצב. לאותה בקשה מצורפים מסמכים של הרופאים שטיפלו בתובע, ואני מפנה את כב' בית הדין לליקויים והתלונות שהתובע שוטח בפני הרופאים גם ביחס לאוזן ימין. עניינו של התובע מובא לדרג ראשון בעניין החמרה, גם בדרג זה, יש התייחסות לשתי האוזניים. התובע במסגרת הערעור על דרג ראשון ביום 15/11/05, הוא הגיש ערר, אבל לחיזוק הערר שלו, הוא מבקש להשלים את חוות דעתו של ד"ר מילו, חוות דעתו שוב מוגשת כהשלמה, לחוות הדעת ממרץ 2004, ובית הדין מופנה שוב לתביעה החוזרת של ד"ר מילו בקשר לאוזן ימין ומחלת המנייר. הוועדה הרפואית לעררים מתכנסת, דנה בערר ודוחה אותו.

על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, מיום 27/8/06, התובע מגיע בפעם הראשונה להליך ערעור בפני בית הדין בל 2410/06, עם עורך דינו, שנידון בפני כב' השופטת איצקוביץ. בפני השופטת איצקוביץ היה דיון אחד ביום 21/2/07, כאשר לב"כ המערער יש כיום טענות לגבי ההתנהלות של הנתבע באותו הליך או הצהרות שניתנו לטענתו על ידי ב"כ הנתבע, באותו הליך. כשאין היום לבית הדין או לנתבע אלא את פרוטוקול אותה ישיבה, ממנה אנו אמורים לדעת מה השתלשלות העניינים באותו ערעור, כשבעצם הטענות שאותן שמענו לגבי הצהרות כלשהן של ב"כ הנתבע, הוועדה עצמה דנה בשתי האוזניים, תוכן ההמלצה של כב' השופטת איצקוביץ לא בפנינו ולא ברור לי מה היו השיקולים לאותה המלצה, ואני לא יודעת מדוע חברי החליט לקבל אותה, אבל ניתן באותו יום פסק דין שבניגוד למה שחברי אמר, לא מורה לנתבע לדון בתביעה לגופה, אלא ממליץ לנתבע לדון בתביעה לגופה. וההבדל בין המילה מורה למילה ממליץ הוא הבדל בין שמיים לארץ ואני לא ארחיב יותר. התובע, בכל זאת, פנה ביום 25/4/07 והגיש טופס תביעה נוסף לגבי אוזן ימין, תחילה פקיד התביעות נתן לו מכתב דחייה ביום 24/5/07, וכנגד אותו מכתב הוגשה התביעה בבל 2529/07 שנשמעה בפני כב' השופטת שפר. במסגרת אותו הליך, הנתבע לא חזר בו כפי ששמענו היום מהחלטתו, אלא ביטל את ההחלטה והמשמעות של ביטול החלטה היא לא זהה בכלל למשמעות של חזרה בו מהחלטה ועל כך דנה ארוכות כב' השופטת שפר והתייחסה בפסק דינה. משמעות הביטול הוא כאילו שלא היתה החלטה ולכן העמדה של הנתבע היתה מקובלת על ידי כב' השופטת שפר, התביעה לא התקבלה במובן הזה שהתובע קיבל את מה שהוא ביקש. התביעה נתקבלה במובן שאין החלטה.

לגבי הליך זה כב' בית הדין מופנה להודעה ולבקשה שהוגשה מטעם הנתבע. לאחר אותו פסק דין העניין הוחזר להחלטתו של פקיד התביעות שנתן את ההחלטה מיום 13/4/08 שכנגד אותה החלטה אנו דנים היום, בתיק זה.

הנתבע יטען שצדק פקיד התביעות עת החליט בחודש 4/08, שהוא לא מקבל את תביעת התובע החוזרת לגבי אוזן ימין, בפועל כל הוועדות בכל הדרגים שהתכנסו התייחסו לליקוי באוזן ימין ודחו אותו, אפילו התובע בשלב מסוים, לפני שהוא קיבל את הייצוג הנוכחי, הסכים שהוא חלה במחלת המנייר, ועל כך יש שתי חוות דעתו של מומחה מטעמו. ובעצם היום בא התובע וטוען טענות כנגד המומחה שהוא מטעמו ולא מטעם הנתבע. הנתבע יטען שהתובע מנסה באמצעות הליך זה להניח תשתית עובדתית חדשה לגמרי שלא הונחה בשום שלב שהוא בפני פקיד התביעות ויש לדחות את הניסיון הזה.

עניינו של התובע לגבי אוזן שמאל ואוזן ימין נדון והוכרע יותר מפעם אחת.

בכל הטענות שקשורות להליך שנדון בפני כב' השופטת שפר יש מעשה בית דין, כך שלעניין טענות אודות הבטחות שלטוניות יש שם הכרעה בעניין.

אי לכך בית הדין הנכבד מתבקש לדחות את התביעה.

ב"כ התובע מגיב:

אני אבקש מבית הדין ובמידה ויוחלט לבטל את ההחלטה האחרונה של הנתבע, להחזיר את עניינו של התובע לפקיד התביעות על מנת שיתן החלטה בתביעה שהוגשה בשנת 2003, היינו החלטה לפי סעיף 79 ולא 84. כי לא ניתנה החלטה בעניין אוזן ימין עד היום.

אני אזכיר לבית הדין שמטעם התובע ולתצהיר מטעמו, הוגשה חוות דעת של ד"ר מזאוי, שמתייחסת למצב אוזן ימין ושמאל ללא זכר למחלת המנייר. אני מפנה את בית הדין לפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 24/3/04 לפרק 20 – תלונות הנפגע – "נאמר לו שסובל ממחלת מנייר". באשר לתשתית העובדתית החדשה כפי שנטען ע"י הנתבע, אבקש לדחות טענה זו, אני מפנה את בית הדין לטופס התשאול שם עולה הסיפור של חשיפה חד פעמית. כך גם נטען בתלונות התובע בפרוטוקולי המל"ל.

פסק - דין

ביום 13/4/08 הודיע פקיד התביעות לתובע כדלקמן:

"הריני להודיעך על ביטול תביעתך שהוגשה ב-25/4/07 מהנימוקים הבאים:

תביעתך למחלת מקצוע בגין ירידה בשמיעה הוגשה ב-12/1/03 ואושרה עקרונית ב-6/5/03 שבו צויין מפורשות כי הכרנו בליקוי שמיעה באוזן שמאל בלבד, שבעקבותיה הגשת תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, בו הועדה בהחלטתה מיום 14/7/03 קבעה לך דרגת נכות בשיעור 0% והתייחסה לליקויים בשתי האוזניים". (ההדגשה במקור)

כנגד החלטת פקיד התביעות כאמור, הוגשה התביעה שלפנינו.

השתלשלות האירועים הרלוונטית

1. ביום 12/1/03 הגיש התובע הודעה על פגיעה בעבודה במסגרתה ציין בין היתר, כי סובל מהפרעה בשמיעה.

2. ביום 6/5/03 הודיע הנתבע כי החליט להכיר בליקוי שמיעה באוזן שמאל כפגיעה בעבודה.

3. ביום 22/5/03 הגיש התובע תביעה לקביעת דרגת נכות בגין ליקוי שמיעה בשתי האוזניים.

4. עניינו של התובע נדון בפני ועדה רפואית (דרג ראשון) ביום 14/7/03 אשר קבעה כי התובע סובל מליקוי שמיעה באוזניו, אלא שקבעה גם כי הבעיה באוזן ימין אינה קשורה לפגיעה בעבודה אלא למחלה בשם מנייר.

5. עניינו של התובע נדון גם בפני ועדה רפואית לעררים ביום 24/3/04 אשר חזרה וקבעה העדר קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הבעיה באוזן ימין, תוך שהיא מתבססת על חוות דעת שהגיש התובע בעצמו ולפיה קובע ד"ר פרדיס כי "ליקוי השמיעה באוזן ימין אינו קשור לחשיפתו לרעש".

6. התובע השלים עם החלטת ועדה רפואית לעררים כאמור לעיל, נמנע מהגשת ערעור כנגדה בפני בית דין זה, וזו הפכה לחלוטה.

7. ביום 18/2/05 פתח התובע בהליך של החמרת מצב לפי תקנה 36 ובהתאם לכך נדון עניינו בועדה רפואית (דרג ראשון) ביום 15/11/05, שם נקבע כי קיימת ירידה בשמיעה מימין כתוצאה ממחלת מנייר ולפיכך לדעת הועדה לא חלה החמרה במצבו, גם לאור שמיעתו התקינה משמאל.

8. התובע הגיש ערר כנגד החלטה זו אשר נדון בפני ועדה רפואית לעררים ביום 2/4/06. בפני הועדה כאמור הניח התובע חוות דעת משלימה מטעם ד"ר פרדיס. הועדה החליטה כי הירידה בשמיעה באוזן ימין אינה קשורה לעבודתו.

9. התובע הגיש ערעור כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים, אשר התברר בפני כב' השופטת איצקוביץ ביום 21/2/07. בדיון שהתקיים בערעור האמור, החליט התובע למחוק את הערעור, כאשר על פי דבריו בפרוטוקול, הייתה החלטה זו בהתאם להמלצת בית הדין. בפסק דינה, קבעה כב' השופטת איצקוביץ כי בהתאם להסכמת הצדדים נמחק הערעור וכי בהתחשב כי החלטת הועדה מתייחסת אך ורק לאוזן שמאל, לגביה ניתנה הכרה על פגיעה בעבודה, רשאי המערער להגיש תביעה למל"ל בגין ליקויים באוזן ימין ובמידה ותביעה כזו תוגש, מומלץ למל"ל לדון בה לגופה.

10. התובע הגיש ביום 25/4/07 תביעה חדשה בדבר פגיעה בעבודה, במסגרתה טען לחשיפה לרעש מזיק אשר גרם לליקוי שמיעה, טנטון וסחרחורת.

11. ביום 24/5/07 הודיע הנתבע לתובע כי החליט לדחות את תביעתו להכיר בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה, על פי הוראות סעיף 84 א' לחוק, בנימוק לפיו הליקוי בשמיעה באוזן ימין, איננו תוצאה של חשיפה לרעש.

12. התובע הגיש תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות כאמור, אשר התבררה בפני כב' הנשיאה שפר. במסגרת הליך זה, הודיע הנתבע לבית הדין, כי לאחר שבדק את הדברים ומשהתברר כי ההחלטה לענין שתי האוזניים ניתנה כבר בשנת 2003, לא היה מקום כלל להגיש טופס תביעה חוזר לאותו ליקוי ולפיכך, הודיע הנתבע כי הוא מבטל את החלטתו מיום 24/5/07.

לנוכח הודעה זו, ניתן פסק דין ע"י כב' הנשיאה שפר כי למעשה אין מקום להתדיינות בהליך שבפניה אשר עניינו החלטת פקיד תביעות אשר בוטלה בינתיים.

13. ביום 13/4/08, הודיע הנתבע את ההודעה נשוא הליך זה שבפנינו כעת ולפיה, החליט לבטל את התביעה שהגיש התובע ביום 25/4/07, זאת בנימוק שהתביעה למחלת מקצוע בגין ירידה בשמיעה הוגשה ב-12/1/03 ואושרה עקרונית ב-6/5/03, בו צוין מפורשות כי הוחלט להכיר בליקוי שמיעה באוזן שמאל בלבד.

טענות הצדדים

14. לטענת התובע, אין הליך של "ביטול תביעה" כך שבכל מקרה היה על הנתבע לדון בתביעתו לגופה.

15. עוד טוען התובע כי שגה הנתבע בכל הנוגע לנוסח הודעתו הראשונית בשנת 2003, כאשר בניגוד לנוסח המאוחר בהחלטה נשוא תביעה זו, הרי שבנוסח המקורי הובהר לתובע כי הוחלט להכיר באוזן שמאל כאשר התובע סבר לתומו כי עניין אוזן ימין יתברר בהמשך. לפיכך טוען התובע, כי תביעתו לעניין אוזן ימין מעולם לא נדחתה.

16. עיקר טענותיו של התובע מתבססות על ההבנות שהיו לטענתו במסגרת הערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, בפני כב' השופטת איצקוביץ. לעניין זה טוען התובע כי לנוכח טיעוני הנתבע כפי שנרשמו בפרוטוקול ולפיהן "ההכרה העיקרית בשנת 2003 הייתה רק באוזן שמאל ולכן הועדה מחוייבת למה שהוכר ע"י פקיד התביעות..." הרי שהבין כי יוכל להגיש תביעה בכל הנוגע לליקוי שבאוזן ימין. התובע טוען כי רוח הדברים כאמור בא לידי ביטוי גם בהמלצת כב' השופטת איצקוביץ המפורטת בפסק הדין ולפיה ככל שתוגש תביעה לעניין אוזן ימין, מומלץ למל"ל לדון בתביעה לגופה.

התובע טוען כי במצב הדברים שנוצר, הרי שהוא קופח מכאן ומכאן כך שלא נדון עניינו ביחס להחלטת הועדה הרפואית לעררים ומנגד אינו יכול היום להביא את עניינו להחלטת פקיד התביעות.

17. לטענת הנתבע לא נפל כל פגם בהחלטת פקיד התביעות מאחר שהתובע הבין וידע לכל אורך הדרך, את עמדת הנתבע ביחס לאוזן ימין מה גם שעניינו ביחס לאוזן ימין התברר בכל פעם מחדש בפני הועדות הרפואיות השונות, כך שהלכה למעשה קיבל את יומו לעניין זה בין אם הבין את החלטת פקיד התביעות לעניין אוזן ימין ובין אם לאו.

דיון והכרעה

18. השתלשלות האירועים בהליך כפי שפורטה לעיל, אכן מלמדת כי בכל הנוגע לועדות הרפואיות השונות, הרי שאלה דנו בתלונותיו של התובע לעניין אוזן ימין, הגם שלא הוכרה פגיעה כאמור, בהחלטה משנת 2003.

19. פירושו של דבר, כי בין אם הבין התובע את פשר החלטת פקיד התביעות בשנת 2003 ובין אם לאו, והגם שמן הראוי היה כי נוסח החלטה זו יהיה ברור יותר, הרי שהלכה למעשה קיבל המערער את יומו כך שיכול היה להביא ולברר את תלונותיו לעניין אוזן ימין בפני הועדות הרפואיות השונות, כאילו הוכרה התביעה לעניין זה.

20. בהתאם להלכה שנקבעה ע"י בית הדין הארצי לעבודה בתיק נב/27-0 יצחק זכי מזרחי – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ה 49, הרי שאין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה יילך. באותו הליך נקבע כי גם אם למבוטח ספיקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בה יילך, עליו לחזור בו מדרך אחת, (באותו עניין פניה לבית הדין) שעה שהמסלול האחר, הועדה הרפואית נזקקה לתביעתו, מה עוד שלא היסס לערער על מסקנות הועדה הרפואית מדרג ראשון בפני ועדה רפואית לעררים וממנה לבית הדין. כן נקבע כי משהכיר פקיד תביעות באירוע כתאונת עבודה והמבוטח טוען לנכות בגינה ופונה לועדה רפואית בעניין נכות מעבודה, הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת, עוברת לועדה הרפואית, בין אם פקיד התביעות אישר את אותו קשר ובין אם לאו.

21. יישום הלכה זו, על המקרה שלפנינו, אמור להביא למסקנה כי דין התביעה להידחות, אולם סבורים אנו כי בנסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן, אין ליישם את ההלכה כלשונה, הואיל ויישומה, בנסיבות כפי שפורטו לעיל וכפי שיוסברו להלן, יביא לפגיעה בתובע. ויוסבר: טיעוני הנתבע כפי שהובאו בפני בית הדין בהליך הערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, כמו גם החלטת התובע למחוק את הערעור מתוך כוונה להגיש תביעה חדשה, ומתוך תקווה כי זו תתברר לגופה כפי המלצת כב' השופטת איצקוביץ, יצרו אצל התובע ציפיה של ממש, כי יינתן לו יומו ביחס לטענותיו הנוגעות לאוזן ימין, אשר כפי העולה מטיעוני הנתבע באותה ישיבה, אין מקומם בפני הועדה הרפואית לעררים, אלא בפני פקיד תביעות.

במצב הדברים שנוצר כעת, הרי שהתובע נמנע מלממש את מלוא זכויותיו לתקופת החלטת הועדה הרפואית לעררים מחד גיסא, בעוד שכעת מונע ממנו הנתבע להביא את עניינו לבחינת פקיד התביעות, מאידך גיסא.

22. בנסיבות מיוחדות אלה, ומשעסקינן בתחום הביטחון הסוציאלי לגביו כבר נקבע כי במקרה של ספק כזה או אחר, יש לפעול לטובת המבוטח, אזי לנוכח הספק בלבד ועל מנת למנוע מהתובע מצב שבו לא יממש את מלוא זכויותיו, החלטנו לקבל את התביעה.

23. אשר על כן, אנו מבטלים את החלטת פקיד התביעות מיום 13/4/08, במסגרתה סירב לדון בתביעה מיום 25/4/07 ומורים על פקיד התביעות לדון בתביעה מיום 25/4/07, לגופה.

אנו מודעים לעובדה כי התוצאה כאמור, איפשרה לתובע ביצוע פעולות בשני מסלולים משפטיים שונים, אולם כאמור לעיל, מאחר שלא עלה בידי התובע לממש עד תום, אף אחד מן המסלולים כאמור, הרי שמן הראוי לאפשר לו לעשות כן.

24. הנתבע ישלם לתובע בגין הליך זה, סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק בתוך 30 יום מהיום.

25. הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום ט"ז באדר, תש"ע (2 במרץ 2010) במעמד הצדדים.

מר שרון בצלאל

נציג עובדים

מר אסעד עזאיזה

נציג מעבידים

שוורץ מירון, שופט

רונית ב.א.



מעורבים
תובע: בשארה ארשיד
נתבע:
שופט :
עורכי דין: עו"ד אברהים