ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד שדה :


7

בתי המשפט

בית משפט המחוזי בנצרת

ערר 000499/10

בפני:

כב' השופט שאהר אטרש

תאריך:

25/02/2010

בעניין:

מדינת ישראל

העוררת

נ ג ד

1. ראובן בן אברהם שדה

2. אברהם בן ראובן שדה

המשיבים

נוכחים:

בשם העוררת: עו"ד יערה לב

בשם המשיבים: עו"ד מיכאל כרמל ועו"ד שלומי שרון

המשיבים הובאו באמצעות הליווי

החלטה

1. בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת כרמלה רוטפלד-האפט), בתיק מ"ת 10-02-25368, מהיום, לפיה, הורה בית המשפט על שחרור שני המשיבים לאחר חתימה על התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך 300,000 ₪ וכן הפקדה כספית בסך 10,000 ₪ כל אחד, להבטחת התייצבותם של המשיבים.

2. כנגד שני המשיבים הוגש כתב אישום אשר ייחס למשיב הראשון עבירות של גניבה וזיוף בנסיבות מחמירות, בכך, שבמהלך השנים 2008-2009 נטל משיב 1 פנקס שיקים של המתלונן, זייף, בעצמו או באמצעות אחרים, מספר שיקים ושילם באמצעותם חלק מחובו הכספי; האישום השני ייחס לשני המשיבים, אב ובנו, עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפה סתם ואיומים, בכך שביום 9.2.10 הגיעו המשיבים יחד עם אחר, עדיאל פרטוק, לבניין בו מתגורר המתלונן, שם התפתח דין ודברים במהלכו השליכו המשיבים ואחר או מי מהם אבנים לעברו של המתלונן, תוך שמשיב 1 איים על המתלונן כי יחסל אותו. אחת האבנים פגעה בבטנו של המתלונן וגרמה לו לחבלה. בהמשך, שלף האחר סכין והצמידו לצווארו של אחיו של המתלונן, ומשיב 2 דחף אותו והיכה בפניו באמצעות אגרופו.

3. בית משפט קמא מצא לגבי שני האישומים, כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיבים למעשים המיוחסים להם, אלא שהקשיים העולים מכלל חומר הראיות מחלישים את עוצמתן של הראיות לכאורה, כך שאין סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים; בשל עוצמתן הפחותה של הראיות לכאורה סבר בית משפט קמא, כי ניתן להשיג את מטרת מעצרם של המשיבים בדרך שפגיעתה בחרותם פחותה והורה על שחרורם בערובה.

4. העוררת אינה משלימה עם החלטתו של בית משפט קמא. לטענת ב"כ העוררת קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם חרף קיומן של סתירות לכאורה, שאינן נוגעות לעניינים מהותיים. משכך, מבקשת ב"כ העוררת לקבל את הערר ולהורות על מעצרם של המשיבים או להחזיר את הדיון לבית משפט קמא לבחינת אפשרות שחרורם לאחר שייקבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית.

ב"כ המשיבים תמכו בטיעוניהם בהחלטתו של בית משפט קמא וסברו, כי בחומר הראיות קיימות סתירות מהותיות המצדיקות את שחרורם של המשיבים.

5. לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בטיעוני הצדדים בפני בית משפט קמא, בהחלטת בית משפט קמא ובתיקי החקירה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערר דחיה.

כידוע, בית המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראו: בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ. מדינת ישראל); בית המשפט אינו נדרש, בשלב זה, לבחינת מהימנותם של האמרות המובאות בפניו או לבחינת משקלן האפשרי של הראיות שבפניו ואת דיותן לביסוס ההרשעה.

היטיבה להגדיר זאת כב' השופטת חיות בבש"פ 696/04 יוסף סבייח ואח' נ. מדינת ישראל, באומרה:

"בדונו בבקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים אין בית-המשפט נדרש ל"כירורגיה עדינה" של חומר הראיות המצוי בתיק, ואם לשאול מושג נוסף מעולם הרפואה, כל שבית-המשפט יכול וצריך לבצע באותו שלב אינו אלא פרוגנוזה ראשונית-לכאורית של סיכויי ההרשעה בתיק בהתבסס על חומר הראיות הקיים (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל [1], בעמ' 146). אמנם, מקום שבו קיימות בחומר הראיות פירכות מהותיות וגלויות לעין, וכן מקום שבו מתברר, על פני הדברים, כי הראיות אינן משתלבות לכאורה לכדי מארג שלם שיש בו כדי להציב תמונה מרשיעה, על בית-המשפט להסיק את המסקנות המתבקשות מכך, אולם כפי שחזר בית-משפט זה והדגיש לא אחת, בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים, ובטרם נשמעו העדויות בפני בית-משפט שלדיון, אין בית-המשפט נזקק לשאלות של מהימנות העדים, וכן אין הוא נדרש באופן פרטני ומדוקדק למשקלן של העדויות (ראו: בש"פ 8087/95 הנ"ל [1]; ב"ש 1110/83 סגל נ' מדינת ישראל [2]; בש"פ 2159/03 חזיזה נ' מדינת ישראל [3])".

במקרה דנן, בית משפט קמא סקר בהרחבה את חומר הראיות בנוגע לשני האישומים. באשר לאישום הראשון, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להעברתו של שיק אחד לפחות השייך למתלונן לידי אחרים וכן לקשר של המשיב 1 לשיק הנזכר ולהעברתו. יחד עם זאת, בית המשפט קמא בחן את מכלול חומר הראיות והגיע לכלל מסקנה, לפיה, קיימים קשיים ראיתיים המחלישים את עוצמתן של הראיות לכאורה; כך גם לגבי האישום השני. בית משפט קמא קבע, כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיבים למעשים המיוחסים להם אלא שקיימים קשיים ראיתיים (סתירות שנתגלעו בין גרסאות עדי התביעה) המחלישים את עוצמתן של הראיות לכאורה. בהינתן כל אלה, סבר בית משפט קמא, כי עוצמתן הפחותה של הראיות, על אף קיומה של עילת מעצר, מצדיקה שחרורם של המשיבים לחלופה.

6. סבורני, כי מסקנתו של בית משפט קמא מבוססת ולא נמצאה לי עילה לשנות ממנה.

אף בהנחה, שהסתירות והקשיים הראיתיים אינם באותה עוצמה שבית משפט קמא ראה לייחס להם, גם אז מן הראוי היה לבחון את שחרורם של המשיבים לחלופה. אותם קשיים ראיתיים, בהצטרפותם לכך, שגם המתלונן נטל חלק בארוע בצורה זו או אחרת, וכן לעובדה, כי אין לחובתו של משיב 2 הרשעות קודמות והרשעתו האחרונה של משיב 1 הינה משנת 96, כאשר עברו הפלילי כולל רישום אחד בגין עבירת אלימות, יש בכל אלה, כדי להצדיק את שחרורם של המשיבים לחלופה, כפי החלטת בית משפט קמא.

7. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הערר.

המשיבים ישוחררו לאחר מילוי תנאי השחרור כפי שנקבעו בהחלטת בית משפט קמא.

ניתנה היום י"א באדר, תש"ע (25 בפברואר 2010) במעמד הצדדים.

שאהר אטרש, שופט

000499/10בש 054 אירית


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ראובן בן אברהם שדה
שופט :
עורכי דין: