ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמיקם פוקס נגד עירית תל-אביב-יפו :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

בש"א 162322/08

בפני:

כב' השופטת נועה גרוסמן

תאריך:

22/09/2008

בעניין:

עמיקם פוקס

המערער

נ ג ד

עירית תל-אביב-יפו

ע"י ב"כ עו"ד

בצלאל בן דוד

המשיבה

פסק דין

בפניי ערעור, אשר הוגש על החלטת מנהל אגף המים, הביוב והתיעול.

עמדת המערער:

המערער טוען כי בזמנים הרלוונטיים, היה צרכן מים, שמספרו 4147033004327.

לטענתו, פנה לאורך התקופה, והגיש השגות על גישת אגף המים ועל חיוביו.

לטענתו קמה לו עילת השגה, בגין כל פניה ופניה בנפרד.

אשר על כן, לשיטתו אין לו צורך להיזקק לסוגיית הארכת המועד, ובדין יש להעניק לו את זכות הערעור.

לדידו, רק עתה מעלה המשיבה טענות, בדבר צריכת מים ממקור נוסף ללא מד מים.

המערער נדרש להתקין מונה מים פרטי, פרט למונה המים הדירתי שהותקן על ידי אגף המים.

מכל מקום, מבקש המערער להעביר את הנושא לטיפול משטרתי, כדי שחפותו תוכח.

המערער סבור, כי יש לתקן את חיובי המים החריגים, בהם חויב לטענתו ללא בסיס.

המערער סבור, כי אין הוכחה לטענות מנהל אגף המים, כי מד המים שלו, אינו משקף את מלוא הצריכה בפועל, רק משום שמשאבה מותקנת ליד מד המים שלו.

גם אם הוחלפו מדי המים לאחר מכן, ולפי המדדים המעודכנים, הצריכה אכן גבוהה משמעותית, זו אינה סיבה לדבריו, לשנות את חיובי המים בגין העבר.

לשיטתו של המערער, על מנהל אגף המים ליתן הסבר טכני מקצועי ראוי, לטענותיו, דבר שלא נעשה.

טוען הוא, כי מאז קוימה ביקורת באתר, ביום 15.06.04 נותרה כל מערכת המים מאז הביקורת ללא כל שינוי.

העובדה, שכיום צריכת המים שם אכן גדולה יותר, אינה מעלה ולא מורידה, משום שכיום מתגוררות שתי משפחות במקומו בנכס, וברור שצריכת המים של שתי משפחות היא גדולה יותר.

אי לזאת עותר המערער לקבלת הערעור.

עמדת המשיבה:

המשיבה טוענת, כי תחילת הפרשה בכך, שהמערער אשר בזמנים הרלוונטיים והתגורר יחד עם אחרים בבית המשותף ברח' אל נקווה 33, ת"א, ביקש לאחד את שתי הדירות שהיו בחזקתו לדירה אחת.

לשם כך, ביקש היתר מהעירייה.

כחלק מתנאי היתר לאיחוד הדירות, נדרש המערער גם לאחד את צנרת המים שבכל אחת מהדירות, לצנרת מים אחת, המחוברת דרך מד מים דירתי, שימדוד את כל צריכת המים בדירה המאוחדת.

בניגוד לתנאי ההיתר, העותר לא ביצע את איחוד הצנרת כנדרש.

התוצאה, לטענת המשיבה, הייתה כי המערער צרך מים בדירה המאוחדת משני מקורות נפרדים ושונים.

מקור אחד, הוא מד המים המשני, כאשר צריכה זו נמדדה על ידי מד המים הדירתי של המערער.

מקור שני, הוא הצנרת המשותפת של הבניין, וצריכה זו לא נמדדה במד המים הדירתי של המערער.

רק בביקורת שנתגלתה בבית ברח' אל נקווה 33 ת"א, התברר כי כמויות המים שצרך המערער ממקור זה, שולמו על ידי שאר הדיירים בבניין, כ"צריכה משותפת".

למעשה, הדיירים שלמו מכיסם, את צריכת המים הפרטית של המערער.

לאחר שהדיירים התלוננו על צריכה משותפת גבוהה מהרגיל נבדקה הצנרת המים בבניין על ידי גורם מוסמך, ואז התגלו החריגות, והליקויים.

הבודק דיווח על כך, שהעורר ערך שינויים שלא כדין בצנרת ביתו, ובין היתר התקין משאבת לחץ ליד מד המים המשני המוביל לדירה.

המשאבה דנן, במיקום הספציפי גרמה לסחרור מד המים הדירתי.

דבר שגרם לכך, שמד המים הדירתי הראה צריכה קטנה מכמות המים שעוברת בפועל במד המים המשני, ואשר בה נעשה שימוש בפועל על ידי המחזיקים בדירה.

אותן כמויות שלא נמדדו במד המים הדירתי, בעקבות הפרשי לחצים שנובעים מהפעלת המשאבה נמדדים במד הכללי של הבניין. מד המים שם הוא בקוטר גדול יותר, שאינו מושפע מהמשאבה.

כתוצאה מכך, החיוב עבור כמויות המים שנצרכו על ידי המערער, נזקפו וחויבו על חשבון שאר דיירי הבניין, כאילו היו צריכה משותפת ולא צריכה פרטית, כפי שהיו בפועל.

אשר לדירה השנייה, שם לא בוצע איחוד אינסטלציה ולא הותקן מד מים דירתי בין צנרת הדירה לבין צנרת הבניין. הבודק מצא, כי הדירה השנייה חוברה ישירות למד המים הכללי מבלי שצריכת המים בה נמדדת על ידי מד מים דירתי.

כתוצאה מכך למעשה שילמו גם כאן, דיירי הבית המשותף, את צריכת המים של המערער, כצריכה משותפת.

המשיבה מסבירה, כי בעקבות הגילויים הנ"ל לא נותר אלא לעשות את הדבר הנכון על פי דין צדק והגינות בסיסית.

כלומר, לתקן את חיובי המים, ולחייב את המערער בצריכה אותה צרך בפועל, על מנת שלא יעשה עוול לשאר הדיירים באותו הבניין.

הדבר לא נשא חן בעיניי המערער והוא הגיש השגה בשנת 2004.

בעקבות ההשגה ולפי דרישת המערער נערכה פגישה בדירתו לליבון טענותיו.

המערער דרש באותה פגישה, לחייב את עודפי המים על חשבון כל דיירי הבניין ולהתעלם מהמונה שלו.

ראו מכתבו מיום 22.10.04 נספח י"ט לערר.

המשיבה סבורה ,כי אין סיבה לכך שהמערער לא יחויב בתשלום עבור המים שצרך, וימשיך במגמתו להטיל את החשבון על שכמם של שאר הדיירים.

לפי דרישת המערער, ערכה המשיבה בדיקה נוספת במקום, אשר תאמה את הממצאים הקודמים.

על רקע זה נדחתה ההשגה בינואר 2005.

מאז נדחתה ההשגה, ביקש המערער לעכב את ההליכים לגביית החוב עד לגמר הבירור. מאז, הכביר מכתבים על העירייה ,כאשר כל הפניות לא נתמכו בחוות דעת מקצועיות כדין.

המשיבה סבורה, כי מדובר בניסיונות סרק, לדחות את הגבייה המוצדקת.

הראיה, כך לגרסת המשיבה, כי המערער סרב לאפשר לעירייה להחליף את מד המים הדירתי, והדבר נעשה רק לאחר שהוא עצמו עזב את הדירה והשכיר אותה לשתי משפחות. לטענת המשיבה, מדובר בפעולה מתוחכמת של המערער, שנועדה למנוע את מדידת הצריכה בפועל.

המשיבה מפנה להלכה המשפטית, לפיה חזקה שפעולות רשות מבוצעות כהלכה.

מנגד, המערער לא הוכיח את טענותיו כנגד הבדיקות של העירייה במדידות של אנשי מקצוע, לא הגיש חוות דעת מומחה, ולא הרים את נטל הראייה.

תגובת המערער:

המערער לא קיבל רשות להגיב לעיקרי הטיעון של המשיבה, אך בכל זאת הגיש מסמך קצר ובו הלין על האשמתו בפלילים לכאורה.

לגרסת המערער, הטלת הדופי אשר מטילה בו המשיבה והאשמה החמורה לכאורה בגניבת מים, שהועלתה רק ארבע שנים אחרי העלאת התלונה, פסולה.

אם אכן היה קיים החשד למעשה פלילי, חזקה שהייתה נעשית פנייה למשטרה.

המערער ציין, כי אין זה עניינה של המשיבה, אם דיירי הבית המשותף הם ששילמו את צריכת המים שלו, העיקר שהצריכה שולמה, ולכן אין למשיבה עילה לגבות ממנו מאומה.

הכרעה:

מאחר והמערער לכאורה לא זנח את עניינו לאורך השנים, אלא שב ופנה למשיבה בפניות גם לאחר שנדחתה השגתו, אני מוצאת כי אין לקבוע שהגשת הערעור כך נגועה בשיהוי. על רקע זה גם התרתי ביום 01.06.08 הגשת עיקרי טיעון מטעם המערער, ומטעם המשיבה.

יש להכריע איפוא בערעור לגופו.

הסוגיות הטעונה הכרעה היא :

האם צדקה העירייה המשיבה כאשר חייבה את המערער רטרואקטיבית, בחיובי מים, על יסוד ממצאי בדיקה של הבודק העירוני אשר מצא כי קיימים ליקויי באופן חיבור דירותיו של המערער לרשת המים ?

המערער טוען,מצד אחד, כי החיבור מאולתר ככל שיהיה שיקף נכונה את צריכת המים שלו, במועד הרלוונטי.

מנגד טענה העירייה, מצד שני, על יסוד בדיקות של בודק מטעמה כי החיבור גרם במישרין לאי דיוקים ברישום תצרוכת המים האמיתית של המערער. בפועל החיבור שיצר המערער עם שתי הדירות גרם לכך שחלק הארי של צריכת המים בדירותיו באותה תקופה התגלגל על שכם דיריי הבית המשותף.

הם אלה אשר יזמו את הבדיקה על ידי המודד העירוני.

לבקשת המערער, בוצעה בדיקה נוספת במקום, על ידי המודד של העירייה שהגיע לאותן תוצאות.

אני סבורה, כי נטל ההוכחה במישור זה רובץ על המערער.

החזקות הקבועות בדין ובפסיקה ניצבות איתן לימין המשיבה.

החזקה שבדין היא כי המשיבה פועלת כדין, ולרווחת התושבים בהיותה גוף ציבורי.

ראו בחיבורה של המלומדת, פרופ' ג' שלו "חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית" (תש"ס):

"חזקה על הרשות הציבורית העורכת חוזה שהיא פועלת על פי אמות המידה הראויות לפעולת רשות ציבורית , והן: הגינות וסבירות. הדרישה מהרשות לפעול בהגינות ובסבירות נגזרת מתפקיד הרשות כנאמן הציבור" (שם, בעמ' 31).

כן ראו דברי כבוד השופטת א' חיות, ברע"א 03 / 9813 מדינת ישראל-משרד הבריאות נ' עיריית ראשון לציון [פדאור (לא פורסם) 07 (3) 847], עמוד 6:

"אין רשות ציבורית מותרת לפטור את פלוני מתשלום היטל שכלל הציבור חייב בו, אלא על-פי היתר הקבוע בחוק - או על-פי חוק - ובמיגבלותיו של אותו היתר.

עקרון שלטון החוק מזכה רשות ציבורית לגבות מיסים רק על-פי היתר בחוק או על-פיו, ואותו עקרון עצמו מזכה רשות ציבורית לפטור פלוני מתשלום מיסים המוטלים על כלל הציבור. רק על-פי היתר בחוק או על-פיו".

כאשר המערער לא הציג חוות דעת של מודד מטעמו, הסותרת את בדיקות המודד מטעם המשיבה, יש להעדיף את תוצאות הבדיקות שביצע מודד המשיבה.

בנסיבות אלה, טענותיו של המערער כנגד מסקנותיה של העירייה, כי מדובר בחיבור לא תקין למערכת המים, באופן שהמערער שילם הרבה פחות ממה שצרך בפועל, אינן יכולות לעמוד.

טענות המערער לא בוססו ולא הוכחו כלל.

הראייה שהמערער גם סירב במועד הרלוונטי לאפשר לעירייה לבצע חיבור אחר, של שתי דירותיו לרשת המים שהיה משקף את הצריכה הנכונה, ועשה כן רק לאחר שיצא מן הנכס, והתנאים השתנו באופן שלא יכלו עוד להוות אינדיקציה לצריכת העבר.

טענות המערער , כי אין למשיבה על מה שתלין, הואיל ובפועל לא ניזוקה כלכלית, שכן ממילא החשבון שולם אמנם לא על ידו אלא על ידי דיירי הבית המשותף, מקוממות כל אזרח שומר חוק באשר הוא.

כיצד מצפה המערער, שעירייה כגוף ציבורי תיתן ידה לגלגול עלויות צריכת מים, על שכם דייר שלא צרך אותן בפועל?

כאשר שני בודקים, אשרו את טענות הדיירים בבניין, שהלינו על חיובים מופרזים בגין צריכה משותפת, ומצאו חוסר התאמות במוני המים של דירותיו, באופן שהטיל על שכמם שלהם את תשלום צריכתו הפרטית של המערער,רשאית היתה המשיבה, להתאים את חשבונותיה, לאשר התגלה ע"י הבודקים, ובכלל זה, להשית על המערער חיוב רטרואקטיבי.

תקנות המים (תעריפים למים ברשויות מקומיות) התשנד 1994, קובעות שם בתקנה 9:

"הערכה של צריכת מים

9. (א) מצאה רשות מקומית כי מד מים לא פעל כהלכה במשך תקופה מסוימת ולא ניתן לקבוע את צריכת המים של הצרכן, רשאית היא לחייב את הצרכן בתשלום בעד כמות מים, שנקבעה לפי הצריכה הממוצעת במשך שני החודשים שקדמו לתקופה שבה מד המים לא פעל כהלכה ובמשך שני חודשים שלאחריה, או לפי הצריכה של התקופה המקבילה בשנה הקודמת, הכל על פי החלטת הרשות המקומית, ובלבד שבתקופה שעליה מסתמכים לצורך החיוב היתה מדידה תקינה של צריכת המים. (ב) במקום שלא הותקן מד מים, ייעשה החיוב כמפורט להלן ........".

מן הנתונים שהובאו בפני, אני קובעת, כי טרוניותיו של המערער כלפי המשיבה, הן כזעקות 'הקוזק הנגזל'. המערער מתרעם על הצדק הרטרואקטיבי, שעשתה המשיבה עם דיירי הבית המשותף, ומתנער מחיובו המוצדק, לשלם עבור צריכת העבר שלו. לכך, לא ניתן ידינו.

אשר על כן, דין הערעור להידחות.

מסקנות:

אני קובעת כי המערער לא השתהה בהגשת הערעור, ויש לדון בערעור כסדרו.

ברם, לגופם של דברים, המערער לא הוכיח את טענותיו כנגד המשיבה.

הוא לא הוכיח כי צריכת המים כפי שנרשמה במונה בשעתו, הייתה נכונה ולא מזויפת.

הוא לא הגיש חוות דעת מומחים שסתרו את תוצאות שתי הבדיקות המקצועיות של מומחי המשיבה, והוא לא הראה כי פעל לשינוי ותיקון המצב, אלא רק לאחר שעזב את הדירות.

המשיבה רשאית הייתה אפוא, לחייב את המערער באומדן מים משוער על פי התקנות.

סיכום:

הערעור נדחה בזאת.

המשיבה רשאית להמשיך ולנקוט הליכי גבייה מנהליים כנגד המערער, עיכוב ההליכים שניתן בתיק זה בטל.

אני מחייבת את המערער בתשלום הוצאות המשיבה בגין הערעור בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום כ"ב באלול, תשס"ח (22 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

גרוסמן נועה, שופטת

קלדנית: אורנה