ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד חבשי פרק-פמצ-2701/09 :


9

בתי המשפט

בית משפט מחוזי נצרת

פ 000153/09

בפני:

שופט: ס.נ כתילי תאופיק

תאריך:

23/02/2010

בעניין:

מדינת ישראל

באמצעות

פרקליטות מחוז צפון

המאשימה

נ ג ד

1 . חבשי תאופיק

2 . חבשי מוחמד

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד עזאיזה עלא

הנאשמים

נוכחים:

בשם המאשימה – אין הופעה

הנאשמים - בעצמם

בשם הנאשמים - עו"ד עזאיזה

החלטה

הצדדים זומנו למתן גזר דין להיום שעה 13:30. השעה כעת 13:43 ואין הופעה מטעם ב"כ המאשימה.

על כן, בית המשפט מחליט ליתן את גזר הדין בהעדרה של ב"כ המאשימה.

ניתנה היום, ט' באדר, תש"ע (23 בפברואר 2010), במעמד הנוכחים.

תאופיק כתילי, סגן נשיא

גזר דין

כתב האישום והשתלשלות העניינים:

1. כנגד הנאשמים (להלן: "הנאשמים") הוגש כתב אישום (מתוקן) המייחס להם עבירות כמפורט להלן: כנגד הנאשם 1 עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו- 335(א)(1) ו- (2) וכן סעיף 335(א1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין, ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. כנגד הנאשם 2, עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(א) לחוק לעונשין.

עפ"י הנטען בכתב האישום, המתלוננת, נוואל חבשי (להלן: "המתלוננת"), בת 40 שנים, הנה בתו של הנאשם 1 ואחותו של הנאשם 2. המתלוננת התגרשה כשבע שנים עובר לאירוע נשוא כתב האישום ומאז גירושיה היא מתגוררת עם הנאשמים, אביה ואחיה. בשל מעמדה הרגיש של המתלוננת בחברה בה היא חיה, בהיותה אישה גרושה, הטילו עליה הנאשמים הגבלות שונות ובעיקר מנעו ממנה לנוע מחוץ לבית ללא ליווי. ביום 31.7.09, בשעות הערב, יצאה המתלוננת את הבית ללא ליווי, וכעבור מספר שעות שבה לביתה, כאשר באותה עת שהה הנאשם 1 בחתונה מחוץ לכפר. זמן קצר לאחר שובה של המתלוננת לבית, שב הנאשם 1 מהחתונה, ואז סיפר לו הנאשם 2 כי המתלוננת יצאה את הבית ללא ליווי. הנאשמים נכנסו לחדרה של המתלוננת וביקשו הסברים ליציאתה ולחזרתה באיחור רב. משלא קיבלו ממנה תשובות מספקות, תקפו אותה והכו אותה בצוותא. הנאשמים תקפו באגרופיהם בפניה של המתלוננת תוך שהם גורמים לה דימום באפה ובפיה. בהמשך, הצטייד הנאשם 2 במוט עץ והכה באמצעותו את המתלוננת, בזרועה הימנית בחוזקה, פעם אחת. לאחר שחדלו המתלוננים לתקוף את המתלוננת, הורה לה הנאשם 1 לנקות את סימני הדם שנותרו על רצפת הבית, והמתלוננת עשתה כדבריו. במהלך כל הלילה שלאחר אירוע התקיפה, כלא הנאשם 1 את המתלוננת בחדרה, כשהוא יושב לצידה ורובה ציד, אותו הוא מחזיק ברישיון, מונח על רגליו.

בבוקר יום 1.8.09 יצא הנאשם 1 את חדרה של המתלוננת אולם נותר בבית. כדי למנוע אפשרות בריחתה של המתלוננת מהבית, סגר הנאשם את חלונות חדרה של המתלוננת באופן הרמטי, באמצעות ברגים. מאוחר יותר הסיר הנאשם 1 את הברגים מעל החלונות. רק בסמוך לשעה 16:00 הצליחה המתלוננת להתקשר טלפונית עם אדם המוכר לה, וזה הזעיק את המשטרה. כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו למתלוננת שבר באף, נפיחות והמטומה בפנים באזור שתי עיניה, אודם בתוך עינה השמאלית, המטומה נרחבת בזרוע ורגישות במישוש, ונזקקה לטיפול רפואי.

2. תחילה, הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום. יחד עם זאת, בהמשך הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו חזרו הנאשמים מכפירתם, כתב האישום תוקן, הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן, ועל סמך הודאתם הורשעו בעבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום המתוקן.

במסגרת עסקת הטיעון עתרה המאשימה להטלת מאסר בפועל למשך שנה וחצי לשני הנאשמים, וטיעון פתוח בעניין העונשים הנלווים. הסניגור חופשי בטיעוניו כולל עתירת הסניגור להטלת של"צ בנוגע לנאשם 1 , ולעבודות שירות לנאשם מס' 2. בנוסף, הייתה הסכמה להפניה לשירות המבחן, כשהתביעה אינה כפופה למסקנות התסקירים.

3. בתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם 1 צוין כי האשם מקבל אחריות לביצוע העבירה המיוחסת לו. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם 1 וציין, כי לא התרשם מאדם בעל זהות עבריינית או מקיום יסודות להתמכרות לחומרים, ועל כן לא זוהתה פתולוגיה התנהגותית. יחד עם זאת, לאור חומרת העבירה, והאלימות בה נקט ועל מנת להציב לנאשם גבולות ברורים להתנהגות לצד התהליך הטיפולי, המליץ שירות המבחן, כי בית המשפט יטיל עליו עונש של מאסר בפועל אשר ירוצה בעבודות שירות.

באשר לנאשם 2 צוין, בתסקיר שירות המבחן, כי הנאשם לקח אחריות בגין מעשיו, כאשר לדבריו של הנאשם הוא פעל בפזיזות ומתוך מחויבות למשפחה ולכבודה. הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו. שירות המבחן ציין כי בהיעדר שינוי מהותי באופן חשיבותו של הנאשם והקנית דרכי התמודדות נורמטיביים במקרים בהם חש פגיעה בכבוד המשפחה, קיים חשש לתגובה זהה מצידו כלפי המתלוננת. שירות המבחן העריך כי שליחתו של הנאשם 2 לריצוי מאסר בפועל עלולה להשפיע באופן שלילי על המשפחה כולה. כמו כן יש בכך כדי לפגוע בפרנסת המשפחה מכיוון שהנאשם 2 הנו המפרנס העיקרי. לאור האמור, המליץ שירות המבחן להעמיד את הנאשם בצו מבחן בשירות למשך 18 חודשים, במהלכו ישולב בהליך טיפולי בנושא שליטה בכעסים, זאת לצד עונש מע"ת מרתיע.

4. ב"כ המאשימה טענה לעונש והגישה את תמונות המתלוננת שצולמו מיד לאחר האירוע. ב"כ המאשימה טענה, בין היתר, כי במערכת המשפט הישראלית אין כל מקום לטענה של הגנה מטעם תרבות, הן לעניין האחריות הפלילית והן לעניין שיקולים לקולא, והפנתה לפסיקה רלוונטית. ב"כ המאשימה עתרה לעונש של מאסר בפועל למשך שנה וחצי לגבי שני הנאשמים, בנוסף למאסר מותנה ארוך ומרתיע, קנס, ועל אף הקרבה המשפחתית עתרה לפיצוי למתלוננת לנוכח חומרת החבלות.

הסניגור הגיש אסופה של מסמכים ופסיקה רלוונטית. הסניגור טען כי לאור התסקירים החיוביים בעניינם של הנאשמים, ולאור השיקולים לקולא, הרי שאין הצדקה למיצוי הדין עם שני הנאשמים. באשר לנאשם 1, ביקש הסניגור לסטות לקולא מתסקיר שירות המבחן שבעניינו וביקש להסתפק בשל"צ ובתוכנית הטיפולית המוצעת בתסקיר. בנוגע לנאשם 2, ביקש הסניגור לאמץ את תסקיר שירות המבחן במלואו. הסניגור הוסיף וטען כי המתלוננת חזרה לבית אביה לאחר האירוע, וכי נערכה סולחה במהלכה חתמה המתלוננת כל הסכם סולחה וביקשה למחול לאביה, כמו כן כיום מעורבים גורמי הטיפול ובזה יש בטוחה שהסכנה כבר חלפה.

הנאשמים הביעו צער וחרטה בגין מעשיהם.

דיון והכרעה:

  1. כתב האישום מתאר מסכת עובדתית קשה ואכזרית שנקטו הנאשמים נגד בתם המתלוננת על רקע חלול כבוד המשפחה.

כבר אדגיש כי אין כל טענה שיכולה להצדיק את מעשיהם החמורים של הנאשמים, לא טענה בשם כבוד המשפחה, ולא טענה בשם culture defense.

בית המשפט אמור לצאת במסר ברור שאינו משתמע לשני פנים, כי האלימות בכלל ומעשיהם של הנאשמים בפרט, כמתואר בכתב האישום המתוקן, אין להם כל מקום ו/או הצדקה בחברה. בית המשפט אמור להמשיך ולחתור אל היעד של היאחזות בסובלנות ומיגור תופעת האלימות, על היבטיה, ועל אחת כמה וכמה כשהרקע לכך סכסוכים בתא המשפחתי ו/או אלימות המתבצעת על רקע חילול כבוד המשפחה. בית המשפט אמור לתת הגנה לקורבנות האלימות ולאפשר לכל אדם, באשר הוא, לנהל אורח חיים נורמטיבי על בסיס כבוד וחירות. הגנות בשם כבוד המשפחה ו- culture defense אינם מקובלים, לא ישמעו ואין באפשרותם להכשיר ו/או להצדיק התנהגות אלימה כלפי בני משפחה, ילדים, נשים, בוגרים וקשישים.

אעיר, כי לא ראיתי כל דופי בהתנהגותה של המתלוננת. המתלוננת הינה אישה בת 40, בוגרת, אמורה להיות עצמאית בחייה ויש לתת לה את מלוא החופש לנהל את חייה באופן חופשי, מבלי להציב לה מגבלות ואיסורים. כך או אחרת, וככל שהתנהגותה של המתלוננת הייתה "קנטרנית" כהגדרתם של המתלוננים שהסעירה את רוחם, הרי אין בכך כדי להצדיק נקיטה באלימות כלפיה. ככל שהנאשמים סברו כי התנהגותה של המתלוננת אינה הולמת את דפוסי ההתנהגות של החברה אליה הם משתייכים, הרי ביכולתם להתמודד עם התנהגות זו בדרכים חינוכיות ותרבותיות ולא על דרך האלימות והשפלה. לא פעם איבדו נשים את חייהן כתוצאה ממעשים אכזריים של בני המשפחה תחת הכותרת "כבוד המשפחה". על כבוד המשפחה ניתן לשמור עת שנותנים כבוד לאדם באשר הוא, ועת שמטמיעים ערכי יסוד המושתתים על סובלנות, חינוך ותרבות.

יש להילחם מלחמת חורמה בתופעת האלימות בכלל ואלימות בתוך התא המשפחתי בפרט, ובעיקר אלימות הננקטת בשם "כבוד המשפחה". אחת הדרכים לכך הינה ענישה מרתיעה והולמת ואף לפעמים מכאיבה. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ג'ובראן בע"פ 10866/03 מדינת ישראל נ' חומייני סלאיימה ואח', תק-על 2004(3), 8:

"עוד אוסיף, כי עבירות אלימות על רקע כבוד המשפחה הפכו חזיון נפוץ במקומותינו ויש לפעול נמרצות על-מנת למגר את התופעה. אחת הדרכים לכך היא לנקוט בענישה מחמירה, אשר יש בה כדי להרתיע הן את העבריין עצמו והן את העבריינים הפוטנציאליים"

כן ראה ע"פ 7289/98 סעיד פאחורי נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 2155:

"עבירות אלימות בתוך המשפחה לרבות עבירות כאלה על רקע כבוד המשפחה, הן- למרבית הצער- חזיון נפרץ במקומותינו, כך גם הניסיון מצד בן המשפחה לגונן על עבריינים כאלה ולהשאירם במסגרת המשפחה, להימנע מלהסגירם, לסלוח להם ולבטל את התלונה נגדם. אין החברה יכולה לתת יד לכך. יש להחיל על כל האוכלוסייה כולה נורמות ראויות למען שמירה על חייהם ושלמות גופם ונפשם של כולם, זרים וקרובים כאחד. יש לשרש את האלימות הנפשעת בתוך המשפחה, ולהגן על הקורבנות הפוטנציאליים. אחת הדרכים לכך היא ענישה חמורה המרתיעה את העבריין ואחרים מלעבור עבירות של אלימות מכל סוג, גם כאשר הן מבוצעות על רקע של תפיסות מעוותות ודפוסי התנהגות פסולים, ביניהם רצח על רקע כבוד המשפחה שהוא אחד מהם ואולי החמור שביניהם".

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, הן לחומרה והן לקולא, הנני בדעה כי אין מנוס מהטלת עונש של מאסר בפועל על שני הנאשמים.

לא נעלמו מעיניי הטיעונים אותם העלה ב"כ הנאשמים במסגרת טיעוניו לעונש, לרבות הסולחה שנערכה בין שני הצדדים, אך יחד עם זאת אין לשלול את האפשרות כי המתלוננת סלחה לנאשמים מתוך אילוץ. מכל מקום אין בסולחה כדי לפטור את הנאשמים מלשאת בעונשם.

6. על כן ולאור האמור לעיל, בהתחשב במכלול הנתונים הן לקולא והן לחמורה הנני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

באשר לנאשם 1:

א. אני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 24 חודשים מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, ואילו היתרה על תנאי למשך שלוש שנים מיום סיום המאסר בפועל, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור ויורשע בפרק זמן זה, על כל עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה, או על כל עבירה של אלימות מסוג פשע.

ב. אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 3,000 ₪, או 30 ימי מאסר שישא הנאשם בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו. הקנס ישולם בתוך 90 יום מהיום.

באשר לנאשם 2:

א. אני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 24 חודשים מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, ואילו היתרה על תנאי למשך שלוש שנים מיום סיום המאסר בפועל, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור ויורשע בפרק זמן זה, על כל עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה, או על כל עבירה של אלימות מסוג פשע.

ב. אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,000 ₪, או 20 ימי מאסר שישא הנאשם בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו. הקנס ישולם בתוך 90 יום מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, ט' באדר, תש"ע (23 בפברואר 2010), במעמד הנוכחים.

תאופיק כתילי, סגן נשיא

הסניגור:

אבקש לעכב את ביצוע גזר הדין על מנת להגיש ערעור.

החלטה

אני מורה על עיכוב ביצוע גזר הדין למשך 45 ימים.

במידה ובפרק זמן זה לא יוגש ערעור על גזר דין זה, על הנאשמים להתייצב בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריהם על מנת להחל בריצוי עונשם.

כל אחד מן הנאשמים יחתום על ערבות על סך 15,000 ₪.

ניתנה היום, ט' באדר, תש"ע (23 בפברואר 2010), במעמד הנאשמים ובא כוחם ובהעדר ב"כ המאשימה.

תאופיק כתילי, סגן נשיא

מירי בן-עמי

מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: חבשי תאופיק
שופט :
עורכי דין: עו"ד עזאיזה עלא,פרקליטות מחוז צפון