ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד ברזני :


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

פ 237/08

בפני:

כב' השופט נֹעם סולברג

23/02/2010

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד ג'ני גינזבורג

סגנית בכירה לפרקליט מחוז ירושלים (פלילי)

המאשימה

- נגד -

1. נועם ברזני

ע"י ב"כ עו"ד חגית רייזמן-אבודרהם

2. יגאל ברזני

ע"י ב"כ עו"ד שלמה תוסיה-כהן

הנאשמים

גזר דין

1. הנאשמים הורשעו בשתי עבֵרות של פציעה בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 334 ו-335 לחוק העונשין, התשלז-1977 (להלן – החוק); ולגבי הנאשם 2, בתוספת סעיף 29 לחוק).

2. הנאשם 1 עוסק במכירת פרחים והוא היה בקשר עסקי עם עמאד אלעוברה. בשל חוב כספי שחב הנאשם 1 לעמאד אלעוברה, בא האחרון בליוויית שניים מבני דודיו ב-28.8.08 סמוך לשעה 23:00 אל מחסן של הנאשם 1 בשכונת ג'בל מוכאבר, על מנת לגבות את החוב. בין הנאשם 1 לבין עמאד אלעוברה התפתח ויכוח. במהלכו דחפו זה את זה וסטרו זה לזה. סמוך לאחר מכן, עזב הנאשם 1 את המקום, התקשר אל אחיו, הנאשם 2, וביקשוֹ להגיע בדחיפות. שני הנאשמים הגיעו למקום כעבור מספר דקות במכונית מסוג מאזדה שבה נהג הנאשם 2. בהגיעם, יצאו מן המכונית, הנאשם 1 דקר את שריף אלעוברה, בן דודו של עמאד, באמצעות סכין שאחז בידו, הנאשם 2 ניגש אל עבר עמאד אלעוברה ושני בני דודיו, כשהוא אוחז בחפץ הנחזה להיות אקדח, דורך אותו ומכוון אותו לעברם בכוונה להפחידם. לאחר מכן דקר הנאשם 1 את עמאד אלעוברה בבטנו, בגבו, בידו, ברגלו ובעכוזו. לעמאד אלעוברה נגרמו פצעי דקירה בבטן הימנית העליונה, בגב, בירך ימין בעכוז וביד שמאל. לשריף אלעוברה נגרם פצע דקירה בבטנו. השניים אושפזו בבית חולים, קיבלו טיפול רפואי ושוחררו כעבור יומיים.

3. ב"כ המאשימה טענה על חומרתם של מעשי העבֵרה, אשר נעשו בנסיבות מחמירות ביותר, ללא היסוס, ללא התגרות, פעם אחר פעם. לדבריה, מדובר בדוגמה מובהקת לעשיית שימוש נמהר ומקומם בסכין לצורך פתרון סכסוכים. זאת, כאשר אין עוררין על עצם העובדה שלנאשם 1 חוב כספי כלפי עמאד אלעוברה. זה בא מרהט שבדרום, לאחר שכל ניסיונותיו לגבות את חובו לא צלחו. כל כוונתו הייתה לבוא בדברים עם הנאשם 1, ובסופו של דבר מצא את עצמו דקור בחמישה מקומות שונים בגופו.

ב"כ המאשימה ציינה לחומרה 8 הרשעות קודמות לחובתו של הנאשם 1, בעיקר בעבירות סמים ורכוש; ו-20 הרשעות קודמות לחובתו של הנאשם 2, בעיקר בעבירות רכוש, אלימות, מירמה, סמים ונשק. הנאשם 2 ריצה כמה עונשי מאסר ארוכים. רוב הרשעותיו ישנות, אך ניכר רצף של הרשעות במהלך השנים. לחובת השניים גם הרשעה בת"פ 4687/04 בבית משפט השלום בירושלים. טרם ניתן גזר דין שם, אך למקרא הכרעת הדין ניכר דמיון רב לעובדות כתב האישום דנן. גם שם היה כתב האישום תולדה של חוב כספי בקשר עם מכירת פרחים. לאחר דין ודברים בקשר לגביית החוב, הזעיק הנאשם 1 את אחיו, ואדם נוסף שהיה במחיצתם שלף סכין, חתך את חולצת המתלונן, שרט אותו בבטנו, היכה בפניו באגרופים, השליך את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן ושבר אותו, המתלונן הופל ארצה ובעודו שכוב בעטו בו שני הנאשמים והאדם הנוסף, ואיימו עליו.

עוד טענה ב"כ המאשימה, כי הודאתם של הנאשמים באה בשלב מאוחר של המשפט, חרף קיומן של ראיות רבות למעשיהם, לרבות הודעותיהם החלקיות, עדויות של עדי ראיה וצילומים שנעשו במצלמות האבטחה במקום. ב"כ המאשימה סבורה כי אין להבחין בין עונשו של הנאשם 1 לבין זה של הנאשם 2. אמנם הנאשם 2 לא דקר את שני המתלוננים במו ידיו, אך לקח חלק פעיל באירוע. בנוסף, עברוֹ הפלילי חמור במידה ניכרת מזו של הנאשם 1. ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשמים מאסר בפועל לתקופה ממשית, מאסר-על-תנאי ופיצויים לשני המתלוננים.

4. ב"כ הנאשם 1 טענה כי אין מדובר כלל באירוע אלימות מתוכנן, אלא בהתפתחות שנבעה מכך שהמתלוננים באו אל מחסן העסק של הנאשם 1 בחבורה, בשעת לילה מאוחרת. הם לא התכוונו לגבות את החוב בדרכי נועם. גם עמאד אלעוברה נקט באלימות. המתלוננים אמנם נחבלו, אך לאחר קבלת טיפול רפואי ראשוני, שוחררו מבית החולים. מדובר במספר פצעי דקירה שטחיים בלבד. הנאשם 1 הודה במעשים, לקח אחריות והביע נכונות לפצות את המתלוננים במסגרת גזר הדין. ב"כ הנאשם 1 ציינה כי כחלק מתנאי השחרור הופקד סכום כסף של 15,000 ₪ בקופת בית המשפט, והנאשם 1 מסכים כי חלק משמעותי מסכום כסף זה ישמש כפיצויים למתלוננים. ב"כ הנאשם 1 ביקשה להימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל, ולהסתפק בהטלת ששה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, וזאת לאור מצבו הרפואי של הנאשם 1, כפי שתועד במסמכים רפואיים שהוגשו ובתסקיר שירות המבחן. הנאשם 1 גם נקלע לחובות כספיים, עסקו קרס בעקבות 'מעצר הבית' שהוא נתון בו. עוד ביקשה ב"כ הנאשם 1 להתחשב בעובדת מעצרו למשך חודש-ימים ו'מעצר הבית' שהוא נתון בו מזה כ-14 חודשים.

5. ב"כ הנאשם 2 טען על כך שמלכתחילה היה אופן פעולתו של הנאשם 2 נורמטיבי לחלוטין. אחיו שחש מאויים קרא לו לעזרה. משהגיעו השניים למקום, קיבל האירוע תפנית, כאשר הנאשם 1 הוביל מהלך אלים של דקירה. הנאשם 2, מודה אמנם בחלקו בביצוע בצוותא, אך הוא לא ביצע פעולה פיזית נגד המתלוננים, אלא רק הפחיד אותם. ב"כ הנאשם 2 ציין כי מבחינה משפטית ובהתאם להודאתו של הנאשם 2, הוא אכן אחראי לביצוע התקיפה, אך באשר לעונשו מן הראוי ליתן משקל להצטרפותו המאוחרת לאירוע, להלך-מחשבתו כי הוזעק לסייע לאחיו, ולעובדה שלא נקט באלימות פיזית. אשר לעברוֹ הפלילי ציין ב"כ הנאשם 2 כי אכן עד לפני כעשר שנים היה יוצא ובא בשערי בית הסוהר, כאשר העבֵרות כולן נבעו מהתמכרותו לסמים קשים. אך משנגמל לחלוטין לפני כעשר שנים שוב לא נתפס למעשי עבֵרה, זולת כתב האישום הנזכר שבו הורשע בנסיבות דומות, אך גם שם אחריותו נבעה לא מחמת שהוא עצמו נקט באלימות פיזית, אלא בשל ביצוע בצוותא עם אחיו ועוד אדם אחר, שהוא אשר נקט באלימות פיזית.

6. מתסקירי שירות המבחן למדתי לדעת על הרקע האישי והמשפחתי של הנאשמים. השניים גדלו ללא דמות אב מכוונת ותומכת. הנאשם 1 בן 44, גרוש, אב לשלושה ילדים, הקטן בן 14 והגדול בן 23. עד למעצרו עסק בשיווק ובמכירת פרחים. לנאשם 1 מסכת חיים מורכבת. עוד מצעירותו החל להתערות בחברה שולית ולצרוך סמים. אף-על-פי-כן, סיים 12 שנות לימוד עם תעודת מקצוע. בזמני לחץ נוטה הנאשם 1 להגיב בתוקפנות ובאימפולסיביות והוא מתקשה לרסן את עצמו. לדבריו, העמיקה מעורבותו בסמים לאחר פטירת בתו התינוקת מ"מוות בעריסה". לאחר לידת בנו השני היה הנאשם 1 במצב של מוות קליני בעקבות שימוש בסמים. לדבריו, מזה 23 שנים אינו צורך סמים. בבדיקה בשירות המבחן נשלל שימוש בסמים. לפני כחמש שנים התגרש הנאשם 1. הוא נתון בקשיים כלכליים. מצבו הרפואי גם הוא לא פשוט. הנאשם 1 התקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו, אך הביע חרטה על הפגיעה במתלוננים. לפי התרשמות שירות המבחן, הנאשם 1 אינו מבין את חומרת מעשיו ואת המניעים להם. בעבר נעשה ניסיון טיפולי לשלב את הנאשם 1 בקבוצה לשליטה בכעסים, אך הניסיון לא עלה יפה. לעת הזאת, שירות המבחן התרשם כי הנאשם 1 לא יוכל להפיק תועלת מטיפול, ולפיכך נמנע מהמלצה טיפולית.

7. הנאשם 2 בן 52, גרוש ואב לשניים, משתי נשים, בני 25 ו-26. עד למעצרו עבד עם הנאשם 1 בעסק לשזירת פרחים והתגורר עם בת זוגו. הנאשם 2 סיגל לעצמו נורמות התנהגותיות כוחניות. עוד מגיל צעיר היה הנאשם 2 מכור לסמים קשים וניהל אורח חיים עברייני. הנאשם 2 סיים 11 שנות לימוד, שירת בצה"ל באופן חלקי בלבד בשל בעיות משמעת. בהמשך התקשה להמשיך במסגרות תעסוקתיות. בזמני לחץ ומשבר נוטה הנאשם 2 להתנהגות תוקפנית ואימפולסיבית. לפני כעשר שנים, במהלך מאסרו האחרון, עבר הנאשם 2 תהליך של גמילה מסמים. לדבריו, מאז הוא נקי, הוא מעביר הרצאות למכורים בקהילות לגמילה מסמים ומגלה תחושת סיפוק משיקומו ומהפסקת השימוש בסמים. בדיקת שירות המבחן העלתה כי הנאשם 2 אכן נקי מסמים. הנאשם 2 התקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו, אך הביע חרטה וצער על מעורבותו באירוע. לדבריו, לא היה בכוונתו לנהוג באלימות. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית גם בעניינו של הנאשם 2.

8. יש הכרח לגדוע את נגע הסכינאות. שומה להבטיח את בטחונם של אנשים תמימים מקרב הציבור, את בריאותם ואת חייהם. אין ניתן להשלים בשום פנים ואופן עם פתרון סכסוכים באמצעות סכינים. יש לרסן את מהירי החימה. יש לעשות כך בין היתר בענישה מחמירה. מי שחוזר ושונה בעבירות הללו ייכלא לתקופה ארוכה מאחורי סורג ובריח, מפני שמעשיו מלמדים על מסוכנותו. באין שליטה עצמית, תופעל מרות החוק. בכגון דא, גובר האינטרס הציבורי על זה של הנאשמים עצמם.

מצער הדבר מאד שהנאשמים – כבר אינם צעירים – נתפסים שוב למעשי העבירה המסוכנים הללו. הנאשמים גדלו במצוקה קשה, חיו בשולי החברה באורח חיים עברייני, שנים ארוכות השתמשו בסמים קשים. השניים עשו כברת דרך קשה ורצינית על מנת להשתקם ולחיות כאזרחים הגונים. הם ראויים להערכה על כך ולהתחשבות. ברם, אין מנוס מענישתם בעונש של מאסר לתקופה ממשית, חרף החשש להידרדרות מחודשת. אמם שלחה לבית המשפט מכתב נרגש ובו בקשה ותחינה לנהוג בבניה הנאשמים במידת הרחמים. היא שבה וציינה את הרקע הקשה שבו גדלו השניים, את מצבו הרפואי של הנאשם 1 ואת מצבם הכלכלי הקשה של שניהם. דברי האם אכן מעוררים רחמים. מצבם הרפואי והאישי של שני הנאשמים, אינו טוב. ואולם, רחמנות יתרה כלפי הנאשמים, כמוה כהתאכזרות כלפי הציבור ויחידיו. במה חטאו עמאד אלעוברה ושריף אלעוברה שכך עשו בהם הנאשמים במקום לשלם להם את החוב הכספי? צריך לשוב וללמד את הנאשמים, ואחרים שכמותם, את הלקח. צריך לכלוא אותם מאחורי סורג ובריח למען יראו וייראו.

9. שקלתי את מכלול השיקולים הנ"ל והחלטתי לגזור על הנאשמים עונשים כדלקמן:

א. לנאשם 1: מאסר למשך שנתיים בניכוי 30 ימי מעצרו.

לנאשם 2: מאסר למשך שנה וחצי בניכוי 30 ימי מעצרו.

ב. מאסר-על-תנאי למשך שנה. הנאשמים לא יישאו בעונש זה, אלא אם יעברו בתוך שנה מיום שחרורם מן המאסר עבֵרה כלשהי שיש בה יסוד של אלימות.

ג. פיצויים למתלונן עמאד אלעוברה בסך של 10,000 ₪;

פיצויים למתלונן שריף אלעוברה בסך של 5,000 ₪.

הפיצויים ישולמו מסכום הכסף שהופקד בקופת בית המשפט כחלק מתנאי השחרור.

ניתן היום, יח' בשבט, תש"ע (2 בפברואר 2010), במעמד ב"כ המאשימה, הנאשמים ובאי כוחם.

נֹעם סולברג, שופט

עינת